שיוך לסעיף
לקוטי שיחות כרך לב אמור ל"ג בעומר
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
4 מאירי יבמות שם "קבלה ביד הגאונים כו'" (וראה אוצר הגאונים ליבמות שם). טושו"ע או"ח סתצ"ג ס"ב (וראה שם ס"א). שו"ע אדה"ז שם ס"ה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - שיחות משיחות ש"פ בהר, ט"ו אייר ול"ג בעומר ה'תשמ"ו
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
5 ידוע המנהג שתינוקות מורים בקשת בל"ג בעומר (ראה בני יששכר מאמר חודש אייר מ"ג פ"ד. ספרים שהובאו בספר "בין פסח לשבועות" (אה"ק, תשד"מ) פי"ח סל"ד). וראה בארוכה שיחת ל"ג בעומר תשי"א, ושם נתבאר השייכות לתינוקות דוקא, כי ביום זה תלמידי רבי עקיבא (שלא נהגו כבוד זל"ז — יבמות סב, ב) פסקו מלמות (טושו"ע או"ח סתצ"ג ס"ב. שו"ע אדה"ז שם ס"ה), ולכן הוא יום שמחה וזכרון לתלמידים (ותלמידות) במיוחד, ולימוד להם ונתינת כח — בהנהגת כבוד אחד לחבירו.
ועוד יש לומר: אצל תינוקות של בית רבן "תורתם אומנתם" (שהרי אין אצלם דאגות הפרנסה וכו') בדוגמת רשב"י כביכול (שבת יא, א)[ednref_38_*]. וכן יש לתינוקות (בפרט בדורנו זה, עקבתא דמשיחא) שייכות עם פנימיות התורה (ענינו דרשב"י) — כדברי הרשב"י "כד יהא קריב ליומי משיחא אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא" (זח"א קיח, א. ועיי"ש קיז, א). וראה זח"א צב, סע"ב (וראה זח"ג קעא, א. אוה"ח לזח"א יא, א. ולזח"ב לח, א. קדושת לוי פ' חיי שרה ד"ה ובה אדע) שכן הי' בדורו של הרשב"י שינוקי גילו סתרי תורה (וראה גם (בכללות מעלת תינוקות שבדור רשב"י) — זח"ג קפז, א. רו, א).
ולהעיר גם מריש (הקדמה ל)ספר הזהר: "בראשית רבי שמעון פתח הנצנים נראו בארץ (שה"ש ב, יב) כו' מאן מקיים עלמא כו' קל ינוקי דלעאן באורייתא ובגין אינון רביין דעלמא עלמא אשתזיב". וראה גם מכות (יז, ב) דילידא אימי' כר' שמעון תיליד (כל שאמו יולדת תבקש רחמים יהי רצון שיהא כר' שמעון — רש"י).
ועוד יש לומר: ע"ד "בנינו עורבים אותנו" במתן תורה (כדלקמן בפנים) דנגלה דתורה (בחגה"ש), כן י"ל בנוגע לל"ג בעומר שהוא מתן תורה דפנימיות התורה (סד"ה וספרתם תרס"ו — המשך תרס"ו ע' ריט. סה"מ תש"ד ס"ע 211).
וראה גם "היום יום" דיום זה (ל"ג בעומר): "אצל אדמו"ר האמצעי הי' ל"ג בעומר מיו"ט המצויינים. מען פלעגט אַרויסגעהן אויפן פעלד (וראה שיחת ל"ג בעומר ה'שי"ת). . מען האָט דעמולט געזען אַ סך מופתים. דאָס רוב מופתים איז געווען בנוגע צו קינדער כו'" (ולהעיר משהש"ר פ"א, ד. זח"ב קסט, ב — שרשב"י פקד עקרות).
[edn_38_*] ויש לקשר זה עם פרשת השבוע (פ' בהר) — "כי תבואו אל הארץ גו' ושבתה הארץ שבת לה' שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך גו'": הסדר הוא שמיד כשיבוא אל הארץ — "ושבתה הארץ", ורק אח"כ "שש שנים תזרע גו'", כמבואר בדרושי חסידות (ד"ה ושבתה תקס"ד. תרס"ב. במאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב. ועוד), שמיד בתחלת העבודה נעוץ סוף וגמר הכוונה — "ושבתה הארץ". וכמו שהוא ב"עולם" ו"שנה" — כן הוא ב"נפש" בתינוקות של בית רבן, שסדר עבודתם הוא, שבתחלת חייהם עוסקים הם רק בתורה (בלי שום טרדות הפרנסה "שש שנים תזרע גו'"), שזהו דרגת שבת (ת"ח איקרי שבת — זח"ג כט, א. ועוד), בדוגמת דרגת רשב"י (תורתו אומנתו) דקארי לי' שבת (זח"ג קמד, ב), ואח"כ כשיגדלו הילדים — יורדים הם לדרגת העבודה בעולם, "שש שנים תזרע שדך גו'".
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - שיחות משיחות ש"פ בהר, ט"ו אייר ול"ג בעומר ה'תשמ"ו
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
8 דאף שיש נוהגין שמל"ג בעומר ואילך מותר להסתפר ולישא אשה ולא נוהגין אבילות כו' (שו"ע או"ח סתצ"ג ס"ב. שו"ע אדה"ז שם ס"ה), מ"מ מנהג חב"ד ועוד הוא שנוהגין איסור תספורת כו' גם לאחרי ל"ג בעומר (שו"ע שם ס"ג. מג"א שם סק"ב. שו"ע אדה"ז שם ס"ו).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כז אמור שיחה א
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
64 עפ"ז מובנת השייכות לימי הספירה (דפ' אמור קורין בכל שנה בימי הספירה), כי "בין פסח לעצרת .. מתאבלין על כ"ד אלפים מתלמידי רע"ק שמתו בימים הללו" (ל' אדה"ז בשו"ע או"ח סתצ"ג ס"א) שמתו "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה" (יבמות סב, ב) "ואמרו (שם) שמתו במיתת אסכרה, דאפשר דכ"א דיבר לשון הרע והי' מספר בגנות חבירו* וסימן ללשון הרע אסכרה כדאמרינן כו'" (חדא"ג מהרש"א שם). ולכן בימי הספירה באה ההוראה ד"אמור" – לספר בשבח חבירו, כנ"ל.
פתיחה בהקשר
על הסימן
אגרות קודש כרך כו ט'תתצג
מקור מפורש
בסימן זה
9 ואשבור . . קוממיות : בחוקותי כו, יג.
לכל התלמידים והתלמידות : כולל גם עפמש"נ: וכל בניך לימודי ה' – תלמידי ה' (ישעי' נד, יג ובמצו"צ שם). וראה ד"ה וכל בניך, תרפ"ט הביאור ע"ד החסידות.
התלמידים והתלמידות : וע"פ הוראת חכז"ל: איזהו חכם הלומד מכל אדם (אבות רפ"ד. ולהעיר מתורת הבעש"ט בזה – נדפסה בסו"ס הזכרונות ח"א ע' שד"מ).
יום הסגולה : להעיר ממלאכי (ג, יז): ליום אשר אני עושה סגולה וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו. ובשמו"ר (פי"ח, ז).
ל"ג בעומר : ענינו וטעמיו מפורשים בפוסקים ע"ד הנגלה (טושו"ע או"ח סתצ"ג ובשו"ע אדמו"ר הזקן שם), וכן ע"ד הסוד (פע"ח שכ"ב, פ"ז. ועוד). ע"ד החסידות (דרושי ל"ג בעומר). ועוד.
חיות וכוחות : להעיר אשר לדעת מדרש ל"ג בעומר ח"י אייר הוא יום בו התחיל המן (שו"ת חת"ס חיו"ד סרל"ג. אבל מסיים שם דהוא דלא כהש"ס פר"ע. וראה קידושין לח, א. תוספתא סוטה פי"א, ב. ועוד).
בהליכה . . בלימוד תורתנו . . מעשה, קיום המצות : להעיר אשר רשב"י וחבריו תורתן אומנתן (שבת יא, א) וביחד עם זה למעשה מפסיקין (ירוש' ברכות פ"א ה"ב).
סיפור הגמרא : יבמות (סב, ב) וראה ג"כ ב"ר פס"א, ג. קה"ר פי"א. אוצה"ג ליבמות שם. ובהמאירי שם: קבלה ביד הגאונים ז"ל כו'.
סיפורי התורה . . הוראה : ראה זח"ג (קנב, א): ר"ש אמר כו'.
התנא הגדול והחכם הדגול : ראה סנהדרין (פו, א) וכולהו אליבי' דרע"ק, ספרי ברכה (לד, ל), מנחות (כט, ב).
בהתמדה . . במסירת-נפש : ראה כתובות (סב, סע"ב. אדר"נ פ"ו, ב. ועוד). ברכות (סא, ב) כל ימי כו'. ד"ה וירח, ש"ת (וע"פ המבואר שם ענין מס"נ זו שהיא ע"פ השכל כו' מובן שלמדה לתלמידיו).
שאין דיעותיהם : ובתנחומא (פנחס י): כאו"א יש לו דעת בפ"ע. וראה סנהדרין לח, א.
שגם בעבודת השם כו' : ראה לקו"ת ר"פ בהעלתך. ובקה"ר (שם) "שהייתה עיניהם צרה בתורה זה לזה". וראה ג"כ חדא"ג מהרש"א ליבמות (שם): ולא חש כ"א מהם על כבוד התורה של חברו דאין כבוד אלא תורה (הובא ונתבאר באוה"ת – להצ"צ – ויקרא ע' קפז).
אהבת . . יראת . . עול : ראה אגה"ק סי' זך וביאורו. הרח"ו (אוה"ח לזח"א רכו, ב).
אנשי אמת : להעיר אשר רע"ק גלגול (ואותיות) יעקב (ראה שער הגלגולים הקדמה לו) ואביר יעקב אותיות רבי עקיבא (ל"ת להאריז"ל פ' ויחי), ומן שית מילי איעתר (נדרים נ, א) והי' דורש ווי"ן (יבמות סח, ב. וראה שם תוד"ה כמאן בסופו). (כוונות האריז"ל וכו' . – הובאו בילקוט ראובני פ' וישב. וש"נ ). ויעקב מדתו אמת, ואות ו – אות אמת (זח"ג ב, א).
שאמר ואהבת כו' : ספרא קדושים (יט, יח) הובא בפרש"י שם. וראה תניא פ' לב.
עבודה תמה : שאין צורך לעוד עבודה לאח"ז (יומא כד, א), ועיין תניא ספי"ג, ספט"ו.
והוי . . זכות : אבות (פ"א, מ"ו).
התנא הגדול : ראה ירושלמי סנהדרין (פ"א ה"ב): סמיכות כו' שאני ובוראך מכירין כחך. וראה לקו"ת אמור (כח, א).
יום שמחתו : במשנת חסידים מס' אייר פ"א מ"ו: ביום ל"ג בעומר . . מצוה לשמוח שמחת רשב"י. והמ"ח לא העתיק רק דברי האריז"ל (דברי אדמו"ר הזקן – הובאו בפס"ד לאדמו"ר הצ"צ ליו"ד סקט"ז). וראה פע"ח שער ספה"ע פ"ז (הובא בעט"ז לשו"ע או"ח סתצ"ג).
ולהעיר שעפ"ז מפורש ג"כ ענין השמחה (ולא רק מניעת אבלות) וטעמה "שמחת רשב"י" (עיין זח"ג רפז, ב. רצא, סע"א). ומזה מענה להשקו"ט בזה בשו"ת חת"ס חיו"ד סרל"ג. שו"ת שם ארי' חאו"ח סי"ד ועוד. וראה ג"כ נ"כ שו"ע או"ח סתצ"ג.
ומה שהקשו דהא אדרבא בהסתלקותן של צדיקים מתענין, י"ל – ע"פ נגלה – דשאני ל"ג בעומר דרשב"י צוה לשמוח בו (עיין בפע"ח שם), ועפמש"כ במהרי"ו (הובא בש"ך יו"ד סשמ"ד סק"ט) הדין דשומעין לו. ואכמ"ל.
כל העולם כולו : כפל – דמצינו הרבה פעמים רובו ככולו וקמ"ל כאן כולו ממש (ע"ד – ט"ז בשו"ע או"ח סתקפ"ב סק"ג).
סוכה : וראה ג"כ ירוש' ברכות (פ"ט, ה"ב). זח"א רכה, רע"א.
ואחת מכם . . בכל זה : ראה הל' ת"ת לאדה"ז ספ"א: הנשים חייבות ללמוד כל כו'.
ומתוך שמחה וטוב לבב : ראה זח"ג (קכח, א) חדי ר"ש ואמר כו' אנן בחביבותא תליא מילתא דכתיב ואהבת את ה' אלקיך וכתיב מאהבת ה' אתכם וכתיב אהבתי אתכם אמר ה'.
ולהעיר ג"כ מסדר המעלות בתהלים (סט, בסופו): כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יודא וישבו שם וירשוה (דשייך לכאו"א מבנ"י) וזרע עבדיו (לויים) ינחלוה ואוהבי שמו (כהנים – ונקט מעלתם דוקא בענין האהבה ) ישכנו בה.
ואולך אתכם קוממיות : ר"ש אומר כו' (תו"כ עה"פ. וכ"ה בב"ר פי"ב, ו. במדב"ר פי"ג, יב. תנחומא עקב ז (ולכן נראית דעת האומרים שגם בתנחומא בראשית ו צ"ל כן). ובסנה' (ק, א) בשם ר' מאיר. ונתבאר באוה"ת – להצ"צ – [בחוקותי כרך ב] ע' תערב).
בגאולה האמיתית והשלימה : להעיר ממגילה (כט, א): רשב"י אומר כו' – ובהוספות בזה בירוש' תענית (פ"א, ה"א) – ומסיים: ושב ה"א את שבותך כו' הקב"ה שב עמהן.
והשלימה : שאין אחרי' גלות. וראה שמו"ר (ספי"ח) "נס עובר אבל לעת"ל כו'" ושם (פי"ט, וא"ו) "לשעבר כו' אבל לעת"ל אני לבדי כו'" (נתבאר באוה"ת בא ע' רחץ). וי"ל שזוהי ג"כ ההדגשה: כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יודא וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כו ט'תתצז
מקור מפורש
בסימן זה
6 וכתיב : מלאכי א, ב.
תלמידי הוי' : מצו"צ שם (נד, יג). וראה ד"ה וכל בניך, תרפ"ט הביאור ע"ד החסידות.
יום שמחתו : במשנת חסידים מס' אייר פ"א מ"ו: ביום ל"ג בעומר . . מצוה לשמוח שמחת רשב"י. והמ"ח לא העתיק רק דברי האריז"ל (דברי אדמו"ר הזקן – הובאו בפס"ד לאדמו"ר הצ"צ ליו"ד סקט"ז). וראה פע"ח שער ספה"ע פ"ז.
ולהעיר שעפ"ז מפורש ג"כ ענין השמחה (ולא רק מניעת אבלות) וטעמה "שמחת רשב"י" (עיין זח"ג רפז, ב. רצא, סע"א). ומזה מענה להשקו"ט בזה בשו"ת חת"ס חיו"ד סרל"ג. שו"ת שם ארי' חאו"ח סי"ד ועוד. וראה ג"כ נ"כ שו"ע או"ח סתצ"ג.
ומה שהקשו דהא אדרבא בהסתלקותן של צדיקים מתענין, י"ל – ע"פ נגלה – דשאני ל"ג בעומר דרשב"י צוה לשמוח בו (עיין בפע"ח שם), ועפמש"כ במהרי"ו (הובא בש"ך יו"ד סשמ"ד סק"ט) הדין דשומעין לו. ואכמ"ל.
בחביבותא . . אהבתי : ולהעיר ג"כ מסדר המעלות בתהלים (סט, בסופו): כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יודא וישבו שם וירשוה (דשייך לכאו"א מבנ"י) וזרע עבדיו (לויים) ינחלוה ואוהבי שמו (כהנים – ונקט מעלתם דוקא בענין האהבה ) ישכנו בה.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יד ה'קסה
מקור מפורש
בסימן זה
והנה באם שייך בזה לא תתגודדו, כבר עמדו על מדוכה זו זה רבות בשנים, ועיין רא"ש יבמות י"ד א' שני התירוצים אשר שם ופסקי הרא"ש שם בנושאי כלי השו"ע או"ח סי' תצ"ג (מגן אברהם ס"ק ו' ועוד) ובכ"מ.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יט ז'שכב
מקור מפורש
בסימן זה
*) ול"ג בעומר בפרט יש לו שייכות לפרוס העצרת (נ"כ הטושו"ע או"ח סתצ"ג).
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כ ז'תרלט
מקור מפורש
בסימן זה
וראה ג"כ נ"כ שו"ע או"ח סתצ"ג.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כ ז'תרמח
מקור מפורש
בסימן זה
וראה ג"כ נ"כ שו"ע או"ח סתצ"ג.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לב הוספות ל"ג בעומר
מקור מפורש
בסימן זה
28 וכדרישת רשב"י — להשתתף בשמחתו רבה דל"ג בעומר : ראה פע"ח שער ספה"ע (שכ"ב) פ"ז (וראה עט"ז לשו"ע או"ח סתצ"ג). משנת חסידים מס' אייר וסיון פ"א מ"ו. ובשו"ע אדה"ז או"ח סתצ"ג ס"ה: נוהגין קצת להרבות בשמחה ביום זה. וראה רמ"א שם ס"ב. וראה אגרותקודש אדמו"ר הזקן ריש ע' קיז: ואי לזאת שישו ושמחו בה' בכל לב ונפש ולעשות יום משתה ושמחה בח"י אייר הבע"ל לטובה יומא דהלולא דרשב"י כו'.
וראה ד"ה להבין ענין הילולא דרשב"י בסה"מ תקס"ד (ע' קא ואילך, ועם הגהות — באוה"ת ענינים ע' ריח ואילך); מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב (ע' תרסו ואילך); סה"מ תרנ"ד (ע' רסא ואילך), ועוד — בטעם שעושין שמחה ביום ההילולא דרשב"י אף שנקבע תענית על מיתת צדיקים. וראה לקו"ש ח"ז ע' 343 בהערה. וש"נ.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - שיחות שיחת ל"ג בעומר בעת ה"פּאַראַד", ה'תשמ"ג
מקור מפורש
בסימן זה
66 שער הכוונות (להאריז"ל) ענין ספה"ע דרוש יב. פע"ח שער ספה"ע פ"ז. הובא בעט"ז לשו"ע או"ח סתצ"ג.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לח הוספות שבועות
מקור מפורש
בסימן זה
* ול"ג בעומר בפרט יש לו שייכות לפרוס העצרת (נ"כ הטושו"ע או"ח סתצ"ג).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ג ל"ג בעומר שיחה א
מקור מפורש
בסימן זה
2 במשנת חסידים מס' אייר פ"א מ"ו: ביום ל"ג בעומר.. מצוה לשמוח שמחת רשב"י. והמ"ח לא העתיק רק דברי האריז"ל (דברי אדמו"ר הזקן – הובאו בפס"ד לאדמו"ר הצ"צ ליו"ד סקט"ז). וראה פע"ח שער ספה"ע פ"ז. ולהעיר שעפ"ז מפורש ג"כ ענין השמחה (ולא רק מניעת אבלות) וטעמה "שמחת רשב"י" (עיין זח"ג רפז, ב. רצא, סע"א). ומזה מענה להשקו"ט בזה בשו"ת חת"ס חיו"ד סרל"ג. שו"ת שם ארי' חאו"ח סי"ד ועוד. וראה ג"כ נ"כ שו"ע או"ח סתצ"ג.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה כח
מקור מפורש
בסימן זה
* לקו"ד ח"ב שט, ב ואילך. המו"ל. (ממכתב פסח שני ה'תש"י) (ממכתב ל"ג בעומר תשכ"א) ושלאחריו כמבואר בדא"ח: ראה בכ"ז במאמר דל"ג בעומר אפילו ינוקי: זח"א צב, סע"ב. ובכ"מ. וראה קדושת הי' מאיר.. משיח: סידור שער הל"ג בעומר בסופו. אדרבה צ"ל בשמחה: במשנת חסידים מס' אייר פ"א והמ"ח לא העתיק רק דברי האריז"ל (דברי אדמו"ר הזקן פע"ח שער ספה"ע פ"ז. ולהעיר שעפ"ז מפורש ג"כ ענין (עיין זח"ג רפז, ב. רצא, סע"א). ומזה מענה להשקו"ט סי"ד ועוד. וראה ג"כ נ"כ שו"ע או"ח סתצ"ג. – בהמשך והחרים תרל"א. לוי פ' חיי. מ"ו: ביום ל"ג בעומר.. מצוה לשמוח שמחת רשב"י. – הובאו בפס"ד לאדמו"ר הצ"צ ליו"ד סקט"ז). וראה השמחה (ולא רק מניעת אבלות) וטעמה "שמחת רשב"י" בזה בשו"ת חת"ס חיו"ד סרל"ג. שו"ת שם ארי' חאו"ח
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יט
מקור מפורש
בסימן זה
5 אדרבה צ"ל בשמחה: במשנת חסידים מס' אייר פ"א מ"ו : ביום ל"ג בעומר . מצוה לשמוח שמחת רשב"י. והמ"ח לא העתיק רק דברי האריז"ל (הברי רבנו הזקן -- בפס"ד לאחמו"ר הצ"צ ליוד סקטיז). וראה פעייח שער ספה"ע פ"ז. ולהעיר שעפ"ז מפורש ג"כ ענין השמחה וטעמה (ולא רק מניעת האבלות) ,שמחת רשב"י" (עיין זח"ג רפז, ב. רצא, סע"א). ומזה מענה להשקו"ט בזה בשו"ת חת"ס תיו"ד סרל"ג. שויית שם אריי חאו"ח סי"ד ועוד. וראה ג"כ ג"כ שו"ע או"ח סתצ"ג.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יט
מקור מפורש
בסימן זה
6 ליג בעומר : ענינו וטעמיו מפורשים בפוסקים ע"ד הנגלה (טושו"ע או"ח סתצ"ג ובשו"ע אדמו"ר הזקן שם), וכן ע"ד הסוד (פע"ת שכ"ב, פ"ז. ועוד). ע'"ד החסידהת (דרושי ל"ג בעומר). ועוד.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יט
מקור מפורש
בסימן זה
1 יום שמחתו: במשנת חסידים מס' אייר פ"א מ"ן : ביום ליג בעומר , . מצוה לשמוח שמחת רשב'"י, והמ"ח לא העתיק רק דברי האריז"ל (דברי אדמו"ר הזקן -- הובאו בפס"ד לאדמו"ר הצ"צ ליו"ד סקטיז). וראה פע"ח שער ספה"ע פיז ולהעיר שעפ'יז ומפורש ג"כ ענין השמחה (ולא רק מניעת אבלות) וטעמה ,שמחת רשב"י" (עיין זהיג רפז, ב. רצא, סע"א). ומזה מענה להשקו"ט בזה בשו"ת חת"ס תיו"ד סרל"ג. שו"ית שם ארי' חאו"ח סי"ד ועוד. וראה ג"כ נ"כ שו"ע או"ח סתצ"ג. -- ומה שהקשו ההא אדרבא בהסתלקותן של צדיקים מתענין, י"ל -- ע"פ נגלה -- דשאני ליג בעומר דרשב"י צוה לשמוח בו (עיין בפע'"ח שם) ועפמש"כ במהרי"ו (הובא בש"ך יו"ד סשמ"ד סק"ט) הדין דשומעין לו. ואכמ"ל.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ו
מקור מפורש
בסימן זה
והנה באם שייך בזה לא תתגודדו, כבר עמדו על מדוכה זו זה רבות בשנים, ועיין רא"ש יבמות י"ד א' שני התירוצים אשר שם ופסקי הרא"ש שם בנושאי כלי השו"ע או"ח סי' תצ"ג (מגן אברהם ס"ק ו' ועוד) ובכ"מ.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יז
מקור מפורש
בסימן זה
4 ויום שמחתו: במשנת חסידים מס' אייר פ"א מ"ו: ביום ל*ג בעומר .. מצוה לשמוח שמחת רשב'י. והמ"ח לא העתיק רק דברי האריז"ל (דברי אדמו"ר הזקן -- הובאו בפסיד לאדמו"ר הצ"צ ליו"ד סקט"ז). וראה פעי*ח שער ספה"ע פ*ז (הובא בעטיז לשו"ע או"ח סתצ"ג). ולהעיר שעפ"ז מפורש ג"כ ענין השמחה (ולא רק מניעת אבלות) וטעמה ,שמחת רשב"י" (עיין זח'ג רפז, ב. רצא, סע'א). ומזה מענה להשקו"ט בזה בשו"ת חת"ס חיו"ד סרל*ג. שו"ת שם ארי' חאו"ח סי"ד ועוד. וראה ג'כ נ"כ שו"ק או"ח סתצ'ג. - ומה שהקשו דהא אדרבא בהסתלקותן של צדיקים מתענין, י"ל -- ע"ם נגלה -- דשאני ל"*ג בעומר דרשביי צוה לשמוח בו (עיין בפע"ח שם) ועפמש"כ במהרי"ו (הובא בש"ך יו"יד סשמ"ד סק"ט) הדין דשומעין לו, ואכמ"ל.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יז
מקור מפורש
בסימן זה
3 רשביי האָט געוואַלט: להעיר גם מדברי רשב"י בנוגע לר' אברהם הלוי שנהג כל השנה כףח ובכ"ז לא הי צ"ל בל"ג בעומר (פעיח שם. הובא בעט"ז לשו"ע או"ח סתצ"ג).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ל"ג בעומר, ה'תשי"א
מקור מפורש
בסימן זה
468 עט"ז לשו"ע או"ח סתצ"ג.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצג דינים הנוהגים בימי העומר
מקור מפורש
בסימן זה
590 לפני שנבאר הצ"ע לענ"ד, נקדים להביא את תוכנו של יום ל"ג בעומר לדעה זו; וכיון שלדעה זו לא פסקו למות בל"ג בעומר, אם כן מדוע ל"ג בעומר הוא יום שמחה, "שמותר להסתפר ולישא בל"ג בעומר"!?
והנה כתב רבינו באגרות-קודש שלו (אגרת פו): "שישו ושמחו בה' בכל לב ונפש, ולעשות יום משתה ושמחה בח"י אייר הבא עלינו לטובה, יומא דהלולא דרשב"י".
וכן כתב בן-דורו החיד"א בספרו מורה באצבע (שנדפס בשנת תקנ"ד, סי' רכג): "יום ל"ג בעומר ירבה בשמחה לכבוד רשב"י זי"ע, כי הוא יומא דהילולא דיליה".
ואף ש"יומא דהילולא" המובא בתלמוד פירושו בדרך כלל יום חתונה, או יום שמחה. וכן מפרש רש"י (עירובין נד, א): "כהלולא דמי ... דומה לחופה". וגם כאן הי' מקום לשער שפירושו שהוא "יום שמחתו" של רשב"י, כי אחרי שמתו כ"ד אלף מתלמידי רבי עקיבא, הי' הרשב"י מאלו שנשארו בחיים.
אמנם האמור כאן "יומא דהלולא" נתפרש יותר בס' מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב ח"ב ע' תל (להבין היטב ענין הילולא דרשב"י ... בל"ג בעומר כשנסתלק רשב"י ע"ה). וכ"ה בסידור עם דא"ח דש, ב (הלולי' דרשב"י ע"ה שהיה בל"ג בעומר ... הסתלקות שלו הנקרא הילולא).
וכן כתב רבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערת דבש ח"ב דרוש יא (ויום ל"ג בעומר הוא הילולא דרשב"י, כי מת אז).
וכן כתב החיד"א בספרו ברכי יוסף (שנדפס בשנת תקל"ח) סי' תצג ס"ק ד (דיום ל"ג לעומר הוא יום שמחת רשב"י, וכן משמע שם בס' הכונות שסידר מהר"ש ויטאל, וגם כתבו דפטירת רשב"י היה יום ל"ג לעומר, והוא יומא דהלולא דיליה).
והכוונה לפרי עץ חיים מהדורת תקמ"ה, שער כב פ"ז (העיד לי הר"א הלוי כי הוא היה נוהג לומר נחם בברכת תשכון, וכשמסיים אחר התפלה אמר מורי ז"ל ה"ה בשם רשב"י הקבור שם, שאמר לי, אמור לאיש הזה למה הוא אומר נחם ביום שמחתי ... והטעם שמת רשב"י ביום ל"ג בעומר).
אבל אחר כך חזר בו החיד"א ממקור זה, בספרו מראית עין (שנדפס בשנת תקס"ה), בליקוטים שבסופו סי' ז, לסי' תצג (ומה שכתבתי בברכי יוסף בסימן זה, דיש מי שכתב דפטירת רשב"י ע"ה זי"ע בל"ג לעומר, כן כתב בפרי עץ חיים, אך כבר נודע דבנוסחאות כתבי אריז"ל היה ערבוב וטעות סופר). ומהו אם כן המקור לדבר זה של"ג בעומר הוא יום ההסתלקות של הרשב"י?
נתבאר בשו"ת דברי נחמי' או"ח, סי' לד ס"ז (שכבר נתפרסם מכמה דורות בכל העולם ענין הילולא דרשב"י בל"ג בעומר (ומסתמא יש מקור לזה בזהר או בכתבי האריז"ל), וכבר נאמר על זה דרוש מפי קדוש ה' מוח"ז רבינו ז"ל, בטעם שביום הסתלקות דרשב"י הוא הלולא ובשאר הצדיקים הוא יום תענית. ובדרוש שבסדור שער הל"ג בעומר נזכר ענין שייכות הסתלקות והלולא זו לל"ג בעומר דוקא).
וראה הערות ובאורים (גליון תתס ע' 82) שזה נזכר גם בחמדת הימים (שנדפס בשנת תצ"ב) ח"ג ספירת העומר פ"ב ליל ל"ג (ונמצא כתוב בספר הקדמונים שיום ל"ג לעומר הוא יומא דאתפטר רשב"י ע"ה מן עלמא, ונוהגים בליל זה לימוד רזין דחכמתא דילה ובאדרא זוטא וששים ושמחים בהילולא דיליה).
*
ואף שכבר הובא לעיל שהילולא פירושה חתונה ושמחה, הנה כאן הכוונה ל"הילולא" שבזהר, בתיאור ההסתלקות של רשב"י באדרא זוטא זח"ג רצא, סע"א (חמינא דכלהו חדאן בהאי הלולא דילי, וכלהו זמינין בההוא עלמא בהלולא דילי). ושם רצו, ב (שמעו קלא עולו ואתו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון יבא שלום ינוחו על משכבותם). והיינו כיון שיום ההסתלקות הי' אצל הרשב"י יום שמחה, לכן מכנים יום זה בשם "יום הילולא".
ואף שבדרך כלל היאר צייט הוא יום אבל ותענית (ולא יום שמחה), כדלעיל סי' רמט סי"ב-ג (המתענה תעניות של ימי מיתת הצדיקים שיתבאר בסי' תק"פ ... או ביום שמת בו אביו ואמו). וסי' תכט ס"ט (תענית יום שמת בו אביו ואמו (שקורין יאר צייט)). ושם סי"ז (תענית יום שמת בו אביו ואמו). הרי שיום שמת בו אביו ואמו, או ימי מיתת צדיקים, הוא יום תענית, ולא יום הלולא.
נתבאר באגרות-קודש חכ"ו אגרת ט'תתצג (במשנת חסידים מסכת אייר פ"א מ"ו: ביום ל"ג בעומר ... מצוה לשמוח שמחת רשב"י ... (עיין זח"ג רפז, ב. רצא, סע"א). ומזה מענה להשקו"ט בזה בשו"ת חת"ס חיו"ד סרל"ג. שו"ת שם ארי' חאו"ח סי"ד ועוד. וראה גם כן נ"כ שו"ע או"ח סתצ"ג. ומה שהקשו דהא אדרבא בהסתלקותן של צדיקים מתענין, י"ל – על פי נגלה – דשאני ל"ג בעומר דרשב"י צוה לשמוח בו (עיין בפע"ח שם), ועל פי מה שכתב במהרי"ו (הובא בש"ך יו"ד סשמ"ד סק"ט) הדין דשומעין לו. ואכמ"ל). וראה גם לקוטי שיחות ח"ג ע' 1002.
וראה גם מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ע' תרסו (להבין ענין הילולא דרשב"י בל"ג בעומר, דהנה לכאורה למה נקרא בשם הילולא דוקא, והלא ידוע שנקבע תענית על מיתת הצדיקים ... למה לא נקרא הילולא ביום מיתת צדיקים גדולים כמוהו בתנאים [ואמוראים] ונביאים כו', וגם לא על דוד ושלמה ומלכים צדיקים, וגם לא על משה ואהרן ואבות).
ויתירה מזו, שלא רק ברשב"י אלא גם בכל הצדיקים, כמבואר באלשיך שמיני י, ג (שנודע לנו מספר הזוהר כי מיתת הצדיק היא שמחה גדולה לפניו ית׳ למעלה כי נעשה זווג עליון, על כן אל סלוק הצדיק קראו ז״ל הלולא).
ועד"ז שם בהר כה, א (והוא הנודע מספר הזהר (פ' ויחי) כי כשהצדיק נפטר מן העולם נעשה ייחוד למעלה בין שם המיוחד לשכינה לשם הגדול כשמחת חתן וכלה. ומרגלא בפומייהו לקרא לסילוק הצדיק הילולא).
וכן הוא בספר מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ו ע' קמז (ארז"ל דגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן כו' (ומטעם זה נקרא אצלם בשם הילולא כו', כמ"ש במ"א וד"ל)).
ובמאמר ש"פ ויצא תשמ"ו, ס' המאמרים מלוקט ח"ב ע' סג (שיום הסתלקות הצדיקים שעסקו בפנימיות התורה נק' בשם יום הילולא (כמו הילולא דרשב"י, ועד"ז הוא בנוגע ליום ההסתלקות דכל הצדיקים שעסקו בפנימיות התורה)).
*
וכל זה אינו מספיק לבאר את מה שהובא בפוסקים הראשונים של"ג בעומר הוא יום שמחה, והיינו שכן נכתב בדברי הפוסקים – זמן רב לפני האריז"ל.
ובשלמא לדעה הראשונה, שביום זה פסקו למות תלמידי רבי עקיבא, מובן מהי השמחה, אמנם לדעה השני', שלא פסקו למות עד לפני חג השבועות, אם כן מה טעם קבעו ל"ג בעומר ליום שמחה.
נתבאר בלבוש סעיף ב (ובאלו הארצות נוהגין אנו ... שביום ל"ג דוקא מסתפרין ונושאין, ואין אומרים בו תחנון, ולא לפניו ולא לאחריו עד העצרת. ולפי מנהגינו זה הוא טעמא אפשר, משום דקי"ל דבו ביום בלבד לא מתו, ובימים שלאחריו חזרו ומתו עד העצרת).
ובפרי מגדים משבצות זהב, סי' תצג ס"ק א (ואולי יש איזה טעם דבחרו דוקא ביום ל"ג בעומר, דוקא להסתפר בו, ולומר מקצת היום ככולו, למנהג שני).
אמנם כאן דן ברבינו בטעם האמור בראשונים, ועל זה מעיר בצריך עיון, וכדלקמן:
בדרכי משה סי' תצג ס"ק א (והמנהג פשוט הוא להסתפר ביום ל"ג ומרבין בו משתה ושמחה קצת, וכ"כ מהרי"ל ומנהגים דיש להסתפר ביום ל"ג, וכתב טעמים על זה).
והיינו מה שנתבאר במהרי"ל דיני הימים שבין פסח לשבועות (עושין ביום ל"ג בעומר יום שמחה, משום דמתו רק הימים שאומרים בהן תחינה בשבעה שבועות העומר, וכל יום שאין אומרים תחנה לא מתו, והשתא דל מן המ"ט יום של הספירה, ז' ימי החג, וג' ימים דחל בהן ר"ח, ב' לאייר ואחד לסיון, וז' שבתות, פשו להו ל"ב, נמצא דלא מתו רק ל"ב ימים, לכן כשכלו אותן ל"ב ימים שמתו עושין למחרתן שמחה לזכר).
ומקורו מדרשות ר' יהושע אבן שועיב פר' צו, בדרשת יום א' דפסח (בתוספות פירשו, כי מה שאמרו ל"ג ... יום, כשתסיר שבעת ימי הפסח ושבעה שבתות ושני ימי ראש חדש שהן ששה עשר יום שאין אבלות נוהג בהם, נשארו מן הארבעים ותשעה ימים ל"ג, וזהו מאמרם ל״ג יום לעומר).
ובלבוש ס"ב (ובאלו הארצות נוהגין אנו ... שביום ל"ג דוקא מסתפרין ונושאין, ואין אומרים בו תחנון ... אי נמי טעמא הוא כדאיתא בתוספות שאין יום ל"ג זה אלא לסימנא בעלמא שלא מתו אלא ל"ג ימים, כי ביום שאין אומרים תחנון לא מתו, ואם כן כשתסיר ז' ימי פסח, ואחר כך ו' שבתות עד העצרת, וב' ימי ראש חדש אייר, ויום א' של ראש חדש סיון, הרי ט"ז יום שלא מתו בהם, ולא נשארו אלא ל"ג ימים שמתו בהם).
ובב"ח (במדינות אלו נוהגין להסתפר ביום ל"ג עצמו, והיינו טעמא לפי שאנו תופסים עיקר כדברי התוספות שכתבו האחרונים משמם, שלא מתו אלא בימים שאומרים תחנה בהם, ונמצא שלא מתו בשבעת ימי הפסח, ובשבע שבתות, ובשני ימים של ראש חודש אייר ובראש חודש סיון, שהם שבעה עשר ימים. אלא שמאחר שאי אפשר לשבע ימי הפסח בלא שבת נמצא שאינם רק ששה עשר ימים שלא מתו בהם, נשארו שלשים ושלשה שמתו בהם. לפיכך נוהגין אבלות שלשים ושנים יום, ומסתפרים בל"ג עצמו מטעם שנתבאר דמקצתו ככולו, ואין מסתפרים אלא בל"ג עצמו ביום ולא בלילה שלפניו).
והנה יש שתי תמיהות עצומות על חשבון זה (לפי כל אחד מארבעת הנוסחאות שהובאו לעיל):
(א) ימי הספירה שבפסח הם רק ו' ימים (ולא ז'), כי הספירה מתחלת ביום השני של פסח.
(ב) השבתות שבין פסח לעצרת הן רק ו' שבתות (ולא ז'), כי השבת הראשונה היא בימי הפסח שכבר מנינו.
ואם נצרף להם את שלושת ימי ראש חדש – הם ביחד ט"ו ימים. וכשמורידים ט"ו ממ"ט ימי הספירה נשארו ל"ד ימים, ואם כן ל"ה לעומר הי' צריך להיות יום שמחה (ולא ל"ג בעומר).
כותב על זה הלבוש: "לפי זה לא היה לנו להסתפר גם כן אלא עד יום ל"ד ... ואפשר ... שלא מתו גם כן גם ביום ח' של פסח, מפני שהוא יום טוב לבני הגולה אף על פי שהם היו בארץ ישראל, ואם כן לא מתו רק ל"ב יום, לכך מסתפרין ביום ל"ג".
אבל עדיין נשארה השאלה, שהרי ימי הספירה שבפסח הם רק ו' ימים. וגם אם נוסיף את יום ח' של פסח, יהיו ביחד ט"ז ימים, ואם כן מתו ל"ג יום.
וכתב על זה ב"מלבושי יום טוב" (על הלבוש כאן): "ז' ימי הפסח, שהרי אין בהן מעומר רק ששה ימים ... ומפני כן נראה בעיני למלאות המספר החסר ... יום אסרו חג, שאסור בהספד ותענית ואין אומרים בו תחנון".
ועד"ז כתב באליה זוטא ס"ק ז (בלא יום ראשון דפסח, שאינו נכלל בספירה ... ואם כן קשה אף דלא מתו ביום ח' אינם אלא ט"ז ומתו ל"ג. ונלע"ד דמ"ש הלבוש לעיל כשתסיר ז' ימי פסח, רוצה לומר עם אסרו חג, דנמי אין אומרים בו תחנון מדינא, אם כן הוא הדין שלא מתו בח', כפי מנהג בני הגולה, הוי ח' ימים עם אסרו חג, ונשארו ל"ב).
אמנם יום זה של אסרו חג לא נזכר בכל המקורות הנ"ל. ואפשר שעל זה כותב כאן רבינו: "וצ"ע במהרי"ל ובב"ח ובלבוש". ואפשר שמטעם זה לא הזכיר רבינו כאן את חשבון הימים האלו, ורק הביא את המנהג בזה.
פתיחה בהקשר
אוצר מנהגי חב"ד בין פסח לעצרת ל"ג בעומר
מקור מפורש
בסימן זה
1 אודות יום שמחתו של רשב"י כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע (לקוטי-שיחות, ז, עמ' 343): במשנת-חסידים מס' אייר פ"א מ"ו: ביום ל"ג בעומר.. מצוה לשמוח שמחת רשב"י.
והמשנת-חסידים לא העתיק [אלא] רק דברי האריז"ל (דברי אדמו"ר הזקן - הובאו בפסקי-דיני לאדמו"ר הצמח-צדק ליו"ד סי' קטז). וראה פע"ח שער ספה"ע פ"ז (הובא בעט"ז לשו"ע או"ח סי' תצג). ולהעיר שעפ"ז מפורש ג"כ ענין השמחה (ולא רק מניעת אבילות) וטעמה "שמחת רשב"י" (עיין זח"ג רפז, ב. רצא, סוף ע"א). ומזה מענה להשקו"ט בזה בשו"ת חת"ס חלק יו"ד סי' רלג, שו"ת שם-אריה חלק או"ח סי' יד ועוד.
וראה ג"כ נ"כ שו"ע או"ח סי' תצג. ומה שהקשו דהא אדרבא בהסתלקותן של צדיקים מתענין, י"ל - על-פי נגלה - דשאני ל"ג בעומר דרשב"י ציוה לשמוח בו (עיין בפע"ח שם), ועל-פי מ"ש במהרי"ו (הובא בש"ך יו"ד סי' שדמ ס"ק ט) הדין דשומעין לו.
ואכמ"ל.
[וראה עוד ביאור ענין הילולא דרשב"י, בס' מאמרי אדמו"ר הזקן, תקס"ד, עמ' קא ואילך; מאמרי אדמו"ר האמצעי, ויקרא, עמ' תרסו ואילך; אור-התורה, עניינים, עמ' ריח ואילך; ס' המאמרים תרנ"ד, עמ' רסא ואילך; ד"ה להבין ענין הילולא דרשב"י תש"ל].
פתיחה בהקשר
שיעורי הלכה למעשה בין פסח לעצרת
מקור מפורש
בסימן זה
וראה גם כן נ"כ שו"ע או"ח סתצ"ג.
פתיחה בהקשר