אורח חיים סימן לז

גָּדוֹל שְׂכַר מִצְוַת תְּפִלִּין, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְנִיחָם הוּא בִּכְלַל פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן.

מִצְוָתָן לִהְיוֹתָם עָלָיו כָּל הַיּוֹם אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁצְּרִיכִים גּוּף נָקִי שֶׁלֹּא יָפִיחַ בָּהֶם, וְשֶׁלֹּא יַסִיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם, וְאֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לִזָּהֵר בָּהֶם, נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לַהֲנִיחָם כָּל הַיּוֹם. וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ כָּל אָדָם לִזָּהֵר בָּהֶם לִהְיוֹתָם עָלָיו בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה.

קָטָן הַיּוֹדֵעַ לִשְׁמֹר תְּפִלִּין בְּטָהֳרָה שֶׁלֹּא יִישַׁן בָּהֶם וְלֹא יָפִיחַ בָּהֶם, הַגָּה: וְשֶׁלֹּא לִכָּנֵס בָּהֶן לְבֵית הַכִּסֵּא (רַשִׁ"י פ' לוּלָב הַגָּזוּל) חַיָּב אָבִיו לִקְנוֹת לוֹ תְּפִלִּין לְחַנְּכוֹ: הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהַאי קָטָן דַּוְקָא שֶׁהוּא בֶּן י"ג שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד (בַּעַל הָעִטּוּר) וְכֵן נָהֲגוּ וְאֵין לְשַׁנּוֹת (דִּבְרֵי עַצְמוֹ):