אורח חיים סימן לו

צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בִּכְתִיבַת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּנֶּה צוּרַת שׁוּם אַחַת מֵהֶן וְלֹא תִּדְמֶה לְאַחֶרֶת. הַגָּה: וּלְכַתְּחִלָּה יִכְתֹּב בִּכְתִיבָה תַּמָּה כַּמְבֹאָר בַּטּוּר וּבִשְׁאָר פּוֹסְקִים, וְהוּא יָדוּעַ אֵצֶל הַסּוֹפְרִים מִיהוּ אִם שִׁנָּה בְּצוּרַת הַכְּתָב אֵינוֹ פָּסוּל.

כָּל אוֹת צְרִיכָה לִהְיוֹת גֹּלֶם אֶחָד, לְכָךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר בַּנְּקֻדָּה שֶׁעַל הָאֶלֶף שֶׁהִיא כְּמִין יוֹד, וּבַנְּקֻדָּה שֶׁתַּחְתֶּיהָ וּבְיוֹדֵ"י הַשִּׁי"ן וְעַיִ"ן וַאֲחוֹרֵי צַדִּ"י שֶׁיְּהוּ נוֹגְעוֹת בָּאוֹת, וּבְאַחַת שֶׁאֵינָהּ נוֹגַעַת פְּסוּלִין. וְכֵן בִּשְׁאָר אוֹתִיּוֹת, חוּץ מֵהֵ " א וְקוֹ"ף שֶׁאֵין לִגֹּעַ הָרֶגֶל בַּגַּג, וְאִם נָגַע פָּסוּל.

צָרִיךְ לְתַיֵּג שַׁעַטְנֵ"ז גֵּ"ץ וְהַסוֹפְרִים נָהֲגוּ לְתַיֵּג אוֹתִיּוֹת אֲחֵרוֹת, וְאִם לֹא תִּיֵּג אֲפִלּוּ שַׁעַטְנֵ"ז גֵּ"ץ לֹא פָּסַל: