431
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ט. שני האופנים ב"התלבשות" האור האלקי
בדוגמא זו של הטלית מדובר על אור אלקי מקיף הנעלה לחלוטין מקשר ל"כלים", ולכן אין בו שום קדושה, עד אשר "מותר להשתמש בה דברי חול",
ובדומה לה למעלה היא בחינת "אנכי" – "דלא אתפס בשם ולא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל"29. שבמילה "אנכי" אין כלל קדושה של שם ה', "אנכי" הוא רמז בלבד ל"בחינת אנכי מי שאנכי", עצמותו ית'.
בדומה לכך גם באור הקשור לאותיות וכלים יש שני אופנים:
א) האור ש"מתלבש"30 ונתפס בתוך האותיות, כגון: רב המסביר רעיון שכלי, שהרעיון מלובש בתוך מילותיו של הרב.
ב) האור שאינו יכול להתלבש באותיות, והאותיות רק רומזות לאור, כגון: חידה*, שמילותיה רק רומזות לרעיון עמוק, אך אין לומר שהרעיון מלובש במלות החידה31.
ובדומה לכך יש שני אופנים באור האלקי, כלשון המאמר שדלעיל לגבי "אנכי" – (א) אתפס בשם, (ב) אתרמיז באות וקוצא:
"אתפס בשם" – האור מצטמצם ומתלבש ונתפס בתוך השם, ולכן נעשה האור בעל צורה והגבלה בהתאם לצורה של אותיות השם.
"אתרמיז .. באות וקוצא" – הקשר בין ה"אות וקוצא" לבין האור האלקי הוא בכך שיש בצורתם רמז לאור.
לדוגמא: הנקודה של האות יו"ד היא רמז להתבטלות של ספירת החכמה. והקוץ שעל היו"ד, שאיננו צורת אות, כי אם רק "רמז בלבד"*, הוא רמז לדרגת הכתר שאינה בגדר של הבנה כלל, ומתגלה רק בדרך "רמז"*.
אך האור עצמו אינו מתלבש ונתפס בצורת האות והקוץ, כך שהקשר ביניהם הוא בדרך רמז בלבד32.
הערות
- 29. לקו"ת פנחס פ, ב. וראה זח"ג רנז, ב.
- 30. דלבוש הוא בשייכות למדידות המלובש בו.
- *. ראה ענינה: ד"ה כל מחלוקת תרע"ח. ועוד. ולהעיר שזהו מעשר לשונות שנק' נבואה (ב"ר פמ"ד, ו. וש"נ). וראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ז ה"ג. שם ה"ו. ועיין מו"נ ח"ב פמ"ג. ס' עבוה"ק ח"ד פכ"ב ואילך. ועוד. ואכ"מ.
- 31. ראה לעיל הערה 21, שהרמז דקוצו של יו"ד הוא כענין חכימא לרמיזא. ובשערי אורה ד"ה יביאו לבוש מלכות (פמ"ב), שענין "יותר רחוק גם מן המשלים הוא ענין הרמז שמרמז דבר חכמה עמוקה בידו כו'" – ומשמע מזה, שבהרחבה – חידה בכלל משל* (ועייג"כ ד"ה ביום השמע"צ עת"ר).
- *. לקו"ת תצא שם. וראה לעיל הערה 21.
- 32. ראה לקו"ת ויקרא (ה, ריש ע"ב) דבתגין של ס"ת "נרמזו רזין דאורייתא שלא יוכלו להתלבש בדיבור .. כמו לחכימא ברמיזא כו'". וראה אוה"ת תצא שם (וסד"ה אורח חיים הנ"ל) בנוגע לקוצו של יו"ד, שעפ"ז [שהוא רק כמו ענין חכימא לרמיזא] מובן זה שיש קס"ד (מנחות לד, סע"א) דקוצו של יו"ד אינו לעיכובא – דלכאורה, מכיון דקוש"י הוא בכתר פשיטא דמעכב יותר – כי מכיון דאינו נתפס באות ממש כמו שאר האותיות רק ע"ד הרמז, א"כ ס"ד דאינו מעכב*.
- . להעיר ג"כ מתו"א (יד, סע"ב) "בדרך משל וחידה". ולהעיר מסידור קמט, רע"א.
- . ויתירה מזו: לדעת אדה"ז (שו"ע או"ח סל"ו ס"ב – תמונת אות יו"ד). "הקוץ שעל היו"ד" – שהוא (דוקא) הרומז על כתר (זח"ג י, ריש ע"ב) – צ"ל רק לכתחילה, ואינו מעכב (ו"קוצו של יו"ד" שבמנחות שם – פירושו קוץ השמאלי, כדעת ר"ת שם (ראה בכ"ז – מאסף לכל המחנות סל"ו שם (צורת אות יו"ד סק"ב), וש"נ)). ועפ"ז צע"ק באוה"ת כו' שם, שמפרש הגמ' במנחות הנ"ל (כדעת הרא"ש ועוד – ראה מאסף לכל המחנות שם, וש"נ) לענין קוץ העליון (שרומז לכתר) (וכהובא שם לפנ"ז לשון הזהר הנ"ל "קוצא חד לעילא כתרא עילאה") – דלא כשיטת אדה"ז). ומצינו דוגמתו בכו"כ מקומות בדרושי חסידות (וגם בנגלה) שמבארים דעות שלא נפסקה הלכה כמותן (כיון שאלו ואלו דא"ח) – וכמו בר"ה דשופר של יעל (לקו"ת נצבים מה, סע"א. וראה שו"ע או"ח ר"ס תקפו). וראה לקוטי לוי יצחק אגרות־קודש ע' שה.
בראשית רבה מ״ד:ו׳ - הטקסט מספריא
הָיָה דְּבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר (בראשית טו, א), עֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת נִקְרֵאת, נְבוּאָה, חָזוֹן, הֲטָפָה, דִּבּוּר, אֲמִירָה, צִוּוּי, מַשָּׂא, מָשָׁל, מְלִיצָה, חִידָה. וְאֵיזוֹ הִיא קָשָׁה שֶׁבְּכֻלָּן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר חָזוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כא, ב): חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לִי. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר דִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מב, ל): דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדוֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת. רַבָּנָן אָמְרֵי מַשָּׂא, כְּמַשְׁמָעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לח, ה): כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי. גָּדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל אַבְרָם שֶׁנִּדְבַּר עִמּוֹ בְּדִבּוּר וּבֶחָזוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ז׳:ג׳ - הטקסט מספריא
הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה דרך משל מודיעין לו ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה וידע מה הוא כמו הסולם שראה יעקב אבינו ומלאכים עולים ויורדים בו והוא היה משל למלכיות ושעבודן וכמו החיות שראה יחזקאל והסיר נפוח ומקל שקד שראה ירמיה והמגלה שראה יחזקאל והאיפה שראה זכריה וכן שאר הנביאים מהם אומרים המשל ופתרונו כמו אלו ויש שהן אומרים הפתרון בלבד ופעמים אומרים המשל בלבד בלא פתרון כמקצת דברי יחזקאל וזכריה וכולן במשל ודרך חידה הם מתנבאים.
שולחן ערוך, אורח חיים ל״ו:ב׳ - הטקסט מספריא
כָּל אוֹת צְרִיכָה לִהְיוֹת גֹּלֶם אֶחָד, לְכָךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר בַּנְּקֻדָּה שֶׁעַל הָאֶלֶף שֶׁהִיא כְּמִין יוֹד, וּבַנְּקֻדָּה שֶׁתַּחְתֶּיהָ וּבְיוֹדֵ"י הַשִּׁי"ן וְעַיִ"ן וַאֲחוֹרֵי צַדִּ"י שֶׁיְּהוּ נוֹגְעוֹת בָּאוֹת, וּבְאַחַת שֶׁאֵינָהּ נוֹגַעַת פְּסוּלִין. וְכֵן בִּשְׁאָר אוֹתִיּוֹת, חוּץ מֵהֵ " א וְקוֹ"ף שֶׁאֵין לִגֹּעַ הָרֶגֶל בַּגַּג, וְאִם נָגַע פָּסוּל.
שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״ו - הטקסט מספריא
שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִצְוָתוֹ בְּשֶׁל אַיִל וְכָפוּף; וּבְדִיעֲבַד, כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת כְּשֵׁרִים, בֵּין פְּשׁוּטִים בֵּין כְּפוּפִים, וּמִצְוָה בִּכְפוּפִים יוֹתֵר מִבִּפְשׁוּטִים; וְשֶׁל פָּרָה פָּסוּל בְּכָל גַּוְנָא; וְכֵן קַרְנֵי רֹב הַחַיּוֹת שֶׁהֵם עֶצֶם אֶחָד וְאֵין לָהֶם מִבִּפְנִים זַכְרוּת, פְּסוּלִים. וְכֵן שׁוֹפָר מִבְּהֵמָה טְמֵאָה, פָּסוּל (רַ"ן פ"ג דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה).
הַגּוֹזֵל שׁוֹפָר וְתָקַע בּוֹ, יָצָא אֲפִלּוּ לֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִמֶּנּוּ.
תָּקַע בְּשׁוֹפָר שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לֹא יָצָא. שֶׁאֵינָהּ בְּטֵלָה עוֹלָמִית וְכַתּוּתֵי מִכְתַּת שִׁעוּרֵיהּ; אֲבָל בְּשֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְכֵן בִּמְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, לֹא יִתְקַע; וְאִם תָּקַע בּוֹ, יָצָא וְהוּא שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לִזְכּוֹת בּוֹ; אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לִזְכּוֹת בּוֹ, לֹא יָצָא דַּהֲוָה לֵיהּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ מַחְמִירִין דַּאֲפִלּוּ בְּשֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֵינוֹ יוֹצֵא אֶלָּא בְּנִתְבַּטֵּל בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב (מָרְדְּכַי) וְעַיֵּן לְעֵיל סי' תרמ"ט (סָעִיף ג').
שׁוֹפָר שֶׁל תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֲפִלּוּ הָיָה שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, שֶׁתָּקַע בּוֹ, לֹא יָצָא מִשּׁוּם דְּאֵינָהּ בְּטֵלָה עוֹלָמִית.
הַמֻּדָּר הֲנָאָה מִשּׁוֹפָר, אָדָם אַחֵר תּוֹקֵעַ בּוֹ וְזֶה יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָה; אֲבָל אִם אָמַר: קוֹנָם לִתְקִיעָתוֹ עָלַי, אָסוּר לִתְקֹעַ בּוֹ אֲפִלּוּ תְּקִיעָה שֶׁל מִצְוָה.
הָיָה קוֹלוֹ עָב מְאֹד אוֹ דַּק מְאֹד, כָּשֵׁר, שֶׁכָּל הַקּוֹלוֹת כְּשֵׁרִים בַּשּׁוֹפָר.
אִם נִקַּב, אִם לֹא סְתָמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּנָּה קוֹלוֹ, כָּשֵׁר מִיהוּ אִם יֵשׁ שׁוֹפָר אַחֵר אֵין לִתְקֹעַ בָּזֶה, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לִתְקֹעַ בְּשׁוֹפָר נָקוּב (כָּל בּוֹ וּתְשׁוּבַת הָרֹא"שׁ); וְאִם סְתָמוֹ שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַתְּקִיעָה לְאַחַר סְתִימָה, שֶׁחָזַר קוֹלוֹ לִכְמוֹת שֶׁהָיָה בַּתְּחִלָּה, פָּסוּל אֲפִלּוּ נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ רֻבּוֹ; וְאִם סְתָמוֹ בְּמִינוֹ, אִם נִשְׁתַּיֵּר רֻבּוֹ שָׁלֵם וְלֹא עִכְּבוּ הַנְּקָבִים שֶׁנִּסְתְּמוּ אֶת הַתְּקִיעָה, אֶלָּא חָזַר קוֹלוֹ לִכְמוֹת שֶׁהָיָה קֹדֶם שֶׁנִּקַּב, כָּשֵׁר, וְאִם חָסֵר אַחַת מִשָּׁלֹשׁ אֵלֶּה, פָּסוּל. וְאִם הוּא שְׁעַת הַדַּחַק, שֶׁאֵין שׁוֹפָר אַחֵר מָצוּי, יֵשׁ לְהַכְשִׁיר בִּסְתָמוֹ בְּמִינוֹ אִם נִשְׁתַּיֵּר רֻבּוֹ, אֲפִלּוּ לֹא חָזַר קוֹלוֹ לִכְמוֹת שֶׁהָיָה; וְכֵן יֵשׁ לְהַכְשִׁיר בִּסְתָמוֹ שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ, אִם נִשְׁתַּיֵּר רֻבּוֹ וְחָזַר קוֹלוֹ לִכְמוֹת שֶׁהָיָה בִּתְחִלָּה קֹדֶם שֶׁנִּקַּב.
נִסְדַּק לְאָרְכּוֹ, פָּסוּל. יֵשׁ אוֹמְרִים אֲפִלּוּ בְּכָל שֶׁהוּא פָּסוּל, אֶלָּא אִם כֵּן הִדְּקוֹ הַרְבֵּה בְּחוּט אוֹ בִּמְשִׁיחָה וְנִשְׁתַּיֵּר שִׁעוּר הַתְּקִיעָה מִמְּקוֹם הַקְּשִׁירָה וּלְמַעְלָה לְצַד הַפֶּה (כָּל בּוֹ), וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא בְּרֻבּוֹ; וְאִם דִּבְּקוֹ, כָּשֵׁר אֲפִלּוּ אִם דִּבְּקוֹ בְּדֶבֶק; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר אֶלָּא כְּשֶׁדִּבְּקוֹ בְּעַצְמוֹ, שֶׁחִמְּמוֹ בָּאוּר עַד שֶׁנִּפְשַׁר וְחִבֵּר קְצוֹתָיו זֶה עִם זֶה; וְאִם נִסְדַּק כֻּלּוֹ, אֲפִלּוּ מִצַּד אֶחָד, פָּסוּל אֲפִלּוּ חִמְּמוֹ בָּאוּר וְחִבֵּר סְדָקָיו זֶה עִם זֶה.
נִסְדַּק לְרָחְבּוֹ בְּמִעוּטוֹ, כָּשֵׁר; בְּרֻבּוֹ, פָּסוּל אֶלָּא אִם כֵּן נִשְׁאַר מֵהַסֶדֶק לְצַד פִּיו שִׁעוּר תְּקִיעָה, דְּהַיְנוּ אַרְבָּעָה גּוּדָלִים, וּכְשֶׁנִּשְׁתַּיֵּר בּוֹ כָּךְ כָּשֵׁר אֲפִלּוּ אִם מְעַכֵּב אֶת הַתְּקִיעָה; וְיֵשׁ מַכְשִׁירִים בְּנִשְׁתַּיֵּר אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצַד פִּיו.
דִּבֵּק שִׁבְרֵי שׁוֹפָרוֹת זֶה עִם זֶה וְעָשָׂה מֵהֶם שׁוֹפָר, פָּסוּל וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ בַּשֶּׁבֶר שֶׁכְּנֶגֶד פִּיו שִׁעוּר שׁוֹפָר.
הוֹסִיף עָלָיו כָּל שֶׁהוּא, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ, פָּסוּל, אֲפִלּוּ הָיָה בּוֹ מִתְּחִלָּה שִׁעוּר שׁוֹפָר.
הֲפָכוֹ וְתָקַע בּוֹ, לֹא יָצָא; בֵּין הֲפָכוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהוֹפְכִים הֶחָלוּק שֶׁהֶחֱזִיר פְּנִימִי לַחִיצוֹן, בֵּין שֶׁהִנִּיחוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיָה אֶלָּא שֶׁהִרְחִיב אֶת הַקָּצָר וְקִצֵּר אֶת הָרָחָב וְהוּא הַדִּין אִם תָּקַע בַּמָּקוֹם הָרָחָב פָּסוּל (ר"ן פ"ג דְּראש השנה).
הָיָה אָרֹךְ וְקִצְּרוֹ, אִם נִשְׁאַר בּוֹ שִׁעוּר תְּקִיעָה, כָּשֵׁר.
גֵּרְדוֹ מִבִּפְנִים אוֹ מִבַּחוּץ עַד שֶׁעֲשָׂאוֹ דַּק מְאֹד כְּמוֹ גֶּלֶד, כָּשֵׁר.
לֹא הוֹצִיא זַכְרוּתוֹ אֶלָּא נָקַב בּוֹ, כָּשֵׁר; אֲבָל אִם הוֹצִיא הַזַּכְרוּת וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ שׁוֹפָר, כְּגוֹן שֶׁנָּקַב בּוֹ, פָּסוּל.
צִפָּהוּ זָהָב בִּמְקוֹם הֲנָחַת פֶּה, פָּסוּל; שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הֲנָחַת פֶּה, כָּשֵׁר. צִפָּהוּ זָהָב מִבִּפְנִים, פָּסוּל; מִבַּחוּץ, אִם נִּשְׁתַּנָּה קוֹלוֹ מִכְּמוֹת שֶׁהָיָה, פָּסוּל, וְאִם לָאו כָּשֵׁר. יֵשׁ מְפָרְשִׁים מָקוֹם הֲנָחַת פֶּה הַיְנוּ עֹבִי הַשּׁוֹפָר לְצַד פְּנִימִי שֶׁמֵּנִיחַ שָׁם פִּיו, וְהַצַּד הַחִיצוֹן מִן הָעֹבִי עַצְמוֹ קָרוּי שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הֲנָחַת פֶּה; וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים דְּעָבְיוֹ בַּמָּקוֹם הַקָּצָר הוּא מְקוֹם הֲנָחַת פֶּה, וְשֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הֲנָחַת פֶּה הַיְנוּ כָּל אֹרֶךְ הַשּׁוֹפָר מִצַּד הַקָּצָר עַד צַד הָרָחָב.
הַמְצַיְּרִים בַּשּׁוֹפָר צוּרוֹת בְּמִינֵי צִבְעוֹנִים כְּדֵי לְנָאוֹתוֹ, לֹא יָפֶה הֵם עוֹשִׂים. אֲבָל מֻתָּר לַחֲקֹק בַּשּׁוֹפָר עַצְמוֹ צוּרוֹת כְּדֵי לְנָאוֹתוֹ (בֵּית יוֹסֵף).
אִם נָתַן זָהָב עַל עֳבִי הַשּׁוֹפָר בַּצַּד הָרָחָב, הַיְנוּ הוֹסִיף עָלָיו כָּל שֶׁהוּא וּפָסוּל.
הִרְחִיק אֶת הַשּׁוֹפָר וְנָפַח בּוֹ וְתָקַע בּוֹ, פָּסוּל.
נָתַן שׁוֹפָר לְתוֹךְ שׁוֹפָר, אִם הַפְּנִימִי עוֹדֵף עַל הַחִיצוֹן מִשְּׁנֵי צְדָדִין וְנָתַן הַפְּנִימִי בְּפִיו וְתָקַע בּוֹ, כָּשֵׁר; הַגָּה: וְלִי נִרְאֶה דַּאֲפִלּוּ אֵינוֹ בּוֹלֵט בַּצַּד הָרָחָב רַק שָׁוֶה לַחִיצוֹן, הוֹאִיל וּבוֹלֵט לְצַד הַפֶּה וְתָקַע בַּפְּנִימִי יָצָא, כֵּן נ"ל (כֵּן מוּבָא מִלְּשׁוֹן הָרֹא"שׁ); וְהוּא שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה קוֹלוֹ בְּמַה שֶּׁהוּא נָתוּן בְּתוֹךְ הַחִיצוֹן; וְאִם לָאו, פָּסוּל.
שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו יוֹם טוֹב אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּת. כֵּיצַד, הָיָה הַשּׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְאֵין לוֹ שׁוֹפָר אֶלָּא הוּא, אֵינוֹ עוֹלֶה בָּאִילָן וְאֵינוֹ שָׁט עַל פְּנֵי הַמַּיִם כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ; וְעַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי מֻתָּר, דְּהָוֵי שְׁבוּת דִּשְׁבוּת (פֵּרוּשׁ, אִסוּר אֲמִירָה לְעַכּוּ"ם בְּאִסוּר דְּאוֹרַיְתָא הוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לִשְׁבֹּת מִזֶּה אֲמִירָה לְעַכּוּ"ם וּבְאִסוּר דְּרַבָּנָן הוּא שְׁבוּת דִּשְׁבוּת); וּבִמְקוֹם מִצְוָה לֹא גָּזְרוּ (רַבָּנָן) וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ש"ז.
אִם עַכּוּ"ם הֵבִיא שׁוֹפָר מִחוּץ לַתְּחוּם, תּוֹקְעִין בּוֹ; וְהוּא הַדִּין אִם עָשָׂה עַכּוּ"ם שׁוֹפָר בְּיוֹם טוֹב, מֻתָּר לִתְקֹעַ בּוֹ.
יָכוֹל לִתֵּן בְּתוֹכוֹ מַיִם אוֹ יַיִן לְצַחְצְחוֹ; אֲבָל מֵי רַגְלַיִם, אַף בַּחֹל אָסוּר מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.