אורח חיים סימן קצט - שולחן ערוך

א

הַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כַּזַּיִת מְזַמְּנִין עָלָיו.

ב

כּוּתִי בַּזְּמַן הַזֶּה הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵד עֲבוֹדַת אֱלִילִים וְאֵין מְזַמְּנִין עָלָיו.

ג

עַם הָאָרֶץ גָּמוּר מְזַמְּנִין עָלָיו בַּזְּמַן הַזֶּה.

ד

עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו, וַאֲפִלּוּ גֵּר שֶׁמָּל וְלֹא טָבַל אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו; אֲבָל גֵּר גָּמוּר מְזַמְּנִין עָלָיו וְיָכוֹל לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְלוֹמַר: עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ.

ה

אוֹנֵן בַּחֹל, שֶׁהוּא פָּטוּר מִלְּבָרֵךְ, אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו.

ו

נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם, אֲבָל מְזַמְּנִין לְעַצְמָן; וְלֹא תְּהֵא חֲבוּרָה שֶׁל נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים מְזַמְּנִין יַחַד, מִשּׁוּם פְּרִיצוּתָא דַּעֲבָדִים, אֶלָּא נָשִׁים לְעַצְמָן וַעֲבָדִים לְעַצְמָם; וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזַמְּנוּ בְּשֵׁם.

ז

נָשִׁים מְזַמְּנוֹת לְעַצְמָן, רְשׁוּת. אֲבָל כְּשֶׁאוֹכְלוֹת עִם הָאֲנָשִׁים, חַיָּבוֹת וְיוֹצְאוֹת בַּזִּמּוּן שֶׁלָּנוּ. הַגָּה: אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְבִינוֹת (הָרֹא"שׁ וּמָרְדְּכַי רֵישׁ פ' ג' שֶׁאָכְלוּ בְּשֵׁם רַשִׁ"י).

ח

אַנְדְּרוֹגִינוּס מְזַמֵּן לְמִינוֹ, וְאֵינוֹ מְזַמֵּן לֹא לָאֲנָשִׁים וְלֹא לְנָשִׁים.

ט

טֻמְטוּם אֵינוֹ מְזַמֵּן כְּלָל.

י

קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְעוֹנַת הַפָּעוֹטוֹת וְיוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין, מְזַמְּנִין עָלָיו וּמִצְטָרֵף בֵּין לִשְׁלֹשָׁה בֵּין לַעֲשָׂרָה. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין מִצְטָרְפִין אוֹתוֹ כְּלָל עַד שֶׁיְּהֵא בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה דְּאָז מְחַזְּקִינַן לֵיהּ כְּגָדוֹל שֶׁהֵבִיא ב' שְׂעָרוֹת (הָרֹא"שׁ וְהַמָּרְדְּכַי פ' ג' שֶׁאָכְלוּ וְטוּר) וְכֵן נוֹהֲגִין וְאֵין לְשַׁנּוֹת; וְחֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה אִם מְכַוְּנִים וּמְבִינִים מִצְטָרְפִין לְזִמּוּן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַחֵרֵשׁ שׁוֹמֵעַ הַבְּרָכָה (מַהֲרִי"ל).

יא

מִי שֶׁנִּדּוּהוּ עַל עֲבֵרָה, אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו.