א
הלכות ת"ת פרק שני
א מי שלא לימדו אביו תורה חייב ללמד את עצמוא כשיכירב שנאמרג ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם זו מצות עשה של תלמוד תורהד על כל אדם לעצמוה ללמוד כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה כמו שנתבאר למעלהו שנאמרז כל המצוה וגו'.
וכשלומד לעצמו כשיגדיל ויכיר ויוכל ללמוד אזי לא ילמוד תחלה כל המקרא ואח"כ כל המשנה ואח"כ התלמוד כמו שנתבאר למעלהח בנערים שאין יכולין ללמוד משנה ותלמוד בתחלה כי זה שיכול אינו רשאי לעשות כן כי מי יודע כמה יחיהט לפיכך חייב הוא לשלש זמן למידתוי שבכל יום ויוםיא שליש במקראיב שליש במשנהיג שהן הלכות פסוקות בלי טעמיםיד שבכל המשניות וברייתותטו ומימרות האמוראיםטז שהן פירוש התרי"ג מצות שבתורהיז בכל תנאיהם ודקדוקיהם ודקדוקי סופריםיח ובזמן הזה גם הלכות פסוקות של פסקי הגאונים הפוסקיםיט כמו הטור והשלחן ערוך והגהותיו בכלל משנה יחשבוכ ושליש בתלמודכא המבאר טעמי ההלכותכב שבמשניות וברייתות ומימרות האמוראים ובזמן הזה גם בספרי הפוסקים הראשונים המבארים טעמי ההלכות פסוקות שפסקו הטור ושלחן ערוך כמו הרא"ש ובית יוסף.
כי אם אינו יודע טעמי ההלכות אינו מבין גופי ההלכות לאשורן על בוריין ונקרא בורכג ולכן יש אוסריןכד להורות אפילו לעצמוכה מתוך הלכות פסוקות בלי טעמים שלמדכו ולפיכך אינו רשאי להתאחר מללמוד הטעמים עד שיגמור ללמוד כל ההלכות פסוקות.
כי לא אמרו ליגמר והדר ליסברכז אלא לסבור סברות בעומק עיון טעמי ההלכותכח ולהבין דבר מתוך דברכט ולדמות דבר לדבר להקשות ולתרץל עד שיגיע וירד לעמק הלכהלא שזה אין לו לעשות בתחלת למודו אלא לאחר שיגמור ללמוד כל ההלכות פסוקות בטעמיהן בדרך קצרה בלי עיון רב ופלפול להקשות ולתרץלב אבל בלימוד זה לידע הטעמים בדרך קצרה מהתלמוד והפוסקים בלי עיון רב ופלפול חייב הוא לעסוק בכל יום ויום שליש זמן לימודו.
אך פירוש המקרא ודרשות ההגדות יחשבו בכלל שליש במשנהלג לפי שהמשנה ג"כ פירוש התרי"ג מצות שבתורה וחכמת הקבלה תחשב בכלל שליש בתלמודלד:
הערות
- א. רמב"ם פ"א ה"ג, מגמרא קידושין כט , ב. טור ושו"ע סי' רמה ס"א.
- ב. רמב"ם שם. וראה פס"ד צמח צדק (שלט, ב). אג"ק ח"ח ע' צד. לקו"ש חי"ז ע' 233 והערה 17 וע' 238 והערה 56. חי"א ע' 45 שוה"ג להערה 19. שלחן המלך ח"ג ע' רט-ריא.
- ג. דברים ה, א. גמרא שם ורש"י ד"ה דכתיב. רמב"ם שם. ב"י שם ד"ה ומ"ש לא. לבוש שם ס"א.
- ד. ראה לקמן פ"ד ה"ב (שהתלמוד מצד עצמו הוא ג"כ מ"ע). הערות וציונים 6/א.
- ה. ראה גם הקדמת הרבנים בני הגאון המחבר. לקו"ת ויקרא ל, ד. לקמן פ"ד ה"ו (למי שאפשר לו). הערות וציונים 7/א.
- ו. פ"א ה"ד, וש"נ.
- ז. דברים יא, כב. ספרי עקב פמ"ח. וראה לקו"ש חל"ו ע' 18 ואילך.
- ח. פ"א ה"א.
- ט. גמרא שם ל , א.
- י. רמב"ם פ"א הי"א. טור ושו"ע סי' רמו ס"ד (לשלש לימודו). וראה לקמן פ"ג בקו"א (ד"ה ואפילו, שכך קבלו חכמים, והלימוד בגמרא שם מהפסוק ושננתם הוא אסמכתא בעלמא).
- יא. גמרא שם (ליומי). תוס' שם ד"ה לא. ע"ז יט, ב ד"ה ישלש. רמב"ם שם הי"ב. טור ושו"ע שם. וראה גם קו"א שם. לעיל או"ח סי' קנה ס"א. קובץ דברי תורה ה ע' כב.
- יב. גמרא שם. רמב"ם שם (בתורה שבכתב). טור (תנ"ך). שו"ע שם (הארבעה ועשרים). לעיל פ"א ה"א וה"ד (תנ"ך). וראה לקו"ש חל"ו ע' 21 הערה 35. שלחן המלך ח"ג ע' ריט.
- יג. גמרא שם. רמב"ם שם (בתושבע"פ). טור ושו"ע שם (שליש במשנה דהיינו תושבע"פ).
- יד. כדלעיל פ"א ה"א, וש"נ.
- טו. ראה סנהדרין לג, א ורש"י שם ד"ה ואפילו טעה. רש"י הוריות יד, א ד"ה הכל. סוכה כח, א ד"ה משנה.
- טז. פרי עץ חיים סדר הנהגת הלימוד. וראה גם סנהדרין שם ורש"י ד"ה ואפילו בדרב. רש"י כתובות פד, ב ד"ה בדבר משנה.
- יז. כדלעיל פ"א ה"ד וש"נ.
- יח. ראה מגילה יט, ב. סוכה כח, א ורש"י שם ד"ה דקדוקי תורה וד"ה דקדוקי סופרים. וראה גם לעיל שם. לקמן פ"ג ה"א-ב. פ"ד ה"ב.
- יט. אוצ"ל: והפוסקים.
- כ. עיין חו"מ סי' כה ס"א-ב, ובאורים שם ס"ק כב, ודף מז ע"ב (באורים ותומים דפו"ר, והוא קרוב לסוף קיצור תקפו כהן, שהביא שם ושם מתשובות החוות יאיר, שאין לומר קים לי כדעה שלא הובאה בשו"ע והגהות הרמ"א).
- כא. קידושין שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.
- כב. ראה קו"א (דהיינו כרש"י שעשה עיקר התלמוד לידע טעמי ההלכות התלויים בסברא, ולא כרמב"ם). וכדלעיל פ"א ה"א וש"נ.
- כג. סוטה כב, רע"א לפירוש רש"י שם ד"ה ולא שימש. וראה גם לקמן פ"ג ה"ד. לעיל או"ח סי' קצט ס"ג (עם הארץ לענין זה). אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"ד ע' שמט. לקו"ש חל"ו ע' 16 ואילך.
- כד. רש"י שם, וד"ה שמורין. וסמ"ע בהקדמה . שו"ת הרא"ש כלל לא סי' ט. ונתבאר בקו"א סק"א. וראה גם לעיל הל' שחיטה סי' א קו"א סק"ח. שו"ת שארית יהודא שער המילואים סי' לא. לקו"ש חל"ו ע' 23.
- כה. ראה חולין מד, ב (הרואה טרפה לעצמו) ורש"י ד"ה ושימש. לעיל סי' יח קו"א סק"ט-י.
- כו. שלמד הלכות פסוקות בלי טעמים.
- כז. שבת סג , א. הובא לעיל פ"א ה"ה. לקמן ה"ב.
- כח. רש"י שם ד"ה ליגמר וד"ה והדר. ונתבאר בקו"א סוף ס"ק א. וראה גם לעיל פ"א ה"א וש"נ.
- כט. רש"י אבות פ"ה מכ"א ד"ה בן ארבעים (קו"א סוסק"א). וכדלעיל שם וש"נ.
- ל. רש"י ע"ז יט, א ד"ה ואח"כ. וכדלעיל שם וש"נ.
- לא. ראה רמב"ם פ"ד ה"ד. לקמן פ"ד הי"ח.
- לב. כדלעיל שם וש"נ. וגם יחזור על ההלכות עד שיחקוק בזכרונו (לקמן ה"ב).
- לג. רמב"ם פ"א הי"ב (ופירושן בכלל תורה שבע"פ). טור ושו"ע שם (ופירוש תורה שבכתב בכלל זה). וראה לעיל פ"א ה"א וה"ד (שלימוד הלכות קודם ללמוד ההגדות). לקו"ת ויקרא ה, ד. שה"ש ג, סע"ג (דהיינו דוקא ספרא וספרי שיש בהם הלכות וגופי תורה, אבל מדרש רבה וכיו"ב שהן אגדות שעל המקרא אפשר שהן בכלל שליש במקרא, וש"נ). לקו"ש חל"ו ע' 22 והערה 21. הערות וציונים 50/א ואילך.
- לד. רמב"ם שם (והענינים הנקראים פרד"ס בכלל הגמרא הן), לפי דעת הש"ך סי' רמו סק"ו (והוא חקירה עיונית אלהיית). וראה לקו"ת שם (שהוא בכלל שליש במקרא). אג"ק חי"א ע' רעז. לקו"ש ח"ל ע' 173.
רש"י על דברים י״א:כ״ב - הטקסט מספריא
שמר תשמרון. אַזְהָרַת שְׁמִירוֹת הַרְבֵּה, לְהִזָּהֵר בְּתַלְמוּדוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכַּח (שם):
ללכת בכל דרכיו. הוּא רַחוּם וְאַתָּה תְּהֵא רַחוּם, הוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים וְאַתָּה גּוֹמֵל חֲסָדִים (שם):
ולדבקה בו. אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן? וַהֲלֹא אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא? אֶלָּא הִדַּבֵּק בַּתַּלְמִידִים וּבַחֲכָמִים וּמַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ נִדְבַּקְתָּ בּוֹ (ספרי):
שמר תשמרון [IF] YE SHALL DILIGENTLY OBSERVE [ALL THESE COMMANDMENTS] — The repetition of the verb implies an admonition to be very much on one’s guard: to be careful in respect to one’s study of the Torah that it should not be forgotten (cf. Sifrei Devarim 48:2).
ללכת בכל דרכיו TO WALK IN ALL HIS WAYS — He is merciful, be thou merciful; He bestows lovingkindness, bestow thou lovingkindness (Sifrei Devarim 49:1).
ולדבקה בו AND TO CLEAVE TO HIM — Is it possible to say this? Is He not “a consuming fire” (Deuteronomy 4:24)? But it means: cleave to the scholars and sages, and I will account it unto you as though you cleave to Him (Sifrei Devarim 49:2).
הוריות י״ד א - הטקסט מספריא
לֹא הָיָה קָרֵב. אָמַר לוֹ: מִי הֵם הַלָּלוּ שֶׁמֵּימֵיהֶם אָנוּ שׁוֹתִים וּשְׁמוֹתָם אֵין אָנוּ מַזְכִּירִים? אֲמַר לֵיהּ: בְּנֵי אָדָם שֶׁבִּקְּשׁוּ לַעֲקוֹר כְּבוֹדְךָ וּכְבוֹד בֵּית אָבִיךָ.
אֲמַר לֵיהּ: ״גַּם אַהֲבָתָם גַּם שִׂנְאָתָם גַּם קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה״! אֲמַר לֵיהּ: ״הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח״. אֲמַר לֵיהּ: הָנֵי מִלֵּי הֵיכָא דְּאַהֲנוֹ מַעֲשַׂיְיהוּ, רַבָּנַן לָא אַהֲנוֹ מַעֲשַׂיְיהוּ! הֲדַר אַתְנִי לֵיהּ, אָמְרוּ מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: אִילּוּ הָיָה תְּמוּרָה לֹא הָיָה קָרֵב. אָמַר רָבָא: אֲפִילּוּ רַבִּי דְּעִנְוְותָנָא הוּא (תְּנָא), ״אָמְרוּ מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר״. ״אָמַר רַבִּי מֵאִיר״ לָא אָמַר.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: פְּלִיגוּ בַּהּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְרַבָּנַן, חַד אָמַר: סִינַי עֲדִיף, וְחַד אָמַר: עוֹקֵר הָרִים עֲדִיף.
רַב יוֹסֵף סִינַי, רַבָּה עוֹקֵר הָרִים. שְׁלַחוּ לְתַמָּן: אֵיזֶה מֵהֶם קוֹדֵם? שְׁלַחוּ לְהוּ: סִינַי עֲדִיף, דְּאָמַר מָר: הַכֹּל צְרִיכִין לְמָרֵי חִטַּיָּא, וַאֲפִילּוּ הָכִי לָא קַבֵּיל רַב יוֹסֵף עֲלֵיהּ. מְלַךְ רַבָּה עֶשְׂרִין וְתַרְתֵּי שְׁנִין, וַהֲדַר מְלַךְ רַב יוֹסֵף. וְכֹל שְׁנֵי דִּמְלַךְ רַבָּה, רַב יוֹסֵף אֲפִילּוּ אוּמָּנָא לְבֵיתֵיהּ לָא (חֲלֵיף).
אַבָּיֵי וְרָבָא וְרַבִּי זֵירָא וְרַבָּה בַּר מַתְנָה הֲווֹ יָתְבִי וַהֲווֹ צְרִיכִי רֵישָׁא, אָמְרִי: כֹּל דְּאָמַר מִלְּתָא וְלָא מִפְּרִיךְ, לֶהֱוֵי רֵישָׁא. דְּכוּלְּהוּ אִיפְּרִיךְ, דְּאַבָּיֵי לָא אִיפְּרִיךְ. חַזְיֵיהּ רַבָּה לְאַבָּיֵי דִּגְבַהּ רֵישֵׁאּ, אֲמַר לֵיהּ: נַחְמָנִי, פְּתַח וְאֵימָא.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: רַבִּי זֵירָא וְרַבָּה בַּר רַב מַתְנָה הֵי מִנַּיְיהוּ עֲדִיף? רַבִּי זֵירָא חָרִיף וּמַקְשֶׁה, וְרַבָּה בַּר רַב מַתְנָה מָתוּן וּמַסֵּיק, מַאי? תֵּיקוּ.
הֲדַרַן עֲלָךְ כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת הוֹרָיוֹת.
it would not be sacrificed. Rabbi Yehuda HaNasi’s son said to him: Who are these Sages whose water we drink but whose names we do not mention? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: They are people who sought to abolish your honor and the honor of your father’s house.
His son said to him, citing the verse: “Their love as well as their hatred and their envy is long ago perished” (Ecclesiastes 9:6): That was long ago and they have already died. Therefore, there is no harm in mentioning their names. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: But it is also stated: “The enemy are come to an end; the wasted places are forever” (Psalms 9:7). Although the enemies died, the desolation that they created remains. Therefore, although they are dead, their names should not be mentioned. Rabban Shimon said to his father: These matters apply in a case where their actions were effective. In the case of these Sages, their actions were not effective. Rabbi Yehuda HaNasi then taught him: The Sages said in the name of Rabbi Meir: If it was considered a substitute, it would not be sacrificed. Rava said: Even Rabbi Yehuda HaNasi, who is humble, taught: The Sages said in the name of Rabbi Meir. But he did not say directly: Rabbi Meir said.
§ Rabbi Yoḥanan said: Rabban Shimon ben Gamliel and the Rabbis disagreed with regard to this matter. One said: Sinai, i.e., one who is extremely knowledgeable, is preferable; and one said: One who uproots mountains, i.e., one who is extremely incisive, is preferable.
The Gemara relates that this is not merely a theoretical dispute; rather, at one point it had practical ramifications. Rav Yosef was Sinai; Rabba was one who uproots mountains. They sent a message from Babylonia to there, Eretz Yisrael: Which takes precedence? They sent in response: Sinai is preferable, as the Master said: Everyone requires the owner of the wheat, i.e., one who is expert in the sources. And even so, Rav Yosef did not accept upon himself the appointment of head of the yeshiva. Rabba reigned for twenty-two years, and then Rav Yosef reigned. The Gemara relates that in all those years that Rabba presided, Rav Yosef did not even call a bloodletter to his home. Rav Yosef did not assume even the slightest air of authority, in deference to Rabba, and would go to seek out the bloodletter rather than expecting that the bloodletter would accommodate him.
The Gemara relates: Abaye, Rava, Rabbi Zeira, and Rabba bar Mattana were sitting and studying in a group and were in need of a head for their group. They said: Let anyone who will say a matter that is not refuted be the head. Everyone’s statements were refuted, and the statement of Abaye was not refuted. Rabba saw that Abaye raised his head, i.e., he noticed that his statement was not refuted. Rabba said to him: Naḥmani, calling Abaye by his name rather than by his nickname, begin and say your lecture.
A dilemma was raised before the Sages: Between Rabbi Zeira and Rabba bar Rav Mattana, which of them is preferable? Rabbi Zeira is incisive and raises pertinent difficulties, and Rabba bar Rav Mattana is moderate and not so incisive, but ultimately he draws the appropriate conclusions. What is the conclusion? Which is preferable? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
משנה אבות ה׳:כ״א - הטקסט מספריא
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 23 עמודים.
- תורת חיים בראשית ח"א פרשת וירא ויאמר ה' גו' ארדה נא הוריות יד, א
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן כד הוריות יד, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת יב הוריות יד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הקדמות בני הגאון המחבר הוריות יד, א
- אגרות קודש כרך יד ד'תתקסב חולין מד, ב
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק ראשון א מאותו ספר חולין מד, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רעא (ג) מאותו ספר חולין מד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנב סדר וזמן הגעלת כלים שם מד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) פסקי הסדור - סדר הכנסת שבת חולין מד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין חולין מד, א
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשל"א חולין מד, סע"ב ואילך
- אגרות קודש כרך א קלב סנהדרין לג, א
- לקוטי שיחות כרך ו וארא שיחה ב סנהדרין לג, א
- לקוטי שיחות כרך יט דברים שיחה א סנהדרין לג, ב
- לקוטי שיחות כרך כב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה א סנהדרין לג, א
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות שיחה ז סנהדרין לג, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח ה'תשי"ג סנהדרין לג , א
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשי"ט סנהדרין לג, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשי"ט סנהדרין לג, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט, ה'תשי"ב סנהדרין לג, א
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"א סנהדרין לג, א
- תורת מנחם שיחת* ש"פ לך לך, י"א מרחשון, ה'תשכ"ה סנהדרין לג, א
- תורת מנחם ר"ד בעת סעודת מוצאי יום הכיפורים, ה'תשכ"ז סנהדרין לג, ב

