על המצוה
אגרות קודש כרך כו ט'תשצט
מקור מפורש
במצוה זו
4 ז"ע כו' : הוספה זו נכתבה על גליון המכתב שנשלח להמשתתפים בחלוקת הש"ס בישיבת תורת אמת, ירושלים.
זאת חנוכה : ראה ד"ה ברוך שעשה נסים – לאדמו"ר הצ"צ – סו"ס ד ומסיים שיום ח' דחנוכה הוא ע"ד יום ח' דמילואים. עיי"ש.
שמונת הנרות : להעיר ממרז"ל כנור של מקדש של ז' נימין כו' ושל ימוה"מ שמונה (ערכין יג, ב). שו"ת הרשב"א ס"ט. תו"א ד"ה ת"ר מצות נ"ח (לג, ד).
ימי חנוכה אלה : דמדליקין אל"ה נרות (ראה מהרי"ל. רוקח ועוד).
הוספה לאחר זמן:
שתראה ההשפעה שהרי נ"ח מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, ואם הי' דר בעלי', מניחו בחלון הסמוך לרה"ר (או"ח סתרע"א ס"ה). ולהעיר ממנהג רבותינו נשיאינו שהיו מדליקין נ"ח על פתח אחד החדרים ולא על החלון. וראה סוכה (לב, ב) הואיל ונפיק מפומי' דרב כהנא כו'.
והנה כמה מאלו (הדרים בעלי') המדייקים להניח בחלון דוקא – יצא שכרם בהפסידם. כי
(א) רוב העליות הם למעלה מכ' אמה, והרי לכמה דיעות (ראה נו"כ לאו"ח שם) כשהחלון גבוה יותר מכ' אמה מקרקע רה"ר – עדיף טפי להניח בפתח, כי לבני רה"ר למעלה מכ' ליכא הכירא ולבני הבית עדיף הכירא דידהו סמוך לפתח (מחה"ש שם).
(ב) גם כשהחלון הוא למטה מכ' אמה, רוב המנורות שבימינו עשויים בדפנות שמסתירים על הנרות, וממנ"פ: אם הנרות הם לצד רה"ר, הרי בני ביתו לא יראו את הנרות; ובאם הנרות הם לצד הבית – הרי אינן נראים לבני רה"ר, ומכיון שבאופן זה, גם כשמניח בחלון ליכא הכירא לבני רה"ר – הרי עדיף טפי שיניחם בפתח.
(שאינה דומה . . שמיעה) : ראה מכילתא יתרו יט, ט. תו"א סד"ה מי כהוי' ובביאורו. ובכ"מ.
ושלטא בה עינא : בסוכה (ב, א) דלמעלה מכ' אמה לא שלטא בה עינא ופירש"י שאינו רואה.
ולכאורה קשה שהרי רואים שרואה גם למעלה מכ' אמה.
וי"ל הכוונה: א) שאינו מטריח עצמו לראות בגבוה כ"כ* (ועפ"ז יובן בפשטות הקס"ד לחלק בזה בין הולך ליושב ומה שאמלתרא כשרה אף למעלה מכ' (עירובין ג, א)). ב) דאין כאן שלטא – ראי' חזקה [וכמו בברכות (כ, סע"א). ובתענית (ח, סע"ב) דקרי דאין העין שולטת – אף שרואה אלא שלא מדד] כי האויר מזיק לעינים (ב"י סתרע"א ד"ה וכתב הר"י).
ולכאורה: א) עפ"ז הרואה נ"ח במישור אבל רחוק מכ' אמה אסור לברך! ב) נרות משתשקע החמה מסתכלים בהם יותר מאשר בציור וכיור שבקורה (שו"ע או"ח סשס"ג סכ"ו). ולהעיר מבכורות (נד, ב) שיתסר מיל קא שלטא בי' עינא דרועה (ובפי' רגמ"ה – לשומרן).
*) ובמאירי שם: אין הסכך נראה לו אלא א"כ משליך ראשו לאחוריו לישא עיניו למעלה ואין אדם מצוי בכך, ואינו מרגיש שיושב בסוכה תחת סכך.
כל אחד : וצ"ע בנוגע לעבד. וראה רמב"ם הל' מגילה וחנוכה פ"ג ה"ד וריש פ"א ובצפע"נ (שם ולמג"א בסופה). העמק שאלה לשאילתא כו סוס"ק כב.
ואחת : שבת כג, א. ועיין רש"י שם ותוד"ה שאף (מגילה ד, א).
ואנשי קודש . . התומ"צ : משפטים כב, ל. סהמ"צ להרמב"ם שרש ד. ובברכת המצוות: קדשנו במצותיו.
ואנשי קודש : נשים מנין ת"ל תהיון לי (מכילתא דרשב"י במדרה"ג). וראה זח"ב קכא, א. ירוש' קידושין פ"א ה"ז.
בשלימות, קיום לשמה : ראה רמב"ם סוף הל' תשובה.
קודש הם . . בלבד : ל' הנרות הללו – כפי נוסח אדה"ז בסידורו (וראה מס' סופרים פ"כ ועוד). וצ"ע טעם השינוי הם – ל' זכר, משא"כ בהן , לראותן .
קודש הם : צ"ע משבת (כב, א) וכי נר קדושה יש בה. ולכן אפילו לפס"ד – יש מתירין תשמיש של קדושה (שו"ע ר"ס תרע"ג). ואולי י"ל הכוונה דקודש הם לענין שאין מסתפקין משמנו – (ובזמן השיעור – לכו"ע) – וכיו"ב. ודוחק. ועיין אור התורה – להצ"צ – לחנוכה (שכו, א ואילך). שד"ח אס"ד חנוכה סק"ט.
אלא לראותן בלבד : אולי בא לשלול דלא רק שימוש דמלאכה אסור (דלא כדעה ראשונה בפסיקתא דר"כ ר"פ ב. וראה בפי' זרע ישי). או גם תשמיש של קדושה (לדעת האוסרין).
כה אמר . . צמח : הפטורת שבת חנוכה.
תלך . . תשמור : י"ל: מ"ע, מל"ת (דכל מקום שנאמר השמר אינו אלא בל"ת (עירובין צו, א)).
צמח : משיח (תרגום ומפרשים במקומו – זכרי' ג, ח).
יעשה ה' . . הגדול : כל' ועל הנסים. ופי' באבודרהם וכו'.
לשמו הגדול : ראה תו"א סוף דרושי חנוכה ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך ה א'שלא
מקור מפורש
במצוה זו
ומובן ג"כ מה שלא מנאו הרמב"ם במנין המצות - כי התשובה היא ציווי כולל התורה כ[ו]לה, ומצות כאלו אינם נכנסים במנין, וכמש"כ בסהמ"צ שורש ד', ומביא שם ג"כ ציווי ומלתם גו'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כג ח'תתכט
מקור מפורש
במצוה זו
- ולכאורה יש לתרץ - כי הארון ענינו רק כלי שיהי' "ושכנתי בתוכם", וזהו כללות ענין כל התומ"צ, "ואין ראוי למנות הציווים הכוללים התורה כולה" (סהמ"צ שרש ד'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כג ח'תתקעה
מקור מפורש
במצוה זו
הי' קדוש בעשותך כל מה שצויתיך (סהמ"צ להרמב"ם שרש ד) .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לח נשא שיחה א
מקור מפורש
במצוה זו
10 בסהמ"צ שרש ד' שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט הוספות - ביאורים בלקוטי לוי"צ על אגה"ת הוספה - ביאורים באגרת התשובה
מקור מפורש
במצוה זו
א) עזיבת החטא (די קבלה על להבא ער זאָל מער ניט זינדיקן) איז פון די ציוויים כוללים וועלכע נעמען אַרום אַלע מצות, און די ציוויים כוללים ציילט ניט דער רמב"ם אין מנין המצות (כמבואר בסהמ"צ שרש ד').
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א קדושים שיחה א
מקור מפורש
במצוה זו
1 בספר חרדים (בשם גאון ורשב"ץ) שזהו מצות עשה. ובפירוש הרמב"ן שזהו – מצוה כללית. וראה ג"כ סהמ"צ להרמב"ם שרש ד'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד תבוא שיחה א
מקור מפורש
במצוה זו
3 ספר המצות שרש ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד ראש השנה שיחה א
מקור מפורש
במצוה זו
5 לקו"ת אחרי כו, ג. דרמ"צ מצות וידוי ותשובה. – וי"ל שמטעם זה לא מנה הרמב"ם תשובה במנין תרי"ג מצות, כי היא נעלית מהם וכוללת אותם, וציווים הכוללים אינם נמנים במנין המצוות (ספר המצוות שרש ד). – ואין להקשות דמ"מ תכנס במנין המצות לפי שיש בו "מעשה מיוחד" (ראה לקמן בהוספות ע' 330 הערה 26) דתשובה, כי בתשובה יש ב' ענינים: א) ענין העיקרי שבה – קבלת קיום התומ"צ להבא, וזהו ע"ד הציווי "קדושים תהיו". ב) חרטה על העבר וזהו ע"ד הציווי "וערפכם לא תקשו עוד". וב' ציווים אלו – "קדושים גו' וערפכם גו'" – הם ציווים כוללים (סהמ"צ שם). והחידוש מיוחד שבתשובה הוא רק ענין הוידוי דברים (שהוא "מעשה מיוחד") ונמנה במנין המצות (סהמ"צ מ"ע עג). – וראה בארוכה לקו"ש נשא תש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יח בלק שיחה ב
מקור מפורש
במצוה זו
63 ע"פ כהנ"ל יש לבאר מה שהרמב"ם מנה ביאת המשיח לא' מהעיקרים (ראה ראש אמנה פ"ג הספק החמישי. שו"ת חת"ס שם), שהוא לא רק "לפי שביאת המשיח באה מפורשת בתורה בנביאים ובכתובים כו' לכן הכופר בביאתו הרי הוא כאלו כופר בתורה ובנביאים ובכתובים כו'" (ראש אמנה פי"ד "והטענה השלישית". וראה שו"ת חת"ס שם), כ"א לפי שזה נוגע לשלימות גדר התורה, שא' מגדרי' הוא שיהי' זמן שהתורה וקיומה יהיו בשלימות. בסגנון אחר: נצחיות ושלימות התורה, זה ש"התורה הזאת חוקי' ומשפטי' לעולם ולעולמי עולמים" (להיותה רצונו העצמי של הקב"ה – ראה בארוכה לקו"ש חי"ט ע' 3־182 ובהערות שם) הוא לא רק בענין ציווי הבורא, כ"א גם בלימודה וקיומה בפועל, וזה יהי' בביאת מלך המשיח. ועפ"ז אולי י"ל שזהו גם הטעם, שלא נמנה אמונה בביאת המשיח במנין המצות (ראה ראש אמנה שם פ"ה הספק הג'). וע"ד (ויתירה מזו) זה שציווים כוללים אינם נמנים במנין המצות (סהמ"צ שורש ד). ולהעיר מלשון הרמב"ם הל' מלכים שם "וכל מי שאינו מאמין בו כו'", ולא כתב שצריך להאמין בו, כמ"ש בפיה"מ שם (וראה ראש אמנה ספי"ט).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יב
מקור מפורש
במצוה זו
ומובן ג"כ מה שלא מנאו הרמב"ם במנין המצות -- כי התשובה היא ציווי כולל התורה כולה, ומצות כאלו אינם נכנסים במנין, וכמש"כ בסהמ"צ שורש ד', ומביא שם ג"כ ציווי ומלתם גו'***,
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשי"ז
מקור מפורש
במצוה זו
357 בספר חרדים (בשם גאון ורשב"ץ) שזהו מצות עשה. ובפירוש הרמב"ן – שזהו מצוה כללית. וראה ג"כ ספר המצוות להרמב"ם שרש ד'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט ה'תשכ"א
מקור מפורש
במצוה זו
117 ספר המצוות שרש ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דראש השנה, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
במצוה זו
7 לקו"ת אחרי כו, ג. דרמ"צ מצות וידוי ותשובה. – וי"ל שמטעם זה לא מנה הרמב"ם תשובה במנין תרי"ג מצוות, כי היא נעלית מהם וכוללת אותם, וציוויים הכוללים אינם נמנים במנין המצוות (סהמ"צ שרש ד).
– ואין להקשות דמ"מ תכנס במנין המצוות לפי שיש בו "מעשה מיוחד" (ראה לקו"ש ח"ד ע' 1347 הערה 26) דתשובה, כי בתשובה יש ב' ענינים: א) ענין העיקרי שבה – קבלת קיום התומ"צ להבא, וזהו ע"ד הציווי "קדושים תהיו" (קדושים יט, ב). ב) חרטה על העבר, וזהו ע"ד הציווי "וערפכם לא תקשו עוד " (עקב יו"ד, טז). וב' ציוויים אלו – "קדושים גו' וערפכם גו'" – הם ציוויים כוללים (סהמ"צ שם). והחידוש מיוחד שבתשובה הוא רק ענין הוידוי דברים (שהוא "מעשה מיוחד") ונמנה במנין המצוות (סהמ"צ מ"ע עג). – וראה בארוכה לקו"ש חל"ח ע' 18 ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
במצוה זו
1201 סהמ"צ שרש ד'. וראה נ"כ שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
במצוה זו
15 סהמ"צ להרמב"ם שרש רביעי.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שו"ת תורת שלום שונות סימן ג
מקור מפורש
במצוה זו
1282 לשון ספרא : ובספר המצות שרש ד: ולשון ספרי (עה"פ שלח טו, מ) והייתם קדושים זו קדושת מצות.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר