260

שיחה א

א. שלושת הציווים הראשונים בתחלת פרשתנו הם: א) קדושים תהיו¹. ב) איש אמו ואביו תיראו. ג) את שבתותי תשמרו.

בתורה בא, הרי, כל דבר בדייקנות, והכרח, איפוא, לומר שגם בעובדה ששלושת ציוויים אלו מופיעים יחד – יש דייקנות, וקשורים הם זה בזה.

ב. משמעותה של "קדושה" כאן היא – הבדלה, כאמור בסוף הפרשה²: "והייתם לי קדושים וגו' ואבדיל אתכם מן העמים", ופירוש הדבר שעל בני ישראל להיבדל מאומות העולם, ככתוב³: "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה".

הבדלה – דרושה ומתאימה רק ביחס לענינים שמבחינה חיצונית הם דומים, כך גם הציווי "קדושים תהיו" אינו מתיחס לתורה ומצוות, שכן בהן אין לאומות העולם כל אחיזה, כאמור: "מגיד דבריו ליעקב גו' לא עשה כן לכל גוי גו'⁴". כאן מדובר ב"דברי רשות": אכילה, שתיה, מסחר וכו' – דברים שלגביהם דומים יהודים, לכאורה, מבחינה חיצונית, לעמים אחרים. ביחס לכך אומרת התורה: קדושים תהיו.

כיצד יתכן שתהיה קדושה גם בשעת הימצאות בעניני העולם הזה, וביחוד בזמן הגלות של חשך כפול ומכופל? – כלפי כך נאמר: "כי קדוש אני", בכל מקום שבני ישראל נמצאים הרי הם קשורים עם הקב"ה, עם "אתה קדוש", ולפיכך הם גוי קדוש עד – דומה לקדושתו של הקב"ה. "יכול כמוני" – בניחותא!⁵.

ג. תכליתו של יהודי היא הרי לא להיות לבדו קדוש, כי אם, כפי שנאמר לגבי היהודי הראשון, אברהם אבינו: אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך הוי'⁶ – וביחס לזה בא הציווי השני: איש אמו ואביו תיראו. כאן רמוזה חובת החינוך: המחנכים הראשונים של אדם הם אמו ואביו, ועליהם להחדיר בילדים את ההרגשה כי הם שונים מכל העולם וכי הם בני גוי קדוש.

סדר הכתוב הוא: אמו ואביו, האם קודמת משום שהיא עקרת הבית ועיקר החינוך בפועל נתון בידה.

ד. איך אפשר להשפיע על ילדים – וגם על האדם עצמו – להביא לידי