תוכן אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז הנאה וריוח ממלאכת הנכרי

כט. עבר ועשה מתי קנסוהו

אנכרי שעשה בשבת ארון או קבר לקבור בו ישראל, צריך להמתין בכדי שיעשו, בין לקבור בו ישראל זה שנעשה בשבילו בין לקבור בו ישראל אחר¹⁰²⁰. במה דברים אמורים כשהקבר או הארון עומדים במקום המוצנע, שאין הדבר מפורסם לכל שנעשו בשבת בשביל פלוני ישראל, אבל קבר העומד בפרהסיא¹⁰²¹, וכן ארון הנעשה בשבת אצל קבר העומד בפרהסיא¹⁰²² בענין שהכל יודעים שקבר זה או ארון זה נעשה בשבת לפלוני ישראל¹⁰²³, אסור לקבור בו אותו ישראל¹⁰²⁴ עולמית, ואף לאחר בכדי שיעשו¹⁰²⁵, משום קנס על שנתחלל שבת על ידי נכרי בפרהסיא בשבילו¹⁰²⁶. אבל מותר לקבור בו ישראל אחר¹⁰²⁷ לאחר בכדי שיעשו¹⁰²⁸ (שוע"ר שכה, כא).

בוכן נכרי שהביא בשבת דרך רשות הרבים חלילין להספיד בהם ישראל, אם הביאם בפרהסיא, בענין שהכל יודעים שהובאו ברשות הרבים בשבת בשביל פלוני ישראל אסור להספיד בהם אותו ישראל עולמית¹⁰²⁹ (שוע"ר שכה, כב).

גוהוא הדין אם נתחלל שבת על ידי נכרי בפרהסיא בשביל ישראל חי אסור לו עולמית¹⁰³⁰ משום קנס, אע"פ שלא צוה את הנכרי על ככה (שוע"ר שכה, כא).

דויש אומרים¹⁰³¹ שלא אסרו עולמית גבי מת משום קנס, אלא משום שגנאי הוא למת שיקבר בקבר מפורסם שנתחלל בו שבת בשבילו. ולפי זה גבי חי מותר אף לו לאחר בכדי שיעשו. ולעת הצורך יש לסמוך על דעתם להקל בדברי סופרים (שוע"ר שם).

הואף לפי סברא הראשונה לא החמירו חכמים אלא כשעשה הנכרי הדבר מעצמו, אבל אם קבל עליו קודם השבת לעשות זה וקצץ לו הישראל שכר¹⁰³² ולא קבע לו זמן אימתי יעשנו ועשה בשבת מדעת עצמו, אין איסור מן הדין לאחר המתנה בכדי שיעשו, אע"פ שעשה בפרהסיא. ואפילו היה הנכרי שכיר יום¹⁰³³, אלא שלא קבע לו הישראל איזה יום ועשה מעצמו בשבת. ואפילו גבי מת מותר בענין זה מן הדין (שוע"ר שם).

ואלא שנכון להחמיר אף גבי חי לדברי הכל¹⁰³⁴, שלא יהנה ממנו עולמית שום אדם מישראל, כל שנתחלל בו שבת על ידי נכרי בפרהסיא על ידי אמירת ישראל. ואפילו עשהו הנכרי בקבלנות שאין בו איסור מעיקר הדין¹⁰³⁵ (שוע"ר שם).

זוכן נכרי שכיר יום שבנה בשבת¹⁰³⁶ נכון להחמיר¹⁰³⁷ שלא יכנס בו שום ישראל לעולם¹⁰³⁸ (שוע"ר רמד, ז).

חואפילו אם כששכר את הנכרי לימים התנה עמו שלא יעשה ביום השבת והנכרי עשה מעצמו, אם עשה לטובת הישראל נכון שלא יכנס בו שום ישראל לעולם¹⁰³⁹. אבל אם נתכוין לטובת עצמו מותר אפילו לבעל הבית לדור בו, כיון שהתנה עמו שלא יעשה בשבת¹⁰⁴⁰ (שוע"ר שם). וכן מותר אם מיחה ביד הנכרי ולא השגיח בו בשביל הנאת עצמו¹⁰⁴¹ (שוע"ר שכה, כא).

טואם עשו בתלוש לצורך מחובר, כגון שפסלו האבנים ותקנו הקורות כדי לשקעם בבנין, יש אוסרים¹⁰⁴² אף בדיעבד לשקעם בבנין¹⁰⁴³. ואף שאם נבנה באיסור אין איסור מדינא ליכנס בו, אלא שנכון להחמיר. על כרחך צריך לומר דהכא עיקר האיסור הוא משום שאחר כך כשישקעם בבנין יתפרסם למפרע שהן של ישראל, לכן לא ישקעם ולא יתפרסם שהן של ישראל, שעכשיו עדיין אין הדבר מפורסם שהן של ישראל שהוא עושה רחוק מהחומה או בביתו¹⁰⁴⁴ (קו"א רמד, ד).

יואם לא מיחה בידו ועשה בשבת בקבלנות¹⁰⁴⁵ יש להתיר לשקעם בבנין, וכן הבית שנבנה בשבת בקבלנות מותר להישראל ליכנס לדור בו, לפי שיש מי שמתיר¹⁰⁴⁶ קבלנות נכרי ואפילו במחובר, וכדאי הוא לסמוך עליו בדיעבד¹⁰⁴⁷ (שוע"ר רמד, ז).

יאבמקומות שאסור להשכיר לנכרי מרחץ או תנור ורחיים מפני מראית העין¹⁰⁴⁸, אם עבר והשכיר מותר לו לקבל כל השכר מהנכרי, דכיון שלא עשה איסור מעיקר הדין אלא מפני מראית העין אין קונסין אותו¹⁰⁴⁹ (שוע"ר רמג, יג).

יבאבל לפי דעת האוסרים בשכיר שנה שיש ריוח לישראל ממלאכתו בשבת¹⁰⁵⁰, גם בדיעבד קנסו אותו, ולכן אם עבר ולא מיחה בידו והניחו להתעסק בשבת והביא הנכרי את השכר להישראל, אף על פי שהביאו בהבלעה עם שאר הימים, כגון שהביא לו בבת אחת שכר ארבעה וחמשה ימים ויום השבת ביניהם שאין בזה איסור משום שכר שבת¹⁰⁵¹, אעפ"כ אסור להישראל ליהנות מן השכר שקיבל הנכרי ביום השבת שקנסוהו חכמים (שוע"ר רמג, ה).

יגואף דלא קיי"ל כדעת המחמירים¹⁰⁵² בדיעבד אם לא עבר אלא על מראית עין¹⁰⁵³. מכל מקום גם המקילין מודים בכאן שעשה איסור מעיקר הדין¹⁰⁵⁴. ולא דמי לנכרי שכיר יום שבנה בשבת¹⁰⁵⁵, דאין איסור בדיעבד מעיקר הדין¹⁰⁵⁶ אף בשכיר יום. דיש לומר דכיון דקצץ שרי מדינא¹⁰⁵⁷, משא"כ כאן דאין קציצה זו מועלת כיון שאף אם לא יעשה לא ינכה לו כלום מקציצתו¹⁰⁵⁸. וכששכרו לימים¹⁰⁵⁹ גם כן אסור בדיעבד בלאו הכי משום שכר שבת (קו"א רמג, ב).

ידאמר לנכרי אפילו בערב יום טוב שיקנה לו למחר מיני מאכל¹⁰⁶⁰, אפילו בדיעבד שכבר קנה לו הנכרי בשליחותו אסור ליהנות מהם ביום טוב, אם הישראל הוא רגיל לעשות כן, דאם נתיר אותם באכילה ביום טוב יש לחוש שיחזור לעשות כן כיון שהוא חשוד על כך. אבל אם אינו רגיל לעשות כן אין לקונסו על זה, ומותר לו לאכול אותם ביום טוב עצמו¹⁰⁶¹, אם ידוע שהובאו מתוך התחום¹⁰⁶² או שהיא עיר שרובה נכרים¹⁰⁶³ (שוע"ר תקיז, ז).

טומי ששכר לו נכרי¹⁰⁶⁴ בקבלנות¹⁰⁶⁵ להוליך סחורתו למקום פלוני, ובא הנכרי ולקח הסחורה מבית ישראל בשבת, אע"פ שאין כאן איסור אלא מפני מראית העין¹⁰⁶⁶, ראוי לקנסו¹⁰⁶⁷ בממון לפי עשרו, או במלקות כפי ראות עיני בית דין אם אין לו ממון. ואם טעה שסבר שמותר אין קונסין אותו, ונאמן לומר שעשה בשוגג¹⁰⁶⁸. ואם לקח הסחורה מביתו מבעוד יום אע"פ שמפליג מן העיר בשבת מותר¹⁰⁶⁹ (שוע"ר שז, יא).

הערות

עמוד א

1020. כדלעיל פכ"ה סי"ב, וש"נ.
1021. משנה קנא, א (לא יקבר בו עולמית), כעולא שם (בעומד באסרטיא), לפירוש הגאונים (דמיירי בעשה בשביל ישראל במקום פרהסיא). רמב"ם פ"ו ה"ה. הובא בטור סי' שכה, ושו"ע שם סי"ד.
1022. משנה שם, כרבי אבהו שם (במוטל על קברו), לפירוש הגאונים שם. רמב"ם ושו"ע שם.
1023. רמב"ם ושו"ע שם. וראה לקמן פל"ו סי"ג.
1024. משנה שם (לא יקבר בו). תוספתא פי"ח ה"ח (אותו ישראל). רמב"ם ושו"ע שם.
1025. שמותר בשאר דברים, כדלעיל פי"ט.
1026. רש"י שם ד"ה לא יספוד (וקנסא הוא משום דמוכחא מילתא דבשבילו). הובא ברמב"ן שם ד"ה מתני'.
1027. תוספתא שם (אבל ישראל אחר מותר). רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.
1028. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

עמוד ב

1029. תוספתא שם (לא יספוד בהם אותו ישראל). רמב"ם פ"ו ה"ו. מ"א סי' שכה ס"ק לג.

עמוד ג

1030. רמב"ם פ"ו ה"ב. מ"א שם ס"ק לא.

עמוד ד

1031. בעל המאור (סה, סע"א: ואין זה כבודו של מת הקבור שם, משא"כ בשאר המלאכות). רמב"ן קנא, א סד"ה מתני'. ט"ז שם ס"ק יד. וכן משמע בר"ן שם (סד, ב) ד"ה מתני' (ואיכא גנאי למת), וב"י שם ד"ה ואם עשה.

עמוד ה

1032. מ"א שם ס"ק לא (ולמד כן מהא דלקמן ס"ז, דשרי מדינא, אלא שנכון להחמיר).
1033. משמעות הט"ז סי' רמד ס"ק ד (קו"א סי' רמג ס"ק ב), שבקבלנות התירו לגמרי (כדלקמן ס"י), ובשכיר יום נכון להחמיר (כדלקמן ס"ז). ואף שזה אסור מדינא (כדלעיל פי"ג), מ"מ בדיעבד, כיון דקצץ שרי מדינא (כדלקמן סי"ג), ועדיף מעושה מעצמו (כדלעיל פכ"ה ס"ד, לגבי החילוק בין קבלנות לבין עושה על המקח). וראה כללי אמירה לנכרי פי"א הערה 51.

עמוד ו

1034. כדלקמן ס"ז, וש"נ.
1035. כדלעיל פי"ג (שאין בו איסור), ולקמן פל"ה-ו (שאסור משום מראית העין). וראה לקמן סי"א (שבמקום שאסור משום מראית העין לא קנסו בדיעבד; ומ"מ כותב כאן שנכון להחמיר) וס"י (שבקבלנות בית מותר בדיעבד, וא"צ להחמיר, מטעם אחר), ופל"ו ס"ח (שטוב להחמיר בדיעבד). ומה שגם בקבלנות נכון להחמיר, מציין בשוע"ר (שכה, כא) ובקו"א (רמד, ב) לסימן תרסד. והוא מ"ש בשו"ע שם סי"א (אם חל יום הושענא רבה ביום א' וקצצו עכו"ם ערבה בשבת והביאו כשרה), וברמ"א שם (מיהו אם צוה ישראל לקוצצו ואיכא פרהסיא בדבר יש להחמיר אם יש לו ערבה אחרת). והמקור הוא בשו"ת הרשב"א ח"ה סי' ריא (יפה עשיתם להחמיר, כיון שנעשה בפרהסיא). וראה לקמן פל"ו ס"ח, הטעם שאסרו בזה הן לכתחלה והן בדיעבד. וראה לקמן ס"י, שרק כשבנה בית ע"י קבלנות מקילין בדיעבד, מטעם אחר.

עמוד ז

1036. שאסור מדינא לכל הדעות, כדלעיל פי"ג.
1037. מו"ק יב, א (לא עלו לגביה). טור סי' תקמג (נכון להחמיר שלא יכנסו בו). ב"י סוס"י רמד (משם נלמד להיכא דנבנה באיסור בשבת). שו"ע שם ס"ג (אם בנו לישראל גוים בית בשבת באיסור נכון להחמיר שלא יכנסו בו).
1038. אבל מדינא מותר לדברי הכל בשכיר יום, כדלעיל ס"ה.

עמוד ח

1039. מ"א שם ס"ק יב.
1040. רמ"א שם ס"ג.
1041. ראה גם לעיל פכ"ב ס"ח.

עמוד ט

1042. ראה לקמן פל"ו סט"ז.
1043. רא"ש ע"ז פ"ק סי' כג (ולא רצה לשקען בבנין). טור (אסור לישראל לשקען בבנין) ושו"ע סי' רמד ס"ב (לא ישקעם בבנין).
1044. ראה אמרי יושר ח"ב סי' מ. חקרי הלכות ח"ג יז, א. ביאורי השלחן ע' שיג.

עמוד י

1045. אף דקיי"ל שאסור קבלנות במחובר, ובלצורך מחובר, ובפרהסיא, משום מראית העין (כדלקמן פל"ה-ו), מ"מ בדיעבד יש להתיר כו'. וראה לקמן סי"א, דאף בלאו טעם זה, כיון שלא עשה איסור מעיקר הדין אלא מפני מראית העין אין קונסין אותו.
1046. ר"ת בס' הישר שו"ת סי' ו. הובא בתוס' שבת יז, ב ד"ה אין נותנין.
1047. ב"ח סי' רמד ד"ה ואפילו סיתת העכו"ם. מ"א שם ס"ק י. ט"ז שם סוף ס"ק ד. וראה תהלה לדוד סי' שכה ס"ק לז ביאורי השלחן ע' קסב.

עמוד יא

1048. כדלקמן פל"ז.
1049. תשובות הגאונים בשם רב נטרונאי גאון. הובא בב"י סי' רמג ד"ה כתוב בתשובות הגאונים. ב"ח שם ד"ה כתב ב"י ע"ש רב נטרונאי. מ"א שם ס"ק ה. וראה לעיל ס"ו (שנכון להחמיר אף בקבלנות) וס"י (שבקבלנות בית התירו בדיעבד מטעם אחר).

עמוד יב

1050. כדלעיל פכ"ח ס"ה ואילך.
1051. שנתבאר לעיל פט"ז ס"ח-ט.

עמוד יג

1052. רמ"א סי' רמג ס"ב (וי"א שאסור וכן עיקר).
1053. כדלעיל סי"א.
1054. לדעת האוסרים לעיל פכ"ח.
1055. דלעיל ס"ז.
1056. ורק זאת שנכון להחמיר, כדלעיל שם.
1057. מ"א סי' שכה ס"ק לא. וכדלעיל ס"ו.
1058. כדלעיל פכ"ח ס"ז.
1059. שאין לא שייך לומר שאם לא יעשה לא ינכה לו כלום מקציצתו, מ"מ אז יהי' אסור ליטול המעות מטעם שכר שבת שלא בהבלעה, כדלעיל פט"ז ס"ח-ט.

עמוד יד

1060. שאיסורו נתבאר לעיל סוף פי"ד.
1061. שו"ת הרא"ש כלל כג סי' ו. טור ושו"ע סי' תקיז ס"ב. והיינו בדברים שאין במינם במחובר או מחוסרי צידה.
1062. מ"א שם ס"ק ה. אבל אם הביאו מחוץ לתחום לצורך ישראל, אסור באכילה למי שהובא בשבילו, כדלעיל פ"כ ס"י.
1063. שאז מותר, כדלעיל פכ"ה ס"ח ואילך.

עמוד טו

1064. רבנו ירוחם נתיב יב חי"ב (פג, ג), בשם תשובת הרא"ש. רמ"א סי' שז ס"ד.
1065. מ"א שם ס"ק ו. אליה זוטא שם ס"ק ח.
1066. כדלקמן פל"ט.
1067. ראה שו"ע אהע"ז סי' ה ס"י, שאם אמר לנכרי לסרס בהמתו, קנסוהו שימכור בהמתו לאחר ולא יחרוש בה.
1068. שו"ת תורת אמת למוהר"א ששון סי' קנו. הובא במ"א שם.
1069. מ"א שם.