כו. כשספק אם נעשה לצורך ישראל
אספק אם ליקטן בשביל ישראל950, או שידוע שליקטן בשביל ישראל ואין ידוע אם נלקטו היום או לאו951, אסורות בו ביום952 וגם לערב בכדי שיעשו953. ואע"פ שהוא ספק דברי סופרים אין הולכין בו להקל הואיל והוא דבר שיש לו מתירין954 (שוע"ר שכה, י), דהיינו אחר שימתין בכדי שיעשו, לפיכך אין אומרים כאן ספק דברי סופרים להקל (שוע"ר תקטו, ג).
בויש אומרים955 שלערב מותר מיד956, שכיון שאיסור זה אינו אלא כעין קנס957 שלא יבא לומר לנכרי לעשות לו בשבת, לא החמירו בספיקו אע"פ שיש לו מתירין. והעיקר כסברא הראשונה (שוע"ר שכה, י), שכן הכריעו הפוסקים לפסוק כהמחמירין958 (קו"א תקטו, ג).
גואף לפי סברא האחרונה לא הקילו אלא בכגון שהנכרי אמר לישראל מערב שבת ליתן לו פירות בשבת והלך לבית הנכרי ונתן לו, שאז יש להסתפק שמא ליקט פירות אלו בשבת בשביל ישראל והיה בדעתו מערב שבת על פירות אלו ללקטם לו בשבת, או שמא היה בדעתו ללקוט לו פירות אחרים ופירות אלו ליקטם לעצמו או לנכרי אחר ואחר כך נמלך ונתנם לישראל כשבא אצלו959, וכן כל כיוצא בזה. אבל נכרי שהביא דורון לישראל960 או שהביא למכור בעיר שרובה ישראל961 אין תולין להקל שמא ליקטן מתחלה לעצמו ואחר כך נמלך להביאן לכאן, אלא מן הסתם ליקטן מתחלה לשם כך. וכן אין לתלות להקל שמא ליקטן מערב שבת, לפי שנכרי המביא דורון או למכור מן הסתם הוא מתכוין להביא מן המשובח ומביא מאותן שליקט היום962. וכן לענין צידה ביום טוב (שוע"ר שכה, י), דכיון שהנכרי הביא דורון לישראל, מן הסתם ליקט או צד היום בשביל הישראל שהביא לו (שוע"ר תקטו, ג).
דאבל אם הפירות ניכרים שלא נתלשו היום963 כגון שהן כמושין964, וכן אם ניכרים הדגים שניצודו מערב יום טוב965 כגון שנס ליחן966 ואדמומית שתחת לחייהן שבודקין אותן שם967, מותרין אף למי שהובאו בשבילו, אם ידוע שבאו מתוך התחום. והוא הדין אם הובאו לו בתחלת ליל יום טוב ראשון בענין שבודאי נלקטו וניצודו מערב יום טוב968 (שוע"ר תקטו, ה).
הוכל זה כשאין כאן אלא ספק אחד, שמא נלקטו וניצודו מאתמול בשביל ישראל, או שמא ליקט וצד היום ובשביל נכרי ואחר כך נמלך והביאן לישראל, אבל אם הוא בענין שיש להסתפק שמא נלקט וניצוד מאתמול וגם יש להסתפק שמא ליקט וצד לצרכו או לצורך נכרי אחר ואחר כך נמלך והביאן לישראל, כיון שיש כאן ב' ספיקות להקל הרי אלו מותרים באכילה969 במוצאי יום טוב מיד970, ואין צריך להמתין בכדי שיעשו (שוע"ר תקטו, ג).
ואם הוא ספק אם הובא מחוץ לתחום, אסור למי שהובא בשבילו971, עד למוצאי שבת בכדי הבאה מחוץ לתחום, מפני שהוא דבר שיש לו מתירין972. ולהאומרים שבאיסור כזה שאינו אלא כעין קנס שלא יבא לומר לנכרי לעשות בשבת לא החמירו בספיקו אע"פ שיש לו מתירין כמו שנתבאר למעלה, אף כאן מותר באכילה אפילו למי שהובא בשבילו אפילו בו ביום973, וכבר נתבאר שהעיקר כסברא הראשונה (שוע"ר שכה, יד).
זוביום טוב שני של גלויות יש להקל974 בספק אם הביאו ביום טוב מחוץ לתחום בשביל ישראל, אף למי שהובא בשבילו, כיון שיש כאן ב' ספיקות, שהרי יום טוב שני עיקר תקנתו מחמת הספק975. אבל ביום טוב ראשון יש להחמיר אף בספק כיון שהוא דבר שיש לו מתירין976 (שוע"ר תקטו, טז).
חואף ביו"ט ראשון לא נאסר אלא כשהנכרי שהביא הדורון הוא דר חוץ לעיר, או שהוא דר בעיר אלא שפירותיו הן חוץ לעיר, אבל נכרי הדר בעיר ויש לו פירות בעיר כיוצא באלו שהביא להישראל977, מותר אף למי שהובא בשבילו אפילו הוא יום טוב ראשון, לפי שאין כאן ספק כלל אלא הוא בודאי דמן הסתם הביא מפירותיו שבעיר (שוע"ר תקטו, יז). ואנו אומרים כאן נמצאו וכאן היו (שוע"ר שכה, טו).
טואפילו יש להנכרי ב' בתים ובהן פירות, אחד מהן תוך התחום והב' חוץ לתחום, אין חוששין שמא הביא מאותן שחוץ לתחום אלא מן הסתם הביא מאותן שבתוך התחום שהן קרובים יותר לעיר978 (שוע"ר תקטו, יז). אבל אם יש לו ב' בתים חוץ לתחום ואחד בתוך התחום יש לחוש לרוב הבתים שהם חוץ לתחום979 (שוע"ר שכה, טו).
הערות
עמוד א
- 950. שאז אסור בו ביום משום מוקצה ודאי (דאפילו אם ליקטן לצורך נכרי אסור משום פירות שנשרו ומחוסר צידה, כמבואר בשוע"ר סי' שכה ס"ח), ולערב בכדי שיעשו הוי ספק איסור הנאה ממלאכת הנכרי לצורך ישראל.
- 951. שאז גם בו ביום הוי ספק איסור מוקצה וספק איסור הנאה ממלאכת הנכרי לצורך ישראל.
- 952. ספר התרומה סי' רמט, וסמ"ג ל"ת סה (כ, ב), וסמ"ק סי' רפא, והגהות מיימוניות פ"ו (קושטא) ה"ז, מברייתא ביצה כד, סוע"א (ספק מוכן רבן גמליאל מתיר ורבי יהושע אוסר. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהושע). טור ושו"ע סי' שכה ס"ז. והטעם שספק מוכן אסור, ואפילו ביו"ט שני, מבואר בשוע"ר סי' תקטו ס"ד.
- 953. משנה קנא, א (נכרי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל אא"כ בא ממקום קרוב), כשמואל שם (חיישינן שמא חוץ לחומה לנו), לפירוש הרי"ף שם (סד, ב: כלומר, אע"ג דחזינן להו דעיילי בצפרא לא אמרינן אי לאו דעיילי מאתר קריבא לא הוו עיילי בצפרא, אלא אמרינן הני מאתרא רחיקא אתו, והאי דאתו בצפרא, בליליא אזלי עד דמטו לחומה וביתו התם וקא עיילי השתא, ומאי אא"כ באו ממקום קרוב, ה"ק לא יספוד בהן ישראל אלא ימתין כדי שיבואו ממקום קרוב. והלכה כשמואל). וכן דעת הגאונים ורמב"ם פ"ו ה"ו. הובאו במ"מ הל' יו"ט פ"ב סוף ה"י. דעה א' בשו"ע סי' שכה ס"ז (אסורים בו ביום ולערב בכדי שיעשו). וראה גם לקמן ס"ו.
- 954. רב אשי ביצה ד, א (שזהו הטעם שספק פירות הנושרים אסור). מלחמות להרמב"ן (סה, ב) בסופו (שזהו גם הטעם שמספק צריך להמתין בערב בכדי שיעשו). מ"א סי' תצז סק"ג. ט"ז סי' תקטו סקי"ג.
עמוד ב
- 955. משנה שם, כשמואל שם, לפרש"י שם ד"ה ושמואל אמר (חיישינן שמא חוץ לחומה לנו, אפילו הביא מחוץ לעיר אנו תולין להתיר ואומרים שמא בתוך התחום לנו ערב שבת כו', חיישינן נמי אמרינן לקולא). ספר התרומה שם (שבאותו היום הוו אסורין משום ספק מוכן, אמנם הן מותרין למוצאי שבת מיד). סמ"ג שם. הגהות מיימוניות פ"ו שם. טור ודעה הב' בשו"ע שם.
- 956. אבל לקמן ס"ה, בספק הובא מחוץ לתחום (שבכל אופן אינו מוקצה), מותר לדעה זו אף בו ביום.
- 957. ראה גם לעיל פכ"א ס"ז.
- 958. בשוע"ר סי' תקטו, ג פסק בסתם לאסור בספק. ובקו"א תקטו, ב הוכיח, שאף שבטור ושו"ע סי' שכה ס"ז הובאו ב' הדעות, מ"מ בסי' תקטו ס"ז פסקו להחמיר, וכן הכריע הט"ז שם ס"ק ד. וגם בשו"ע סי' שכה הובאה דעת המחמירין בסתם ודעת המקילין בלשון ויש אומרים, משמע שדעתו לפסוק כהמחמירין.
עמוד ג
- 959. מ"א סי' תקטו ס"ק יב.
- 960. כהא דלעיל פי"ט ס"ד, דאסרינן בסתם כל שיש מאותו המין במחובר.
- 961. שגם בזה אסרינן, כדלעיל פכ"ה ס"ג ואילך.
- 962. ר"ן (סה, א) ד"ה ומצינו [נמצינו], בשם רבנו יונה (דכל שיש מאותו המין במחובר דרכן של בני אדם ללקוט אותן ביומן). מ"א שם ס"ק יא (כיון שהביאן לו מסתמא לקטן בשבילו) וס"ק יב (בעכו"ם שמביא דורון אמרינן שמתכוין להביא מן המשובח ומביא מאותן שליקט וצד היום, הוא הדין המביא למכור כו', דכודאי משוינן להו).
עמוד ד
- 963. ביצה כד, ב. רש"י שם ד"ה ופירי. טור ושו"ע סי' תקטו ס"ג.
- 964. עירובין מ, א. ב"י סי' תקטו ד"ה ומ"ש אבל אם.
- 965. ביצה שם.
- 966. תוס' שם ד"ה אלא (שדוקא אם לא נס ליחן אסורים). וראה קו"א תקטו, ד.
- 967. רש"י שם ד"ה אלא בכוורי.
- 968. מ"א שם ס"ק ז.
עמוד ה
- 969. יש"ש ביצה פ"ג סי' ז. מ"א שם ס"ק יב. לענין ס"ס בדבר שיש לו מתירין, ראה רמ"א יו"ד סי' קי ס"ח. שוע"ר תקיג, ד. קו"א תקיג, ב.
- 970. אבל ביום טוב עצמו אסור מטעם ספק פירות שנשרו, כדלעיל ס"א.
עמוד ו
- 971. אבל לאחרים מותר מיד (בהובא מחוץ לתחום), כדלעיל פ"כ סי"א ואילך.
- 972. כדלעיל ס"א וש"נ (שבמשנה וגמרא ופוסקים שם מיירי בספק הובא מחוץ לתחום).
- 973. שהרי כאן לא נאסר מטעם מוקצה (כמו בנתלש או ניצוד בשבת דלעיל).
עמוד ז
- 974. מ"א סי' תצח ס"ק ז. סי' תקטו ס"ק כד.
- 975. ר"ן ביצה (יב, א) ד"ה גמרא אין (רבנו אשר דלוניל ז"ל התיר ספק מוכן ביו"ט שני כו' יפה הורה, משום דהוה ליה ספק ספיקא, דאית לן למישרייה אפילו בדבר שיש לו מתירין, דכיון דאנן לא עבדינן יו"ט שני אלא משום מנהג אבהתין לא מחמירנן ביה טפי מינייהו, וכי היכי דלידידהו ספק לדידן נמי דינו כספק). ואף דלא קיי"ל כר"ן לענין ספק מוכן, כמבואר בשוע"ר תקטו, ד. מ"מ לענין ספק תחומין קיי"ל כוותיה, כמבואר בשוע"ר תצח, ז. קו"א תקטו, ג.
- 976. כדלעיל ס"ו.
עמוד ח
- 977. טור סי' תקטו, בשם הרשב"א קנא, א ד"ה גמ', וביצה כד, ב ד"ה והא. ר"ן (סה, א) ד"ה ונמצא, וביצה יג, ב ד"ה ומיהו. שו"ע סי' שכה ס"ט.