תוכן אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז הנאה וריוח ממלאכת הנכרי

כה. הנאה ממלאכה לצורך ישראל ונכרי

אישראלים ונכרים שהסיבו יחד ובא נכרי והדליק להם נר⁹⁰³ אם רוב המסיבה נכרים מותר להשתמש לאורו⁹⁰⁴, ואם רובה ישראל אסור להשתמש לאורו⁹⁰⁵, שמן הסתם מתכוין המדליק לצורך הרוב⁹⁰⁶. ואם מחצה ישראל ומחצה נכרים גם כן אסור⁹⁰⁷ שמן הסתם הוא מכוין לצורך שניהם⁹⁰⁸. ואף אם ספק לאיזה מהם מדליק הולכים להחמיר בספק זה⁹⁰⁹ (שוע"ר רעו, ז).

בוכל זה כשמדליק סתם, שמן הסתם כוונתו בשביל המסובין, אבל אם יש הוכחה שהנכרי מדליק בשביל עצמו, כגון שאנו רואים שהוא משתמש לאורה⁹¹⁰ (מיד⁹¹¹), אע"פ שהרוב ישראל⁹¹² מותר להשתמש לאורה. וכן אם יש הוכחה שמדליק בשביל נכרי אחר. אבל אם יש הוכחה שמדליק לצורך ישראל ולצורך נכרי אע"פ שהרוב נכרים אסור⁹¹³ (שוע"ר רעו, ז).

גוכן נכרי העושה על המקח למכור לכל מי שיזדמן לו⁹¹⁴ אם היא עיר שרובה נכרים⁹¹⁵ מותר ליקח ממנו בשבת בהקפה בלא פיסוק דמים⁹¹⁶, ומותר ללבשם בו ביום אף על פי שידוע שעשאן בשבת, דכיון שרוב העיר הם נכרים מן הסתם עשאן על דעת נכרים שכל העושה על דעת הרוב הוא עושה (שוע"ר רנב, יב).

דוטעם החילוק בזה, שהמוכר מנעלים בשבת בעיר שרובה ישראל, או מיני מאכלים ביום טוב שאסור, ואילו בקצץ מותר גבי מנעלים⁹¹⁷, או גבי מאכלים אם דמו למנעלים⁹¹⁸, אף דבתרווייהו אדעתא דנפשיה קעביד. על כרחך צריך לומר שהחילוק ביניהם הוא משום שזה עושה להשלים קבלנותו וזה עושה מאליו בלא קבלנות⁹¹⁹ (קו"א רנב, ז ד"ה וחילוק).

הוכן במקומות שנוהגים לאכול פת של פלטר נכרי⁹²⁰, יש מתירין⁹²¹ ליקח ממנו בשבת אפילו פת שנאפית היום אם היא עיר שרובה נכרים, שאז מן הסתם היא נאפית בשביל הנכרים ולא בשביל הישראל, ואם כן אין לאסור אותה מדין נכרי העושה מלאכה בשביל ישראל⁹²². ומכל מקום אסור ליתן מעות להפלטר מערב שבת שיתן לו הפת בשבת, שאז הוא אופה לצורך ישראל⁹²³, ואסור לאכול מהפת עד למוצאי שבת בכדי שיעשו (שוע"ר שכה, ו).

ווכן מותר ליקח ממנו קמח ביום טוב, אפילו נטחן היום, אם רוב לוקחי קמח שבעיר הן נכרים, שבודאי לצורך נכרי טחנוהו⁹²⁴ (שוע"ר תקיז, ג).

זוכן מותר ליקח ממנו פת שנאפה ביום טוב⁹²⁵ (במקום שנוהגין היתר בפת של פלטר נכרי שאפאו כדי למכרו), אם רוב לוקחי פת שבעיר הן נכרים⁹²⁶, שבודאי בשבילם נטחן הקמח⁹²⁷ (שוע"ר תקיז, ד).

חוכן נכרי שהביא בהמות במקולין⁹²⁸ ביום טוב, אם הביאן לצורך נכרי, או אפילו אם הביאן סתם לעיר שרובה נכרים, שכל המביא מן הסתם לצורך הרוב הוא מביא, הרי אלו מותרים⁹²⁹, אפילו אם ידוע שלנו חוץ לתחום, שהרי איסור מוקצה אין בהם⁹³⁰ כיון שהן של נכרי⁹³¹, ומשום שבאו מחוץ לתחום אין לחוש כיון שלא הביאן לצורך ישראל (שוע"ר תצח, ו).

טוכן נכרי שהביא למכור, אם רוב העיר הן נכרים בודאי לצורך הנכרי הביא, ומותר ליקח ממנו ולאכול אפילו ביום טוב ראשון, אם הוא דבר שאין במינו במחובר ואינו מחוסר צידה, דכיון שרוב העיר הן נכרים מן הסתם הביא לצורך רוב אנשי העיר (שוע"ר תקטו, יח).

יאבל העיר שחציה נכרים וחציה ישראל⁹³², נכרי המביא שם למכור בודאי לצורך שניהם הוא מביא⁹³³, וכיון שכוונתו גם לצורך ישראל הרי דינו כדין נכרי שהביא דורון לישראל⁹³⁴ (שוע"ר תקטו, יט). שמחצה על מחצה אינו כספק⁹³⁵ (קו"א תקטו, ו).

יאוכל זה כשהנכרי שהביא למכור הוא דר בעיר זו שמוכר בה והביא מפירותיו שחוץ לתחום⁹³⁶. אבל אם הוא דר בכפר חוץ לעיר, אפילו אם הרוב הן ישראל והביא לשם דבר שיש במינו במחובר או מחוסר צידה דינו כדין מביא לעיר שרובה נכרים, דכיון שהוא דר מחוץ לעיר אנו הולכים אחר רוב העולם, ואנו אומרים שמן הסתם לקטן וצדן לצורך נכרים שהן רוב העולם ואחר כך נמלך והביאן לעיר זו⁹³⁷. לפיכך אם הביאן מתוך התחום מותר לערב מיד⁹³⁸ כדין פירות שנלקטו בשביל נכרי, ואם הביאן מחוץ לתחום מותרים לערב אחר שהמתין בכדי שיעשו⁹³⁹ (שוע"ר תקטו, כ).

יבוכן נכרי שעשה בשבת ארון או קבר לקבור בו מתו⁹⁴⁰ או למכור⁹⁴¹ (בעיר שרובה נכרים) מותר לישראל ליקבר במוצאי שבת מיד⁹⁴². ואם עשאו בשביל ישראל, אם הקבר או הארון עומדים במקום המוצנע שאין הדבר מפורסם לכל שנעשו בשבת בשביל פלוני ישראל⁹⁴³, צריך להמתין בכדי שיעשו⁹⁴⁴, בין לקבור בו ישראל זה שנעשה בשבילו בין לקבור בו ישראל אחר⁹⁴⁵ (שוע"ר שכה, כא).

יגוכן עיר שישראל ונכרים דרים בה ויש בה מרחץ רוחצת בשבת, אם רוב נכרים מותר לרחוץ בה למוצאי שבת מיד⁹⁴⁶, שמן הסתם הוחמה בשבת בשביל הנכרים שהם הרוב⁹⁴⁷, ואם רובה ישראל צריך להמתין עד כדי שיוחם, ואפילו במחצה על מחצה צריך להמתין כן⁹⁴⁸, לפי שמן הסתם הוחמה בשבת בשביל שניהם⁹⁴⁹ (שוע"ר שכו, יג).

הערות

עמוד א

903. ראה זכרון יוסף סי' פט.
904. ראה קו"א רחצ, א (הטעם שמותר אף שסתם מסיבתם לע"ז).
905. ברייתא קכב, א. טור ושו"ע סי' רעו ס"ב.
906. גמרא שם. טור ולבוש שם ס"ב.
907. ברייתא שם. טור ושו"ע שם.
908. סמ"ג ל"ת סה (כ, ב). מ"א סי' תקטו ס"ק כג. וכ"ד רוב הפוסקים שמחצה על מחצה אינו כספק, אלא מן הסתם הוא לצורך שניהם, כמבואר בקו"א תקטו, ו. וכיון דהוי לצורך שניהם אסור, כדלקמן ס"ב. וראה גם לקמן ס"י וסי"ג.
909. כדלקמן פכ"ו.

עמוד ב

910. עובדא דשמואל קכב, ב (כיון דחזא דאייתי שטר וקא קרי אמר אדעתא דנפשיה הוא דאדליק). טור ושו"ע סי' רעו ס"ב. וראה גם לעיל פכ"ב ס"ג.
911. לבוש שם.
912. רא"ש פט"ז סי' יד. שו"ע שם. ט"ז שם ס"ק ב.
913. מ"א סי' רעו ס"ק ו. וכדלעיל ס"א, שבעשה לצורך שניהם אסור. ואם חברת החשמל עובדת בשבת בעיר שרובה נכרים, ומספקת חשמל גם לצורך המנויים הישראלים, ראה אמירה לנכרי פי"ט סי"א.

עמוד ג

914. הגהות אשרי ביצה פ"ד סי' ז. רמ"א סי' רנב סוף ס"ד.
915. מ"א שם ס"ק טו.
916. כמבואר בשוע"ר שכג, א.

עמוד ד

917. כדלעיל פכ"ג ס"ב, שאם צריך למנעלים בשבת מותר.
918. כהספק בזה לעיל פכ"ג ס"ד.
919. וראה לקמן פכ"ט ס"ה, שנכרי העושה מעצמו (על המקח) גרע אפילו משכיר יום.

עמוד ה

920. ראה ט"ז סק"ג. שו"ע יו"ד סי' קיב ס"ב ברמ"א וש"ך סק"ט. וראה גם שוע"ר סי' קסח ס"ו. סי' קצו ס"ו. סי' רמב סי"ג. לקמן סי' תמח ס"ב. סי' תקיז ס"ד במוסגר. סי' תרג ס"א.
921. רא"ש ביצה ס"פ אין צדין (והאפיה אינה נאסרת דבשביל רוב נכרים היא). טור בשמו, ושו"ע סי' שכה ס"ד, בשם ויש מתירים.
922. רא"ש שם. ט"ז שם סוף סק"ג.
923. רבינו ירוחם ני"ב ח"ח (עח, א), בשם רמ"ה (ועוד כתב רמ"ה, כי אסור לומר לגויה מע"ש הילך מעות ותן לי הפת למחר, שכבר נאפה לצורך ישראל). רמ"א שם ס"ד.

עמוד ו

924. ראה תוס' ע"ז סו, ב ד"ה אמר.

עמוד ז

925. תוס' שם. ר"ן ביצה (טז, א) ד"ה ת"ר. שו"ע סי' תקיז ס"א.
926. לבוש שם ס"א. ט"ז שם ס"ק ג.
927. שהרי ביום טוב מותר לאפות, וכל החשש הוא רק מחמת הטחינה האסורה ביום טוב.

עמוד ח

928. מקום שחיטת בהמות.
929. רשב"א בעבודת הקודש שער ה סי' ב. ארחות חיים הל' יו"ט אות כ"ט. שו"ע סי' תצח ס"ג.
930. כשלנו מחוץ לתחום, כמבואר בשוע"ר שם ס"ה.
931. שאין בהם דין מוקצה, כמבואר בשוע"ר שם ס"ו.

עמוד י

932. סמ"ג ל"ת סה (כ, ב). רמ"א סי' תקטו ס"ו.
933. סמ"ג שם. מ"א שם ס"ק כג. וכדלעיל ס"א.
934. כדלעיל ס"ב.
935. שיתבארו דיניו לקמן פכ"ו.

עמוד יא

936. שמן הסתם ליקטן וצדן לצורך עיר זו, שרובה או חציה ישראל, ולכן צריך להמתין בכדי שיעשו.
937. מ"א סי' תקטו ס"ק כב (יש להסתפק, ונ"ל להקל). אליה רבא שם ס"ק כא.
938. אבל בו ביום אסור משום מוקצה, שאף שהנכרי ליקטן וצדן לצורך נכרים, יש להם דין פירות שנשרו ומחוסר צידה, כמבואר בשוע"ר שכה, ח.
939. שהרי הבאתן לעיר זו מחוץ לתחום הוא בודאי בשביל עיר זו, שרובה או חציה ישראל.

עמוד יב

940. משנה קנא, א (עשו לו ארון וחפרו לו קבר יקבר בו ישראל). טור ושו"ע סי' שכה סי"ד.
941. רש"י שם ד"ה עשו (בשביל נכרי או למכור).
942. ר"ן שם (סה, א) ד"ה וגרסינן, וב"י ד"ה ואם עשה בשם רש"י, בפירוש דברי הגמ' שם. וראה גם רש"י שם ד"ה ימתין. לבוש סי"ד.
943. ואם עומד במקום פרהסיא, יתבאר לקמן פכ"ט ס"א.
944. גמרא שם (ימתין בכדי שיעשו), לפירוש הגאונים (דמיירי בעשאו בשביל ישראל), שהובא בר"ן שם. רמב"ם פ"ו ה"ה. הובא בטור. שו"ע שם.
945. ר"ן (מו, א) ד"ה ואיכא. מ"מ שם בסופו. וראה לעיל פ"כ.

עמוד יג

946. משנה מכשירין פ"ב מ"ה. הובאה בשבת קכב, א. קנא, א. טור ושו"ע סי' שכו סי"ג.
947. שבת קכב, א (אדעתא דרובא מחממי). לבוש שם סי"ג.
948. משנה שם. טור ושו"ע שם.
949. רש"י שם קנא, א ד"ה רוחץ. ט"ז שם ס"ק ד. וכדלעיל ס"א.