תוכן אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז הנאה וריוח ממלאכת הנכרי

כד. הנאה ממלאכת הנכרי לצורך עצמו

אהדליק הנכרי בשביל עצמו⁸⁶⁶ או בשביל נכרי אחר⁸⁶⁷ מותר לכל ישראל להשתמש לאורו, אפילו הנר של הישראל⁸⁶⁸, שאין גוזרים שמא יאמר לנכרי שידליק בשביל עצמו או בשביל נכרי אחר⁸⁶⁹ (שוע"ר רעו, ו).

בוכן נר שמדלקת השפחה להדיח כלי אכילה לאורו, אע"פ שהדחה זו היא לצורך הישראל, אין הדלקה זו נקרא בשביל ישראל⁸⁷⁰ הואיל ואין גוף הישראל נהנה מנר זה⁸⁷¹, אלא שכלים שלו מודחים והיא חייבת להדיחם, לצרכה היא מדלקת⁸⁷², וא"צ למחות בה⁸⁷³ ומותר להשתמש לאור נר זה (שוע"ר רעו, יב לפי מוסגר הא').

גואפילו אם נהנה גם הוא מהנר⁸⁷⁴, כיון שאין גוף הישראל נהנה מהדחה זו (שם לפי המוסגר הב'), דמשום שנהנה מהנר אין סברא כלל לאסור, כיון שלא נתכוונו כלל בשבילו, וצ"ע (קו"א רעו ד).

דאבל אם אומר אדם לעבדו ולשפחתו⁸⁷⁵ לילך עמו לחוץ בלילה ומדליקים הנר מעצמן, אף על פי שגם הם צריכין לנר זה ומתכוונים לצורך עצמן בלבד, אין זה נקרא לצורך נכרי, כיון שעיקר ההליכה היא לצורך ישראל ובשבילו⁸⁷⁶, ולפיכך אסור לילך עמהם לחוץ עד שיניחו הנר בבית שלא יהנה מאור הנר שהודלק בשביל הליכתו, אפילו הנר של נכרי (שוע"ר רעו, יא).

הואף דלצורכם בלבד הדליקוהו, ולא נתכוונו כלל לבעל הבית (דאם נתכוין גם בשביל ישראל בלאו הכי אסור⁸⁷⁷), ואפילו הכי אסור, כיון שעיקר ההליכה בשביל ישראל, וגופו נהנה מהליכה זו (קו"א רעו, ד).

ווכל זה בנר, אבל במדורה שעשאה נכרי אפילו לצרכו בלבד אסור לבריא להתחמם כנגדה, גזרה שמא ירבה הנכרי עצים בשבילו אם יהיה מותר לו להתחמם בה⁸⁷⁸. ואינה דומה לנר שאין שם חשש שירבה בשבילו שנר לאחד נר למאה⁸⁷⁹, משא"כ במדורה שכל מה שמתרבים בני אדם המתחממים בה צריך להרבות בה עצים להרחיבה. אבל אם חימם את בית החורף לצרכו מותר לישראל לילך מבית הקיץ לבית החורף להתחמם בו, שאין לחוש שמא ירבה לחממו בשבילו שחימום לאחד חימום למאה⁸⁸⁰ (שוע"ר רעו, יג).

זויש מתירין⁸⁸¹ אפילו במדורה ואין גוזרים שמא ירבה בשבילו, מפני שאף אם לא היה מרבה בשבילו היה נהנה קצת מהמדורה, ואף שעל ידי רבוי העצים נהנה ממנו בריוח אין תוספת הנאה זו כדאי לגזור בשבילה שמא יאמר לו להרבות בשבילו עצים⁸⁸². ואף אם הוסיף הנכרי עצים בשבילו מדעת עצמו אין הוספה זו אוסרתו להתחמם שם כיון שהיה יכול להתחמם שם קצת אף בלא הוספה זו. וכן אם היתה המדורה דולקת מבעוד יום ובשבת הוסיף בה הנכרי עצים בשביל ישראל מותר להתחמם כנגדה⁸⁸³ (שוע"ר רעו, יג).

חנכרי שמילא מים לבהמתו⁸⁸⁴ מבור שהוא עמוק י' טפחים ורחב ד' טפחים⁸⁸⁵ העומד ברשות הרבים⁸⁸⁶ ונמצא שהוציא מרשות היחיד לרשות הרבים⁸⁸⁷ מותר לישראל להשקות מהם בהמתו, כיון שהנכרי לא נתכוין כלל בשבילו. והוא שאין הנכרי מכירו אבל אם הוא מכירו אסור⁸⁸⁸ גזרה שמא ירבה⁸⁸⁹ הנכרי לדלות גם בשבילו אם ישקה גם הוא מהם (שוע"ר שכה, טז).

טוכן אם ליקט הנכרי עשבים מהמחובר לצורך בהמתו מאכיל אחריו ישראל את בהמתו⁸⁹⁰. והוא שאין הנכרי מכירו אבל אם מכירו אסור⁸⁹¹, גזרה שמא ירבה הנכרי ללקוט בשביל בהמתו אם יאכילנה מהם (שוע"ר שכה, יז).

יוכן הדין בכל דבר שיש לחוש בו שמא ירבה בשבילו אם הוא מכירו⁸⁹², כגון נכרי שצלה⁸⁹³ או בישל לעצמו דברים שאין בהם משום בישולי נכרים, וכל כיוצא בדבר זה שצריך להרבות בו בשביל שנים יותר מבשביל אחד. אבל בדבר שאין לחוש בו שמא ירבה בשבילו כגון שהדליק נר לעצמו או שעשה כבש לירד בו מהספינה שבנר אחד וכבש אחד יספיק לכל אפילו מכירו מותר⁸⁹⁴ (שוע"ר שכה, יח).

יאוכן אם עשה על ידי נכרי בין לצורך חולה שיש בו סכנה בין לצורך חולה שאין בו סכנה⁸⁹⁵, אסור לבריא בשבת, גזרה שמא ירבה בשבילו⁸⁹⁶ (שוע"ר שיח, ה).

יבוכל זה בשבת עצמה, אבל למוצאי שבת אין צריך להמתין בכדי שיעשו כיון שהנכרי עשה בהיתר לצורך עצמו ואין איסורו בשבת אלא משום גזרה שמא ירבה בשבילו⁸⁹⁷ (שוע"ר שם, וסי' שכה, יז).

יגאותן העושין שני ימים יום הכיפורים, אם חל יום הכיפורים ביום חמישי, שאסור להם להכין צרכי שבת אפילו נכרי כיון שהן מחזיקין יום זה ליום הכיפורים, יאכלו בשבת עם אחרים שלא הרבו לבשל בשבילם, אבל אם גוי בישל ביום זה לצרכו אם הוא מכיר אותם אסורים לאכול מבישולו, אפילו אם סייע עמו ישראל בענין שאין בו משום בישולי גוים, גזירה שמא ירבה הגוי בשנה הבאה לבשל גם בשבילם. אבל ישראל המבשל בשביל עצמו אין לחוש שמא ירבה לבשל גם בשבילם, שמן הסתם לא יעבור על לאו דלפני עור לא תתן מכשול⁸⁹⁸, ולא יאכיל אותם מבישולו, כיון שהם מחזיקין יום זה ליום כיפור⁸⁹⁹ (שוע"ר תרכד, יב).

ידנכרי שהביא למכור בעיר שרובה נכרים, ואנו רואים שאם נתיר ליקח ממנו ביום טוב ירבה להביא עוד ביום טוב אף לצורך ישראל, אסור ליקח ממנו ביום טוב⁹⁰⁰. אבל מן הסתם אין חוששין שמא ירבה להביא גם בשביל ישראל ומותר ליקח ממנו בעיר שרובה נכרים. ומכל מקום נכרי המביא דגים למכור בעיר שרובה נכרים, אף בסתם יש לחוש שירבה להביא בשביל ישראל אם אנו מתירין ליקח ממנו, כיון שדרך ישראל לקנות דגים לכבוד יום טוב⁹⁰¹, וצריך להתיישב בדבר זה כי הכל לפי ראות עיני המורה⁹⁰² (שוע"ר תקטו, יח).

הערות

עמוד א

866. משנה קכב, א. טור ושו"ע סי' רעו ס"א.
867. ברייתא שם (נר הדלוק במסיבה, אם רוב נכרים מותר להשתמש לאורה).
868. שאז אסור לומר לנכרי להדליקו בשביל עצמו, כדלעיל פ"ד ס"ח ואילך.
869. מרדכי עירובין סי' תצא. מ"א סי' שכה ס"ק ט.

עמוד ב

870. ט"ז סי' רעו ס"ק ה.
871. היינו שבשעה שהיא מדלקת אין הישראל נמצא באותו חדר, ולכן אין זה דומה לדין דלקמן ס"ד, ששם גופו נהנה מנר זה.
872. ט"ז שם.
873. אף שהוא בנר של ישראל, כדלקמן פל"ב ס"ד ואילך. ואף שהוא בבית ישראל, כדלקמן פל"ח ס"א ואילך.

עמוד ג

874. היינו שגם בשעה שמדלקת נמצא הישראל באותו חדר, ומ"מ אין זה דומה לדין דלקמן ס"ד, ששם אסור כיון שגופו נהנה מהליכה זו, משא"כ כאן אין גוף הישראל נהנה מהדחה זו.

עמוד ד

875. אע"פ שאין צריך למחות במלאכה שהם עושים מעצמם בשבילו, כדלעיל פי"ז סי"ז. מ"מ כאן שהיא בשביל הנאת גוף הישראל אסור, כדלעיל פכ"ב.
876. טור ושו"ע סי' רעו ס"ג.

עמוד ה

877. כדלקמן פכ"ה ס"א, שאם הדליק לצורך עצמו ולצורך ישראל אסור.

עמוד ו

878. שבלי הלקט סי' קיב, בשם ר"ת. טור ודעה הב' בשו"ע סי' רעו ס"א. והיינו כדעה הב' דלעיל פכ"ב סי"ב, שאם הוסיף עצים בשביל ישראל אסור לו ליהנות מהם.
879. רבא קכב, א. וכ"ה לקמן ס"י.
880. מ"א שם ס"ק ג.

עמוד ז

881. כדעה הא' דלעיל פכ"ב סי"א, שאפילו הוסיף עצים בשבילו מותר ליהנות ממנו.
882. ב"י שם ד"ה ומ"ש רבנו או לצורך חולה (הב').
883. כמעשה דמהר"ם מרוטנבורג, שבהגהות מיימוניות פ"ו אות ה.

עמוד ח

884. משנה קכב, א. טור ושו"ע סי' שכה ס"י.
885. הגהות מיימוניות פ"ו אות ה.
886. רש"י שם ד"ה מילא מים (מבור ברה"ר).
887. טור ושו"ע שם.
888. ברייתא שם. טור ושו"ע שם.
889. רש"י שם ד"ה נר (הב'). רי"ף שם (מו, ב). רמב"ם פ"ו ה"ג.

עמוד ט

890. ברייתא קכב, א. טור ושו"ע סי' שכה סי"א. וכדלעיל פכ"ב סט"ו.
891. גמרא שם. טור ושו"ע שם.

עמוד י

892. רמב"ם פ"ו ה"ג. טור ושו"ע שם.
893. תוס' רפ"ק דביצה ג, א ד"ה גזרה (שצלאו). רבנו ירוחם נתיב יב חי"ב (פג, ב). הבוא ב"י סי' שכה סוד"ה ומ"ש אבל אם מכירו. מ"א שם ס"ק כח.
894. משנה קכב, א. וכדלעיל ס"ו.

עמוד יא

895. ב"י סי' שיח ד"ה וכתבו התוספות, ממשמעות התוס' גיטין ח, ב ד"ה אע"ג, והר"ן ע"ז (ט, א) ד"ה כי. רמ"א שם ס"ב.
896. משמעות התוס' שם. עולת שבת שם ס"ק ז.

עמוד יב

897. רשב"א חולין טו, א ד"ה ולענין מה שאמרו. ר"ן ע"ז שם (מותר לבריא במוצאי שבת). מ"א סי' שיח ס"ק ז. סי' שכה ס"ק כח.

עמוד יג

898. ויקרא יט, יד.
899. שו"ת מהר"מ מרוטנבורג (פראג) סי' עו. הובא בהגהות מיימוניות סוף הל' שביתת עשור, ד"ה תרי יומי. מ"א סי' תרכד ס"ק ז.

עמוד יד

900. תשובת הגאונים, הובאה בב"י סי' תקטו ד"ה כתוב בתשובות הגאונים. יש"ש ביצה פ"ג ס"י, ע"פ עירובין מ, א. מ"א סי' תקטו ס"ק כב.
901. ראה שוע"ר סי' רמב ס"ז, וקו"א שם ס"ק ד.
902. מ"א שם.