תוכן אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז הנאה וריוח ממלאכת הנכרי

כג. הנאה בשבת ממלאכת הקבלנות

אנכרי שעשה לישראל כלי בשבת בקבלנות שקיבל מערב שבת וקצץ לו שכר מותר לו ליהנות ממנו בשבת עצמה, כיון שהנכרי עשאה לטובת עצמו להשלים פעולתו ולקבל שכרו⁸³⁷ ולא נתכוין בשביל שיהנה ממנו הישראל בשבת עצמה⁸³⁸, שאף אם לא יהנה ממנו בשבת עצמה לא ימנע הנכרי מעשות מלאכתו בשבת, ואם כן אין לאסור לו ליהנות ממה שעשה הנכרי לטובת עצמו, לפי שאף אם יהיה מותר לו ליהנות ממנה לא יבא לומר לנכרי שיעשה לו כיון שאין מתירים לו אלא כשמתכוין הנכרי לטובת עצמו ולא כשמתכוין בשביל ישראל (שוע"ר רנב, יא).

בויש אוסרים⁸³⁹ להשתמש בכלי הנגמר בשבת ביד נכרי וגם במוצאי שבת צריך להמתין בכדי שיעשו⁸⁴⁰, דהיינו כשיעור שהות ששהה הנכרי בעסק עשיית הכלי בשבת, כדי שלא יהנה ממלאכת שבת⁸⁴¹. וכן יש לנהוג לכתחלה אם לא שצריך אליו הכלי בשבת שאז יש להקל⁸⁴² (שוע"ר שם).

גואם גמר הנכרי תפירת מנעלים מערב שבת רק שתיקנם והחליקם בשבת מותר ללבשם בו ביום לדברי הכל שהרי אינו נהנה בלבישתו ממלאכת השבת אלא ממלאכת החול שהרי היה יכול ללבשם בלא תיקון זה⁸⁴³ וכן כל כיוצא בזה (שוע"ר שם).

דישראל שקצץ דמים לנכרי שיביא לו דגים בערב יום טוב בעד סכום דמים אלו שקצץ לו ונשתהה הנכרי והביאן ביום טוב, יש להסתפק⁸⁴⁴ אם צריך להמתין בכדי שיעשו. לפי שיש לומר שלא הצריכו חכמים להמתין בכדי שיעשו במלאכה הנעשית ביום טוב בשביל ישראל, אלא אם הוא בענין שאם נאסור להישראל ליהנות ממלאכה זו עד לאחר שימתין בערב בכדי שיעשו אזי לא יעשה הנכרי המלאכה ביום טוב עד הערב בשעה שהישראל רשאי ליהנות ממנה, כגון שהישראל לא קצץ עם הנכרי שיעשה מלאכה זו בשבילו אלא הנכרי מדעת עצמו הוא עושה כן לצורך הישראל, ואילו היה יודע הנכרי שהישראל לא יהנה ממנה ביום טוב בודאי לא היה מזרז את עצמו לעשותה ביום טוב, ונמצא כשהנכרי עושה אותה ביום טוב בודאי עושה אותה לדעת כן שיהנה ממנה הישראל ביום טוב, לפיכך קנסוהו חכמים שלא יהנה ממנה ביום טוב עצמו וגם לערב עד לאחר שימתין בכדי שיעשו. אבל כשהישראל קצץ עם הנכרי מערב יום טוב שיעשה לו מלאכה זו, ואף אם נאסור להישראל ליהנות ממלאכה זו אעפ"כ יעשנה הנכרי להשלים קציצתו וליטול דמיו מהישראל, נמצא כשהנכרי עושה המלאכה ביום טוב אינו עושה אותה בשביל שיהנה ממנה הישראל ביום טוב עצמו, אלא בשביל עצמו הוא מזרז את עצמו למהר מלאכתו (שוע"ר תקטו, כא).

הלפיכך אפשר⁸⁴⁵ שזהו דומה לקצץ עם הנכרי מערב שבת שיעשה לו מנעלים והביאן לו הנכרי בשבת שהן מותרים להישראל בו ביום⁸⁴⁶, וכבר נתבאר⁸⁴⁷ דיש אוסרין ללבוש המנעלים עד שימתין במוצאי שבת בכדי שיעשו, ולדבריהם אף דגים אלו אסורין עד מוצאי יום טוב בכדי שיעשו (שוע"ר שם).

וואם ידוע שדגים אלו ניצודו מערב יום טוב, אלא שהביאן ביום טוב מחוץ לתחום, כיון שאין כאן איסור מוקצה⁸⁴⁸ אפשר⁸⁴⁹ שהן מותרים אף בו ביום, להמתירין גבי מנעלים. וכבר נתבאר⁸⁵⁰ שבשעת הדחק (שהוא צריך למנעלים אלו בשבת) יש לסמוך על המתירין⁸⁵¹ (שוע"ר שם).

זישראל ששיגר דורון⁸⁵² לחבירו על ידי נכרי מערב יום טוב, והביא הנכרי את הדורון לחבירו ביום טוב מחוץ לתחום, אם ישראל השולח הוא יודע שאי אפשר שיגיע הדורון ליד חבירו אלא אם כן ילך הנכרי ביום טוב חוץ לתחום, הרי זה אסור באכילה למי שהובא בשבילו⁸⁵³ (ולאנשי ביתו), ולערב צריך להמתין בכדי שיעשו, כיון שנעשה איסור בשבילו⁸⁵⁴.

חאבל אם השולח לא ידע שילך הנכרי ביום טוב חוץ לתחום, שהיה לו שהות להגיע לשם מבעוד יום ונתעכב השליח בדרך והביא ביום טוב מחוץ לתחום, הרי זה מותר באכילה אף למי שהובא בשבילו⁸⁵⁵, שהרי⁸⁵⁶ אין הנכרי מביא משלו כדי שנגזור שמא יאמר לו הבא לי מחוץ לתחום⁸⁵⁷ אלא משל ישראל אחר הוא מביא, והישראל לא ישמע אליו לשלוח לו ביום טוב מחוץ לתחום⁸⁵⁸ שאין אדם חוטא ולא לו (שוע"ר תקטו, כב).

טויש אוסרים אף בישראל ששיגר פירות לחבירו מערב שבת על ידי נכרי, ונתעכב והביאם בשבת, שאסורים למי שנשתלחו אליו⁸⁵⁹, לפי שכיון שהנכרי יודע שישראל זה שמוליך אליו הוא יאכל בשבת פירות הללו ולכך הוא מוליכם לו, אם כן הוא מתכוין בהבאתו מחוץ לתחום בשביל הנאת גופו של זה⁸⁶⁰ (שוע"ר שז, כו).

יאבל אגרת שהובאה אליו בשבת מחוץ לתחום מותר לו ליהנות ממנה אפילו בעיקר הנאתה, דהיינו לקרותה אם אינו יודע מה כתוב בה⁸⁶¹. ואינה דומה לשאר דבר הבא מחוץ לתחום שאסור לזה שהובא בשבילו ליהנות ממנו עד למוצאי שבת, שהטעם הוא משום גזרה שמא יאמר לנכרי שיביא לו מחוץ לתחום⁸⁶², אבל באגרת לא שייך לומר כן⁸⁶³. ועוד שאגרת זו לא הובאה בשבילו כלל שהרי השולח שלחה בשביל עצמו ולא בשביל אותו ששלוחה אליו⁸⁶⁴. ואף אם שלחה בשבילו מכל מקום נכרי המביאה בשבת מחוץ לתחום מתכוין לעשות שליחותו של השולח ולא בשביל מי ששלוחה אליו (שוע"ר שם).

יאואינו דומה לישראל ששיגר פירות לחבירו מערב שבת על ידי נכרי ונתעכב והביאם בשבת שאסורים למי שנשתלחו אליו, שמתכוין בהבאתו מחוץ לתחום בשביל הנאת גופו של זה⁸⁶⁵. מה שאין כן באגרת שאין גופו של זה שהיא שלוחה אליו נהנה בשבת מגוף האגרת, ואין הנכרי מתכוין בהבאתו מחוץ לתחום אלא למלאות רצון הישראל השולחו, או בשביל טובת עצמו לקבל שכרו, ולא בשביל זה ששלוחה אליו (שוע"ר שם).

הערות

עמוד א

837. שבלי הלקט סי' קיב, בשם רבינו יהודה ורבינו מאיר. ר"ן (יז, ב) במשנה ד"ה וכולן, לפירוש מ"א סי' רנב ס"ק יא. אבל ראה מהדו"ב לסי' רמג בתחלתו, שלא זוהי כוונת הר"ן, ומכל מקום הדין דין אמת גם לס' התרומה סי' רכב, הנמשך אחר התוס' קכב, א ד"ה ואם, שאסרו בקצץ רק בנר כיון שגוף הישראל נהנה מגוף המלאכה מיד, משא"כ בשאר קבלנות. שו"ע שם ס"ד.
838. שבלי הלקט ומ"א שם.

עמוד ב

839. הגהת אשרי פ"א סי' לז בשם ס' העתים. רוקח סי' שא. שבלי הלקט שם בשם רבינו ישעי' (פסקי רי"ד יט, א ד"ה ת"ר אין משלחין) ורבינו אביגדור כ"ץ. מהרי"ל הל' יו"ט סי' לח. רמ"א שם ס"ד.
840. רוקח סי' קלה. אור זרוע הל' ער"ש סי' ב. פסקי ריא"ז פ"א הלכה ה אות ז. שלטי הגבורים פ"א (ז, א אות ב).
841. אור זרוע שם. דרכי משה שם ס"ק ו. מ"א שם סקי"ב. וראה לעיל פ"כ ס"ב ופכ"א ס"ב, שיש אומרים שזהו הטעם העיקרי לאסור לישראל הנאה ממלאכה הנכרי בשבת.
842. רמ"א שם.

עמוד ג

843. מ"א שם ס"ק יג. וראה משנה ברורה סי' שכז ס"ק טז. שמירת שבת כהלכתה פ"ל הערה קמו. כללי אמירה לנכרי פי"א הערה 43.

עמוד ד

844. מ"א סי' תקטו ס"ק ג (י"ל דדמי לעכו"ם שהדליק נר בשבת ... וצ"ע די"ל דוקא נר צריך להשתמש בו עכשיו, דמחר בא ואיננו, משא"כ מיני מאכל). וראה לעיל פכ"ב ס"ג (דוקא שנהנה מיד) וס"ה (שעכשיו בשעת עשיית המלאכה יש לישראל הנאה ממנה ... ואינו דומה לקבלן המתקן כלים לישראל בשבת שאין הישראל נהנה בשבת עצמה מגוף מלאכה זו אלא לאחר השבת). צד ההיתר מבואר כאן בסעיף זה, שאפילו אם נאסור להישראל ליהנות ממלאכה זו יעשנה הנכרי להשלים קציצתו. וצד האיסור מבואר לקמן ס"ט, שכיון שהנכרי יודע שהישראל יאכלו בשבת אם כן הוא מתכוין בהבאתו בשביל הנאת גופו של זה. וראה גם לקמן פל"ב סכ"ה, לענין השפחות שעושות הגבינות כדי לאכלו בשבת.

עמוד ה

845. היינו לצד הא' שבספק הנ"ל ס"ד, שדין פירות בקבלנות דומה לדין כלים בקבלנות, אזי תלוי בב' הדעות דלקמן, ולצד הב', שדין פירות דומה לדין נר ומדורה (דלעיל פכ"ב), אזי אסורים הפירות לב' הדעות דלקמן. ספק זה נזכר גם לקמן פכ"ה ס"ד.
846. כדעה הא' דלעיל ס"א.
847. לעיל ס"ב.

עמוד ו

848. כדלעיל פי"ט ס"ד, שדוקא במחוסר צידה הוי מוקצה ביו"ט, כמבואר בשוע"ר סי' תצז ס"א.
849. לפי צד הא' בספק הנ"ל ס"ד, שגם דגים דינם שוה לדין מנעלים.
850. לעיל ס"ב.
851. וא"כ אפשר שיש להתיר בשעת הדחק גם בדגים.

עמוד ז

852. גם כאן מיירי בדגים או פירות, כמבואר בהמשך דברי רבנו שם סכ"ג: במה דברים אמורים בדבר שאין במינו במחובר ואינו מחוסר צידה.
853. כנסת הגדולה סי' שכה בהגהות הטור. מ"א סוף ס"ק כו.
854. ואף שהנכרי עשה זאת בקבלנות, מ"מ אסור מטעם שהישראל קבע לו מלאכתו בשבת, כדלעיל פי"ד. וגם אסור מטעם שהנכרי עשה זאת כדי שגוף הישראל יהנה ממנו בשבת, כדלעיל פ"כ.

עמוד ח

855. כל בו סי' נח (יט, ד). ב"י סוף הסי' בשם הרשב"א (ראה שו"ת המיוחסות להרמב"ן סוס"י קנב). שו"ע ס"ט.
856. שמטעם זה יש להתיר אף לצד הב' בספק הנ"ל ס"ד, שדין פירות ודגים דומה לדין נר ומדורה שאסור מטעם הנאת הגוף, מ"מ הכא שאני, שהרי אין הנכרי כו'.
857. רשב"א שם. מ"א שם. ט"ז שם ס"ק טו. ולאיסור הנאה ממלאכת יו"ט אין חוששים בהביא מחוץ לתחום, מטעם האמור לעיל פ"כ סי"ג.
858. כל בו שם. לבוש שם ס"ט.

עמוד ט

859. אבל לאחרים מותר כשהובא מחוץ לתחום, כדלעיל פ"כ ס"י ואילך.
860. וכצד הב' בספק הנ"ל ס"ד, שאפילו המתירים במנעלים, מ"מ מודים בפירות ודגים שאסור מטעם הנאת הגוף של הישראל; ואף שאין הנכרי מביא משלו, מ"מ גוזרים שמא יאמר לו הבא לי מחוץ לתחום.

עמוד י

861. תוס' קטז, ב ד"ה וכ"ש.
862. כדלעיל פ"כ סי"ג.
863. הגהות מיימוניות הל' יו"ט פ"ב אות ל. הובא במ"א סי' שכה סוף ס"ק כ. והרי מטעם זה התיר לעיל ס"ח אף בדורון.
864. טור בשם ר"ת. לבוש סוף סי"ד.

עמוד יא

865. כדלעיל ס"ט.