תוכן אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז הנאה וריוח ממלאכת הנכרי

כב. כשגוף הישראל נהנה ממלאכת הקבלן

אאעפ"י שקבלנות נכרי מותרת, מכל מקום אסור לו ליהנות בשבת מהנר והמדורה שהבעיר בשבילו⁷⁹⁷, לפי שאם יהנה גופו ממנה בשבת נמצא שעיקר המלאכה נעשית בשבילו בשבת, שאף שהנכרי מתכוין לטובת עצמו מכל מקום עיקר עשיית מלאכתו היא שיהנה גוף הישראל ממנה בשבת, שאם לא הנאת גוף הישראל ממנה בשבת לא היה עושה אותה כלל בשבת⁷⁹⁸, וכיון שעיקר עשיית המלאכה היא בשבילו יש לגזור גזרה שמא יאמר לו לעשות לו בשבת אם יהיה מותר לו ליהנות ממנה כשנעשית בשבילו⁷⁹⁹ (שוע"ר רנב, י).

בואף שהישראל לא צוהו להדליק ולהבעיר בשבת אלא הוא עושה מעצמו כדי להרבות בשכרו, אעפ"כ אסור ליהנות ממלאכתו בשבת, שהואיל וגוף הישראל יהא נהנה בשבת מגוף המלאכה הרי עיקר המלאכה נעשית בשבת בשבילו, שהרי הנכרי אינו נהנה מגוף המלאכה אלא משכרה, והוא מתכוין בעשיית גוף המלאכה בשבת בשביל שיהנה הישראל ממנה בשבת, נמצא שעשיית מלאכת השבת היא בשבילו כשיהנה ממנה בשבת, ויש לגזור גזרה שמא יאמר לו לעשותה בשבת בשביל הנאתו אם יהיה מותר לו ליהנות ממנה כשעיקר עשייתה בשביל הנאתו (שוע"ר רעו, א).

גואפילו אינו אומר בפירוש שלצורך ישראל הוא עושה, אם מעשיו מוכיחים שלצורך ישראל הוא עושה, כגון שהדליק נר בבית שהישראל בו והלך לו הנכרי ולא נהנה ממנו כלום אסור להשתמש לאורו⁸⁰⁰ (שוע"ר שכה, יט).

דהנאת גופו זו שאסרו, פירושה דוקא שנהנה מיד⁸⁰¹. ואסורה אפילו אם אינו בבית הישראל⁸⁰², שהרי בבית ישראל אסור אפילו בעורות לעבדן⁸⁰³ (מהדו"ב רמג ד"ה ומכל מקום).

הומכל מקום לא הטריחו על הישראל לצאת מביתו כשמדליק בו הנכרי נר בשבילו מדעת עצמו⁸⁰⁴, אף על פי שיש לו הנאה מאור הנר⁸⁰⁵, רק שלא ישתמש כלום לאורו⁸⁰⁶. וכן במדורה⁸⁰⁷ (שוע"ר רעו, ב). ור"ל שלא להשתמש לאור הנר ולהתחמם כנגד המדורה, אלא ליהנות מרחוק (מהדו"ב רמג ד"ה אבל אם אינו).

ווהוא הדין אם הוא שובת במלון בבית הנכרי אינו צריך לצאת ממנו כשמדליק הנכרי נר בשבילו, דכיון שהוא שובת בו נעשה כביתו וטורח לו לצאת ממנו⁸⁰⁸ (שוע"ר רעו, ב).

זואם רוצה לעשות מדת חסידות יהפוך פניו מאור הנר⁸⁰⁹ להראות שאינו חפץ בו⁸¹⁰ (שוע"ר שם).

חוכן אם עשה מדורה⁸¹¹ מעצמו אסור להתחמם כנגדה. ואם חימם בית החורף מעצמו בשביל ישראל מעצי ישראל⁸¹² אסור ליכנס בו כדי להתחמם, אבל אם הוא דר בו אינו צריך לצאת ממנו (שוע"ר רעו, טו).

טואם מיחה בנכרי המדליק משלו, בין בביתו⁸¹³ בין בבית הנכרי ולא השגיח בו, מותר לו להשתמש לאורו⁸¹⁴, ובלבד שלא יערים במחאתו⁸¹⁵ (שוע"ר רעו, ה⁸¹⁶).

יוכן הוא לענין הפלגה בספינה, שאם עיקר ההליכה של הספינה הוא בשביל ישראל כגון שרובה ישראל⁸¹⁷ אסור ליכנס בתוכה בתוך ג' ימים שלפני השבת⁸¹⁸, אפילו אם היא מהלכת למעלה מי' טפחים⁸¹⁹, לפי שמה שהנכרים עוסקים בהולכת הספינה בשבת יש בזה איסור גמור⁸²⁰ (אע"פ שהם עוסקים מעצמם בלא אמירת ישראל, והם מתכוונים לטובתם לקבל השכר שקצצו להם בעד שיוליכו אותם למחוז חפצם והרי הם קבלנים לכך, ומותר להניח לקבלן שיעשה מלאכתו בשבת⁸²¹, מכל מקום כאן) שהישראל נהנה בשבת עצמה מגוף המלאכה שעושה הנכרי בשבילו בשבת (הרי כל המלאכה נקראת על שם הישראל, שאף על פי שהנכרי מתכוין כדי שיגיע לו טובה מזה מכל מקום כיון שעכשיו בשעת עשיית המלאכה יש לישראל הנאה ממנה הרי היא נעשית בשבילו יותר מבשביל הנכרי, שהנכרי גם כן מתכוין בשביל הישראל אלא שעושה כן בעד השכר שיתן לו. ואינו דומה לקבלן המתקן כלים לישראל בשבת שאין הישראל נהנה בשבת עצמה מגוף מלאכה זו אלא לאחר השבת⁸²² כשיגמרם וישתמש בהם (שוע"ר רמח, ו).

יאיש אומרים⁸²³ שאם עשה הנכרי מדורה קטנה לצרכו בלבד⁸²⁴, ואחר כך בא זה להתחמם כנגדה, והוסיף הנכרי עצים בשבילו מדעת עצמו, אין הוספה זו אוסרתו להתחמם שם, כיון שהיה יכול להתחמם שם קצת אף בלא הוספה זו⁸²⁵. וכן אם היתה המדורה דולקת מבעוד יום ובשבת הוסיף בה הנכרי עצים בשביל ישראל מותר להתחמם כנגדה (שוע"ר רעו, יג). וכן אם הנכרי הוסיף שמן בנר של ישראל, או הוסיף נר על נר שדולק כבר, שרי ליהנות ממנו⁸²⁶ (מהדו"ב רמג ד"ה ומהאי טעמא).

יבויש אוסרים⁸²⁷. ולעת הצורך יש לסמוך על דברי המקיל בדברי סופרים (שוע"ר רעו, יג), שהעיקר כהמתירין, שהמה הרבים, ובדברי סופרים הלך אחר המיקל אף אם הם שקולים⁸²⁸ (קו"א רעו, ה ד"ה ולעת).

יגומכל מקום אם כבר כלו עצים שהודלקו מבעוד יום או לצורך נכרי, ואין דולקים במדורה זו אלא העצים שהוסיף בשבת בשביל ישראל, אסור להתחמם כנגדה⁸²⁹. וכן אם היה נר דולק מבעוד יום או לצורך נכרי ובא נכרי והוסיף עוד נר בשביל ישראל, אין היתר להשתמש לאורו אלא בעוד שהנר הראשון דולק אבל לאחר שכבה הראשון אסור להשתמש לאור השני. וכן אם הוסיף שמן בנר הדולק אין היתר להשתמש לאורו אלא עד בכדי שיכלה השמן שהיה בנר בתחלה ואחר כך אסור (שוע"ר רעו, יד).

ידויש חולקין⁸³⁰ על זה ומתירין בין במדורה בין בנר בין בהוספת השמן⁸³¹ אע"פ שהם של ישראל, דכיון שבתחלה כשעשה הנכרי האיסור בשביל הישראל היה מותר ליהנות ממנו לא יצא מידי התירו לעולם, אף לאחר שכלו עצים הראשונים או הנר הראשון או השמן הראשון (שוע"ר שם).

טוובמקום צורך גדול דהיינו שעונג שבת תלוי בזה⁸³² יש לסמוך על דבריהם להקל⁸³³ (שוע"ר שם), שצורך גדול בשבת הרי זה נקרא שעת הדחק⁸³⁴, שסומכים בדרבנן אפילו על יחיד במקום רבים⁸³⁵, וכל שכן שסתימת הפוסקים⁸³⁶ מורה להיתר (קו"א רעו, ה ד"ה אבל).

הערות

עמוד א

797. משנה קכב, א (נכרי שהדליק את הנר כו' בשביל ישראל אסור). ס' התרומה סי' רכב (או אם עשה האש, אפילו קצץ אסור) וסי' רנב (ואין להתיר משום דהוי כמו קצץ). סמ"ג ל"ת סה (יט, ד). רמ"א סי' רעו ס"א.
798. תוס' שם ד"ה ואם (שגוף ישראל נהנה במעשה של נכרי לא אמרינן אדעתא דנפשיה קעביד, הואיל והנכרי מתכוין להנאתו).
799. תוס' שם (אי שרית ליה אתי למימר לנכרי לעשות בשבילו).

עמוד ג

800. רא"ם הובא בהגהות מרדכי סי' תסא (או מתקן הנכרי אש לישראל והלך הנכרי אסור ליהנות ממנו). ראבי"ה סי' רנז. שו"ע סי' שכה סי"ב. וראה גם לקמן פכ"ה ס"ב.

עמוד ד

801. משא"כ כשעושה כלי בקבלנות, כדלקמן פכ"ג ס"א.
802. דלא כאליה רבה רס"י רמד, שרבנו הוכיח שלא כדבריו במהדו"ב שם.
803. כדלקמן פל"ח ס"א.

עמוד ה

804. ירושלמי סוף פט"ז (שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו). רבנו פרץ בהגהות תשב"ץ סי' יב. טור ורמ"א ס"א.
805. רמ"א שם.
806. מ"א שם ס"ק ה.
807. רמ"א שם.

עמוד ו

808. ב"י שם ד"ה ואיתא בירושלמי (ואע"ג דבההוא עובדא לא היה שמואל בביתו, אלא בבית הגוי. כיון שהיה בית הגוי באותה שעה מיוחד לדירתו, ביתו מיקרי, והוי טורח לצאת ממנו). אליה רבה שם ס"ק ו.

עמוד ז

809. ירושלמי שם (והפך שמואל אפוי). ב"י שם (משום מדת חסידות עבד). מ"א שם.
810. ראה ביאורי השלחן ע' רלב.

עמוד ח

811. רמ"א סי' רעו ס"א.
812. ראה תהלה לדוד סי' רעו ס"ק ב. באורי השלחן ע' רמו.

עמוד ט

813. ראה לקמן פל"ב ס"ח.
814. ב"י סי' רעו ד"ה ויכול למחות. מ"א שם ס"ק יג. וראה גם לקמן פכ"ט ס"ח. וזה מועיל אפילו בשכיר יום, כמשמעות הרמ"א סי' תקמג ס"ג.
815. מ"א שם.
816. ראה גם שם ס"ג וסי"א.

עמוד י

817. כדלקמן פכ"ה ס"א.
818. שג' ימים האחרונים שבשבוע שנקראים ימים שלפני השבת ומתייחסים לשבת הבאה, מחויב הוא מדברי סופרים להזהר בהם שלא לעשות בהם דבר שיודע שיצטרך אחר כך לחלל השבת, שלא יהא נראה כאילו מתכוין בעשייתו כדי לחלל השבת אחר כך (שוע"ר שם ס"ה).
819. שיש ספק אם יש איסור תחומין בשבת למעלה מי' טפחים, כמבואר בשוע"ר תד, א.
820. רמב"ן, הובא בר"ן שבת (ז, ב דיבור הראשון). רבינו ירוחם נתיב יב חי"ח (קא, סע"א). שו"ת ריב"ש סי' יז וסי' קנב. ב"י ד"ה והוי יודע.
821. כדלעיל פי"ג.
822. ריב"ש סי' יח. וראה תהלה לדוד שם ס"ק א. מנורה הטהורה ס"ק א ד"ה ומשמע בהר"ן. ואם רוצה להשתמש בכלים בשבת, ראה ב' הדעות דלקמן פכ"ג.

עמוד יא

823. ס' התרומה סי' רנב (ואם נר אחד דלוק בשבת ועכו"ם הדליק בשבת הרבה נרות, או נתן באש עצים הרבה, מותר ישראל ליהנות מהן, כיון שמתחלה היה יכול ליהנות קצת מן הנר או מן האש). סמ"ג ל"ת סה (כ, ג). מרדכי סי' רנ, והגהות מיימוניות פ"ו אות ה, בשם מהר"ם מרוטנבורג, שעשה כן הלכה למעשה. טור ושו"ע סי' רעו ס"ד.
824. שיתבאר לקמן פכ"ד ס"ו-ז, אם מותר לישראל להתחמם כנגדו.
825. ואם הנכרי צחצח נעלי הישראל, ראה לקמן פכ"ג ס"ג.
826. טור ושו"ע שם.

עמוד יב

827. רוקח סי' צ (אין לישב אצל האש שתיקן הגוי, פן יבעיר עצים או יחתה בגחלים עבור ישראל). שבלי הלקט סי' קיב, בשם רבנו תם. טור ודעה הב' בשו"ע שם ס"א, וכדלקמן פכ"ד ס"ו.
828. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קג.

עמוד יג

829. ב"י שם ד"ה ומ"ש א בל לאחר שכבה (אפילו לפי דעת הפוסקים המתירים לעיל ס"י). שו"ע שם ס"ד. ב"ח שם ד"ה ולענין הלכה. מ"א שם ס"ק יב.

עמוד יד

830. ט"ז סי' רעו ס"ק ד (לדעת הפוסקים המתירים דלעיל סי"א).
831. ראה שו"ת צ"צ או"ח סי' צג, אם יש טעם לחלק בזה בין מדורה לבין נר ושמן.

עמוד טו

832. אבל בארצות הקרות שמצטער מהקור מותר אפילו אמירה (קו"א שם ד"ה אבל), וכדלעיל פ"י ס"ה.
833. ט"ז שם.
834. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל יז.
835. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל צט.
836. ס' התרומה וסמ"ג ומרדכי והגהות מיימוניות שם.