תוכן אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז הנאה וריוח ממלאכת הנכרי

כא. איסור הנאה מהמלאכה ביו"ט שני

אלפי סברא ראשונה שהובאה לעיל⁷⁴⁸, שחששו חכמים שיאמר לו לעשות המלאכה בשבת או ביום טוב, אם הביא לו ביום טוב ראשון צריכים הוא ואנשי ביתו להמתין במוצאי יום טוב שני⁷⁴⁹ בכדי שיעשו, אף אם הוא יום טוב שני של גלויות⁷⁵⁰. ואע"פ שממה נפשך אחד מהם הוא חול⁷⁵¹, מכל מקום כיון שעכשיו אסרו לנו חכמים לעשות מלאכה בשני הימים, אם נתיר לו ביום טוב שני במה שהובא בשבילו ביום טוב ראשון, יש לחוש שמא יאמר להנכרי שיביא לו ביום טוב ראשון, כדי שימהר אכילתו בליל מוצאי יום טוב שני⁷⁵² (שוע"ר תקטו, א).

באבל לפי סברא אחרונה שהובאה לעיל⁷⁵³, שלא יהנה כלום ממלאכת יום טוב הנעשית בשביל ישראל, אם הביא ביום טוב ראשון מותרים באכילה ביום טוב שני של גליות, לאחר שהמתין לערב כניסת יום טוב שני בכדי שיעשו⁷⁵⁴. ואע"פ שאי אפשר לעשות מלאכה זו בערב זה שהוא יום טוב ונמצא שנהנה ממה שהביא הנכרי ביום טוב, מכל מקום ממה נפשך, אם ערב זה הוא יום טוב הרי יום טוב ראשון שהובא בו היה חול ואינו צריך להמתין כלל⁷⁵⁵. ומכל מקום קודם שהמתין בכדי שיעשו אסורין גם כן בטלטול, כיון שהיום הוא יום טוב והן אין ראויין עדיין לאכילה, וכל שאינו ראוי לאכילה אסור לטלטלו ביום טוב⁷⁵⁶ (שוע"ר שם).

גולענין הלכה כבר נהגו במדינות אלו להחמיר⁷⁵⁷. ונוהגין להחמיר אפילו לאדם אחר שלא הובא בשבילו⁷⁵⁸ שימתין עד מוצאי יום טוב שני⁷⁵⁹ בכדי שיעשו, אף ביום טוב שני של גלויות. ולפיכך נוהגין להחמיר אפילו בטלטול⁷⁶⁰ עד מוצאי יום טוב שני, כיון שאינו ראוי לאכילה לשום אדם⁷⁶¹ (שוע"ר תקטו, א).

דואם יש אורחים⁷⁶² סמוכים על שלחנו ביום טוב⁷⁶³, בין שבאו אליו קודם יום טוב⁷⁶⁴ בין שזימן אותם ביום טוב לאחר שהביא הנכרי אליו את הדורון, אם האורחין הן מעיר אחרת שיש כאן מצות הכנסת אורחים⁷⁶⁵, מותר להאכילם ביום טוב שני של גלויות מה שהביא לו הנכרי ביום טוב ראשון. ואף הוא עצמו שהובא בשבילו מותר לו לאכול עמהם, דאין זה כבודם שלא יאכל עמהם, וכיון שיש כאן מצות הכנסת אורחים יש לסמוך על סברת המתירים ביום טוב שני של גלויות⁷⁶⁶ (שוע"ר שם).

הבמה דברים אמורים כשאין לו ממין זה בתוך ביתו והוא צריך לו לכבוד האורחים. והוא הדין אם צריך לו לצורך שאר סעודות מצוה⁷⁶⁷. אבל אם יש לו ממין זה⁷⁶⁸ בתוך ביתו שמספיק לו לכל בני הסעודה, אין ליתן לפניהם ממין זה כדי שיאכיל לאנשי ביתו ממה שיש לו בתוך ביתו (שוע"ר שם).

ווכל זה לאחר שהמתין במוצאי יום טוב ראשון בכדי שיעשו, אבל קודם שיעור זה אסור בין באכילה בין בטלטול בין לו בין לאחרים שלא הובא בשבילם, כי כן הסכמת רוב המורים⁷⁶⁹ (שוע"ר שם).

זואע"פ דעיקר הטעם בכל מקום שהצריכו להמתין בכדי שיעשו הוא משום גזירה שמא יאמר לנכרי לעשות⁷⁷⁰, מכל מקום לאחר שהמתין בליל מוצאי יום טוב ראשון כדי שיעשו, ראוי להקל אף אם הוא יום טוב שני של גלויות. ואע"פ שעדיין לא יצאנו מידי חשש שמא יאמר לנכרי שיביא לו ביום טוב א' כדי שיוכל ליהנות מהן ביום טוב שני אחר המתנת בכדי שיעשו, מכל מקום לא רצו להחמיר כל כך בהמתנה זו שימתין עד מוצאי יום טוב שני בכדי שיעשו, כיון שהמתנה זו אינה אלא קנס⁷⁷¹ בעלמא שלא יאמר להנכרי שיעשה כן פעם אחרת, אם כן כיון שקנסוהו ומנעוהו מליהנות מזה במוצאי יום טוב ראשון מיד עד לאחר שימתין בכדי שיעשו די בכך, כי בזה יהיה לו היכר זכרון שלא יאמר להנכרי שיעשה כן פעם אחרת (שוע"ר תקטו, א בהגהה).

חואף לפי הסברא האחרונה⁷⁷², שאם הביא ביום טוב ראשון מותרים באכילה ביום טוב שני של גליות, מכל מקום אם הביא לו ביום טוב שחל להיות בערב שבת⁷⁷³, כיון ששני הימים הן קדושים בודאי, צריך להמתין במוצאי שבת בכדי שיעשו אף לפי טעם זה, שאם לא ימתין ויאכל מיד הרי נהנה ממלאכת יום טוב, שהרי אם לא היה מביא לו ביום טוב לא היה יכול ליהנות מהן בהיתר אלא אם כן היה מביא לו במוצאי שבת, לפיכך צריך להמתין בכדי שילך לשם ויביא (שוע"ר שם).

טוהוא הדין ביום טוב שחל להיות אחר השבת⁷⁷⁴ והביא לו בשבת שאסורין עד שימתין במוצאי יום טוב בכדי שיעשו (שוע"ר שם).

יוכן הדין בשני ימים טובים של ראש השנה⁷⁷⁵ ששני הימים הן קדושים בודאי⁷⁷⁶, לפיכך אם הביא לו ביום טוב ראשון צריך להמתין במוצאי יום טוב שני בכדי שיעשו שלא יהנה ממלאכת יום טוב (שוע"ר שם).

יאואף לפי הסברא הראשונה⁷⁷⁷, שאם הביא ביום טוב ראשון אסורים באכילה ביום טוב שני של גליות, מכל מקום אם חל יום טוב בחמישי ובששי מותר לו לאכול בשבת שלאחריהן מה שהביא לו ביום טוב ראשון⁷⁷⁸, ובלבד שימתין בליל שבת בכדי שיעשו⁷⁷⁹ לפי סברא זו⁷⁸⁰. ואין לחוש שמא יאמר להנכרי שיביא ביום טוב ראשון כדי שיאכל מזה בשבת, כיון שיש עדיין שני ימים עד השבת⁷⁸¹ (שוע"ר שם).

יבואף שאין מטלטלין אותו ביום טוב שני, עד שימתין בליל שבת בכדי שיעשו⁷⁸², מכל מקום ביום טוב שני שהוא ערב שבת מותר לבשלו על ידי נכרי⁷⁸³ (בענין שאין בו משום בישולי נכרים⁷⁸⁴) לצורך אכילת שבת לאחר שימתין בכדי שיעשו, כיון שאיסור הטלטול ביום טוב שני אינו אלא חומרא בעלמא⁷⁸⁵ לפיכך יש להקל על ידי נכרי⁷⁸⁶ (שוע"ר שם).

יגבמה דברים אמורים, כשיש לו ממין זה⁷⁸⁷ בתוך ביתו לכבוד שבת, אבל אם אין לו ממין זה בתוך ביתו והוא צריך לו לכבוד השבת מותר לטלטלו ולבשלו בעצמו לכבוד השבת, לאחר שהמתין במוצאי יום טוב ראשון בכדי שיעשו, רק שיזהר מלטעום ממנו עד שימתין בליל שבת בכדי שיעשו (שוע"ר שם).

ידוהטעם שמקילים בזה⁷⁸⁸, כי יש מי שמקיל⁷⁸⁹ בכל ענין, לפיכך כשהוא צריך להם לכבוד השבת יש לסמוך עליהם, כשם שסמכו להקל לכבוד אורחים⁷⁹⁰. אבל בלאו הכי פשיטא דאין להקל כלל⁷⁹¹, בדבר שאין בו הפסד כלל ולא ביטול מצוה⁷⁹² אם נחוש לדבריהם ז"ל (קו"א תקטו, א).

טונכרי שהביא מחוץ לתחום בשבת או ביום טוב, אפילו אם מוצאי יום טוב הוא שבת או יום טוב שני של ראש השנה או יום טוב שני של גליות, שאף שימתין בכדי שיעשו אעפ"כ יש לחוש שמא יאמר לנכרי שיביא לו ביום טוב ראשון כדי לאכול ביום טוב שני או בשבת שלאחריו⁷⁹³, לאחר שימתין בכדי שיעשו במוצאי יום טוב ראשון, מכל מקום לא רצו חכמים לקנסו כל כך שלא יאכל עד מוצאי שבת או עד מוצאי יום טוב שני⁷⁹⁴, דכיון שאיסור תחומין הוא קל שאינו נתקן בשביל סייג לאיסור של תורה, לפיכך הקילו בו⁷⁹⁵, ודי אם קנסוהו שלא יאכל בו ביום⁷⁹⁶ שהביאו לו ובכדי שיעשו ביום שלאחריו (שוע"ר תקטו, יג).

הערות

עמוד א

748. פי"ט ס"א ופ"כ ס"א.
749. רש"י ביצה כד, ב ד"ה ולערב, בשם רבי יצחק הלוי (שהוא אוסר עד ליל מוצאי יו"ט שני כו' בכדי שיעשו בלילה הראויה לעשיה), ובה"ג (ראה בה"ג הל' יו"ט לו, א). ר"י בתוס' שם ד"ה ולערב. רא"ש שם פ"ג סי' ב. טור סי' תקטו בשם ר"ת, ורמ"א שם בשם ויש מחמירין.
750. ומכ"ש כשחל בשבת, או ביו"ט שני של ר"ה, כדלקמן ס"ח-י.
751. קושית רש"י שם על סברה זו. שהרי מטעם זה ביצה שנולדה בראשון מותרת בשני, כמבואר בשוע"ר תקיג, ח. ונלקט או ניצוד בראשון (לצורך נכרי) מותר בשני, כמבואר בשוע"ר תקטו, ו.
752. ר"י בתוס' שם (ומזה הטעם אסורים עד מוצאי יו"ט האחרון בכדי שיעשו, דאי אמרת דמותרין במוצאי יו"ט ראשון, חיישיבן שמא יאמר לנכרי ביו"ט ראשון לך והביא כדי לאכול מהן בשני). רא"ש שם. לבוש שם ס"א. מ"א שם ס"ק ה.

עמוד ב

753. פ"כ ס"ב.
754. רש"י שם, ושכן הורה רבנו גרשום מאור הגולה, ורבנו קלונימוס. שו"ע סי' תקטו ס"א.
755. רש"י שם. מ"א שם ס"ק ד.
756. רי"ף ביצה (יג, ב: דמשום דלא חזי לאכילה מוקצה הוא). רא"ש שם. מ"א שם ס"ק ב. וכמבואר בשוע"ר סי' תקטו ס"ד, וש"נ.

עמוד ג

757. רמ"א סי' תקטו ס"א.
758. הגהת סמ"ק סי' קצד (ע' קסז) בדעת ר"י (שאסור אף לאחרים). מרדכי עירובין רמז תצא. הלכות ומנהגי מהר"ש סי' נז (שנוהגין להחמיר כסמ"ק). מהרי"ל הל' יו"ט (ריש ע' קעז). תרומת הדשן סי' עח. רמ"א שם.
759. אף שבזה יש מקום להתיר לב' הדעות, לדעה הא' כיון שלא הובא בשבילו, ולדעה הב' כיון שממה נפשך יום אחד מהם הוא חול.
760. כיון שנהגו להחמיר אף למי שלא הובא בשבילו.
761. תרומת הדשן שם. וכדלעיל ס"ב (בכל מקום שנאסר באכילה אף לאחרים).

עמוד ד

762. ראה לעיל פ"ז ס"ח, וש"נ.
763. תרומת הדשן שם (שאז סומכים על הרא"ש לדעת ר"ת, שביום ב' לא נאסר לאחרים). רמ"א שם (להקל לאחרים שלא הובא בשבילן).
764. אף שיש מקום לומר שאז יש להם דין מי שהובא בשבילו, וגם להם נאסר.
765. ראה לעיל סוף פ"ח. שוע"ר שז, כג. תקי, כ.
766. מ"א שם ס"ק ו (שבזה מקילין כסברא השניה, להתיר ביום טוב שני אף למי שהובא בשבילו).

עמוד ה

767. ראה גם לעיל פי"ט סי"ב.
768. מ"א שם סוף ס"ק ו.

עמוד ו

769. שאסור אף לאחרים, כדלעיל פ"כ ס"ב-ג. וכיון שאסור לאחרים באכילה הוי מוקצה, כדלעיל ס"ב-ג.

עמוד ז

770. כדלעיל פ"כ ס"ג.
771. ראה גם לקמן פכ"ו ס"ב.

עמוד ח

772. דלעיל ס"ב.
773. תוס' עירובין מ, א דבור ראשון (לענין האיסור ביו"ט), וטור (אף לענין בכדי שיעשו), לדעת רש"י. שו"ע שם.

עמוד ט

774. תוס' שם. טור ושו"ע שם.

עמוד י

775. טור ושו"ע שם.
776. כמבואר בשוע"ר סי' תר ס"ג.

עמוד יא

777. דלעיל ס"א.
778. ר"י בתוס' שם בסופו (ואומר הרר"י דיו"ט שחל להיות בה' בשבת ובע"ש, או בא' בשבת ובב' בשבת, הבא ביום ראשון שרי ליום שלישי, ולא בעינן הראויה לעשיה, דשני ימים קודם לא שייך שמא יאמר לנכרי). רא"ש שם. טור שם בשם ה"ר יחיאל מפארי"ש. רמ"א שם ס"ד.
779. טור וב"י שם ד"ה ואם חל. לבוש שם ס"ד.
780. שאוסרת עד למוצאי יו"ט שני בכדי שיעשו.
781. ר"י בתוס' שם. ב"י שם. מ"א שם ס"ק טז.

עמוד יב

782. כדלעיל ס"ב-ג.
783. מ"א שם ס"ק יז.
784. באופן שמבואר בשו"ע יו"ד סי' קיג.
785. שהרי לסברא הראשונה לא נאסר אלא למי שהובא בשבילו ומותר לאחר ואינו מוקצה, ולסברא השניה מותר לגמרי ביום טוב שני ואינו מוקצה, אלא שאנו נוהגים להחמיר אף ביום טוב שני למי שלא הובא בשבילו, ולפיכך מחמירין אף בטלטול (כדלעיל ס"ב-ג).
786. וכדלעיל פ"א סי"ג, שבדבר שאינו אלא חומרא בעלמא לישראל עצמו יכול לומר לנכרי בשבת לעשותו.

עמוד יג

787. מ"א שם סוף ס"ק ו.

עמוד יד

788. לומר שביום טוב שני אין לו דין מוקצה, אף שלמנהגינו אסור באכילה אף למי שלא הובא בשבילו.
789. הט"ז ס"ק ח (שכיון שמותר לאורחים אין כאן מוקצה).
790. כדלעיל ס"ד.
791. נגד רמ"א ס"ד, שאף לטלטל אסור ביום טוב שני, ומ"א שם ס"ק יז, שהתיר רק ע"י נכרי (כדלעיל סי"ב).
792. כשיש לו ממין זה בתוך ביתו לכבוד שבת, כדלעיל סי"ג.

עמוד טו

793. כדלעיל ס"א וס"ח-י.
794. רז"ה (יג, א) בשם חכמי לוניל (לפי שאין עליו שום איסור הכנה ולא איסור התלוי בקדש כדי שנאמר כי שני הימים קדושה אחת הן וקדושתא אריכתא היא, אלא כעין קנסא, גזירה שמא יאמר לו, דיו שקנסנו עליו יום ראשון. והוא הדין לשבת ויו"ט). הובא ברא"ש פ"ג סוס"י. טור ושו"ע סי' תקטו ס"ח.
795. ראה גם לעיל פ"כ סי"א-ג.
796. רז"ה ורא"ש שם. טור וט"ז שם ס"ק יד.