תוכן אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז הנאה וריוח ממלאכת הנכרי

כ. איסור הנאה למי שלא נעשה בשבילו

אלפי הטעם האמור לעיל⁷⁰³, שמא יאמר לו לעשות בשבת, לא היה צריך להמתין בכדי שיעשו אלא מי שהנכרי הביא בשבילו⁷⁰⁴, וכן אנשי ביתו כמוהו⁷⁰⁵, אבל אדם אחר שלא הובא בשבילו מותר לאכול מהם במוצאי יום טוב⁷⁰⁶ מיד. דכיון שלא הצריכו להמתין אלא כדי שלא יאמר להנכרי שיביא לו ביום טוב אם כן די לנו אם נאסור על מי שהובא בשבילו, שהרי אם מי שהובא בשבילו, דהיינו מי שיצוה את הנכרי שיביא ביום טוב, יצטרך להמתין, אם כן שוב אין לחוש שיאמר שום אדם לנכרי שיביא ביום טוב כדי שחבירו ימהר אכילתו בליל מוצאי יום טוב, כיון שהוא בעצמו לא ירויח כלום באמירה זו אין אדם חוטא ולא לו⁷⁰⁷ (שוע"ר תקטו, א).

באבל יש אומרים⁷⁰⁸ הטעם שהצריכו חכמים להמתין בכדי שיעשו, שלא יהנה כלום ממלאכת יום טוב הנעשית בשביל ישראל, ומטעם זה אפילו אדם אחר שלא הובא בשבילו צריך להמתין בכדי שיעשו שלא יהנה ממלאכת יום טוב⁷⁰⁹ (שוע"ר שם).

גואע"פ דעיקר הטעם בכל מקום שהצריכו להמתין בכדי שיעשו הוא משום גזירה שמא יאמר לנכרי לעשות⁷¹⁰, ואם כן היה ראוי שלא לאסור אלא על מי שהמלאכה נעשית בשבילו, מכל מקום לא רצו חכמים לחלק בגזרתם ואסרו על הכל⁷¹¹ אף על מי שלא נעשית בשבילו עד לאחר בכדי שיעשו, לפי שראו חכמים להחמיר הרבה בדבר שנעשה בו מלאכה גמורה⁷¹² על ידי נכרי (שוע"ר תקטו, א בהגהה).

דולכן נכרי שהדליק את הנר בשביל ישראל אסור לכל אדם להשתמש לאורו בשבת, אפילו למי שלא הודלק בשבילו, שהחמירו בזה חכמים הואיל ונעשית מלאכה גמורה של תורה בשביל ישראל בשבת⁷¹³. וכן אם הבעיר מדורת עצים בשביל ישראל אסור לכל אדם מישראל להתחמם כנגדה בשבת⁷¹⁴ (שוע"ר רעו, א).

הוכן אם ליקט⁷¹⁵ או צד⁷¹⁶ או אפה⁷¹⁷ ובישל או שעשה אחת משאר מלאכות⁷¹⁸ בשביל ישראל צריך להמתין לערב בכדי שיעשו, גזרה שמא יאמר לנכרי לעשות בשבת כדי שיהא מוכן לו במוצאי שבת מיד. ואפילו אחרים שלא נעשית המלאכה בשבילם צריכים להמתין כן⁷¹⁹ (שוע"ר שכה, ט).

ווכן נכרי שהביא בשבת דרך רשות הרבים⁷²⁰ חלילין להספיד בהם ישראל, כיון שנעשה בהם איסור של תורה לא יספידו בהם לא אותו ישראל ולא ישראל אחר⁷²¹, עד שימתינו בכדי שיכולים להביאם במוצאי שבת מאותו מקום שהביאם הנכרי בשבת (שוע"ר שכה, כב).

זוכן אם מילא מים מבור שהוא עמוק י' טפחים ורחב ד' טפחים העומד ברשות הרבים, לצורך בהמת ישראל אסור⁷²² אפילו לאחרים⁷²³ להשתמש במים אלו, אפילו תשמיש אחר⁷²⁴ כגון רחיצה⁷²⁵ והדחת כלים, שכל שנעשה באיסור של תורה על ידי נכרי לצורך ישראל לא חלקו חכמים בין מי שנעשה בשבילו לאחרים (שוע"ר שכה, טז).

חוכל זה כשנעשה איסור של תורה, אבל אם נעשה איסור של דברי סופרים בשביל ישראל מותר לאחרים מיד⁷²⁶ (שוע"ר שכה, ט).

טולכן אם מילא מים לצורך בהמת ישראל מבור העומד בכרמלית⁷²⁷, או שהביא מים לרשות הרבים מן הנהר שהוא כרמלית⁷²⁸, מותר לאחר שלא הובא בשבילו, שאיסור הכרמלית אינו אלא מדברי סופרים⁷²⁹ (שוע"ר שכה, טז).

יוכן דבר שאין בו חשש צידה ומחובר⁷³⁰ שהובא מחוץ לתחום, אם הביאו הנכרי לעצמו או לנכרי אחר מותר לישראל אפילו בו ביום⁷³¹, ואם הביאו לישראל אסור באכילה בו ביום למי שהובא בשבילו ולערב בכדי שיעשו⁷³², גזרה שמא יאמר לנכרי להביא לו מחוץ לתחום בשבת כדי לאכול ממנו בו ביום או לערב מיד. אבל לאחרים מותר אפילו בו ביום, לפי שאיסור התחומין הוא מדברי סופרים ולא החמירו כל כך בשל דבריהם לאסור אף למי שלא הובא בשבילו⁷³³ (שוע"ר שכה, יא).

יאולכן נכרי שהביא לעיר דבר שאין במינו במחובר ואינו מחוסר צידה, דהיינו שהביא פירות יבשים או בהמות ועופות שאינן מחוסרין צידה כגון אווזים ותרנגולים⁷³⁴, אם מתוך התחום הביאם מותרים לכל אף למי שהובאו בשבילו, אבל אם מחוץ לתחום הביאם, דהיינו שבתחלת כניסת יום טוב היו עדיין חוץ לתחום, הרי אסורין באכילה בו ביום למי שהובאו בשבילו, ולכל אנשי ביתו הסמוכים על שלחנו שגם בשבילם נתכוין הנכרי בהבאתו⁷³⁵, ולערב צריכים להמתין בכדי שיעשו (שוע"ר תקטו, יא).

יבאבל לשאר כל אדם מותר באכילה אפילו בו ביום שהביא מחוץ לתחום, דכיון שאיסור תחומים הוא קל⁷³⁶ הקילו בו שלא לאסור אלא למי שהובא בשבילו. ואפילו אם הביא הנכרי מחוץ לג' פרסאות⁷³⁷ שיש אומרים⁷³⁸ דבג' פרסאות יש איסור תחומין מן התורה, אעפ"כ כיון שאי אפשר לאסור לכל בני אדם בשוה, שהרי איסור תחומין הוא אינו שוה לכל בני אדם שמה שהוא חוץ לתחומו של זה הוא תוך תחומו של זה⁷³⁹, וכיון שהוצרכו חכמים לחלק באיסור זה לאסור לזה ולהתיר לזה, עשו עוד חילוק בין מי שהובא בשבילו למי שלא הובא בשבילו, שאין ראוי לאסור לו מטעם שנתבאר לעיל⁷⁴⁰ (שוע"ר תקטו, יד).

יגאף שנתבארו לעיל⁷⁴¹ ב' טעמים על מה שהצריכו חכמים להמתין בכדי שיעשו, מכל מקום מה שהצריכו להמתין כשהביאו הנכרי מחוץ לתחום, אינו בשביל שלא יהנה ממלאכת יום טוב, שהרי אינו נהנה כלל מגוף המלאכה⁷⁴², דהיינו ההליכה מחוץ לתחום, אלא הוא נהנה מהדבר שנעשה בו המלאכה אבל לא מן גוף המלאכה בעצמה, ולפיכך לא היו חכמים מצריכים להמתין בכדי שיעשו. ולמה הצריכו להמתין, משום גזרה שמא יאמר לנכרי שיביא לו מיני מאכל מחוץ לתחום ביום טוב כדי למהר אכילתו בלילה, וכיון שקנסו אותו בשעה שמן הדין היה מותר לו לאכול דהיינו במוצאי יום טוב שוב לא יאמר לנכרי להביא לו (שוע"ר תקטו, יב).

ידאם הוא ספק אם הביאם מחוץ לתחום או מתוך התחום, אסור למי שהובא בשבילו⁷⁴³, אבל לאחרים מותר אפילו בודאי חוץ לתחום (שוע"ר שכה, כב).

טואע"פ שהבא מחוץ לתחום מותר למי שלא הובא בשבילו, מכל מקום אם הביאו ב' דברים לב' בני אדם אסורים להחליף זה עם זה⁷⁴⁴, שהרי עכ"פ נהנה הוא במה שהובא לו מחוץ לתחום שעל ידי כן נותן חבירו לו את חליפיו (שוע"ר שכה, יב).

טזואין להקשות למה הצריכו להמתין בכדי שיעשו⁷⁴⁵, בנכרי שהביא דורון שמחוסר צידה, או שיש במינו במחובר, שהרי גם הצידה וגם התלישה ביום טוב אינה אסורה אלא מדברי סופרים לרוב הפוסקים⁷⁴⁶. אלא דכיון שאסור באכילה בו ביום משום מוקצה⁷⁴⁷, אם כן יש כאן מלאכה גמורה צידה ותלישה שלא לצורך יו"ט (קו"א תצז, א ד"ה ואין להקשות).

הערות

עמוד א

703. פי"ט ס"א.
704. ראב"ד פ"ו ה"ה (ולפי הטעם שהוא מפרש [הרמב"ם שם ה"ח] בהמתנה זו, דומה שאין ישראל אחר צריך להמתין). רא"ש ביצה פ"ג סי' ב (לפירוש ר"ת משום שמא יאמר לנכרי להביא ביו"ט שיאכל לערב מיד, מסתבר שמותר לישראל אחר מיד, ולא חיישיבנן שיאמר לנכרי להביא בשביל אחר, דאין אדם חוטא ולא לו).. ים של שלמה שם פ"ג סי' ה. לבוש סי' תקטו ס"א. ט"ז שם ס"ק א. מ"א שם ס"ק ה.
705. עירובין מ, א. תוס' שם ד"ה אדעתא. ראה גם שוע"ר רנג, כד. תמז, סא. תקג, יב. קו"א תקג, ב. תקטו, יא.
706. מיירי כאן בנתלש או ניצוד ביום טוב, ולכן אסור ביום טוב עצמו בכל אופן. אבל בדבר שנעשתה בו מלאכה אחרת, יהיה מותר לאדם אחר אפילו ביום טוב עצמו.
707. ב"מ ה, ב. רא"ש שם. לבוש שם. מ"א שם.

עמוד ב

708. רש"י ביצה כד, ב ד"ה ולערב. מ"א סי' תקטו ס"ק ג. וראה גם לקמן פכ"א ס"ב.
709. רא"ש שם (ולפירוש רש"י אסור לכל ישראל בכדי שיעשו שלא יהנה ממלאכת יו"ט). ט"ז שם.

עמוד ג

710. כדלעיל פי"ט, וש"נ.
711. ר"ן (מו, א) ד"ה ואיכא (ליכא פלוגתא בין ישראל זה לישראל אחר). מ"מ פ"ו ה"ה (שלא חילקו בדבר שנעשית בו מלאכה גמורה בשביל ישראל). מ"א סי' שכה ס"ק לב (לא חילק בדבר).
712. משא"כ באיסור מד"ס, כדלקמן ס"ח ואילך.

עמוד ד

713. תוס' קכב, א ד"ה ואם (נראה דאסור לכל ישראל). רא"ש פט"ז סי' יב. טור ושו"ע סי' רעו ס"א.
714. שבלי הלקט סי' קיב, בשם ר"ת. מרדכי פ"ק סי' רנ. טור ושו"ע שם. וראה לקמן פכ"ד, שי"א שמדורה חמורה יותר, שאסורה אפילו הדליק לצורך עצמו.

עמוד ה

715. ביצה כד, ב (אם יש מאותו המין במחובר). עירובין מ, א (דגזו להו אסא ביו"ט). טור ושו"ע סי' שכה ס"ו (אם ליקט).
716. טור ושו"ע שם.
717. לבוש שם ס"ז.
718. רמב"ם פ"ו ה"ב (שעשה מלאכה).
719. תוס' קכב, א ד"ה ואם (לענין בו ביום). ר"ן (מו, א) ד"ה ואיכא (אף לענין בכדי שיעשו). וכן נראה מדברי הרמב"ם שם (שאסר בסתם. ראה מ"מ שם). ב"י סי' שכה ד"ה ואם לקטן, בשם כמה פוסקים.

עמוד ו

720. כדלעיל פי"ט ס"ו, וש"נ.
721. ב"י סוס"י שכה ד"ה ומ"ש רבנו ולאחרים, בשם רוב הפוסקים. שו"ע שם.

עמוד ז

722. משנה וברייתא קכב, א (ואם בשביל ישראל אסור). טור ושו"ע סי' שכה ס"י. וראה גם לקמן פמ"ג ס"ח.
723. תוס' שם ד"ה ואם (נראה דאסור לכל ישראל). טור (אסור לכל) ושו"ע שם (אפילו לישראל אחר).
724. ר"י בתוס' שם סד"ה משקה (לא שנא שתיה לא שנא שאר תשמישין אסירי). רא"ש פט"ז סי' יב (אין חילוק בין שתיה לשאר תשמישין). טור ושו"ע שם.
725. תוס' שם (לרחוץ ידיו ורגליו).

עמוד ח

726. תוס' קכב, א ד"ה ואם (דדוקא בחוץ לתחום דרבנן אמר בפרק בכל מערבין (עירובין מ, א) ובאין צדין (ביצה כה, א) הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר, אבל באיסורא דאורייתא כי הכא לא). מ"א סי' שכה ס"ק לב.

עמוד ט

727. ר"י בתוס' שם ד"ה משקה (אבל בכרמלית שרי לישראל אחר). ס' התרומה סי' רנב. סמ"ג ל"ת סה (כ, ב). טור ושו"ע שם ס"י.
728. כמבואר בשוע"ר סי' שמה סי"ט.
729. כמבואר בשוע"ר סי' שמה ס"א.

עמוד י

730. כגון פירות יבשים, דלקמן סי"א.
731. מסקנת הגמרא ביצה כה, רע"א. טור ושו"ע סי' שכה ס"ח.
732. רי"ף בתשובה (תמים דעים סי' קכב). רבנו יהודה בתוס' כד, ב ד"ה ולערב. ספר התרומה סי' רנא. סמ"ג ל"ת סה (כ, א). ר"ן (יג, ב) ד"ה ופירות. מרדכי שבת רמז תט. טור ודעה הא' בשו"ע סי' שכה ס"ח. דעה הא' בטור, ושו"ע סי' תקטו ס"ה. ובזה יש חילוק בין הובא מחוץ לתחום לבין הובא מכרמלית (דלעיל ס"ט), שבהובא מחוץ לתחום אסור למי שהובא בשבילו בכדי שיעשו, ואילו בהובא מכרמלית מותר לערב מיד אף למי שהובא בשבילו (כדלעיל פי"ט ס"ז).
733. רש"י ותוס' ביצה כה, רע"א. לבוש סי' שכה ס"ח. והיינו אף לדעת רש"י (דלעיל ס"ב), שטעם האיסור הוא שלא יהנה ממלאכת שבת ויו"ט, מ"מ בדרבנן לא אסרו אלא למי שהובא בשבילו.

עמוד יא

734. שאין בהם צידה, כמבואר בשוע"ר סי' תצז ס"י.
735. מ"מ הל' יו"ט פ"ב ה"י. הגהות מיימוניות שם אות כ. שו"ע סי' תקטו ס"ה. וכדלעיל ס"א.

עמוד יב

736. ראה לקמן פכ"א: "דכיון שאיסור תחומין הוא קל, שאינו נתקן בשביל סייג לאיסור של תורה".
737. תרומת הדשן סי' פג. ב"י סי' תקטו ד"ה ומ"ש ואם בא. יש"ש ביצה פ"ג סי' ח. לבוש סי' תקטו ס"ה. ט"ז שם ס"ק טו. מ"א שם ס"ק יח.
738. כמבואר בשוע"ר שצו, א.
739. רמב"ן במלחמות ביצה שם (יג, ב: ונראה לי שהטעם בתחומין דהבא בשביל ישראל זה מותר לזה, לפי שהוא איסור שאינו שוה בכל, לזה הוא חוץ לתחום ולזה שערב או שהוא סמוך למקומו מותר, וכיון שאינו אסור לכל ישראל לא אסרוהו אלא לזה שבא בשבילו). ר"ן שם ד"ה ופירות. ב"י ולבוש שם.
740. סעיף א.

עמוד יג

741. ס"א-ג.
742. מ"א סי' תקטו ס"ק כו. (ונראה לי דבזה לכו"ע מותר, דלא אסור משום שלא יהנה ממלאכת יו"ט, כיון דאינו נהנה מהמלאכה עצמה, כן נראה לי).

עמוד יד

743. ולא פירש אם הוא אסור רק בו ביום או גם בכדי שיעשו, וכדלקמן פכ"ו ס"ב, שבספק נעשה בו מלאכה לצורך ישראל, אסורה בו ביום, ולערב – ב' דעות אם צריך להמתין בכדי שיעשו.

עמוד טו

744. כנסת הגדולה הגהות הטור. מ"א סי' שכה ס"ק טז.

עמוד טז

745. אף למי שלא הובא בשבילו.
746. כמבואר בשוע"ר תצה, ט. תצז, א.
747. מחוסר צידה ופירות הנושרים אסורים מטעם מוקצה, כמבואר בשוע"ר תצז, א. תקטו, ד. ולכאורה לפי זה היה מקום להקל בשאר המלאכות ביו"ט, שאינן מוקצה ולא נאסרו אלא מד"ס, וא"כ יהי' דינם כמו הביאו מחוץ לתחום דלעיל. אבל ראה לעיל פ"ז ס"ט, שגם ריקוד קמח חשיב מלאכה גמורה לענין אמירה לנכרי (במקום מצוה).