תוכן אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז הנאה וריוח ממלאכת הנכרי

יט. איסור הנאה מהמלאכה בכדי שיעשו

אהפליגו חכמים באיסור זה של אמירה לנכרי וגזרו בו גזרות⁶⁴², כגון אם עשה הנכרי מעצמו⁶⁴³ בשביל ישראל⁶⁴⁴ אסרו ליהנות בשבת ממלאכתו, ולמוצאי שבת עד בכדי שיעשה⁶⁴⁵, משום גזרה שמא יאמרו לו לעשות בשבת⁶⁴⁶ (שוע"ר רמג, ב), אם יהיה מותר לו ליהנות ממנה כשנעשית בשבילו⁶⁴⁷ (שוע"ר רנב, י).

בוכן ביום טוב⁶⁴⁸ חששו חכמים, אם נתיר לו ליהנות במוצאי יום טוב מיד מן המלאכה שנעשית בשבילו ביום טוב, שמא יאמר להנכרי שיביא לו ביום טוב כדי למהר אכילתו בליל מוצאי יום טוב, שאיסור אמירה לנכרי הוא קל בעיני הבריות לפיכך הצריכוהו להמתין בכדי שיעשו, דאז כיון שלא ירויח כלום במה שהביא ביום טוב לא יעשה איסור בחנם (שוע"ר תקטו, א).

גואף שהמבשל בשבת או שעשה אחת משאר מלאכות מותר התבשיל לאחרים במוצאי שבת⁶⁴⁹ מיד⁶⁵⁰, ואין צריכים להמתין בכדי שיעשו⁶⁵¹ אף אם בישל בשבילם⁶⁵², מכל מקום החמירו בנכרי העושה בשביל ישראל, שאם נתיר לו ליהנות במוצאי שבת מיד יש לחוש שמא יאמר לו לעשות בשבת כדי שיהיה הדבר מוכן לו במוצאי שבת מיד, שאיסור האמירה לנכרי קל בעיני הבריות⁶⁵³, ויש לחוש שיעבור עליו בשביל שיהא מוכן לו במוצאי שבת מיד, ולכן הצריכו להמתין בכדי שיעשו גם לאחרים גזרה שמא יאמרו לאחר שיתחיל להם מבעוד יום (שוע"ר שיח, א).

דולכן נכרי שהביא דורון לישראל⁶⁵⁴, מיני פירות שיש מאותו המין במחובר לקרקע⁶⁵⁵, שיש לומר שאלו שהביא היו מחוברין לקרקע בתחילת כניסת יום טוב, וכן אם הביא מיני בעלי חיים שיש מאותו המין מחוסר צידה⁶⁵⁶, שיש לומר שאלו שהביא היו מחוסרין צידה בתחלת כניסת יום טוב, הרי אלו אסורין באכילה ובטלטול עד הערב. ואפילו לערב אינן מותרין אלא לאחר שהמתין בכדי שיעשו⁶⁵⁷, פירוש בכדי שילך הנכרי למקום שליקט או צד משם ויגמור המלאכה ויחזור לכאן⁶⁵⁸ (שוע"ר תקטו, א).

הוכן בית סתום שהוא מלא פירות⁶⁵⁹ ופחתו נכרי לצורך ישראל, הרי הפירות אסורים באכילה ובטלטול עד הערב, וגם לערב צריך להמתין בכדי שיעשו⁶⁶⁰, כדין נכרי שעשה מלאכה גמורה לצורך ישראל⁶⁶¹. והוא הדין מי שיש לו לפתות טמונים בבור סתום ופתח נכרי את הבור ביום טוב לצורך ישראל. וצריך ליזהר בזה בימי הפסח כשנכרי מביא לפתות למכור אם יודע שהנכרי פתח היום את הבור אסור ליקח ממנו⁶⁶² (שוע"ר תקיח, כב).

ווכן נכרי שהביא בשבת⁶⁶³ דרך רשות הרבים⁶⁶⁴ חלילין להספיד בהם ישראל, כיון שנעשה בהם איסור של תורה לא יספידו בהם לא אותו ישראל ולא ישראל אחר⁶⁶⁵, עד שימתינו בכדי שיכולים להביאם במוצאי שבת מאותו מקום שהביאם הנכרי בשבת, בין שאותו מקום הוא חוץ לתחום בין שהוא בתוך התחום, ואם אינו ידוע מהיכן הביאם די שימתינו בכדי שיכולין להביאם מחוץ לתחום (שוע"ר שכה, כב).

זוכל זה ברשות הרבים גמורה, אבל אם הביאם דרך כרמלית אם הביאם מתוך התחום⁶⁶⁶ אין צריך להמתין כלל, אפילו למי שהובאו בשבילו, שלא החמירו למי שהובא בשבילו בכרמלית⁶⁶⁷ אלא שלא יהנה ממנה בשבת עצמה, אבל לא להמתין במוצאי שבת בכדי שיעשו, אלא אם כן הביאם מחוץ לתחום⁶⁶⁸, שאז מועלת הבאתו בשבת, משא"כ בתוך התחום אין הבאתו בשבת מועלת כל כך⁶⁶⁹, מפני שהיה הישראל יכול לילך לשם בעצמו בשבת ולהביאם במוצאי שבת מיד, ומשום שיעור מועט שהיה שוהה במוצאי שבת בחזירתו משם לכאן אין לחוש בשביל כך שמא יאמר לנכרי לילך לשם בשבת (שוע"ר שם).

חואם הביאם מחוץ לתחום דרך כרמלית ואחר כך העבירם דרך רשות הרבים⁶⁷⁰, אין צריך להמתין אלא בכדי שיכולין להביאם מתחלת רשות הרבים במוצאי שבת⁶⁷¹, ואחר כך מותר לאחרים, או אפילו למי שהובא בשבילו אם הובאו מתוך התחום (שוע"ר שם).

טאבל לאחר שהמתין בכדי שיעשה מותר ליהנות בה אפילו אם אמר הישראל לנכרי לעשות לו מלאכה בשבת⁶⁷² (שוע"ר שז, לד).

יכל מקום שצריך להמתין בכדי שיעשו אין צריך להמתין אלא בכדי ששהא המביא ביום השבת, כגון אם הביא לו ממקום רחוק בג' שעות על היום בשבת מפני שהוא רכב על סוס ולכן מיהר הבאתו, אינו צריך להמתין למוצאי שבת כדי הליכה לשם ברגל אלא די שימתין ג' שעות⁶⁷³. ואין צריך לחוש שמא לא רכב כל כך במרוצה אלא רכב הרבה בליל שבת, כי מן הסתם אין דרך לרכוב בלילה⁶⁷⁴. במה דברים אמורים כשיודע מאיזה מקום הביא אבל אם אינו יודע כלל ואפשר שהביאו ממקום קרוב די שימתין למוצאי שבת בכדי הבאה מחוץ לתחום⁶⁷⁵, חוץ ממה שצריך לשהות בלקיטתו⁶⁷⁶ או צידתו, אם הוא דבר שיש במינו במחובר או מחוסר צידה (שוע"ר שכה, יג).

יאוכן אם הביא הנכרי ביום טוב מיני פירות שיש מאותו המין במחובר לקרקע, או בעלי חיים שיש מאותו המין מחוסר צידה, ימתין כדי שילך הנכרי במוצאי יום טוב משחשכה מביתו למקום שליקט הפירות או למקום שצד הדגים ויגמור המלאכה ויחזור לכאן. ואם נסתפק לו מהיכן הביאן הנכרי אין צריך להמתין רק בכדי שיבואו מחוץ לתחום. אם הביאן הנכרי רוכב על הסוס אין צריך להמתין רק בכדי ששהה הנכרי ברכיבה זו עד שהביאן לכאן (שוע"ר תקטו, ב).

יבויש אומרים⁶⁷⁷ שבכל מקום שצריך להמתין בכדי הבאה מחוץ לתחום⁶⁷⁸, ואין צריך לומר במקום שצריך להמתין בכדי הבאה ממקום רחוק יותר, אין ליל מוצאי שבת עולה מן החשבון, וצריך להמתין שיעור זה למחר ביום ראשון, לפי שאין רגילות להביא בלילה ממקום רחוק חוץ לתחום⁶⁷⁹, ואם כן יש לחוש שמא מפני כך יאמר לנכרי להביא לו בשבת כדי שיהיה מוכן לו בליל מוצאי שבת אחר שישהה שיעור זה. ויש לחוש לדבריהם לענין שבת, אבל לענין יום טוב יש להקל כסברא הראשונה⁶⁸⁰. ואף לענין שבת יש להקל לצורך אורחים⁶⁸¹ או שאר סעודת מצוה⁶⁸² (שוע"ר שכה, יג).

יגאבל במקום שצריך להמתין בכדי הבאה מתוך התחום, כגון נכרי שליקט פירות או צד דגים בתוך התחום וצריך להמתין בכדי לקיטה או צידה והבאה מאותו מקום שליקט וצד בתוך התחום, הרי הלילה עולה לו מן החשבון לדברי הכל⁶⁸³ (שוע"ר שם).

ידאם הנכרי עשה מעצמו שופר ביום טוב מותר לתקוע בו⁶⁸⁴, ואע"פ שעשה בשביל ישראל, ואין חוששין שמא יאמר הישראל לנכרי לעשותו, אין חוששין לזה אלא בדבר שיש הנאה לגוף אדם אבל המצות שלא נתנו להנאת הגוף⁶⁸⁵ אין חוששין שיעבור עבירה כדי לקיים המצוה⁶⁸⁶ (שוע"ר תקפו, כד).

טווכן אם הביא הנכרי שופר ביום טוב מחוץ לתחום בשביל ישראל⁶⁸⁷, אפילו הביאו מחוץ לי"ב מיל⁶⁸⁸ מותר לתקוע בו אף הישראל שהובא בשבילו⁶⁸⁹, אפילו להאומרים⁶⁹⁰ דחוץ לי"ב מיל יש איסור תחומין מן התורה⁶⁹¹, שהרי דבר הבא מחוץ לתחום מותר בטלטול⁶⁹² ואינו אסור אלא באכילה או בהנאה דהיינו להשתמש בו, וזה שתוקע בו תקיעה של מצוה אין זו חשובה הנאה כלל⁶⁹³ (שוע"ר תקפו, כו).

טזאם סתם פתח התנור על ידי נכרי, ויש בו קדרות שעדיין לא נתבשלו כל צרכן, יש להתיר בדיעבד, מאחר שאף אם לא היה סותם הת[נור] היה התבשיל גם כן מתבשל כל צרכו⁶⁹⁴, נמצא שאינו נהנה כל כך מן האיסור⁶⁹⁵ (שוע"ר רנט, ח).

יזוכן אם החזיר תבשיל בשבת על ידי נכרי למקום שאסור להחזיר⁶⁹⁶, אפילו במזיד מותר, אפילו מצטמק ויפה לו⁶⁹⁷, אם היה מבושל כל צרכו, שאינו נהנה ממנו כל כך⁶⁹⁸ כיון שכבר היה ראוי לאכול⁶⁹⁹ (שוע"ר רנג, כה).

יחבמה דברים אמורים כשהיה חם קצת מתחלה שהיה ראוי לאכול, אבל אם היה צונן לגמרי שלא היה ראוי לאכול, וחממו הנכרי אפילו מעצמו בשבת בשביל ישראל, במקום שאסור להחזיר שם בשבת (לדברי הכל), והישראל בעל התבשיל ראה ושתק, כיון שהועילו מעשה הנכרי אסור לכל אדם לאכלו אפילו לאחר שיצטנן⁷⁰⁰, עד שימתינו במוצאי שבת בכדי שיעשו (שוע"ר שם).

יטאבל אם הישראל בעל התבשיל לא ידע כשהחזירו הנכרי שהוא צונן לגמרי, או שלא ראהו כלל כשהחזירו, הרי זה מותר, שמן הסתם אין הישראל רוצה כלל שיחמם הנכרי את תבשילו לאחר שנצטנן לגמרי, ולא כל הימנו שיאסור את התבשיל של ישראל בעל כרחו⁷⁰¹ (שוע"ר שם).

כואפילו אם צוה את הנכרי להחזיר, אם החזיר למקום שיש מתירים אפילו לכתחלה, כיון שיש מתירים אפילו לכתחלה יש לסמוך על דבריהם בדיעבד, שלא לאסור מעשה הנכרי אפילו צוהו ישראל⁷⁰² (שוע"ר שם).

הערות

עמוד א

642. אף שאין גוזרים גזרה לגזרה, מ"מ שאני הכא שיש רמז לאיסור זה מן התורה, כדלעיל פ"א ס"ג (שיחת חה"ש תשכ"ד ס"ל. שיחות קודש תשכ"ד ע' 397). וראה גם כוננת מישרים ע' כז.
643. אף שהישראל לא עשה שום איסור ואין שייך לקונסו, כגון שהביא הנכרי דורון לישראל (כדלקמן בסמוך), או שהביא לעיר כדי למכור לישראלים (כדלקמן פכ"ד-ה).
644. היינו באופן שלא הותר מטעם קבלנות, כגון שגוף הישראל נהנה מהמלאכה שאסור אפילו בקבלנות (כדלקמן פכ"ב), או שעושה הנכרי כדי למכור לישראלים (כדלקמן פכ"ה), או שאינו עושה בטובת הנאה (כדלקמן פל"ב). וי"א שאף בקבלנות המותרת אסור ליהנות בשבת ולמוצאי שבת עד בכדי שיעשה (כדלקמן פכ"ג).
645. ביצה כד, ב (לענין יום טוב, דלקמן ס"ב). טור ושו"ע סי' שכה ס"ו (לענין שבת).
646. תוס' ביצה שם ד"ה ולערב. רמב"ם פ"ו ה"ח. וטעם נוסף יתבאר לקמן פ"כ.
647. רמב"ם שם.

עמוד ב

648. גמרא שם (נכרי שהביא דורון לישראל ביו"ט, אם יש מאותו המין במחובר אסור, ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו). תוס' שם (הטעם שמא יאמר לנכרי לך ולקט).

עמוד ג

649. ברייתא חולין טו, א כרבי יהודה (במזיד לא יאכל עולמית). רש"י שם ד"ה רבי יהודה (בדידיה, אבל לאחריני שרי). רי"ף שבת (יז, א: למוצאי שבת לאחרים ולא לו). טור ושו"ע סי' שיח ס"א.
650. רמב"ם פ"ו הכ"ג (ושאר ישראל מותר להם ליהנות בה למוצאי שבת מיד). טור ושו"ע שם.
651. רשב"א חולין שם ד"ה במזיד בשם רבנו יונה. מ"מ שם. טור שם.
652. מ"א שם סוף ס"ק ב, בשם ב"י יו"ד סי' צט ד"ה ומ"ש רבנו בשם הרמב"ם.
653. רשב"א שם. רא"ש חולין פ"א סי' טו. ט"ז סי' שיח ס"ק א.

עמוד ד

654. ואף שנתבאר לעיל פט"ו ס"י, ולקמן פל"ב ס"ב, שאם הנכרי עושה המלאכה בחנם בשביל טובת הנאה, הרי כאילו קצץ עמו בקבלנות. מ"מ אפילו בקבלנות אסור כשעושה המלאכה כדי שגוף הישראל יהנה מהמלאכה, כדלקמן פכ"ב ס"א. וראה לקמן פכ"ג ס"ד, שרק כשקצץ עמו שיביא לו דגים בערב יום טוב, יש מקום להתיר בזה (מטעם האמור לקמן שם), משא"כ כשהנכרי עושה כן מדעת עצמו לצורך הישראל, ואילו היה יודע הנכרי שהישראל לא יהנה ממנה ביום טוב לא היה מזרז את עצמו לעשותה ביום טוב, אז בודאי אסור לישראל ליהנות ממנה ביום טוב, וגם לערב עד לאחר שימתין בכדי שיעשו.
655. שאז אסור ביום טוב (אף בלא גזירה שמא יאמר לו לעשות) מטעם פירות שנשרו (אפילו מספק, כמבואר בשוע"ר סי' תקטו ס"ד), מ"מ למוצאי יו"ט בכדי שיעשו אסור רק מטעם שמא יאמר לו לעשות.
656. שאז אסור ביום טוב (אף בלא גזירה שמא יאמר לו לעשות) מטעם מוקצה (כמבואר בשוע"ר סי' תצז ס"א. ואפילו בספק, כמבואר בשוע"ר סי' תקטו ס"ד), מ"מ למוצאי יו"ט בכדי שיעשו אסור רק מטעם שמא יאמר לו לעשות.
657. רב פפא ביצה כד, סע"ב. טור ושו"ע סי' תקטו ס"א.
658. ר"ח עירובין מ, א (כשיעור שילך ישראל משחשכה בגן ויגזז ויביא). רשב"א ביצה כד, ב ד"ה פירוש, ובשו"ת ח"א סי' לט. ר"ן ביצה (יג, ב) ד"ה ולערב. שו"ע סי' תקטו ס"א. וכדלקמן ס"י ואילך.

עמוד ה

659. שנתבארו דיניו בשוע"ר תקיח, כא.
660. מ"א שם ס"ק יד.
661. ומכך יש ללמוד גם לנכרי שפתח קופסת אוכל באופן האסור בשבת לדברי הכל, שהאוכל אסור באכילה ובטלטול עד הערב. ודלא כמשמעות שמירת שבת כהלכתה פ"ל סנ"ז. ומה שלמד שם כן מדין פתיחת האגרת דלעיל פ"ג, הרי ביאר רבנו שם טעם ההיתר באופן אחר, שאינו שייך לכאן. וראה שמירת שבת כהלכתה שם הערה קצט.
662. מ"א שם.

עמוד ו

663. משנה קנא, א (נכרי שהביא חלילין בשבת). טור ושו"ע סי' שכה סט"ו.
664. טור ושו"ע שם.
665. יתבאר לקמן פ"כ ס"ח.

עמוד ז

666. ב"ח סוף הסימן. מ"א ס"ק לד. אליה זוטא ס"ק יב.
667. כדלקמן פ"כ ס"ט.
668. שדינו יתבאר לקמן פ"כ ס"י.
669. תוס' קנא, א ד"ה אא"כ (אף לענין רה"ר). מ"א שם (לענין כרמלית).

עמוד ח

670. שיש כאן ג' איסורים: א) מחוץ לתחום (שנאסר רק למי שהובא בשבילו, כדלקמן פ"כ ס"י). ב) כרמלית (שנאסר רק בשבת, כדלעיל ס"ז). ג) רה"ר (שנאסר בכדי שיעשו אף למי שלא הובא בשבילו).
671. ב"י סוס"י שכה ד"ה ומ"ש ואפילו (נראה לי דבכדי שיבואו מתחלת רה"ר סגי).

עמוד ט

672. רמב"ם פ"ו ה"ח (ישראל שאמר לנכרי לעשות לו מלאכה זו בשבת, אע"פ שעבר ומכין אותו מכת מרדות, מותר לו ליהנות באותה מלאכה לערב אחר שימתין בכדי שתעשה). שו"ע סי' שז ס"כ. ודלא כדעת רבנו ירוחם (הובאה בב"י ובט"ז שם ס"ק יד), שאוסר לו משום קנס לעולם.

עמוד י

673. כנסת הגדולה סי' שכה הגב"י. מ"א שם סקי"ז.
674. מ"א שם.
675. ר"ן ביצה (יג, ב) ד"ה ולערב (ואם נסתפק לו מהיכן הביאן, כדי שיבואו מחוץ לתחום). שו"ע סי' תקטו סוף ס"א.
676. שו"ע שם. וכדלעיל ס"ד, וש"נ.

עמוד יב

677. סמ"ג ל"ת סה (כ, ב). מרדכי סי' תט (ספק שמא הלילה אינו מן החשבון לפי שאין רגילות להביא בלילה ממקום רחוק). רמ"א סי' שכה ס"ח.
678. ט"ז שם ס"ק ו (משא"כ בצידת דגים ולקיטת פירות שהוא במקום קרוב שפיר יכול להביא בלילה).
679. מרדכי שם. ט"ז שם. מ"א שם ס"ק יח.
680. מ"א סי' תקטו ס"ק כא.
681. אליה רבה סי' שכה ס"ק יז. וראה תרומת הדשן סי' עב. לעיל פ"ז ס"ח, וש"נ.
682. ראה תרומת הדשן שם. לקמן פכ"א ס"ה.

עמוד יג

683. ט"ז שם.

עמוד יד

684. מרדכי סוכה סי' תשמז (עשה עכו"ם שופר ביו"ט, מותר לתקוע בו, וכן אתרוג ולולב שהובאו מחוץ לתחום בשביל ישראל מותר כו' כיון שהוא דבר מצוה), ועירובין סי' תקיד, בשם תשובת רבנו שמשון משאנץ (ומצות לאו ליהנות ניתנו כו' וכאן לא שייך למיגזר שמא יאמר לנכרי להביא כדי לצאת בו, דלא שכיחא שיעשה אדם מצוה בעבירה, הילכך אפילו למ"ד מצות ליהנות ניתנו שרי) שו"ע סי' תקפו סכ"ב.
685. ר"ה כח, א. וראה גם שוע"ר קכח, ס. תמה, ח. תקפט, ג. תרמט, יב. הל' גזילה סי"ב.
686. מרדכי שם. לבוש שם סכ"ב.

עמוד טו

687. הגהות אשרי פ"ד סי' ו. שו"ע שם.
688. שבפחות מי"ב מיל מותר להביא ע"י נכרי אפילו לכתחלה, כדלעיל פ"ז ס"ב.
689. שהרי למי שלא הובא בשבילו מותר בכל אופן, כדלקמן פ"כ ס"י.
690. שוע"ר סי' שצו ס"א.
691. לבוש סי' תקפו סכ"ב. מ"א שם ס"ק כד.
692. כיון שמותר למי שלא הובא בשבילו (כדלקמן פ"כ), אפילו באכילה, אין לזה דין מוקצה כלל, כמבואר בשוע"ר תקטו, א ד"ה ומכל מקום. וראה גם קו"א סי' תקז, ד ד"ה ואף שבהבא.
693. שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' כב. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתמז (הובא בטור סי' תרנה). מרדכי עירובין שם. הגהות אשרי שם. מ"א שם. ומטעם זה מותר ליטול לולב שהביא נכרי מחוץ לתחום ביום טוב לצורך ישראל. שם ושם. טור ושו"ע סי' תרנה.

עמוד טז

694. מ"א סי' רנט ס"ק יב (יש לפקפק ולהתיר בדיעבד).
695. שאפילו בשבת עצמה, לא אסרו אלא כשנהנה ממלאכת הנכרי הנאה גמורה (ולא מצוה שאינה חשובה הנאה, ולא כשהיה יכול להנות בלי המלאכה). וראה עד"ז לענין קבלנות בהנהת גופו, לקמן פכ"ב סי"א.

עמוד יז

696. הגהות מרדכי פ"ג (עט, ב). הגהות אשרי פ"ג סי' ב. רמ"א סי' רנג ס"א.
697. ט"ז שם ס"ק ח.
698. הגהות אשרי שם. ט"ז שם. מ"א שם ס"ק יג.
699. מ"א שם.

עמוד יח

700. ב"י סוס"י רנג, בשם תשובת הרשב"א (וכמדומה שאפילו אחר שנצטנן אסור לו לאותה שבת, דקנסינן ליה כל שהזיד). רמ"א שם ס"ה. וראה תהלה לדוד סי' רנג ס"ק ט וס"ק כ. מנחת פתים סי' רנג. הערות בשו"ע אדה"ז ע' 81. העו"ב (ירות"ו) ח"ד ע' קב וע' קה. אמירה לנכרי פי"ז ס"ג. פכ"ח הערה י. הוספות שם ע' שלב.

עמוד יט

701. אור זרוע הל' ערב שבת סוס"י ח. מ"א שם ס"ק לח. וראה אמרי יושר ח"א סי' קכט. ברכת שלום ע' צח. העו"ב (ירות"ו) ח"ו ע' עב.

עמוד כ

702. מ"א שם ס"ק לז. וראה לעיל פ"א, שבמקום שיש מתירים אף לישראל, לפעמים יש לסמוך על דבריהם לענין אמירה לנכרי אפילו לכתחלה.