יח. שכירו ולקיטו

אכתוב בתורה⁶³⁶ וינפש בן אמתך והגר, זה שכירו ולקיטו של הישראל, כמו בן אמתו, שלא יעשה מלאכה לישראל רבו⁶³⁷. והיינו כשדעתו להשתקע אצל הישראל ולהיות שכירו הכבוש תחת ידו כל זמן ישיבתו על אדמתו, והלכך הויא עבודתו זו שעובדו כשהוא שכירו ולקיטו כמו עבודת עבד ממש לענין שבת, מריבויא דוהגר. ולא דמי לשכירים ולקיטים דעלמא שאינם תושבים על אדמת ישראל, דאינן כבושים תחת ידו לעולם אלא לזמן קצוב (מהדו"ב רנב ד"ה עיין וד"ה אבל).

בויש אומרים⁶³⁸ שלא אסרה תורה אלא כשנתגדל בבית הישראל כמו שכירו ולקיטו (שם ד"ה ועיין). וקרוב לומר שלסברא זו לא אסרה תורה אלא כשגופו נהנה מהמלאכה שמבשל או מדליק⁶³⁹ (שם ד"ה וקרוב).

גויש אומרים⁶⁴⁰ שאסור אפילו בנכרי השכור לשנה, אלא שלא אסרה תורה אלא כשעושה ליהנות הישראל מיד כהדלקת הנר וכה"ג (שם ד"ה ועיין).

דומאחר שלסברא זו אסור גם האידנא אפילו בשכיר שנה, כשגופו נהנה, יש לחוש לדבריהם בכהאי גוונא, עכ"פ כשדר בחצרו להשתקע, מאחר שגם לסברא הראשונה אין הדבר ברור ומוכרח בגמרא להתיר בזה (שם ד"ה ומיהו⁶⁴¹).