תוכן אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז במקום מצוה וחולי

יב. במקום שהוא בהול על ממונו

אמי שהיה בא בדרך וקדש עליו היום והיו עמו מעות ויש עמו נכרי, יתננו לנכרי⁴²⁸ להוליכו לו בשבת⁴²⁹ עד מקום שביתתו שהוא תוך התחום⁴³⁰ ממקום שקדש עליו היום, ולמוצאי שבת לוקחו ממנו. ואע"פ שלא נתן לו שכר על זה⁴³¹, שנמצא טורח בשביל ישראל⁴³², ואע"פ שנתן לו משחשכה⁴³³, הרי זה מותר, מפני שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו⁴³⁴ ואם לא נתיר לו טלטול המעות והולכה על ידי נכרי שאין איסורן אלא מדברי סופרים יבוא להוליכו בעצמו ויעבור על איסור של תורה⁴³⁵ (שוע"ר רסו, א).

בואף בזמן הזה שאין לנו רשות הרבים גמורה⁴³⁶, ואף אם לא נתיר לו לא יבא לידי איסור של תורה אף אם יוליכנה בעצמו, מכל מקום יש להתיר, כדי שלא יבא להוליך בעצמו ויטלטל גם כן המעות ויעשה גם כן עקירה והנחה, ומוטב להתיר לו מעט מדברי סופרים משיעבור על הרבה מדברי סופרים בזדון⁴³⁷ (שוע"ר רסו, ו), דאין צריך חשש דאורייתא דוקא, אלא איסור חמור של מדברי סופרים (קו"א רסו, ב ד"ה אבל בלא).

גבמה דברים אמורים בכיסו, אבל אם מצא מציאה לא התירו לו ליתנה לנכרי⁴³⁸ אפילו מבעוד יום, לפי שאין אדם בהול כל כך על המציאה⁴³⁹ כמו על שלו ממש, ויוכל להעמיד עצמו שלא לבא לידי איסור של תורה בשבילה (שוע"ר רסו, ב).

דואפילו מצא ארנקי בשבת בתוך עיר המעורבת⁴⁴⁰ אסור אפילו לומר לנכרי ליטלו⁴⁴¹, אע"פ שירא פן יקדמנו אחר⁴⁴², דכיון שאדם יכול להעמיד עצמו עליה לא התירו לו שום איסור של דבריהם, אפילו איסור טלטול מוקצה על ידי נכרי⁴⁴³ (שוע"ר רסו, כ). דכיון דסבירא להו להפוסקים דלא התירו שום איסור במציאה משום דאדם מעמיד עצמו עליה, אם כן ממילא דינם כשאר מוקצה (קו"א רסו, ז).

הבמה דברים אמורים כשעדיין לא הגביה אותה, אבל אם כבר הגביהה ובא לידו מבעוד יום נעשית כשלו ממש⁴⁴⁴ (שוע"ר רסו, ב).

ווכל זה הוא דוקא במעות, משא"כ בפירות, דיש לחלק בין פירות למעות. אף שלפעמים אין במעות הפסד מרובה כמו בפירות (קו"א רסו, ב ד"ה אבל באמת).

זוכל זה במי שהחשיך לו בדרך שאינו פושע, שהיה סבור שעדיין יש שהות ביום לבא לעיר, אבל מי שיצא מביתו סמוך לחשכה⁴⁴⁵ והוציא כיסו עמו לרשות הרבים⁴⁴⁶, או אפילו לכרמלית⁴⁴⁷, ושכח אחר כך להסירו ממנו ולהצניעו קודם שחשכה⁴⁴⁸, לא התירו לו אפילו לומר לנכרי להצניעו, הואיל ופשע בו⁴⁴⁹ שיצא עם כיסו סמוך לחשכה (שוע"ר רסו, טז).

חוכן אם אפשר לשומרו שם עד למוצאי שבת אסור להביאו לביתו אפילו על ידי נכרי, אלא מתיר חגורה בשוק והכיס נופל (שוע"ר רסו, יח), ומותר לישב אצלו ולשמרו עד למוצאי שבת⁴⁵⁰, שמותר לשמור המוקצה בשבת⁴⁵¹, וכל שכן שמותר לומר לנכרי לשומרו⁴⁵² (שוע"ר רסו, כ), דמי איכא מידי דלישראל שרי ועל ידי נכרי אסור⁴⁵³ (קו"א רסו, ז ד"ה ומיהו).

טישראל הקונה מכס ושוכר לו נכרי בקבלנות לקבל עבורו המכס⁴⁵⁴, אפילו אם הוא מכס שצריך לעשות בו מלאכה גמורה כגון שצריך לכתוב, אעפ"כ מותר לומר לנכרי שיתעסק בו בשבת בקבלנות, לפי שאדם בהול על ממונו ואם לא נתיר לו אמירה לנכרי יבא להתעסק בעצמו ושמא ישכח ויכתוב, לפיכך מתירים לו איסור אמירה לנכרי שהוא מדברי סופרים כדי שלא יבא לידי כתיבה האסורה מן התורה⁴⁵⁵ (שוע"ר רמד, יג).

יבהמה שאחזה דם ואם לא יקיזו לה דם אפשר שתמות, מותר לומר לנכרי להקיז לה⁴⁵⁶, שמתוך שאדם בהול על מיתת בהמתו אם לא נתיר לו על ידי נכרי יבא להקיז בעצמו⁴⁵⁷ (שלב, ג).

הערות

עמוד א

428. משנה קנג, א (מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי). רמב"ם פ"ו הכ"ב. טור ושו"ע סי' רסו ס"א.
429. רמב"ם שם. שו"ע שם.
430. משמעות רמ"א שם ס"ב.
431. רמב"ם שם. שו"ע שם.
432. לבוש ס"א.
433. רמב"ם שם. רא"ש רפכ"ד. טור ושו"ע שם. והיינו אף שאז מטלטל בעצמו מוקצה בשבת.
434. גמרא שם. ט"ז סק"א. מ"א סק"ג.
435. משמעות הגמ' שם. רמב"ם שם.

עמוד ב

436. כמבואר בשוע"ר שמה, יא.
437. ב"י סי' שלד ד"ה ונ"ל בשם מהר"י אבוהב. עולת שבת סי' שלד סק"ג. ט"ז סי' רמד סק"ו.

עמוד ג

438. רבא קנג, א (דוקא כיסו אבל מציאה לא). רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל פי"א ס"ה. לקמן פמ"א ס"ד.
439. לבוש סי' רסו ס"א.

עמוד ד

440. שאין כאן אלא איסור מוקצה שע"י נכרי.
441. מ"א סי' רסו ס"ק כא.
442. רא"ש ב"מ פ"א סי' כב. הגהות מרדכי שם סי' תכג, בשם התוספות. שו"ע סי' רסו סי"ג (לענין ליטלו בעצמו).
443. ואף לא מתירים בזה משום שבות דשבות במקום הפסד מרובה, כדלעיל פי"א ס"ה.

עמוד ה

444. גמרא שם (ולא אמרן אלא דלא אתי לידיה אבל אתי לידיה ככיסיה דמי). רש"י שם ד"ה ולא אמרן (דלא אתי לידיה קודם שתחשך ולא הגביהה ולא זכה בה) טור ושו"ע סי' רסו ס"א.

עמוד ז

445. שאיסורו מבואר בשוע"ר רנב, יז.
446. רבנו ירוחם נתיב יב ח"א (סו, ג), בשם יש מפרשים (דוקא מי שהחשיך לו בדרך שהיה סבור שעדיין יש שהות ביום, אבל מי שיצא בביתו סמוך לחשכה ושכח והוציאו לרה"ר לא התירו לו שום אחד מהדרכים האלה). שו"ע סי' רסו ס"ח.
447. ראה שוע"ר רנב, כ. ובקו"א שם סקי"ד. שו"ת צמח צדק או"ח הוספות יד, ב.
448. שו"ע שם (ושכח והוציא לרה"ר). מ"א שם ס"ק י (הכא במזיד). קו"א שם ס"ק י (שלפי זה צריך לפרש כמ"ש כאן בפנים).
449. לבוש סי' רסו ס"ט.

עמוד ח

450. רמב"ם פ"כ ה"ז (אם יכול להחשיך עליה מחשיך). ולא נחלק שום אדם בזה (קו"א רסו, ז ד"ה ומיהו).
451. כמבואר בשוע"ר סי' שו סוף ס"ג.
452. ואם מביאו מעצמו, ראה לקמן פל"ב סכ"ט-ל.
453. סנהדרין נה, א. חולין לג, א.

עמוד ט

454. נתבארו דיניו לעיל פ"א ס"י, וש"נ.
455. ב"י סי' רמד ד"ה כתב המרדכי, לדעת המרדכי פ"ק דשבת סי' רמו-ז, בשם מהר"ם. הובא בט"ז ס"ק ו. מ"א ס"ק יז.

עמוד י

456. מרדכי סי' שמ. שו"ע סי' שלב ס"ד.
457. מרדכי שם. ט"ז שם ס"ק ג. מ"א שם ס"ק ג.