תוכן אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז קבלנות ושכירות

יג. קבלן ושכיר יום

אשכר הנכרי לימים⁴⁵⁸, שאמר לו בעד כל יום ויום שתתעסק במרחץ או תנור או רחיים אתן לך כך וכך⁴⁵⁹, אף על פי שלא אמר לו שיתעסק בשבת⁴⁶⁰ והנכרי מעצמו הולך ומתעסק גם בשבת, צריך למחות בידו ולא יניחנו להתעסק בשבת. שאף שהנכרי מתכוין לטובת עצמו כדי ליטול השכר שקצץ לו בעד כל יום, מכל מקום כיון שהוא עושה כן מחמת דבורו של ישראל ששכרו להתעסק איזה ימים הרי זה כעוסק בשליחות הישראל⁴⁶¹, שאף שהישראל לא אמר לו להתעסק בשבת אלא שכרו לאיזה ימים סתם⁴⁶², מכל מקום הנכרי שמתעסק בשבת מתעסק הוא מחמת השכירות ששכרו הישראל לאיזה ימים, והרי בדעתו היום שהוא שכירו של ישראל היום והוא עושה שליחות הישראל, לפיכך אף שעושה בשביל טובת עצמו אין זה מועיל כלום, שלענין שליחות אין לחלק בין עושה לטובת המשלח בין עושה לטובת השליח בין כך ובין כך שלוחו הוא⁴⁶³ (שוע"ר רמג, ד).

באבל אם הוא עושה בתורת קבלנות⁴⁶⁴, שקיבל עליו לעשות כך וכך בעד שכר כך וכך⁴⁶⁵, בין שעושה משלו בין שעושה משל הישראל⁴⁶⁶ שנתן לו ממה לעשות המלאכה, כגון שנתן לו בגד לתפור וקצץ לו שכר, או שנתן לו חוטין לארוג לו בגד, בין שקיבל עליו לארוג כל הבגד בין שלא קיבל עליו כלל לארוג כל הבגד אלא שקצץ לו בעד כל אמה ואמה שיארוג⁴⁶⁷, מותר להניחו שיעשה כל מלאכתו בשבת. ואפילו לכתחלה מותר ליתן לו אפילו בערב שבת סמוך לחשיכה⁴⁶⁸, אף על פי שיודע שהנכרי יעשה בשבת, מכל מקום הנכרי אינו עושה בשביל טובת הישראל אלא בשביל עצמו למהר להשלים מלאכתו כדי לקבל שכרו⁴⁶⁹ (שוע"ר רמד, א).

גוכן מותר ליתן בגדיו לכובס נכרי ועורות לעבדן נכרי סמוך לחשכה⁴⁷⁰ בקבלנות⁴⁷¹ והנכרי עושה מעצמו אפילו בשבת (שוע"ר רנב, ד).

דואינו דומה לשכיר יום, שהשכיר יום אין המלאכה שלו כלל ואין לו עסק בה, שהרי אין כוונתו בעבודתו כדי להשלים המלאכה, שהרי לא עליו המלאכה לגמור ואין לו תועלת כלל בהגמרה, אלא כוונתו לעבוד את הישראל כל היום כדי שיתן לו שכרו, לפיכך הרי זה כעושה שליחות הישראל, אבל הקבלן המלאכה היא שלו⁴⁷², שכוונתו בעבודתו היא להשלים המלאכה⁴⁷³ כדי ליטול שכרו ואינו כשלוחו של ישראל (שוע"ר רמד, א).

הומכל מקום צריך ליזהר בכל זה שלא יעשה בבית הישראל⁴⁷⁴, ושלא יאמר לו שיעשה בשבת⁴⁷⁵, וגם שיקצוץ לו דמים קודם השבת⁴⁷⁶, וגם שלא יתן לו אלא אם כן בענין שיוכל הנכרי לעשות כל המלאכה בחול אם ירצה קודם השבת או לאחריו⁴⁷⁷ (שוע"ר שם).

ווכן ישראל ששכר המלח מהשר לשנה, שכמה מלח שיעשה בתוך השנה הוא שלו, והוא שוכר לו פועלים נכרים לשנה או לחדש וקצץ להם שכרם לפי רבוי מלאכתם, דהיינו מכל כך וכך מלח שיבשלו נותן להם כך וכך⁴⁷⁸, והנכרים הם כקבלנים שעושים לטובת עצמן כדי להרבות בשכרן, שהרי אין שכרם משתלם לפי הימים או חדשים אלא לפי סכום המלאכה שגומרין וכך משלם להם, נמצא שהם מתכוונים בעשייתם בשבת לטובת עצמן⁴⁷⁹ (שוע"ר רמד, כ).

זוכן ישראלים ששוכרים מהשר שיהיה רשות בידם לחפור בהרים למצוא העפר שעושים ממנו ברזל, ושורפים וצורפים העפר יום ולילה לא ישבתו עד כלות משך זמן שכירותם, ושוכרים להם פועלים לכך לשנה או לחדש וקוצצים להם שכר כך וכך בעד כך וכך ברזל, הרי דינם כדין שוכר את המלח לכל דבר⁴⁸⁰. וכן הדין בשוכרי היתוך הזכוכית מהשרים⁴⁸¹ וכן בכל כיוצא בזה (שוע"ר רמד, כב).

חוכן מותר ליתן לנכרי סחורה למכרה או מעות להתעסק בהן, ואף שהנכרי מתעסק בהן בשבת אין בכך כלום⁴⁸², כיון שהישראל לא צוה לו שיתעסק בשבת⁴⁸³. ובלבד שיקצוץ לו שכר בעד טרחו⁴⁸⁴, או שיתן לו חלק מהריוח שירויח⁴⁸⁵, שאז הוא מתכוין בעסקו בשבת לטובת עצמו להרבות בשכרו והישראל נהנה מאליו כשנוטל גם שכר שבת בהבלעה⁴⁸⁶ (שוע"ר רמה, טז).

טוכן כשנותן מעות לנכרי⁴⁸⁷ מערב שבת שיקנה לו חפץ פלוני, אם מצוי קצת לקנות גם בשאר ימים⁴⁸⁸ מותר ליתן לו מעות אפילו בערב שבת, ואפילו קונה בשבת (שוע"ר שז, ט).

יוכן מותר לשלוח אגרת⁴⁸⁹ או שאר חפצים וכלים⁴⁹⁰ ביד נכרי אפילו בערב שבת סמוך לחשיכה, כל שיוצא מפתח ביתו של ישראל מבעוד יום⁴⁹¹, והוא שקצץ לו דמים⁴⁹² בשכר הולכתו שאז אינו עושה בשביל הישראל אלא בשביל עצמו לקבל השכר שקצץ לו⁴⁹³ ואינו נראה כשלוחו של ישראל (שוע"ר רמז, א).

יאואפילו שוכרו לימים⁴⁹⁴ בדבר קצוב לכל יום בהליכתו וחזירתו, אינו דומה לשכיר יום, שהואיל וקבל עליו כל מלאכת הולכת האגרת הרי זה דומה לקבלן (שוע"ר רמז, ז), שבודאי לא יחזור באמצע הדרך (קו"א רמג, א ד"ה ולפי). אבל ליתן האגרת לידו בערב שבת אסור⁴⁹⁵, דשמא יצא בשבת ויהא נראה כאילו צוהו לילך בשבת⁴⁹⁶, כיון ששכרו לימים ושכרו סמוך לשבת. אבל בד' וה' מותר לשוכרו לימים וליתן לו אז האגרת, הואיל ואינו מקפיד עמו באיזה יום ילך, כשילך בשבת אינו נראה כשלוחו (שוע"ר רמז, ז).

יבוכן אם שכרו וקצץ לו שכר כך וכך בעד כל יום ויום שידליק לו נרות ויבעיר לו מדורה, או שקצץ לו בעד כל הדלקה והדלקה והבערה והבערה⁴⁹⁷, ולא צוהו להדליק ולהבעיר בשבת אלא הוא עושה מעצמו כדי להרבות בשכרו, חשיב קבלנות (שוע"ר רעו, א). ואין לאסור משום שהוא שכיר יום, כיון שקבל עליו כל המלאכה דינו כקבלן⁴⁹⁸ (קו"א רמד, א ד"ה ועוד י"ל והוא עיקר).

יגוכן יכול לשכור את הנכרי שותפו בקבלנות⁴⁹⁹, דהיינו שיעבוד הנכרי גם בעד חלק הישראל, ובעד כך וכך שכר שישתכר לחלקו יתן לו כך וכך. רק שלא יאמר לו שיעשה בשבת⁵⁰⁰ אלא יאמר לו כל אימת שתשתכר לחלקי כך וכך אתן לך כך וכך והנכרי עושה לעצמו אפילו בשבת (שוע"ר רמה, יד).

הערות

עמוד א

458. ירושלמי פ"א ה"ח (בד"א בקיבולת, אבל בשכר יום אסור). הובא בתוס' יז, ב ד"ה אין נותנים (אבל בשכר אסור, פירוש בשכיר יום). תוס' ע"ז כא, ב ד"ה אריסא. רא"ש שם פ"א סכ"ג. שו"ע סי' רמג ס"א (שכר את הגוי בכך וכך ליום ונמצא הגוי עושה מלאכה בשליחותו של ישראל), וסי' רמד ס"א (שכר הגוי לעשות לו מלאכה בשבת), לפירוש המ"א שם ס"ק ג (כלומר ששכרו לימים, וזה אסור מדינא).
459. פסקי ריא"ז פ"א הלכה ה אות ה (אם נתנה לו בשכר ידוע לכל יום הרי זה אסור לעשותה בשבת שהרי הוא כאילו אומר לנכרי לעשות מלאכתו בשבת). שלטי הגבורים (ז, א). מנחת כהן משמרת השבת שער ראשון פ"ג. וראה שו"ת צ"צ או"ח סכ"ט אות ב (ור"ל דהאיסור בירושלמי, אף ששכרו לימים הרבה בשכירות עבור כל יום כך וכך ... וס"ל לאאזמו"ר הגאון נ"ע הטעם משום דה"ל כעוסק בשליחות הישראל).
460. שזה אסור אף בקבלנות, כדלקמן פי"ד ס"א.
461. שו"ע סי' רמג ס"א. וכדלעיל פ"א ס"א-ב.
462. ואם שכרו לג' ימים בשבוע, והנכרי בוחר לו איזה ימים לעבוד, ראה שו"ת צ"צ או"ח סי' ל ס"ב ואילך, וסי' פו.
463. ראה לקוטי שיחות ח"כ ע' 57 הערה 32, שהעיר לזה מסוגיא (ב"מ י, א): שאני פועל דידו כיד בעל הבית הוא.

עמוד ב

464. משנה יז, ב (עורות לעבדן ... כלים לכובס נכרי ... עם השמש). ירושלמי פ"א ה"ח (במה דברים אמורים בקיבולת, אבל בשכיר אסור). טור ושו"ע סי' רנב ס"ב (ומותר ליתן בגדיו לכובס נכרי ועורות לעבדן סמוך לחשיכה אם קצץ לו דמים).
465. היינו שיש כאן ב' פרטים: א) שקיבל עליו לעשות כך וכך, שכיון שקיבל עליו לסיים כל המלאכה חשוב קבלן, אפילו משלם לו דבר קצוב בכל יום, כדלקמן סי"א. ב) שקצץ לו שכר כך וכך, שכיון ששכרם משתלם לפי סכום המלאכה שגומר חשוב קבלן, אף ששוכר אותו למספר ימים, כדלקמן ס"ו. וראה לקמן פי"ד ס"ה, אם גם כשהישראל אומר לו לעשות המלאכה בשבת דוקא נחשב קבלנות. ולקמן פי"ז ס"ב ואילך, אם קיבל עליו לגמור כל המלאכות הצריכות ביום זה, ומשלם לו בעד כל יום, מתי לא נפיק מתורת קבלן.
466. שדוקא לענין עושה בפניו ולא קצץ, יש הפרש בין שלו לשל ישראל, כדלקמן פ"ל-לב. וכן לענין עושה בבית ישראל, כדלקמן פל"ח ס"ו.
467. ב"י סי' רמד ד"ה ולענין היתר (לתת לו דבר ידוע בעד אריגת אמה אחת).
468. משנה שם (עם השמש). רש"י שם (בעוד החמה זורחת). שדוקא לענין לא קצץ יש הפרש בין נותן לו סמוך לחשיכה לבין יכול לגומרה קודם השבת, ובין נותן לו בערב שבת לבין נותן לו ביום ד' או ה', כדלקמן פט"ו ס"א ואילך.
469. אמנם בעושה על המקח, בעיר שרובו ישראל, אין מתירים מטעם זה, אף שגם שם עושה כדי לקבל שכרו, וכדלקמן פכ"ה ס"ד.

עמוד ג

470. משנה שם. טור ושו"ע סי' רנב ס"ב.
471. ירושלמי שם.

עמוד ד

472. מו"ק יא, ב (קיבולת כדידיה דמי). ריטב"א ע"ז כא, ב ד"ה הרי אמרו.
473. מ"א סי' רנב ס"ק יא. תוספת שבת ס"ק ב.

עמוד ה

474. כדלקמן פל"ח.
475. כדלקמן פי"ד.
476. כדלקמן פט"ו.
477. כדלקמן פכ"ז.

עמוד ו

478. שו"ת רש"ל סי' ק. הובא במ"א סי' רמד ס"ק יז.
479. והטעם שאין חוששים כאן לריוח הישראל, יתבאר לקמן פכ"ח ס"ט. ולענין חשש מראית העין, ראה לקמן פל"ו סי"ז, ופל"ט סי"ג.

עמוד ז

480. שו"ת פנים מאירות סי' לח (אלא שהוא אוסר בשניהם, ולדידן מותר בשניהם).
481. פנים מאירות שם.

עמוד ח

482. רמב"ם פ"ו הי"ח בשם הגאונים (הנותן מעות לגוי להתעסק בהן, אע"פ שהגוי נושא ונותן בשבת, חולק עמו בשכר בשוה, וכן הורו כל הגאונים). ב"י סי' רמה ד"ה וז"ל תשובת הגאונים, בשם רב שרירא גאון. טור ושו"ע סי' רמה ס"ד-ה.
483. ראה לקמן פי"ד (שאם יום השוק הוא בשבת אסור ליתן לו סחורה למכור), ולקמן פט"ז (שיכול למכור לו הסחורה קודם השבת כדי שיוכל למכרו בשבת).
484. שיהי' מותר מטעם קבלנות.
485. שיהי' מותר מטעם אריסות כדלקמן פט"ז ס"ו. וראה לקמן פל"ו סי"ח-ט, הטעם שאין חוששים בזה למראית העין.
486. מטעם שנתבאר בשוע"ר רמה, ח.

עמוד ט

487. תשובת הגאונים ורמב"ם שם. טור ושו"ע סי' רמה ס"ד.
488. ואם יום השוק הוא בשבת, יתבאר לקמן פי"ד ס"ט.

עמוד י

489. ברייתא יט, א (אין משלחין איגרת ביד נכרי ערב שבת אא"כ קוצץ לו דמים). טור ושו"ע סי' רמז ס"א (שולח אדם אגרות ביד גוי ואפילו בערב שבת עם חשיכה).
490. שו"ת מהר"ם אלאשקר סי' מא. מ"א שם סוף ס"ק א.
491. שבלאו הכי אסור מטעם שיתבאר לקמן פל"ט.
492. ואם לא קצץ, יתבאר לקמן פט"ו.
493. רש"י שם ד"ה אא"כ (דכיון דקוצץ לו דמים בדידיה טרח).

עמוד יא

494. ראה אליה זוטא סי' רמז ס"ק ב. תוספת שבת שם ס"ק ז.
495. ר"ן שבת (ז, א) ד"ה גרסינן בגמרא. שו"ע סי' רמז ס"ג.
496. כדלקמן פט"ו ס"ג (לענין קבלנות שלא קצץ ונותן לו בערב שבת) ופל"ג ס"א (לענין השכרת כלי שעושים בו מלאכה).

עמוד יב

497. מ"א סי' רנב ס"ק ב.
498. אלא שבזה אסור מטעם אחר, שיתבאר לקמן פכ"ב ס"א.

עמוד יג

499. רמ"א סי' רמה ס"ג (לשכרו בקבולת).
500. מ"א שם סוף ס"ק ח (ולא ייחד לו שבת). וכדלקמן פי"ד ס"א ואילך.