תוכן אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז קבלנות ושכירות

יד. קובע מלאכתו לשבת

אאסור ליתן בשבת שום דבר לעשות בו מלאכה אפילו בקבלנות⁵⁰¹ ואפילו קצץ עמו מערב שבת⁵⁰² (שוע"ר רמו, ה).

בואפילו מבעוד יום אסור לומר לנכרי לעשות בשבת כל דבר שאסור לעשות בשבת מן הדין, אפילו אינו צריך לדבר זה עד לאחר השבת, כגון שאומר לו קודם השבת לשכור לו פועלים בשבת שיעשו לו מלאכה אחר השבת (שוע"ר שז, ו).

גואף בקבלנות, שנותן בגדיו לכובס נכרי ועורות לעבדן נכרי קודם השבת, לא יאמר לו שיעשה בשבת⁵⁰³. וכן לא יאמר לו ראה שתגמר המלאכה ביום א' או ביום ב', וידוע שאי אפשר לגמרה אז אלא אם כן שיעשה גם בשבת⁵⁰⁴, שהרי זה כאלו אומר לו בפירוש לעשות בשבת⁵⁰⁵ (שוע"ר רנב, ד).

דוכן כששולח על ידו אגרת לא יאמר לו שילך גם בשבת⁵⁰⁶, שאמירה לנכרי שבות אף שאומר לו קודם השבת⁵⁰⁷. וכן לא יאמר לו ראה שתהא שם באחד בשבת או בשני וכיוצא בזה, אם ידוע לו שאי אפשר לו להיות אז שם אם לא שילך גם בשבת, שהרי זה כאומר לו לך בשבת⁵⁰⁸ (שוע"ר רמז, א).

האבל כשלא אמר לו כלום והנכרי עושה בשבת מעצמו אינו צריך למחות בידו, לפי שאין הנכרי מתכוין בעשייתו בשבת בשביל הישראל⁵⁰⁹, שהרי אף אם לא היה עושה עד לאחר השבת היה מקיים ציווי הישראל, כיון שהישראל לא גילה לו דעתו לעשות בשבת אלא הוא עושה בשבת לעצמו כדי להשלים קבלנותו, שאם לא יעשה היום יצטרך לעשות למחר, ועכשיו שעשה היום יהיה פנוי למחר (שוע"ר רנב, ד).

וואפילו באריסות שדה, שהנכרי עושה בשביל טובת עצמו שנוטל חלק המגיע לו מפירות השדה⁵¹⁰, יזהר שלא יאמר לו שיעשה בשבת (שוע"ר רמג, ז⁵¹¹).

זוכן אם ישראל יש לו תנור שנותנו לנכרי שיסיקנו ויאפה לכל מי שירצה לאפות ויחלוק עמו השכר בשוה, מותר רק כשאין הישראל מצוה לו שיעשה בשבת, אלא מעצמו הוא עושה להנאת עצמו והישראל נהנה מאליו (שוע"ר רמה, ט).

חואפילו אם הם שותפים בתנור או במרחץ או ברחיים או במלאכה או בסחורה בחנות, וכל ימות החול הם שוים בעבודה ובשכר, ומשכיר כל השבתות לנכרי בהבלעה, שיעבוד לבדו ב' או ג' ימים ויטול כל השכר לעצמו הן רב הן מעט, רק שיתן להישראל דבר קצוב בעד ב' או ג' ימים אלו, מותר רק כשאינו מצוה לו שיעשה בשבת והנכרי עושה מעצמו לטובתו (שוע"ר רמה, יג⁵¹²).

טבמקום שיום השוק הוא בשבת אסור ליתן מעות לנכרי מערב שבת שיקנה לו חפץ פלוני⁵¹³, אם אותו חפץ אינו מצוי לקנות באותו מקום אלא ביום השוק⁵¹⁴ כמו שהוא רגיל בעיירות קטנות, שהרי זה כאלו אמר לו בפירוש לקנות בשבת שהוא יום השוק. ואם מצוי קצת לקנות גם בשאר ימים מותר ליתן לו מעות אפילו בערב שבת⁵¹⁵, ובלבד שלא יאמר לו קנה בשבת⁵¹⁶, וגם לא יאמר לו שהוא הולך בדרך במוצאי שבת מיד ויצטרך הנכרי לקנותו בשבת, שהרי זה כאומר לו בפירוש לקנות בשבת⁵¹⁷. וכן הדין לענין כל דברים אלו בנותן כלים לנכרי למכור⁵¹⁸. וטוב שלא לדור כלל בעיר שיום השוק הוא בשבת, כי אי אפשר שלא יחטא⁵¹⁹. ואם השוק אינו בשכונת היהודים אין לחוש⁵²⁰ (שוע"ר שז, ט).

יוכן אסור לומר לנכרי אפילו בערב יום טוב שיקנה לו למחר מיני מאכל⁵²¹, אפילו הוא צריך להם לשמחת יום טוב⁵²², ואפילו אומר להנכרי שיקנה לו בעד מעות שלו ואחר יום טוב יחזיר לו מעותיו הרי זה אסור⁵²³, שהרי הנכרי הוא שלוחו לקנות ביום טוב⁵²⁴ (שוע"ר תקיז, ז).

הערות

עמוד א

501. ראה לעיל פ"ב ס"ו, שהוא משום ממצוא חפצך.
502. ס' התרומה סי' רכב (אסור לומר מע"ש לתקנן בשבת אפילו קבולת). סמ"ג ל"ת סה (יט, ג). רא"ש פ"א סוס"י לו (אפילו אם אמר לו מערב שבת עשה זה בשבת). שו"ע סי' רמז ס"א (ובלבד שלא יאמר לו שילך בשבת). וראה גם לעיל פי"ג ס"ה. ואף שבערב שבת לא שייך לכאורה לאסור מטעם ממצוא חפצך. וראה לעיל פ"ד סי"ב, שכשהנכרי עושה מלאכת עצמו בחפצי הישראל, אפשר דאין איסור זה אלא כשאומר לו כן בשבת עצמו, אבל קודם השבת אין איסור. ולקמן ס"ה יתבאר, שאפשר כאן אסור אף מטעם שליחות, וזה אסור אפילו כשאמר לו קודם השבת, כדלעיל פ"א ס"כ (שאיסור זה נולד בשעת עשיית מלאכה שעושה בשבילו שנעשית ידו כידו, ולא בשעת האמירה).

עמוד ג

503. שו"ע סי' רנב ס"ב. וראה בהנסמן לעיל ס"א.
504. מ"א סי' רמז ס"ק ב.
505. ומטעם זה יש אוסרים להזמין עתון שיבוא לביתו בשבת, ראה אמירה לנכרי פל"ט ס"ה.

עמוד ד

506. שו"ע סי' רמז ס"א..
507. כדלעיל פ"א ס"א.
508. מ"א סי' רמז ס"ק ב.

עמוד ה

509. מהאמור כאן נראית דעת רבנו, שאם הישראל ציוה לו לעשות בשבת, מתכוין הנכרי בעשיית המלאכה בשבת בשביל הישראל ולא כדי להשלים קבלנותו, ואינו חשוב קבלן, ואיסורו מטעם שליחות לחומרא, שלכן אסור לומר לו בערב שבת לעשות בשבת, כדלעיל ס"א. אמנם ראה לעיל פ"ב ס"ו, שאם אומר לנכרי בשבת לעשות מלאכה, אם עושה בשביל עצמו, אין בו משום שליחות לחומרא, ואסור רק משום ממצוא חפצך. ולכאורה איסור זה אינו שייך כשאומר לו כן לפני השבת. ואפשר שאני הכא שנותן לו שכר קצוב על עשיית המלאכה, וכשאומר לו לעשות גם בשבת, מתכוין הנכרי בעשייתו בשבת בשביל הישראל, ולא כדי להשלים קבלנותו, ולכן אינו חשוב קבלן. משא"כ לעיל פ"ב ס"ו וס"ט וסי"א מיירי שאומר לו לכשתגבה מאה דינרים אתן לך כך וכך, שגודל השכר תלוי בגודל ההכנסה, וא"כ טורח הוא לעצמו אפילו כשקובע מלאכתו ליום השבת. אמנם לפי זה צ"ע לקמן ס"ו, באריסות שדה, שהנכרי נוטל חלק בפירות השדה ועושה לטובת עצמו, ומכל מקום אוסר רבנו לומר לו שיעשה בשבת. שלכאורה אין שייך לאסור בזה מטעם שליחות שהרי עושה לטובת עצמו, וגם אין לאסור מטעם ממצוא חפצך, שהרי אומר לו זאת לפני השבת. או אפשר לומר דהתם שאני, שקבלת המכס והחליבה של יום זה שייכת רק בשבת, ולכן לא שייך לומר שמה שהוא עושה המלאכה בשבת הוא בשביל הישראל, שהרי ביום אחר לא יוכל לקבל את המכס של יום השבת, וביום אחר לא יוכל לחלוב את החליבה של שבת, ולכן בודאי מה שעושה אותה בשבת אינה אלא לצורך עצמו, לקבל שכרו (כהא דלעיל פי"ג סי"א-ב). ואסור רק מטעם ממצוא חפצך. וגם בזה עדיין טעון בירור, מהו טעם האיסור לומר לו בערב שבת שיקח המכס או שיחלוב בשבת בקבלנות. וראה אבני נזר סי' מא. כללי אמירה לנכרי פ"ו ס"א-ב. כוננת מישרים ע' נה.

עמוד ו

510. כדלקמן פט"ז ס"ו.
511. הטעם לאיסור זה, ראה לעיל הערה הקודמת.

עמוד ח

512. ראה לקמן ריש פל"ד, ובנסמן בשוה"ג שם.

עמוד ט

513. רא"ש ב"מ פ"ז סי' ו, בשם רס"ג. הגהות מיימוניות פ"ו אות ב. שו"ע סי' שז ס"ג.
514. הגהות מיימוניות שם. ט"ז ומ"א שם ס"ק ג.
515. כיון שהוא קוצץ לו שכר בעד טרחו והוי קבלנות, וכדלעיל פי"ג לענין נותן לו סחורה למכור.
516. מרדכי סי' רמט, בשם סמ"ג. ט"ז ומ"א שם.
517. כמו שיתבאר לקמן פכ"ז.
518. מרדכי שם. רמ"א סי' שז ס"ד. וראה לעיל פי"ג ס"ט (שאם אין המכירה קבוע ליום השבת מותר ליתן לו סחורה למכור), ולקמן פט"ז (שיכול למכור לו הסחורה קודם השבת כדי שיוכל למכרו בשבת).
519. ס' חסידים סי' רסב. מ"א שם.
520. כנסת הגדולה, הובא במ"א שם.

עמוד י

521. שו"ת הרא"ש כלל כג סי' ו. טור ושו"ע סי' תקיז ס"ב. יש"ש פ"ג סי' כט. מ"א שם ס"ק ד.
522. רא"ש שם. לבוש שם ס"ב. וראה לעיל פ"ח ס"ה-ז, מתי התירו אמירה לנכרי בדרבנן לצורך סעודת שבת ויו"ט.
523. עולת שבת סק"ב.
524. משא"כ אם אומר לו קנה לעצמך ואני אחזור ואקחנו ממך אחר השבת מותר, כדלעיל פ"ד ס"ז.