טו. קבלנות שלא קצץ

אכבר נתבאר לעיל⁵²⁵, שמותר ליתן לנכרי בקבלנות אפילו בערב שבת סמוך לחשכה, אעפ"י שיודע שהנכרי יעשה בשבת. במה דברים אמורים כשקוצץ לו דמים בשכר מלאכתו⁵²⁶, שאז הוא טורח לעצמו כדי לקבל שכרו ואינו נראה כעושה שליחותו של הישראל. או שעושה בטובת הנאה דהיינו שעושה בחנם בשביל טובת הנאה שקבל כבר מהישראל, שדינו כאלו קצץ לו שכר⁵²⁷, אבל אם אין הנכרי חפץ לעשות בחנם⁵²⁸ אלא מצפה הוא לתשלום שכר, אבל אין דעתו סמוכה עליו בודאי שלא קצץ לו הישראל שכר, ונמצא שהוא טורח בספק בשביל הישראל ונראה כעושה שליחותו. לפיכך לא יתן לו אלא אם כן שיכול לגומרה קודם השבת⁵²⁹ (שוע"ר רנב, ו).

בואע"פ שאין כאן חשש מראית העין וחשד כלל, אפילו הכי מחזי כשלוחו⁵³⁰ וכאילו אומר לו לעשות בשבת⁵³¹ (מהדו"ב רמג ד"ה אי נמי).

גויש מתירין⁵³² אפילו בדבר שאין קצבתו ידוע ליתן לו בה' בשבת, או קודם לכן, אע"פ שלא יוכל לגומרה קודם השבת⁵³³, שכשנותן לו בערב שבת אם אינו יכול לגומרה מבעוד יום הרי זה נראה כאלו נותן לו על מנת שיגמור בשבת, כיון שנותן לו סמוך לשבת והוא אינו יכול לגומרה מבעוד יום, אבל בחמישי כיון שאינו סמוך לשבת אין נראה כנותן לו על מנת לעשות גם בשבת⁵³⁴. ואם הנכרי יעשה מעצמו בשבת אין בכך כלום שלהשלים קבלנותו הוא עושה, ואינו נראה כשלוחו של הישראל אלא בשעה שמקבל הקבולת, שאז אף אם הישראל קוצץ לו דמים הרי זה נראה כשלוחו של ישראל, וכיון שנותן לו רחוק מיום השבת אף אם הוא נראה אז כשלוחו מכל מקום אין נראה כאלו שולחו לעשות בשבת, אלא אם כן נותן לו סמוך לשבת. וכן עיקר (שוע"ר רנב, ו).

דולכאורה יש לומר לשיטה זו, דאף מופלג לפני שבת דלא מחזי כאומר לו לילך בשבת, אפילו הכי אסור כשלא קצץ, משום שטורח בשביל ישראל⁵³⁵. אלא שמלשון הפוסקים⁵³⁶ מבורר דלכולי עלמא טעם האיסור בלא קצץ משום דמחזי כשלוחו, אלא דלא מחזי רק בערב שבת (קו"א רמז, א).

הוכן בשולח אגרת⁵³⁷, אם לא קצץ לו שכר ההליכה הרי הנכרי טורח בשביל ישראל, לפיכך אסור לשלחו אפילו ביום ראשון אלא אם כן יש שהות שיוכל להגיע לשם קודם השבת⁵³⁸ (שוע"ר רמז, ב).

וויש אומרים⁵³⁹ שאפילו לא קצץ אין איסור לשלחו אלא בערב שבת, דכיון שמשלחו סמוך לשבת הרי נראה כאלו אומר לו לילך בשבת, לפיכך צריך שיהא שהות ביום שיוכל להגיע מבעוד יום, אבל כשמשלחו בד' וה' או קודם לכן, כיון שהוא מופלג לפני השבת אין נראה כאומר לו לילך בשבת, ולפיכך אע"פ שלא קצץ מותר לשלחו אפילו לדרך רחוקה מאד⁵⁴⁰ אע"פ שאין בי דואר קבוע באותה העיר. ויש לסמוך על דבריהם אם צריכים לכך⁵⁴¹ (שוע"ר רמז, ה).

זומה שאנו מחמירים גבי שילוח אגרת כסברא הראשונה, להצריך קצץ אף כשמשלחו בד' וה', ולא בנותן בגדיו לכובס ועורות לעבדן, הטעם הוא לפי שכששולחו בדרך עם אגרת שיוליכנה למחוז חפצו נראה כאלו אומר לו לילך בכל יום אפילו בשבת עד שיגיע למחוז חפצו, ולפיכך צריך שיהיה יכול להגיע לשם קודם השבת אע"פ שמשלחו הרבה ימים קודם השבת⁵⁴² (שוע"ר רנב, ו).

חועוד טעם לחלק ביניהם, שיש אומרים⁵⁴³ שלא הצריכו קצץ בקבלנות אלא במשלוח אגרת שהיא כתב יד ישראל שניכר לכל שהיא של ישראל, אבל בנותן בגדיו לכובס ועורות לעבדן התירו קבלנות אף בלא קצץ. ואף דלא קיי"ל כוותייהו, מכל מקום יש לסמוך עליהם ברביעי וחמישי עכ"פ (מהדו"ב רמג ד"ה והשתא).

טאם אמר להנכרי שיתן לו שכרו אע"פ שלא פירש כמה יתן לו הרי זה כאלו קצץ וקצב לו, שדעת הנכרי סמוכה שבודאי יתן לו שכרו כפי מה שיתפשר עמו אחר כך ובשביל טובת עצמו הוא טורח, אבל אם לא אמר לו בפירוש שיתן לו שכרו אלא שהנכרי מעצמו יודע שישלם לו אין זה כלום, שאין דעת הנכרי סמוכה בודאי על השכר ההוא⁵⁴⁴, שיש ספק בלבו שמא לא יתן לו⁵⁴⁵ ובשביל הישראל הוא טורח (שוע"ר רמז, ח). ודבר שקצבתו ידוע כגון כלים לכובס בזמנינו זה מותר ליתן לו אפילו סמוך לחשכה בסתם בלא קציצה דאטו בכל פעם ופעם יקצוץ עמו⁵⁴⁶ (שוע"ר רנב, ו).

יבמה דברים אמורים כשהוא מצפה וממתין לתשלום שכר ואין דעתו סמוכה עליו בודאי, אבל אם אינו מצפה כלל לתשלום שכר אלא עושה בחנם, מן הסתם עושה כן לשלם גמול לישראל על הטובה שקבל ממנו כבר, והרי זה כעושה בשביל שכר⁵⁴⁷. ויש חולקין על זה, אם לא שהנכרי מאליו מתחיל לומר להישראל שילך לו בחנם⁵⁴⁸ שאז בודאי דעתו בשביל טובת הנאה שקיבל ממנו כבר⁵⁴⁹. וטוב להחמיר כדבריהם⁵⁵⁰ (שוע"ר רמז, ט).

יאמה שנתבאר לעיל, שהשולח אגרת ולא קצץ צריך שיגיע לשם קודם השבת, היינו לבית הראשון הסמוך לחומה⁵⁵¹ שבעיר שנשתלח לשם⁵⁵², שאז אף אם איחר דרכו והולך גם בשבת אין בכך כלום, שהליכה זו אינה מחמת הישראל אלא מחמת עצמו. ואף שאפשר שיצטרך לילך בשבת מבית הראשון הסמוך לחומה שבאותה העיר עד בית של מי שצריך ליתן האגרת לידו, מכל מקום כיון שאין כאן איסור אלא מדברי סופרים תולין להקל לומר שאותו אדם שצריך ליתן האגרת לידו הוא דר בבית הסמוך לחומה⁵⁵³ (שוע"ר רמז, ב).

יבבמה דברים אמורים כשמשלח האגרת לאדם קבוע שיש באותה עיר שהוא מקבץ כל האגרות השלוחות לשם ונוטלן ושולחן על ידי שלוחו כל אגרת למי שנכתבה אליו, וזהו הנקרא בי דואר⁵⁵⁴, שכל כתב אליו יובל⁵⁵⁵, וכשהוא קבוע בעיר אזי מותר לשלוח אליו אגרת אפילו בערב שבת על ידי נכרי שלא קצץ לו שכר, כל שיש שהות להגיע אליו מבעוד יום. אבל אם אין בי דואר קבוע באותה העיר ששולח לשם, וצריך הנכרי בעצמו להגיע האגרת ליד מי שנכתבה אליו⁵⁵⁶, אסור לשלחו⁵⁵⁷ אפילו ביום ראשון⁵⁵⁸, אע"פ שיש שהות להגיע לאותה העיר הרבה קודם השבת, מכל מקום יש לחוש שמא לא ימצא אותו אדם בביתו ויצטרך לילך אחריו, ושמא יצטרך לילך אחריו גם בשבת. ומכל מקום אם הוא דרך קרוב כגון מהלך יום אחד ומשלחו ביום ב' או ג' יש להתיר, שאף אם לא ימצא האיש בביתו יש לו שהות הרבה ללכת קודם השבת⁵⁵⁹ (שוע"ר רמז, ג).

יגאין חילוק בין שקבוע בי דואר באותה העיר לשאינו קבוע אלא באגרת שהיא כתב יד ישראל⁵⁶⁰, שניכר לכל שהיא של ישראל, וכשהנכרי מוליכה בשבת אחר האיש שנשלחה אליו יש קצת מראית העין שיאמרו שבשבת נתנה לו הישראל להוליכה, ואעפ"כ כשמשלחו מופלג לפני השבת לא החמירו כל כך לחוש למראית העין כזה לפי סברא האחרונה שנתבאר, וכשקצץ לא החמירו לדברי הכל. אבל אם היא כתב יד נכרי, והוא הדין שאר חפצים שאינם ניכרים לכל שהם של ישראל, מותר לשלחם אפילו בערב שבת לדברי הכל, כל שיש שהות ביום שיוכל להגיע מבעוד יום לבית הסמוך לחומה שבאותה העיר ששולחם לשם, שאף אם לא ימצא האיש בביתו ויצטרך לילך אחריו בשבת אין בכך כלום, כיון שבשעה שהישראל משלחו אין הדבר ידוע לו שלא ימצא בביתו, והרי משלחו בשליחות שאפשר לגומרה מבעוד יום, וכשהולך אחר כך גם בשבת אינו נראה כשלוחו של ישראל כיון שבשעה ששלחו לא היה ידוע שיצטרך לילך בשבת (שוע"ר רמז, ו).

ידויש אומרים⁵⁶¹ שלפי סברא זו אין צריך קציצה אלא במשלוח אגרת שהיא כתב יד ישראל שניכר לכל שהיא של ישראל, אבל בנותן בגדיו לכובס ועורות לעבדן התירו קבלנות אף בלא קצץ (מהדו"ב רמג ד"ה ומכל מקום). ויש לסמוך על סברא זו ברביעי וחמישי על כל פנים, להתיר לגמרי בשאר מלאכות⁵⁶² (מהדו"ב שם ד"ה והשתא).

טוכל מקום שאסור לשלוח מפני שלא קצץ, אף אם הנכרי הולך מעצמו לאותה העיר שיש לו דרך לשם יש להחמיר שלא לשלוח בידו כשלא קצץ⁵⁶³, שאף שאינו טורח כלום בהליכה בשביל ישראל, מכל מקום מה שהוא מוציא האגרת מרשות לרשות ומעבירה ד' אמות ברשות הרבים או אפילו בכרמלית הוא עושה מלאכות אלו בשביל ישראל כשלא קצץ⁵⁶⁴ (שוע"ר רמז, יב).

טזואף שיש מקילין בזה⁵⁶⁵, אין שומעין לאחרונים נגד גדולי הראשונים, כשלא הביאו דבריהם וחלקו עליהם (קו"א רמז, ב⁵⁶⁶).

יזומכל מקום אם יש שהות להגיע לשם קודם השבת מותר לשלוח בידו אע"פ שאין בי דואר קבוע שם, לפי שאף אם לא ימצא האיש בביתו לא ילך אחריו כלל כיון שאין לו דרך לשם, והוא אינו נושא אגרת זו בלא קציצה אלא מחמת שיש לו דרך לשם⁵⁶⁷ (שוע"ר רמז, יב).