תוכן אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז קבלנות ושכירות

טז. אריסות וחכירה ומכירה

אמותר להשכיר⁵⁶⁸ שדה לנכרי⁵⁶⁹ שיעבוד עבודתה כל אימת שירצה ולא יהיה מוכרח בעבודתו, ויטול כל הפירות לעצמו, רק שיתן להישראל דבר קצוב בכל שנה⁵⁷⁰, בין שיתן לו מעות בין שיתן לו מפירות שדה זו⁵⁷¹, והנכרי עובד אפילו בשבת (שוע"ר רמג, ז).

בוכן הרחיים דינם כשדה⁵⁷², שמותר להשכירם לנכרי לשנה או לחדש שיעבוד ויתעסק בהם כל אימת שירצה ויטול כל השכר לעצמו, רק שיתן להישראל דבר קצוב, והנכרי עובד אפילו בשבת (שוע"ר רמג, ט).

גוכן אם רוצה הישראל להשכיר המרחץ לנכרי שיעבוד בו הנכרי בכל אימת שירצה ולא יהיה מוכרח בעבודתו⁵⁷³, ויטול כל השכר לעצמו, רק שיתן להישראל דבר קצוב בכל שנה או בכל חדש בין שיסיקנו או לא יסיקנו, מן הדין היה מותר⁵⁷⁴, שאף שהנכרי יעבוד בו בשבת הרי אינו מתכוין בעבודתו לטובת הישראל אלא לטובת עצמו, שהרי אף אם לא יסיקנו בשבת לא ינכה להישראל כלום משכרו. ואף אם היה הישראל מנכה לו אם לא היה מסיקו אעפ"כ היה מסיקו כדי להשתכר נמצא שעושה רק לטובת עצמו (שוע"ר רמג, ו).

דוכן ישראל הקונה המכס⁵⁷⁵, מותר לו להשכיר לנכרי את המכס שיטול לעצמו מה שיגבה בשבת הן רב הן מעט והוא יתן לישראל דבר קצוב שנמצא שהוא טורח לעצמו ואינו כשלוחו של ישראל⁵⁷⁶ (שוע"ר רמד, יד).

הוכן ישראל ששכר המטבע מהמלך, יכול להשכירו לנכרי ליום השבת⁵⁷⁷ (שוע"ר רמד, טז).

ווכן באריסות⁵⁷⁸ דהיינו אדם המקבל השדות לחורשן ולזורען ולעבוד כל עבודתן ונוטל בשכר עבודתו מחצה או שליש או רביע⁵⁷⁹ הפירות והשאר לבעל השדה, אין שום איסור כלל. אע"פ שיש להישראל הנאה במלאכה שהאריס עושה בשדהו בשבת שהרי רוב הפירות של השדה הם של הישראל, מכל מקום כיון שהנכרי אינו מתכוין במלאכתו בשביל טובת הישראל אלא בשביל טובת עצמו, שיטול חלק המגיע לו מפירות השדה, אע"פ שמאליו נהנה הישראל אין בכך כלום⁵⁸⁰ (שוע"ר רמג, ז).

זוכן ישראל שיש לו תנור שכולו שלו ונותנו לנכרי שיסיקנו ויאפה לכל מי שירצה לאפות ויחלוק עמו השכר בשוה מדי יום ביום, יכול לחלוק עמו אף שכר השבתות בהבלעה⁵⁸¹, לפי שהנכרי מתכוין בעבודתו בשבת לטובת עצמו ואינו כשלוחו של הישראל⁵⁸², כיון שאין המלאכה מוטלת כלל על הישראל⁵⁸³ רק על הנכרי לבדו, וגם אין הישראל מצוה לו שיעשה בשבת⁵⁸⁴, אלא מעצמו הוא עושה להנאת עצמו והישראל נהנה מאליו (שוע"ר רמה, ט). וכן הדין במרחץ ורחיים וחנות (שוע"ר רמה, י).

חאף במקום שמותר⁵⁸⁵ להשכיר לנכרי מרחץ ורחיים ותנור ליותר מלששת ימי החול, לא התירו לו ליטול השכר המגיע לו בעד יום השבת⁵⁸⁶ אלא כשהשכיר לו את יום השבת בהבלעה עם שאר הימים⁵⁸⁷, כגון שהשכיר לו לשנה או לחדש שאמר לו בעד כל שבוע תתן לי כך וכך או אפילו בעד כל ג' ימים או כל ב' ימים תתן לי כך וכך, שנמצא שלא השכיר לו ליום השבת בפני עצמו אלא בהבלעה עם ימים אחרים, ואחר כך כשהנכרי משלם לו השכר משלם בעד כל שבוע כך וכך או בעד כל ג' ימים או בעד כל ב' ימים כך וכך, נמצא שאין משלם לו שכר של יום השבת בפני עצמו אלא בהבלעה עם יום אחר (שוע"ר רמג, יא).

טאבל אם השכיר לו לימים נפרדים שאמר לו אני משכיר לך לשנה או לחדש ובעד כל יום ויום תתן לי כך וכך⁵⁸⁸, נמצא שיום השבת מושכר להנכרי בפני עצמו, שהרי כל יום ויום הוא שכירות בפני עצמו (ויוכל לחזור בו באמצע שנה או חדש⁵⁸⁹), לפיכך אע"פ שאחר כך משלם לו הנכרי בעד כל הימים בבת אחת אסור לו ליטול שכר המגיע לימי השבתות⁵⁹⁰, שהרי הנכרי מחשב עמו סכום ימים נפרדים ומשלם לו בעד כל יום ויום, נמצא שמשלם בעד יום השבת בפני עצמו שלא בהבלעה, ואסור ליטול שכר שבת שלא בהבלעה שאין משתכרים בשבת משום גזירת מקח וממכר (שוע"ר רמג, יב).

יבמה דברים אמורים במרחץ ורחיים ותנור שגופם קנוי לישראל, אבל ישראל הקונה מכס⁵⁹¹, כשמשכיר המכס לנכרי יכול להשכיר לו ליום השבת בלבד שלא בהבלעה עם שאר הימים⁵⁹². ואינו דומה למרחץ שאסור להשכירו לשבת בלבד כדי שלא יטול שכר בשבת שלא בהבלעה, לפי שהמרחץ גופו קנוי לו אף ביום השבת, וכשהנכרי נותן לו שכר בעד מרחץ שלו שהיה מושכר לו ליום השבת הרי משתכר הישראל במרחץ שלו בשבת, והרי זה נקרא שכר שבת ואסור ליטלו שלא בהבלעה, משא"כ במכס וכיוצא בו, שכשהשכירו לנכרי ליום השבת הרי מכרו לו לגמרי ליום זה ואין כאן שכר שבת כלל, שאין הנכרי נותן לו שכר כלל אלא קנה ממנו לגמרי ליום זה. והרי זה דומה למי שיודע שיביאו לו סחורה בשבת ומוכרה לנכרי מערב שבת שיקבלנה למחר לעצמו, שאין בזה משום שכר שבת⁵⁹³ (שוע"ר רמד, טו).

יאוכן ישראל ששכר המטבע מהמלך⁵⁹⁴, יכול להשכירו לנכרי ליום השבת שאין בזה משום שכר שבת, שאין הנכרי נותן לו שכר כלל בעד דבר שהוא שלו בשבת, שהרי הכל הוא של המלך, אלא שהרשות בלבד שיש לישראל מהמלך הוא שהשכיר לו, והרי מכרו לו לגמרי ליום זה⁵⁹⁵ (שוע"ר רמד, טז).

יבוכן יעשה כל איש ישראל שמחזיק מחיה, או מוכרי הערינ"ג ומלח וטאבי"ק, יבקש לו נכרי ויאמר לו בזה הלשון, אם הייתי רוצה לשכור אותך שתמכור משקה שלי בשבת⁵⁹⁶ הייתי נותן לך על דרך משל מן טאפ⁵⁹⁷ שכר אחד טפל⁵⁹⁸, ומן טאפ דבש אחד קטנה, ומן טאפ יי"ש ג' קטנים על דרך משל, עכשיו אין אני שוכר אותך רק אני מוכר לך שיהיה המשקה שלך⁵⁹⁹, ואתה תתן לי בעד כל טאפ המעות שתקבל בעדו פחות א' טפל מן טאפ שכר ופחות אחד קטנה מן דבש ופחות ג' קטנים מן טאפ יי"ש על דרך משל, וישראל יקנה לו בלב שלם המשקה שלו בעד סך מעות שיפסוק אתו עמו בעד כל טאפ⁶⁰⁰ (שו"ת סי' ב).

הערות

עמוד א

568. משא"כ קבלנות אסורה בשדה, כדלקמן פל"ה ס"א ופל"ז ס"ד-ה. ולענין השכרת כלי שעושים בו מלאכה, ראה לקמן פל"ג ס"א.
569. ע"ז כא, ב לרשב"ג (שדהו לעובד כוכבי ... שרי). טור ושו"ע סי' רמג ס"א.
570. רש"י שם ד"ה אבל שדהו לעובד כוכבים שרי (להשכיר).
571. תוספתא דמאי פ"ו ה"ב (השוכר במעות והחוכר בפירות).

עמוד ב

572. רמב"ן ע"ז סוף פ"א. הובא ברא"ש שם סי' כה. טור ושו"ע סי' רמג סוף ס"א.

עמוד ג

573. ואם הוא מוכרח בעבודתו, יתבאר לקמן פכ"ח ס"ט-יג (לענין מלח).
574. מ"א סי' רמג ס"ק א. אבל למעשה אסור משום מראית העין (כדלקמן פל"ז ס"א).

עמוד ד

575. נתבארו דיניו לעיל פ"א ס"י, וש"נ.
576. הגהות אשרי סופ"ק דע"ז סי' כד, בשם אור זרוע (ח"ב, פסקי ע"ז סי' קמב), בשם ר"ח, בשם גאון (לענין מטבע דלקמן ס"ה). רמ"א סי' רמד ס"ו (אף לענין מכס).

עמוד ה

577. הגהות אשרי שם. רמ"א שם. והטעם שאין חוששין בזה לשכר שבת, יתבאר לקמן סי"א.

עמוד ו

578. ע"ז כא, ב (אריס אריסותיה קעביד). רמ"א סי' רמג ס"א.
579. רש"י ע"ז שם ד"ה אבל שדה. רמ"א שם.
580. ר"ן ע"ז שם (ו, ב) ד"ה ומהא. רמ"א שם.

עמוד ז

581. כדלקמן ס"ח-ט.
582. מ"א סי' רמה ס"ק ו.
583. ואם מוטלת גם על הישראל, יתבאר לקמן פל"ד.
584. שזה אסור גם באריסות ושותפות, כדלעיל פי"ד ס"א.

עמוד ח

585. לקמן פל"ז יתבאר, באיזה מקום מותר ובאיזה מקום אסור.
586. דיני שכר שבת נתבארו בשוע"ר שו, ח. וכאן הובא רק מה שנוגע להשכרה לנכרי. וראה גם לקמן פל"ד ס"ד.
587. רא"ש ע"ז פ"א סי' כה (הלכך מותר בהבלעה). רבנו ירוחם נתיב יב חי"ב (פב, ב). טור סי' רמג, לגירסת הב"י שם ד"ה ומ"ש בספרי רבנו וד"ה ומ"ש אבל.

עמוד ט

588. רא"ש ורבנו ירוחם שם. מ"א סי' רמג ס"א.
589. ראה גם לקמן פי"ז ס"ו-י (לענין שכיר יום ושכיר שנה).
590. מרדכי סי' רמו (ואפילו בדיעבד אסור למשקל שכר שבת). רמ"א שם ס"ב (וי"א שאסור, וכן עיקר).

עמוד י

591. נתבארו דיניו לעיל פ"א ס"י, וש"נ.
592. מ"א סי' רמד ס"ק יח.
593. מ"א שם.

עמוד יא

594. שנתבאר לעיל פי"א ס"ט, שיכול לשכור לו נכרי בקבלנות לעשות עבורו המטבע.
595. מ"א שם. וראה שו"ת צ"צ או"ח סי' מט אות ו. ובסי' פט שם כתב, שכ"ה גם בישראל שקיבל עליו לשרוף יי"ש לאדון, ליתן חלק מהיי"ש, שיכול למכרו לנכרי ליום השבת, שהוא כמוכר הרשות שיש לו.

עמוד יב

596. ראה לעיל פי"ג (שאם אין המכירה קבוע ליום השבת מותר ליתן לו סחורה למכור בשבילו), ופי"ד (שאם יום השוק הוא בשבת אסור ליתן לו סחורה למכור בשבילו). על כן מורה כאן למכור לנכרי קודם השבת את הסחורה שימכור בשבת. ואף שנתבאר לעיל פי"א ס"ח, שהתירו לישראל הקונה מכס שישכור לו נכרי בקבלנות או באריסות לקבל עבורו המכס, היינו מטעם הפסד מרובה וצורך מצוה, שאם לא יטול המכס מהנכרי בשבת לא יוכל לגבותו אחר השבת וישתקע הממון ביד הנכרי והרי הוא מציל הממון מידם (כדלעיל פ"ח ס"א ופי"א ס"ח), ומטעם שאדם בהול על ממונו ואם לא נתיר לו אמירה לנכרי יבא להתעסק בעצמו (כדלעיל פי"ב ס"ט), אבל אם הוא בענין שלא יפסיד כלום מכיסו אלא שמפסיד הריוח שהיה יכול להרויח הרבה בעשיית המלאכה גם בשבתות אין מתירין לו בשביל כך (כדלעיל פי"א ס"ה ולקמן פמ"א ס"ד), ולכן לא התיר כאן אלא במכירה. וראה ס' שו"ת הרב סי' יט, בשוה"ג.
597. סיר. והיא מדת הלח ברוסיה.
598. סיר קטנה.
599. ראה לקמן פל"ד ס"ב וס"ח, באיזה אופן יכול למכור לנכרי שותפו, את כל העסק ליום השבת בלבד. וכאן מייעץ למכור לגמרי לנכרי, את הסחורה שימכור הנכרי בשבת, שבזה אין חשש שכר שבת, ולא חשש מחזי כשלוחו בשבת. ולענין מכירת בית הרחיים לנכרי ליום השבת, שיוכל הנכרי לעשות בה מלאכה בשבת, ראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' לא וסי' צא, שלא מצא היתר מיושב, כי אין שייך קנין בדבר שאינו קצוב. וראה תשובת הג"ר אייזיק מהאמליא (קובץ יגדיל תורה נ.י. ח ע' יב), ותשובת הג"ר אלעזר ארלזרוב (קובץ יגדיל תורה ירות"ו יא ע' 23), שהדרך הכי טובה למכור, ולחזור ולקנות בשותפות עם הנכרי ולהתנות (כדלקמן פל"ד), ובאיזה אופן לכתוב השטר. ומכל מקום כתב הצ"צ שם, שיש נוהגים להקל במחזיקי הדואר שמוליכים הדואר גם בשבת, ע"י מכירת הסוסים והשחת לנכרי. וראה מה שליקט בזה בס' אמירה לנכרי פס"ג הערה יט. וראה ס' תקוני מקוואות ע' קסח בשוה"ג, באיזה אופן מועיל תנאי כזה, שמכירת החמץ שבחנות לנכרי (לפני שבת שחל בערב פסח) תחול רק על החמץ שלא ימכור בערב שבת אחר חצות. ואפשר שכאן מוכר לו בערב שבת את כל המשקה שבחנות, ואחר השבת מוכר לו הנכרי בחזרה את המשקה שלא מכר בשבת.
600. ואם הישראל חושש שהנכרי יגנוב כשהולך להביא המשקה, יתבאר לקמן פ"מ ס"ג.