מ. שאר עניני מראית העין באמירה לנכרי

אישראל הקונה מכס ומשכירו לנכרי שיטול לעצמו מה שיגבה בשבת1350, וכן אם שכר המטבע מהמלך ומשכירו לנכרי ליום השבת1351, אסור להישראל1352 או שלוחו1353 לישב אצל הנכרי בשעת קבלת המכס, אע"פ שכבר השכירו לו ואין להישראל שום עסק בו, מכל מקום כשהוא יושב אצלו הרי הוא נראה כעושה בשבילו ולצרכו ואסור מפני מראית העין1354 (שוע"ר רמד, יז).

בוכן הנותן חטים להנכרי מבעוד יום, והנכרי נותנן לרחיים שלו אפילו בשבת1355, לא יעמוד ישראל אצלו בשבת לשמרו שלא יגנוב, מפני מראית העין שיאמרו שהוא שלוחו של ישראל העומד עליו1356 (שוע"ר רנב, טו).

גאבל ישראל שמחזיק מחיה ומוכר המשקה לנכרי בערב שבת בעד סכום מסויים, והנכרי מוכרו בשבת בשביל עצמו1357, רשאי הישראל להיות יוצא ונכנס אתו עמו לשמרו כשהולך להביא לבית למכור1358, רק שלא ידבר ושלא יחשוב עמו כמה מדות נטל בשבת1359 רק יחשוב עמו אחר השבת (שו"ת סי' ב).

דנכרי שעשה כלי1360, אסור לשלוח אצלו ליטול כלים מביתו (בשבת)1361 אפילו על ידי נכרי1362, אע"פ שנגמרו מערב שבת, לפי שאין מביאים כלים מבית האומן כלל אפילו בחולו של מועד1363, אלא אם כן הן לצורך המועד1364, אע"פ שנגמרו קודם המועד, מפני מראית העין שיאמרו שבמועד נתן לו לתקנם1365. ולצורך המועד לא חששו למראית העין במועד שהוא קל, אבל כאן בשבת (אע"פ שנגמרו מערב שבת) או יום טוב, אפילו לצורך שבת ויום טוב, אסור ליטול מבית האומן לבית ישראל1366, אפילו מבית לבית בחצר אחת1367.

האבל אם הנכרי אינו אומן כלל אלא הוא חנוני הלוקח מהאומנים ומוכר לאחרים, מותר ליקח אצלו1368 אפילו בביתו או בחנותו, ולהביא לבית ישראל אפילו דרך הרחוב אם היא עיר המעורבת (שוע"ר רנב, יג).

ובמה דברים אמורים כשמביא את הכלים מבית האומן בעצמו, או אפילו על ידי נכרי, מפני מראית העין, אבל אם האומן מביא מאליו אין כאן מראית העין (קו"א רנב, ה ד"ה והאמת).

הערות

עמוד א

  1. 1350. נתבארו דיניו לעיל פ"א ס"י, וש"נ.
  2. 1351. שמותר, כדלעיל פי"א ס"ט, ופט"ז ס"ה וסי"א.
  3. 1352. מרדכי סי' רמז (אבל לישב אצל הגוי המקבל מכס אסור). רמ"א סי' רמד ס"ו.
  4. 1353. ט"ז סי' רמד ס"ק ז.
  5. 1354. מ"א שם ס"ק כ (שלא יאמר לצרכו הוא עושה). ואם יש בזה הפסד מרובה, יתבאר לקמן פמ"א ס"א-ב.

עמוד ב

  1. 1355. שמותר, כדלעיל פל"ז סי"ב. ואם יש בזה הפסד מרובה, יתבאר לקמן פמ"א ס"ג.
  2. 1356. מ"א סי' רנב ס"ק כ.

עמוד ג

  1. 1357. שזה מותר, כדלעיל פט"ז סי"ב.
  2. 1358. כיון שאינו שומרו בשעה שמוכר, רק כשהולך להביאו.
  3. 1359. ראה שוע"ר שכג, א (איסור הזכרת סכום מדה, כשלוקח ממנו בשבת).

עמוד ד

  1. 1360. באופן שלא נאסר לישראל, כדלעיל פכ"ג ופכ"ה. וראה מ"א סי' רנב ס"ק טו.
  2. 1361. תשובת רב צמח גאון, הובאה במרדכי ביצה סי' תרסד (חלוק שתפרו עכו"ם, או בגד שצבאו עכו"ם, אסור ליטול מן העכו"ם ביו"ט, דהכי פסקינן ס"פ מקום שנהגו דאפילו בחול המויעד אין מביאין כלים מבית האומן). הגהות אשרי ביצה פ"ג סי' יד. רמ"א סי' רנב ס"ד.
  3. 1362. מ"א ס"ק יד.
  4. 1363. משנה מו"ק יג, א (אין במיאין כלים מבית האומן). טור ושו"ע סי' תקלד ס"ג.
  5. 1364. ברייתא שם יג, ב (מביאין כלים מבית האומן כגון כד מבית הכדר וכוס מבית הזגג, אבל לא צמר מבית הצבע ולא כלים מבית האומן). רש"י שם (כד וכוס לצורך המועד הן, אבל צמר וכלים אין צורך המועד). טור ושו"ע שם.
  6. 1365. נמוקי יוסף שם (ו, ב) ד"ה אין מביאין (שיחשבו הרואים שהבעל הבית נתנן לתקן אותם במועד). ר"ן פסחים (יח, א) סוף פ"ד (משום מראית העין, דנראה כאילו תיקן במועד). לבוש סי' רנב ס"ד (משום מראית העין). עולת שבת שם ס"ק ג. מ"א סי' תקלד ס"ק ו. וראה קו"א רנב, י.
  7. 1366. עולת שבת שם. מ"א סי' רנב ס"ק יד.
  8. 1367. מ"א סי' תקלד ס"ק ו.

עמוד ה

  1. 1368. מ"א סי' רנב ס"ק טו (בעכו"ם חנוני שאינו אומן כלל אפשר דמותר, כן נראה לי).