תוכן אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז במקום מצוה וחולי

ח. מהו במקום מצוה

אכבר נתבארו לעיל²⁶³ כמה סוגי מצוה שלצרכם התירו מלאכת נכרי בשבות. וכן ישראל הקונה מכס ושוכר לו נכרי בקבלנות לקבל עבורו המכס²⁶⁴, נטילת המכס מנכרי חשוב דבר מצוה, שאם לא יטול המכס מהנכרי בשבת לא יוכל לגבותו אחר השבת וישתקע הממון ביד הנכרי, והרי הוא עושה מצוה במה שמציל הממון מידם²⁶⁵ (שוע"ר רמד, יב).

במכל מקום אף אלו שנהגו להקל באמירה לנכרי להדליק נרות לצורך סעודת שבת כשנכבו הנרות²⁶⁶ ואי אפשר לאכול בחשך, מכל מקום אם נר אחד דלוק עדיין ויכולים לאכול אצלו אסור לומר לנכרי שידליק עוד²⁶⁷, שאין כאן מצוה כל כך לדחות בשבילה שבות של אמירה לנכרי (שוע"ר רעו, ח).

גאסור לומר לנכרי²⁶⁸ אפילו מערב שבת²⁶⁹ שילך חוץ לתחום בשבת אחרי קרובי המת שיבואו להספידו, שאין דוחין שום איסור מפני הספדו²⁷⁰, שהרי אפילו²⁷¹ אם הביא הנכרי מעצמו חלילין למת להספידו בהם מחוץ לתחום אסור להספידו בהם²⁷² (שוע"ר שו, כב).

דיש אוסרין להוציא התינוק מביתו למולו בית הכנסת דרך כרמלית או חצר שאינה מעורבת אפילו על ידי נכרי²⁷³, שאין בהוצאה זו צורך מצוה, שהרי אפשר למולו בביתו²⁷⁴. ויש מתירין²⁷⁵ בזה משום ברב עם הדרת מלך²⁷⁶ (שוע"ר שלא, ח).

העכשיו נהגו העולם היתר אפילו לכתחלה לומר לנכרי להביא שכר או שאר דברים שהם צורך השבת דרך כרמלית²⁷⁷. ויש שלמדו עליהם זכות²⁷⁸ לומר שצרכי שבת חשובים הם כדבר מצוה שהתירו בו שבות דשבות. ומכל מקום אין להקל אלא בשכר וכיוצא בו מהדברים הצריכים בשבת צורך גמור, שאי אפשר להיות בלעדם אלא בדוחק קצת, אבל דברים שאין צריך כל כך כגון פירות ומיני תבשילים יתירים וכיוצא בהם אינן נקראים דבר מצוה²⁷⁹ (שוע"ר שכה, טז).

ואם יש לו כבר מעט תבשילים ורוצה להרבות עוד, שאין מזה צורך גדול, אף שהוא לשבת אין זה נקרא דבר מצוה לענין לדחות שבות בשבילו²⁸⁰, אבל אם אין לו תבשילים אחרים מיקרי דבר מצוה וצורך שבת²⁸¹. ואפשר דכל שהוא צורך גמור לשבת, ולא סגי בלאו הכי כי אם בדוחק קצת שרי, אע"פ שאינו צורך גדול (קו"א רסא, א²⁸²). ולכן התירו מה שהוא צורך גמור לשבת, אע"פ שאינו צורך גדול²⁸³ (שוע"ר שמב, א²⁸⁴).

זאבל משום ענג שבת לא התירו אלא דברים שאיסורם הוא משום דרך חול, כגון שלא יהא דיבורך והילוכך בשבת כבחול, דכשמתענג בהם יש כאן ענין ענג שבת ולא דרך חול²⁸⁵, אבל שאר האיסורים²⁸⁶ פשיטא דלא דחינן להו משום מצות ענג, שהיא מצוה הבאה בעבירה, שאם כן נשרי נמי מקח וממכר לצורך ענג שבת כשאי אפשר לקנות בדרך היתר בהקפה²⁸⁷, וח"ו ישתקע הדבר (קו"א שא, ב).

חבכל מקום שהתירו לצורך מצוה מותר גם כן לצורך אורחים²⁸⁸. ואינן נקראים אורחים אלא שבאו מעיר אחרת²⁸⁹, בין שנתארחו אצלו²⁹⁰ בין שזימן אורחים שנתארחו אצל אחרים²⁹¹. אבל כשזימן חבירו שבאותה העיר שיסעוד אצלו אינו נקרא אורח, וסעודת הרשות היא²⁹². אלא אם כן זימנו לבא אצלו לכבוד האורח שיש לו, שאז גם חבירו בכלל אורח לענין זה²⁹³ (שוע"ר שלג, ו).

טההולך לדבר מצוה מותר להפליג אפילו בספינה שמוליכים הנכרים בשביל ישראל²⁹⁴, דכיון שעכשיו מפליג בהיתר לא גזרו חכמים כשהולך לדבר מצוה²⁹⁵ (שוע"ר רמח, ז). כגון לעלות לארץ ישראל²⁹⁶. ואפילו מי שהולך לארץ ישראל לסחורה ולא כדי להתיישב בה אין למחות בידו, לפי שיש מי שאומר²⁹⁷ שזהו גם כן דבר מצוה, שהרי אמרו חכמים²⁹⁸ כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא (שוע"ר רמח, יג). וכ"ש אם מתכוין כדי לילך בה ד' אמות שמתכוין לדבר מצוה. אבל לטייל יש להסתפק, כיון שאינו מתכוין כלל למצות ההליכה בא"י (קו"א רמח, ח).

יומכל מקום אם הולך²⁹⁹ לסחורה או לראות פני חבירו³⁰⁰ יש למחות בידו, הואיל ורבו האוסרים³⁰¹ שאין זה חשוב דבר מצוה כלל (שוע"ר רמח, יג).

הערות

עמוד א

263. פרקים ו-ז.
264. נתבארו דיניו לעיל פ"א ס"י, וש"נ.
265. מ"א סי' רמד ס"ק יז.

עמוד ב

266. כדלעיל פ"ו ס"ב.
267. מ"א סי' רעו ס"ק ז.

עמוד ג

268. שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' תרלז. הובא במרדכי פרק כירה סי' שיד. הגהות מיימוניות פ"ו אות ט. שו"ע ס"ט.
269. מ"א סקי"ז.
270. שאינה מצוה כ"כ, ולא הותר מטעם שבות דשבות במקום מצוה.
271. מהר"ם שם.
272. כמו שיתבאר לקמן פכ"ט ס"ב.

עמוד ד

273. אופנים נוספים בהבאת התינוק לבית הכנסת בשבת נתבארו בשוע"ר שמז, ז.
274. מ"א סי' שלא סוף ס"ק ה.
275. ט"ז סי' שמט סוף ס"ק א. וראה גם סי' רסו ס"ק ד.
276. משלי יד, כח. וראה שוע"ר קלא, ו (בבית הכנסת שהמילה בו כו' בזמן הקור שמלין התינוק בביתו). תקפד, ט (במקום שמלין בביהכ"נ כו' במקום שנוהגים למול כ"א בביתו). תרכא, ג (במקום שמלין התינוק בביתו ולא בביהכ"נ). פסקי הסדור, סדר המילה (כשמביאין את הילד לבית הכנסת).

עמוד ה

277. רמ"א סי' שכה ס"י.
278. ט"ז ס"ק א. וכן משמע במ"א ס"ק כה.
279. ראה גם לקמן פי"ד ס"י (שלא התירו לקנות ע"י נכרי לצורך שמחת יו"ט).

עמוד ו

280. ב"ח ועולת שבת וט"ז סי' שמב.
281. מ"א סי' רסא ס"ק ו.
282. לענין הטמנה בבין השמשות.
283. כגון לערב עירובי חצרות כדי שיכול לטלטל מבית לחצר (שוע"ר שם).
284. לענין עירוב בבית השמשות.

עמוד ז

285. שלכן, אף שאסור לרוץ או לקפוץ בשבת (שוע"ר בהשלמה לריש סי' שא), התירו לבחורים המתענגים מכך לקפוץ בשבת (קו"א שם ס"ק א). ואף שאסור להרבות בשבת בשיחת דברים בטלים, התירו לבני אדם שסיפור שמועות ודברי חידושים הוא עונג להם (שוע"ר שז, ב).
286. לענין איסור שטרי הדיוטות. ועד"ז כאן לענין אמירה לנכרי בשבות, שמבואר לעיל שלא התירו אלא במקום מצוה, או צורך גמור לשבת, אבל לא במקום ענג שבת גרידא. ודלא כמ"ש בבאורי הלכה סוס"י שמב ד"ה מותר.
287. ראה שוע"ר סי' שו ס"ז.

עמוד ח

288. תרומת הדשן סי' עב. רמ"א סי' שלג ס"א. ראה לקמן פי"ט סי"ב ופכ"א ס"ד-ה, מה שהקילו לצורך אורחים. ושכן הוא גם לצורך סעודת מצוה.
289. ראה תרומת הדשן שם. מ"א סי' תקטו סק"ו. וראה גם שוע"ר שם סוף ס"א.
290. תרומת הדשן שם. רמ"א שם.
291. ב"י סוס"י שלג בדעת תרומת הדשן. רמ"א שם.
292. ב"י שם בדעת תרומת הדשן. רמ"א שם. ראה גם שוע"ר סי' שז סוף סכ"ג.
293. ט"ז סי' שלג סק"ב.

עמוד ט

294. שיתבאר איסורה לקמן פכ"ב ס"י.
295. ומכל מקום לכתחלה יפסוק עם הנכרי שישבות ולא ילך, ואם אחר כך לא ישבות וילך אף שאין חשש סכנה בדבר אין בכך כלום (שוע"ר שם).
296. ריב"ש סי' קא (ואחרי שלדבר מצוה מותר אפילו בערב שבת אין ספק שהעליה לארץ ישראל מצוה היא). תשב"ץ ח"א סי' כא. שו"ע סי' רמח ס"ד.
297. שהריב"ש שם (הובא במ"א שם ס"ק טו) כתב דאפילו מהלך ד' אמות בא"י מצוה היא. ור"ת (הובא במרדכי סי' רנח), וראבי"ה (סי' קצח) ואביו ר' יואל, ורמ"א סי' רמח ס"ד, סוברים שאף ההולך לסחורה בחו"ל חשוב דבר מצוה. וא"כ יש להקל עכ"פ בהולך לא"י לסחורה.
298. כתובות קיא, א.

עמוד י

299. בחוץ לארץ.
300. שגם זה חשוב לדעת ר"ת כדבר מצוה (ראה מרדכי ורמ"א שם).
301. ראה ב"י סי' רמח ד"ה ומ"ש רבנו דלראות. מ"א שם ס"ק יט-כ (שרבו החולקים על ר"ת בזה).