תוכן אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז חובת המחאה לנכרי שעושה בשבילו

לא. נכרי שבא לכבות אין צריך למחות

אנכרי שבא לכבות מעצמו את הדליקה אין צריך למחות בידו¹⁰⁸⁸ לפי שהנכרי יש לו שקול הדעת ששוקל בדעתו שכך ראוי לו לעשות מפני שישתכר בו עכשיו או לאחר זמן ולהנאת עצמו הוא מתכוין¹⁰⁸⁹ (שוע"ר שלד, כו).

בולכן יש אומרים דנכרי העושה מאליו אדעתא דנפשיה קעביד ואינו צריך למחות בו¹⁰⁹⁰, שלמדו היתר זה מהא דנכרי שבא לכבות כו'¹⁰⁹¹ (קו"א רנב, ה ד"ה ובא), כי העושה מעצמו לא עביד אדעתא דישראל מסתמא, מאחר שלא אמר לו כלום אלא אדעתא דנפשיה, דהיינו נכרי דעלמא דיודע שלא יפסיד (מהדו"ב רמג ד"ה והכי נמי).

גויש אומרים¹⁰⁹² דנכרי העושה מלאכה מעצמו, אם הישראל רואהו צריך למחות בידו, ולא דמי לדליקה (קו"א רנב, ה ד"ה ובא), שיש חילוק בין דליקה דאין צריך ליטול רשות מישראל ובין מבעיר מעצי ישראל (קו"א שם ד"ה והאמת), שהכל תלוי במה שהנכרי רואה מדעת הישראל שאינו מוחה בידו שעושה בלא רשותו, ולהכי בדליקה שאין צריך רשות קעביד אדעתא דנפשיה (קו"א רנב, ז ד"ה ומכל), אבל כשעושה בשל ישראל צריך ליטול רשות ממנו, והוא ראה ושתק, אדעתא דישראל קעביד (מהדו"ב רמג ד"ה והנה מהר"ם).

דויש אומרים¹⁰⁹³ טעם החילוק, דשאני התם דבדליקה התירו כו' (מהדו"ב רמג בתחלתו). ומטעם זה אין צריך למחות בו אפילו הוא עבדו המושכר לו לזמן¹⁰⁹⁴ (שוע"ר שלד, כו), ואף לדעת הסוברים¹⁰⁹⁵ ששכיר שנה המושכר לכל המלאכות אסור לעשות מלאכה בשבת, התירו לענין דליקה משום הפסד¹⁰⁹⁶ (שוע"ר רמד, יא).

הבדליקה התירו לומר בפני הנכרי כל המכבה אינו מפסיד¹⁰⁹⁷, ואם אינו כאן יכול לקרותו לכאן¹⁰⁹⁸ ולומר כן בפניו¹⁰⁹⁹ (שוע"ר שלד, כז).

ואם באו מים שוטפים ומפסידים נכסיו, או שנתרועעו חביות של יין והולך לאיבוד, מותר לקרות נכרי לשם, אע"פ שיודע שבודאי יתקן הנכרי מעצמו את ההפסד במלאכה גמורה¹¹⁰⁰, רק שיזהר שלא לומר לו שום רמז צווי לתקן¹¹⁰¹. אבל מותר לומר לפניו כל המציל הפסד זה אינו מפסיד שכר טרחו, שכמו שהתירו בדליקה לומר בפני נכרים כל המכבה אינו מפסיד כך התירו בכל הפסד. ויש אומרים¹¹⁰² שלא התירו אלא בדליקה לבד. והמיקל כסברא הראשונה בכל הפסד מרובה לא הפסיד (שוע"ר שז, לג).

הערות

עמוד א

1088. משנה שבת קכא, א (נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה מפני שאין שביתתו עליהן). טור ושו"ע סי' שלד סכ"ה.
1089. גמרא שם (נכרי לדעתיה דנפשיה עביד). רש"י שם ד"ה נכרי (להנאת עצמו מתכוין שיודע שלא יפסיד). ר"ן שם (מה, רע"ב: לפי שהוא שוקל בעצמו שראוי לו לעשות כך מפני שישתכר בו עכשיו או לאחר זמן). מ"א שם ס"ק כז.

עמוד ב

1090. אא"כ גוף הישראל נהנה מהמלאכה. וכדלקמן סוף פל"ב.
1091. תוס' קכב, א ד"ה ואם (בכיבוי וכיוצא בו, שאין ישראל נהנה). ס' התרומה סי' רמז (אם עכו"ם ליקט עשבים בשבת ומאכיל אותם לבהמת ישראל אין צריך הישראל לומר לעכו"ם אל תאכל, כדאיתא גבי בדליקה אין צריך לומר לעכו"ם אל תכבה). רא"ש פט"ז סוס"י יב (דנכרי אדעתא דנפשיה קעביד, כדאמרינן גבי נכרי שבא לכבות), וסיעתם (שהובאו בקו"א שם ד"ה והאמת, ומהדו"ב רמג בתחלתו).

עמוד ג

1092. תשובת רבנו שמחה, בהגהות מיימוניות פ"ו אות ו, ובהגהות מרדכי סי' תנב (לענין מכבה שייך לומר נכרי אדעתא דנפשיה קעביד, אבל להבעיר מעצי ישראל צריך ליטול רשות מבעל העצים, ואם ראה ישראל ושתיק אדעתא דישראל קעביד). שיטתו מבוארת לקמן פל"ב ס"ג.

עמוד ד

1093. רשב"א קכב, א ד"ה רבא.
1094. הגהות מרדכי סי' תסב, בשם רא"ם (נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה כו' עבד נכרי או שפחה המושכרים לשנה או פחות נמי). לבוש סי' שלד סכ"ה. מ"א שם ס"ק כח.
1095. לעיל פי"ז ס"ה ואילך.
1096. ב"י סי' רמד ד"ה ולענין שוכר (שלא התיר בהדיא אלא בדליקה).

עמוד ה

1097. רבי אמי קכא, א. טור ושו"ע סי' שלד סכ"ו. טעם האיסור (כשאינו בדליקה), ראה שו"ת צ"צ או"ח סי' ל ס"א, שיש בזה קצת שליחות כללי. וראה מה שנתבאר בהערות ובאורים תתקיד ע' 55 ואילך. תתקטז ע' 64 ואילך. ואם יש חיוב אחר כך לשלם לו, ראה ט"ז יו"ד סי' רכא ס"ק לו, וסי' רלה ס"ק ד, וש"ך סי' רלה ס"ק ח. אבל לא יאמר לו בלשון נוכח אם תכבה לא תפסיד. ראה אמירה לנכרי פי"ב ס"ד. והטעם שלא התירו כאן לומר לנכרי לכבות מטעם אדם בהול על ממונו (כדלעיל פי"ב), ראה לעיל פי"א ס"ו. אמירה לנכרי פי"ב הערה כ.
1098. רא"ש פט"ז סי' י. טור ושו"ע שם.
1099. ב"י סי' שלד ד"ה ומ"ש רבנו ויכול, בשם מהר"י אבוהב.

עמוד ו

1100. בה"ג הל' שבת פט"ז (יט, א). רא"ש פט"ז סי' י (כתב בה"ג דהוא הדין לבידקא דמיא, וכן נראה, דכל כיוצא בזה היזק הבא לאדם פתאום, כגון אם נתרועעה חבית של יין והולך לאיבוד). טור ושו"ע סי' שלד סכ"ו, ושו"ע סי' שז סי"ט.
1101. כדלעיל פ"ג ס"א. והיינו שרמז גרע מכל המציל אינו מפסיד. וראה הערות ובאורים שם ושם.
1102. ס' התרומה סי' רמו (בדליקה התירו). סמ"ג ל"ת סה (טז, ג). שו"ת רשב"א ח"א סי' תשפד, וח"ד סי' רעז (דסחורה הנפסדת בספינה ע"י גשמים אסור).