מב. אמירה לנכרי באינו מתכוין ופסיק רישיה

אאף שכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור לומר לנכרי לעשותו, מכל מקום אם האיסור נעשה מאליו בלא מתכוין, והישראל אינו אומר לו כלל לעשותו אלא שולחו לעשות דבר המותר, אף שמאליו נעשה האיסור הרי לא נעשה בשליחות הישראל, שהישראל לא צוהו על ככה, והנכרי אינו מוזהר כלל על השבת אלא שאסור לנו לשלחו לעשות איסור¹⁴⁰⁰ (שוע"ר רנג, י).

בולכן גחלים הבוערות ומקיפות ודבוקות סביב דופני הקדרה, אף שאסור לישראל ליטול הקדרה משם בשבת, שאי אפשר ליטול הקדרה שלא יחתה הגחלים והוי פסיק רישיה ולא ימות הוא¹⁴⁰¹, מכל מקום מותר לומר לנכרי ליטלה¹⁴⁰² (שוע"ר שם).

גוכן מותר לומר לנכרי שיניח את התבשיל על תנור בית החורף, ואחר כך יסיק התנור לחמם הבית¹⁴⁰³ ונרתח התבשיל מאליו, לפי שעיקר כוונת הנכרי בהסיקו אינה בשביל התבשיל אלא בשביל חימום הבית שהוא דבר המותר והתבשיל נרתח מאליו¹⁴⁰⁴. ואף שהוא פסיק רישיה ולא ימות אין בזה איסור באמירה לנכרי¹⁴⁰⁵ מטעם שנתבאר למעלה (שוע"ר רנג, כח).

דויש מי שאוסר בזה¹⁴⁰⁶ כיון שהנכרי מתכוין בהסיקו גם בשביל התבשיל, שהרי הניחו על גבי התנור או אצלו, אף שעיקר כוונתו בשביל הבית אין זה מועיל כלום. והמנהג כסברא הראשונה¹⁴⁰⁷. ומכל מקום כל בעל נפש יחמיר לעצמו במקום שאין שם צורך כל כך¹⁴⁰⁸ (שוע"ר שם).

האבל אם נתן נכרי מים לתוך הקדרה הקבועה בתנור כדי שלא תבקע כשיסיק התנור, ואחר כך הסיק התנור ונרתחו המים, מותר ליהנות הישראל מהם בשבת¹⁴⁰⁹. ואפילו לכתחלה מותר לומר לו שיתן מים בקדרה קודם שיסיק התנור לדברי הכל¹⁴¹⁰, שהרי אין כוונתו כלל לחמם המים אלא לחמם הבית, שאין נותנים מים בקדרה אלא כדי שלא תיבקע הקדרה (שוע"ר רנג, כט).

ווכיון שהנכרי מושיב הקדרה לא חיישינן שיחתה הישראל. אלא דכיון שאסרו לישראל להושיב מאיזה טעם שיהיה, החמירו בהושבה זו לעשותה כמלאכה גמורה של המבשל, ואסרוה גם על ידי נכרי כמבשל ממש, אבל בגוונא דאין לאסור משום מבשל ממש, כגון על ידי נכרי קודם שהוסק, גם משום חיתוי אין לאסור (קו"א רנג, יא ד"ה ואפילו).

זתנור שמניחים בו החמין לשבת וסותמין פיו בדף ושורקים אותו בטיט, אם ידוע שיש בתנור גחלים לוחשות אסור לפותחו ע"י ישראל מפני שהרוח נכנס בו ומבעיר הגחלים, ואף שאינו מתכוין להבעיר מכל מקום פסיק רישיה ולא ימות הוא, מכל מקום על ידי נכרי מותר, שכל פסיק רישיה אין בו איסור אמירה לנכרי (שוע"ר רנט, ז).

חוכן נר של שמן שהניח על גבי הטבלה מבעוד יום ונצרכה לו הטבלה בשבת, יכול לומר לנכרי לנער הטבלה והנר נופל מעליה. ואף שאי אפשר שלא יתקרב השמן קצת אל הפתילה ויבעיר, או יתרחק קצת ממנו ויכבה, כיון שכל פסיק רישיה מותר על ידי נכרי¹⁴¹¹ (שוע"ר רעז, ה).