תוכן אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז במקום מצוה וחולי

ו. במלאכות דאורייתא במקום מצוה

אאסור לעשות מלאכה על ידי נכרי אפילו לצורך מצוה¹⁵⁸ אפילו אמר לו קודם השבת¹⁵⁹ (שוע"ר שו, ה).

בבקצת מקומות¹⁶⁰ נהגו רבים¹⁶¹ להקל באמירה להנכרי להדליק נרות לצורך סעודה כשנכבו הנרות ואי אפשר לאכול בחשך¹⁶². ויש שלמדו זכות¹⁶³ על שלא מיחו בידם חכמים, לפי שסומכין על מי שאומר¹⁶⁴ שלא גזרו על שבות של אמירה לנכרי במקום מצוה אפילו לומר לו לעשות מלאכה גמורה של תורה. אבל כל אדם צריך להחמיר¹⁶⁵ לעצמו שלא לומר לנכרי להדליק נר אע"פ שיושב בחושך¹⁶⁶ ואינו יכול לאכול סעודת שבת, לפי שרבו האומרים¹⁶⁷ שלא התירו שבות במקום מצוה, אלא שבות דשבות¹⁶⁸, ודבריהם עיקר, לפיכך אין להקל כלל בזה אפילו לצורך גדול. אלא שאין למחות בהמקילין שמוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים¹⁶⁹ (שוע"ר רעו, ח).

גאין דוחה את השבת אלא מילה עצמה שאי אפשר לעשותה מערב שבת¹⁷⁰, אבל מכשירי מילה לא התירו¹⁷¹. ולומר לנכרי לעשות, אם הוא דבר שאסור לישראל לעשותו מן התורה כגון לתקן האיזמל או להביאו דרך רשות הרבים גמורה לא יאמר לנכרי לעשותו¹⁷². ויש מתירים¹⁷³ אמירה לנכרי במקום מצוה אפילו בדבר האסור מן התורה. ואף שאין לסמוך על דבריהם בשאר מצוה כמו שנתבאר¹⁷⁴, מכל מקום במילה שהיא עצמה דוחה שבת יש לסמוך על דבריהם אף לענין מכשיריה, אם אי אפשר למול היום בענין אחר¹⁷⁵ (שוע"ר שלא, ז¹⁷⁶).

דולכן נכרי המנגן בכלי שיר בחופה משום כבוד חתן וכלה¹⁷⁷ ונפסקה נימא בכנור, אסור לומר לו שיתקננה¹⁷⁸, שתיקון כלי הוא איסור של תורה¹⁷⁹ ואסור לומר לנכרי אפילו במקום מצוה, אלא שאין למחות ביד המקילים (שוע"ר שלח, ג).

הוכן אם מצא חתיכת חמץ בביתו בפסח, ביום טוב או בשבת, לא יאמר לנכרי לפרר ולזרות לרוח¹⁸⁰, אפילו ביום טוב, כיון שיש אומרים שיש בזרייה זו מלאכה גמורה מן התורה¹⁸¹. ואפילו נתחמצה בתוך הפסח שיש כאן מצות ביעור מן התורה¹⁸², אף על פי כן חכמים העמידו דבריהם¹⁸³ ולא התירו לומר לנכרי לעשות מלאכה גמורה לצורך שום מצוה ממצות התורה, חוץ ממצות מילה כמו שנתבאר (שוע"ר תמו, ו בהגהה).

ווכן אם אין לו שופר בראש השנה, אסור לומר לנכרי לעשות מלאכה גמורה¹⁸⁴ בשבילו (שוע"ר תקפו, כד).

זוכן אם כבו נרות שמדליקים ביום הכיפורים אין לומר לנכרי שיחזור להדליקן¹⁸⁵, ואפילו לרמז¹⁸⁶ לו אסור (שוע"ר תרי, ו). ונהגו ליקח נכרי לשמור הנרות שלא יבא ח"ו לידי דליקה, ומכח זה נהגו ההמון לומר לו לכבות¹⁸⁷ ולהדליק ואין לזה היתר כלל ויש למחות בידם ובפרט ביום הדין¹⁸⁸ (שוע"ר תרי, ז).

חוכל זה בשאר מצות¹⁸⁹, אבל הלוקח בית או שדה בארץ ישראל מן הנכרי מותר לו לומר לנכרי לכתוב לו שטר מכירה בשבת¹⁹⁰, אם הנכרי הולך לדרכו בשבת¹⁹¹, ומעלהו בערכאות שלהם לחתום לו¹⁹², שאמירה לנכרי בשבת אינה אסורה אלא מדברי סופרים ומשום ישוב ארץ ישראל לא גזרו¹⁹³, אף על פי שגזרו בשאר מצות¹⁹⁴ (שוע"ר שו, כד).

טיש מתירין¹⁹⁵ לומר לנכרי להציל ספרים אפילו דרך רשות הרבים, שלא גזרו על שבות אמירה לנכרי במקום בזיון כתבי הקודש¹⁹⁶ (שוע"ר שלד, יט). וכן מותר לומר לו לכבות הדליקה מפני ספרים אם אי אפשר בענין אחר¹⁹⁷ (שוע"ר שלד, כה).

יאבל להוציא מת לרשות הרבית גמורה על ידי נכרי אסור¹⁹⁸, אפילו בדליקה, משום שגנאי הוא למת שיאמרו הבריות נתחלל עליו שבת חילול גמור, אף שנעשה החילול על ידי נכרי. משא"כ הכרמלית¹⁹⁹ הכל יודעין שאינה בכלל מלאכות ועיקרה מדברי סופרים²⁰⁰ (שוע"ר שיא, ו).

יאמת המוטל לקברו אם הוא יום טוב ראשון לא יתעסק בו ישראל (שוע"ר תקכו, א), אבל מותר לקברו על ידי נכרי²⁰¹, אפילו מת בו ביום שאפשר להשהותו עד הערב ולא יסריח כלל²⁰² אעפ"כ אסור להשהותו עד הערב²⁰³ כדי שיתעסקו בו ישראל אלא מקברין אותו מיד על ידי נכרי²⁰⁴ (שוע"ר תקכו, ב).

יבוכל זה ביום טוב ראשון שהוא מן התורה, אבל ביום טוב שני עושין כל צרכיו על ידי ישראל²⁰⁵ (שוע"ר תקכו, ו), מעיקר הדין. אבל כבר נהגו במדינות אלו להחמיר שלא לעשות על ידי ישראל שום מלאכה גמורה האסורה מן התורה, כגון לחפור לו קבר²⁰⁶ ולכסותו בעפר אחר שנקבר²⁰⁷ ולתקן ארון ותכריכים, אפילו ביום טוב שני של גליות, כל שאפשר למצוא נכרי שיעשה אותם (שוע"ר תקכו, ט).

יגוכל זה כשרוצים לקברו בו ביום²⁰⁸, דכיון שהמצוה נגמרת בו ביום עשאוהו חכמים כחול לענין מצוה זו, אבל אם לא יקברו אותו עד הערב אסור²⁰⁹ לחלל אפילו יום טוב שני, ואפילו בדבר שאיסורו אינו אלא מדברי סופרים, לצורך מצוה הנעשית בחול, לפיכך אין מוציאים אותו ביום טוב שני אפילו לכרמלית²¹⁰ אפילו על ידי נכרי²¹¹, ואין מחמין לו חמין כדי לטהרו אפילו על ידי נכרי. ואע"פ שהוצאה והבערה הותרו אפילו שלא לצורך אכילה, מכל מקום לא הותרו אלא אם כן יש בהן צורך היום קצת²¹², וכיון שאין מקברים אותו בו ביום אין צורך היום כלל (שוע"ר תקכו, י).

ידוהטעם הוא, כי יום טוב ראשון אם רוצה לקברו בו ביום על ידי נכרים דינו כחול²¹³, שהרי צריך להמציא להם ארון ותכריכין, ואם אינו רוצה לקברו בו ביום דינו כמו בשבת (שוע"ר עא, ג).

טוכל דבר שהאסור בשבת עצמה הוא מדברי סופרים, מותר לעשותו בין השמשות לצורך מצוה²¹⁴ (שוע"ר רסא, א). ולכן מותר לומר לנכרי להדליק נר לצורך שבת בין השמשות²¹⁵ שזהו לצורך מצוה, ומותר לומר לו להדליק בין השמשות נר של יום מיתת אביו או אמו, שמאחר שהעולם נזהרים בזה הרי זה כצורך גדול²¹⁶, וכל שהוא צורך גדול בענין שאם לא יעשנו יהיה לו צער לא גזרו עליו בבין השמשות, אע"פ שאין בו צורך שבת כלל²¹⁷. וכן במקום הפסד מרובה לא גזרו על שבות בבין השמשות²¹⁸ (שוע"ר רסא, ב).

טזויש מי שהיה מסתפק²¹⁹ אם התירו כל זה גם במוצאי שבת בין השמשות כי שמא מספק לא פקעה קדושת עצם היום, ויש להקל (שוע"ר שמב, א).

יזולכן אשה ששכחה ולא הדליקה נרות שבת קודם בין השמשות ונזכרה בבין השמשות, יש להתיר לה לצוות לנכרי להדליק, ושתברך היא קודם שתהנה לאורן²²⁰. ומכל מקום לא תצוה להדליק אלא נר אחד על השלחן, שזהו עיקר המצוה²²¹. אבל נר אחד אפשר להתיר לה אף אם יש שם כבר נר דלוק, שמאחר שהנשים נזהרות מאד בברכה זו הרי זה כצורך גדול שהתירו בו שבות בבין השמשות (שוע"ר רסג, יא). וכן אם יהיה איזו אונס ח"ו שלא תוכל למהר להדליק עד שקיעת החמה, אזי תצוה לנכרי להדליק נרות של שבת²²², והיא תברך עליהם הברכה (מכתב רבנו השייך לסי' רסא).

יחוכן הנוהגים לאפות מצה של מצוה בליל ט"ו, אם חל ט"ו באחד בשבת, ושכח ולא שאב בבין השמשות של ליל ו', ולא ביום ו' קודם בין השמשות ונזכר בבין השמשות, ישאב על ידי נכרי²²³, אפילו אין בור בחצירו וצריך להוליכן דרך רשות הרבים, שאמירה לנכרי היא שבות, ובבין השמשות לא גזרו על שבות במקום מצוה (שוע"ר תנה, יב).

יטאבל אם אין צריך להוליכן אלא דרך כרמלית, יאמר לנכרי שישאב לו מים ויביאם בין השמשות, אפילו יש בביתו מים שנשאבו מבעוד יום, שאיסור הטלטול בכרמלית, וכן איסור הכנה משבת ליום טוב בדבר שאין בו מלאכה, אינה אלא שבות מדברי סופרים, וכשאומר לנכרי לעשות הרי הוא שבות דשבות, ולא גזרו עליו בבין השמשות אף שלא לצורך מצוה²²⁴ (שוע"ר תנה, יד).

הערות

עמוד א

158. אלא א"כ הוא שבות דשבות, כדלקמן פ"ז.
159. רמב"ן קנא, א ד"ה הא. רשב"א שם ד"ה הא דאמר. ר"ן (סד, ב) ד"ה תנו (וכן נמי אסור לומר לנכרי מערב שבת עשה מלאכה פלונית לצורך המת ולצורך כלה למחר בשבת). מ"א סי' שו ס"ק יז.

עמוד ב

160. של"ה מסכת שבת נר מצוה (קלג, ב ד"ה אם כבה).
161. רמ"א סי' רעו ס"ב.
162. מ"א שם ס"ק ז.
163. רמ"א שם.
164. עירובין סח, א (שמילה דוחה אמירה לנכרי שבות, דלית ביה מעשה), לפירוש בה"ג הל' מילה (כג, ג). הובא ברי"ף סו"פ ר' אליעזר דמילה (אשכחן בהלכות גדולות כתב, והיכא דאייתי איזמל במעלי שבתא לשבתא ואיגניב או איפגים מקמי מילה, שרי ליה למימר לנכרי לצבותיה או לאיתויי איזמל אחריני). בעל העיטור הל' מילה (מט, א). הובא בר"ן סו"פ ר"א דמילה (שהתיר לומר לנכרי להדליק לו את הנר לסעודת שבת).
165. רמ"א שם.
166. של"ה שם.
167. רי"ף שם. רמב"ם פ"ו ה"ט-י, ובהל' מילה פ"ב ה"ט. טור ושו"ע סי' שז ס"ה.
168. כדלקמן פ"ז.
169. ב"ח סי' שז ס"ג. מ"א סי' רעו ס"ק ט.

עמוד ג

170. רבי עקיבא במשנה קל, א. רש"י שם ד"ה ושאי אפשר.
171. רב קלג, א. טור ושו"ע סי' שלא ס"ו.
172. רי"ף סו"פ רבי אליעזר דמילה (דאסור למימר לנכרי לצבותיה או לאתויי דרך רה"ר, והאי דכתב בעל הלכות טעותא הוא ולא תסמוך עילוייה). רמב"ם פ"ו ה"ט-י, ובהל' מילה פ"ב ה"ט. טור ושו"ע סי' שז ס"ה.
173. בה"ג הל' מילה (כג, ג). הובא ברי"ף שם. בעל העיטור הל' מילה (מט, א). הובא בר"ן שם.
174. לעיל ס"ב.
175. מ"א סי' שלא סוף ס"ק ה.
176. ראה גם שמז, ז בסופו.

עמוד ד

177. שמותר, כדלקמן פ"ז ס"ד.
178. מ"א סי' שלח ס"ק ד-ה.
179. רש"י עירובין קג, א ד"ה משלשל. מ"א שם. וראה שוע"ר סי' שיג סי"ט (דהיינו דוקא בתיקון גמור, ולא בבנין גרוע), וסי' שיד סי"ז (שאף לדעת הסוברים שאין בנין וסתירה בכלים, חייב משום מכה בפתיש).

עמוד ה

180. מ"א סי' תמו ס"ק ב ד"ה ונ"ל.
181. כמבואר בשוע"ר שיט, כט.
182. כמבואר בשוע"ר תמו, ה.
183. שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה, כמבואר בשוע"ר קכח, ג. וש"נ.

עמוד ו

184. ב"י ולבוש סי' תקפו סכ"א. ולענין במקום עשה דרבים, כגון עיר שאין בה לולב, ראה ט"ז סי' תרנה ס"ק ב. אמירה לנכרי פמ"ב ס"ג.

עמוד ז

185. מהרי"ל הל' ליל יוה"כ (ע' של). רמ"א סי' תרי ס"ד. ולענין בין השמשות, ראה לקמן סט"ו ואילך.
186. דרכי משה שם ס"ק ד. וכדלעיל פ"ג ס"א.
187. ראה לקמן פ"י ס"ט, ופי"א ס"ו, שאין להקל במלאכה שאינה צריכה לגופה, שי"א שאסורה מה"ת. וכאן אסור לד"ה, שהרי הכיבוי אינו לשם מצוה, אלא לחסוך על השמן. וראה אמירה לנכרי פי"ב הערה י, ופ"כ ס"ו.
188. מהרי"ל שם. מ"א שם. ואף שנתבאר לעיל ס"ב, שאין למחות בהמקילין אמירה לנכרי להדליק נרות שבת לצורך מצוה, שמוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, מ"מ כאן כשאומרים לנכרי לכבות (בלילה) ולהדליק (בבוקר) אין זה לצורך מצוה, ולא שייך בזה מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.

עמוד ח

189. ראה גם לקמן פ"ז ס"י (למ"ד שנטילת צפרנים הוא מלאכה מה"ת).
190. ב"ק פ, ב. גיטין ח, ב. רמב"ם פ"ו הי"א (מותר לו לומר לגוי לכתוב לו שטר בשבת). וראה שו"ע סי' שו סי"א (מותר לקנות בית בא"י מן הגוי בשבת וחותם ומעלה בערכאות). מ"א סקי"ט, בשם משפט צדק ח"א סי' לא (כשקנה בע"ש אז מותר לומר לעכו"ם לכתוב בשבת).
191. רש"י גיטין שם ד"ה אפילו.
192. ירושלמי מו"ק פ"ב ה"ד (כיצד הוא עושה, מראה לו כיסין של דינרין, והעכו"ם חותם ומעלה לארכיים). הגהות אשרי מו"ק פ"ב סי' יח. שו"ע שם.
193. ב"ק שם. גיטין שם. רמב"ם שם.
194. בכתיבה, שהיא מלאכה גמורה דאורייתא. תוס' בגיטין וב"ק שם. מ"א סי' שמ סק"י. דלא כאור זרוע ח"ב סי' עו, ורמ"א כאן סי"א (דמיירי בכתב שלהם, שלדעתם אינו אסור רק מדרבנן).

עמוד ט

195. שבלי הלקט סי' קטו בשם גאון. שו"ע סי' שלד סי"ח.
196. שבלי הלקט שם מעירובין צח, א. לבוש סי"ח. מ"א סקכ"ג.
197. דיני כיבוי דליקה ע"י נכרי, ראה לקמן פי"א ס"ו-ז.

עמוד י

198. מ"א סי' שיא ס"ק יג.
199. שמותר אפילו ע"י ישראל (ע"י דבר המותר), כמבואר בשוע"ר שם ס"ד.
200. רמב"ן בתורת האדם ענין מי שמתו ד"ה בפרק המצניע. הובא במ"א שם.

עמוד יא

201. רבא ביצה ו, רע"א. טור ושו"ע סי' תקכו ס"א.
202. רא"ש ביצה פ"א סי' ה. טור ושו"ע שם.
203. שמצוה לקברו קודם שקיעת החמה, כמבואר בשוע"ר סי' עב ס"ב. קו"א סי' תצה ס"ק ג.
204. ארחות חיים הל' יום טוב אות כז. שו"ע שם ס"ב.

עמוד יב

205. רבא שם. טור ושו"ע סי' תקכו ס"ד.
206. רא"ש ביצה פ"א סוס"י ה. מרדכי מו"ק סי' תתסא. תרומת הדשן סי' פב. טור ורמ"א שם ס"ד.
207. מ"א שם ס"ק י (למנהג שלנו הוא אסור).

עמוד יג

208. רא"ש מו"ק פ"א סי' יג. טור ושו"ע שם סוף ס"ד.
209. וכ"ה לקמן סוף פ"י, לענין חולי.
210. תרומת הדשן שם. מ"א שם ס"ק יא.
211. רא"ש שם. טור ושו"ע שם.
212. תרומת הדשן שם. וכמבואר בשוע"ר שם ס"ג.

עמוד יד

213. ביצה ו, א (כחול שויוה רבנן).

עמוד טו

214. רבי עירובין לד, ב. רמב"ם פכ"ד ה"י.
215. טור סי' שמב, בשם רבנו יונה. שו"ע סי' רסא ס"א.
216. שו"ת מהרש"ל סי' מו. מ"א שם ס"ק ו.
217. ט"ז סי' שמב. וראה לקמן פ"ח ס"ו.
218. מהרש"ל ומ"א שם. ולענין שבות דשבות במקום הפסד, ראה לקמן פי"א.

עמוד טז

219. מ"א סי' שמב.

עמוד יז

220. הגהות מנהגים סדר ערב שבת אות כו, בשם מהר"ש ומהר"ם. מ"א סי' רסג ס"ק יא. הטעם שיכולה לברך על הדלקת הנכרי, נתבאר בשוע"ר שם, ובארוכה בקו"א שם ס"ק ג.
221. מ"א שם.
222. מסתימת הלשון כאן, נראה לכאורה שאינו מדייק שיהיה דוקא נר אחד.

עמוד יח

223. מ"א סי' תנה ס"ק ד. ח"י שם ס"ק ה.

עמוד יט

224. כדלעיל פ"א סכ"א.