כוסו של אליהו

קנחמי מוזג, ומתי

נוהגין במדינות אלו למזוג כוס אחד יותר מהמסובין וקורין אותו כוס של אליהו הנביא (שו"ע אדמו"ר תפ, ה) .

והאריך כ"ק אדמו"ר זי"ע לבאר, שעניינה של כוס זה אינו זהה לענין הכוס החמישית (שבדברי הרמב"ם), שהיתה נהוגה בזמן הגאונים והראשונים אך אינה נוהגת בדורותינו. ¹ ואילו המנהג למזוג את כוסו של אליהו נתגלה ונתפשט דווקא בדורות האחרונים, כשקרובים יותר לגאולה ואור האמונה בביאת המשיח מאיר בתוקף יותר. ובלשונו של אדמו"ר בשו"ע יש לומר, שמזיגת "כוס אחד יותר מהמסובין" מורה על בואו של אליהו הנביא והיותו אחד המסובין בשולחן הסדר (לקוטי-שיחות, כז, עמ' 55-48) .

כ"ק אדמו"ר זי"ע התנגד בחריפות לרעיון הנהגת "כוס חמישי" בדורנו - "שהוא היפך פסק-דין השולחן-ערוך והאחרונים, מורי ישראל והפוסקים שנתקבלו מכל ישראל" (אגרות-קודש, כא, עמ' רד) קנטכ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ] היה מדקדק למזוג בעצמו כוס זה, ומדור לדור דקדקו האדמו"רים בזה (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע) .

וראה בס' ויגד-משה (עמ' רנ-רנא) בדבר מיהו המוזג, ושם מס' שיח-אבות (קוידנוב) ומהגדה חקל-יצחק (ספינקא), שהיו מוזגים בעצמם את הכוס של אליהו.

וראה עוד בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' רמו. שעו).

קס[א]

מזיגת כוסו של אליהו - אחר ברכת-המזון, חוץ מזמנים ידועים שהיו מוזגים כוסו של אליהו קודם ברכת-המזון (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע. והוא מס' השיחות תש"ג, עמ' 58)

[ב]

בשנה זו - תש"ג - מזג כ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ] בעצמו את הכוס של אליהו, לפני ברכת-המזון, הן בלילה הראשון והן בלילה השני (ס' השיחות תש"ג, עמ' 58)

[ג]

בסדר הראשון וכן בשני - בשנת תש"ד - מזג כ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ] כוסו של אליהו קודם ברכת-המזון (ס' השיחות תש"ד, עמ' 92)

[ד]

בשני הלילות דשנה זו - תש"ה - מזג כ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ]

את כוסו של אליהו קודם ברכת-המזון (ס' השיחות תש"ה, עמ' 84)

[ה]

מזיגת הכוס של אליהו הנביא היה השתא - תש"ט - בשני הלילות, אחר ברכת-המזון (ס' המאמרים תש"י, עמ' 186 - משיחות חגה"פ תש"ט)

[ו]

ברוב הפעמים היה כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ] מוזג את כוסו של אליהו אחר ברכת-המזון. כך היה נוהג גם אאמו"ר [הרה"ח ר' לוי יצחק]

(המלך-במסיבו, א, עמ' קלו-קלז)

[ז]

כ"ק אדמו"ר זי"ע היה מוזג תמיד את כוסו של אליהו לפני ברכת-המזון. ובס' השיחות תשמ"ט (א, עמ' 391) : מזיגת כוסו של אליהו..

שייכת לחלקו השני של הסדר שקשור עם הגאולה העתידה, שלכן מזיגת הכוס בדרך-כלל היא לאחרי ברכת-המזון, ורק בזמנים ידועים היו מוזגים הכוס לפני ברכת-המזון. ולאחרונה נהגו כן - למזוג לפני ברכת-המזון - בכל פעם.

[ח]

פעם אחת אמר כ"ק אדמו"ר זי"ע, שתמיד היה לו ספק איך לנהוג, והוא נוהג למזוג לפני ברכת-המזון היות ועל כך יש לו טעם מובן יותר - שהרי שתי הכוסות הראשונות הן כנגד העבר, ושתי האחרונות כנגד העתיד, וכוסו של אליהו שייכת גם לעבר ¹ (המלך-במסיבו, א, עמ' רב-רג)

ובפעם אחרת אמר: מוטב להקדים רגע אחד מאשר לאחר, ובפרט שזה מענייני הגאולה (שם, עמ' רפה. וראה שם בעמ' נ, שבשנת תשח"י מזג אדמו"ר זי"ע את כוסו של אליהו אחר ברכת-המזון. ומסופקני האם דייק הרושם בדבריו אלו, וכן בדברים נוספים שבאותה רשימה).

[ט]

בס' ויגד-משה (עמ' רנ; רנב) הביא, שיש נוהגין למזוג את כוסו של אליהו בתחילת הסדר, יש נוהגין למזוג לפני ברכת-המזון (קרלין וסקווירא) ויש נוהגין קודם "שפוך חמתך" (ככתוב בבני-יששכר ובלקוטי-מהרי"ח, במנהגי-בעלז ובדרכי-חיים-ושלום). ע"כ. במנהגי הבית-אהרן מקרלין (עמ' 6) אכן נכתב כנ"ל: כשהיו מוזגין כוס שלישי לברהמ"ז היו מוזגים את הכוס של אליהו), ברם בהגדה שבסידור בית-אהרן-וישראל דקרלין ובמנהגים שם מפורש, שמוזגין הכוס אחר ברכת-המזון, קודם "שפוך חמתך". כך הוא גם בקונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות סו ובהגדת קוידנוב), רזא-דעובדא (עמ' קלא), מנהגי-מהריי"ו (אות שפ-שפא), מנהג באבוב, הגדת לעלוב (עמ' נב), הגדת רוז'ין (עמ' קכא), הגדת זידיטשוב (עמ' פב), הגדת ויז'ניץ וברוב סידורי החסידים. מזיגת הכוס בתחילת הסדר, עם מזיגת כוס הקידוש, מצאתי רק במנהגי-אליק (אות קכז). וראה בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' שיח), נטעי-גבריאל (ב, עמ' רמו. שעז-שעח).

קסאכ"ק אדמו"ר זי"ע היה מוזג את כוסו של אליהו לכוס של זכוכית (ראה לעיל אות מו, אודות כוסות של זכוכית ושל כסף) , וקודם שמזג את היין לתוכה בדק היטב האם הכוס חלקה בשוליה ללא פגם.

והיה מקדים את מזיגת כוסו של אליהו למזיגת הכוס שלו.