"ברך"

קמטברך. ואחר-כך מוזגין כוס שלישי, ואומר עליו ברכת-המזון (סידור אדמו"ר) .

קנכוסו-של-אליהו

בדבר מנהגו של כ"ק אדמו"ר זי"ע למזוג את כוסו-של-אליהו לפני ברכת-המזון, ראה להלן (אות קס [ז& 247;ח]).

קנאשטיפת הכוס

כ"ק אדמו"ר זי"ע נתן את כוסו שישטפוה קודם למזיגת הכוס השלישי. ראה שו"ע אדמו"ר (תעט, ב), שאם אינו נקי צריך שטיפה והדחה. ובס' דרכי-חיים-ושלום (אות תרח), שאת כוס ברכת-המזון צריכים לשטוף, הגם ששטפוה כבר קודם הקידוש. וכמפורש בסידור האריז"ל להר"ר שבתי: כוס ג - ידיח הכוס מבחוץ ומבפנים וכו'. ובס' כף-החיים (תעט, א) כתב, שכן הוא על-פי דברי הזוהר הק' והתיקונים. וכן הוא בהגדת לעלוב (עמ' נא). וראה ס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' שסח).

וכדרכו בכל השנה, היה הרבי מקנח אחר-כך את הכוס מבפנים ומבחוץ במפית נייר.

קנבמים אחרונים

[א]

קודם "מים אחרונים" יאמר פסוק זה "זה חלק אדם רשע מאלקים ונחלת אמרו מאל" (סידור אדמו"ר. וראה שער-הכולל לד, ג)

[ב]

ל"מים אחרונים" אין להעביר ידיו על שפתיו, וכן כל שבעת ימי הפסח (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע. והוא בגלל הזהירות ממצה שרויה, ומחשש שמא נותרו פירורים על שפתיו. ראה לעיל עמ' מג, מו)

[ג]

ואחר "מים אחרונים" יאמר פסוק זה "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'" (סידור אדמו"ר) קנגברכת המזון

מקריא ההגדה הוא המברך ברכת-המזון (כך נהגו, וכך אמר כ"ק אדמו"ר זי"ע במפורש בליל הסדר השני בשנת תשכ"ז. וראה לעיל אות ט [ה], שבשנת תר"פ היה אדמו"ר מוהריי"צ המברך. באחת הרשימות משנת תש"י נאמר, שאדמו"ר זי"ע הוא שבירך את ברכת-המזון). .

וראה בשו"ע אדמו"ר (תעט, ט): נהגו שבעל-הבית האומר ההגדה הוא מברך ברכת-המזון בלילה זה.. ומכל-מקום יכול ליתן רשות לברך לאחר. וראה בס' ויגד-משה (עמ' רמה-רמו), ועיי"ש הטעם שבעל-הבית מברך, מפני שהוא זה שעושה את הסדר.

קנדאחיזת הכוס

אוחזין הכוס בידו [על כף היד], מוגבה [והאצבעות זקופות], עד סוף "בונה ברחמיו ירושלים, אמן". מעמידו אחר-כך [על השולחן], וחוזר ונוטלו לברכת "בורא פרי הגפן" (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע, עם השלמות מס' המנהגים עמ' 22) . ¹

כתב הרה"ק מקומרנא בס' שולחן-הטהור (קצ, ד): כשמגיע לברכה רביעית יעמיד הכוס על השלחן. כך ראיתי אצל הצדיקים.. וכך מנהגינו וכך ראוי לעשות. דלא כסידור יעב"ץ שמלעיג על מנהג ישראל בזה עיי"ש.

ובספרן-של-צדיקים (עמ' 76): הכוס של ברכת-המזון היה אוחז רבינו [הרה"ק רי"מ מקאז'ניץ] עד "בונה ברחמיו ירושלים". חוץ בסעודה שלישית של שבת היה אוחז הכוס גם בברכה רביעית. (ובעז"ה יתבאר עוד במנהגי ברכת-המזון).

בהגדת רוז'ין (עמ' קכא): רבותינו הק' נזהרו מאוד לאחוז הכוס עד אחר ברכת-המזון, ויש שלא היו מניחין אותו אחר-כך על השולחן, אך כמו שאחזו אותו ביד ימין כך היה שותה.

קנהכל המסובים אוחזים כך את הכוס במשך ברכת-המזון, ולא רק המברך. ואף שמלשון אדמו"ר כשלעצמו בהגש"פ שם (שכתב "אוחזין" בלשון רבים) אין זה דבר מוכח ומוכרח (ראה בס' המנהגים שם שכתב באותו לשון, ומיירי רק במברך דכולא שתא), אבל כך נהג כ"ק אדמו"ר זי"ע - שלא הוא היה המברך - וכל המסובים עמו. .

בהגדות ויז'ניץ וסקווירא איתא, שרק המברך אוחז הכוס בידו בשעת ברכת-המזון.

בס' ויגד-משה (עמ' רמו) כתב, שטוב שכל העונים יחזיקו הכוס. וראה בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' שע). ובס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' שיד) כתב, שכמדומה לו שנוהגין שלא להחזיק הכוס. ובהגדת בעלז (עמ' קיח) מובאים שני המנהגים.

*. וראה עוד במנהגי ברכת-המזון של כל השנה, ובהגדה לכ"ק אדמו"ר זי"ע.

קנו"הרחמן"

אומרים רק את "הרחמן" של יום-טוב: "הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו טוב" - וכשחל בשבת מקדימין לו את "הרחמן" של יום השבת - אך אין אומרים את "הרחמן" המיוחד לפסח.

"הרחמן" של פסח נמצא - בשינויים - בסידורי האריז"ל (להר"ר שבתי והר"ר אשר, וחלקו בסידור זאלקווא תקמ"א - אולי לכל יו"ט), והוא: "הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו ארוך, ליום שהצדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהם ונהנין מזיו השכינה, ושים חלקנו עמהם". יש נוהגים לאמרו - כולו או חלקו - רק ביו"ט דפסח (או רק בלילות הסדר), יש האומרים אותו בכל ימות הפסח ואחרים נוהגים לאמרו בכל הימים-טובים. ראה: לקוטי-מהרי"ח (כב, א), דרכי-חיים-ושלום (אות תרח), סידור צלותא דאברהם (ב, עמ' תקנג) - והוסף עליו את האמור בס' מקור-חיים (סוף סי' תעט): מצאתי כתוב שמהרי"ל בלילי סדר אומר בברכת המזון הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו טוב ליום שכולו ארוך ליום צדיקים וכו'.

קנזמזיגת כוס רביעי

מוזגין כוס רביעי ופותחין הדלת ומתחיל "שפוך" (סידור אדמו"ר) .

ובהגדה לכ"ק אדמו"ר זי"ע כתב: מוזגין כוס רביעי, קודם אמירת שפוך חמתך (סידור ר' עמרם גאון. ר"ן ריש פ' ערבי-פסחים. בחיי פ' וארא. אבודרהם). כי ארבע כוסות הם כנגד ארבע כוסות של פורעניות שעתיד הקב"ה להשקות את אומות-העולם - ירושלמי פסחים ריש פרק י' - ואנו אומרים: בזה הכוס הננו משלימין המצוה לכן עשה מה שהבטחתנו ושפוך חמתך גו' (שם). וצ"ע מפני מה לא ביארו, שהוא על-פי דברי ר' לוי בירושלמי שם, שארבע הכוסות הן כנגד ארבע מלכיות, וא"כ כוס רביעי הוא רמז לגלות וגאולה האחרונה, ולכן אז דוקא אומרים "שפוך" (וסרה קושיות הרשב"ץ על טעם הראשון מפני מה אומרים דוקא בכוס רביעי ולא באחרים). עכ"ל.

בסדר ההגדה למהרי"ל מפורש שכוס רביעי מוזגין מיד אחר ששתו כוס דברכת-המזון. וכן הוא לשונו של אדמו"ר בשו"ע (תפ, א): אחר ששתה כוס של ברכת-המזון צריך למזוג כוס רביעי. וראה בס' ויגד-משה (עמ' רנב), נטעי-גבריאל (ב, עמ' שעו), דעת הסוברים שמזיגת הכוס הרביעי היא אחר אמירת "שפוך חמתך". בס' ויגד-משה (שם) הביא ממנהגי בעלז שמוזגין אחר ברהמ"ז. אך בהגדת בעלז (עמ' קל) נאמר, שהמזיגה היא אחר אמירת "שפוך חמתך".