"צפון"

קמו[א]

צפון. ואחר-כך יקח האפיקומן ויחלקו לכל בני ביתו, לכל אחד כזית.

ויזהר שלא ישתה אחר אפיקומן.

ויאכל בהסיבה.

וצריך לאכלו קודם חצות (סידור אדמו"ר)

[ב]

"לכל אחד כזית" - ישנן שתי דיעות: שכזית האפיקומן הוא זכר לפסח, או שהוא זכר למצה שנאכלת עם הפסח. ולצאת ידי שתיהן, כתב אדמו"ר בשו"ע (תעז, ג) : ולכתחילה טוב לאכול שני זיתים, אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עם הפסח. וכן הוא מנהג בית הרב.

ויש לומר, שאם קשה עליו, שאז אוכל רק כזית אחד [שו"ע אדמו"ר, שם], עליו להתנות שהוא זכר על-פי הדיעה שהלכה כמותה (על-פי הגש"פ לאדמו"ר זי"ע וס' המנהגים)

[ג]

"ויזהר שלא ישתה אחר אפיקומן" - מדסתם דבריו משמע: א) שמכל שתייה יזהר, ואפילו מים. ב) שגם בלילה השני צריך ליזהר. וכן נוהגין (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע. ובהגדה שם, שלא לשתות אפילו מים: ר"ש מאוירא במרדכי סוף פ' ערבי פסחים; ליזהר גם בלילה השני: שבלי-הלקט)..

חילוק מים ושאר משקין וחילוק בין הלילות, ראה בשו"ע אדמו"ר (תעח, א. תפא, א). נטעי-גבריאל (ב, עמ' שסה. שפו - והביא שם מהגדת לעלוב להחמיר במים, אך לא כן מפורש שם בעמ' פט: יש אוסרים אפילו שתיה, ואך מים בלבד יש להתיר). להחמיר גם במים נמצא במנהגי-סקווירא (עמ' יט).

[ד]

פירוש ויזהר שלא ישתה, היינו על-ידי שישתדל שלא יהיה צמא; הנהגות הסדר קמ"ל, שישתה, באופן שלא יצמא אחר-כך (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע, עיי"ש)

[ה]

"וצריך לאכלו קודם חצות" - ראה לעיל (עמ' קיט& 247;קכג), בדבר חילוק המנהגים שבזה בין הלילה הראשון ללילה השני.

קמזעישון

רבות קרה שכ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע היה מעשן אחר אכילת האפיקומן ('רשימות' כ"ק אדמו"ר זי"ע, ממה ששמע מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בימי הפסח תרצ"ב בריגא. ובדבר העישון בכל יום-טוב, עוד יתבאר בעז"ה במנהגי יו"ט).

ה"חידושי הרי"מ" מגור אמר שהעישון אחר האפיקומן הוא כשתייה. אך נכדו ה"שפת אמת" עישן אחר האפיקומן, וכן ה"בית ישראל".

ה"דברי חיים" מצאנז לא עישן אחר האפיקומן (אוצר-החיים, אות שנ. עיי"ש בהע'). וראה בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' שסו. שצח).

קמחתליית האפיקומן

איתא בשו"ע אדמו"ר (תעז, יא) : הנוהגין לנקוב חתיכת אפיקומן ולתלותה כו'. ואמר כ"ק אדמו"ר זי"ע, שמעולם לא ראה שינהגו בנקיבת האפיקומן ותלייתו - אף שמובא בשו"ע אדמו"ר (המלך-במסיבו, ב, עמ' קיד) .

ראה אודות מנהג זה בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' שסג), וכתב שם להעיר משו"ע אדמו"ר (הלכות שמירת גוף ונפש, ט): פת תלויה באויר קשה לעניות. וראה מה שכבר כתבו לתרץ בזה בקובץ בית-אהרן-וישראל (גל' נב, עמ' קא-קב; גל' נו, עמ' קכט-קל; גל' סג, עמ' קיב-קיד). ולהעיר מאגרות-קודש מוהרש"ב (ג, עמ' רלו), בדבר לקיחת המצה של עירובי-חצירות "מהכותל.. למעלה מן הפתח", שנראה שהיתה תלויה שם. וראה עוד בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' שכב-שכד), דברים הנעשים בשיירי האפיקומן.