"כורך"

קלא[א] כורך. ואחר-כך יקח מצה השלישית וחזרת עמה כשיעור כזית, ויטבול בחרוסת ויכרכם ביחד ויאמר זה "כן עשה הלל.. יאכלוהו" - ואוכלם ביחד (סידור אדמו"ר) - ובהסיבה , טור ושו"ע סי' תעה (הגהה מסידור אדמו"ר בעל צמח-צדק ז"ל [עכ"ל בסידור תורה-אור]) . כיון שאנו עושין זכר למקדש כהלל, והוא היה טובל ומיסב (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע, על-פי שו"ע אדמו"ר תעה, יט-כ)

וראה עוד בס' ויגד-משה (עמ' רכב) ובהגדת עבודת-ישראל (עמ' רפא).

קלבהטיבול

"ויטבול בחרוסת" - רק החזרת, ולא המצה. והמדקדקין בזהירות ממצה שרויה אין טובלין, ורק נותנין מעט חרוסת יבישה על החזרת, ומנערין אותה אחר-כך ממנה. וכן הוא מנהג בית הרב (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע)

אדמו"ר בשו"ע (תעה, יט) מביא את דעת הסוברים שאין צריכים לטבול בחרוסת את המרור שבכריכה, ודעת הסוברים שגם ב"כורך" צריך המרור טיבול בחרוסת, ומסיים: "והמנהג במדינות אלו כסברא הראשונה, אבל העיקר הוא כסברא השנייה". חילוקי המנהגים בקהל חסידים, ראה בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' שדמ).

והוסף עליו, שגם למנהג סקווירא אין טובלין (הגדה, עמ' כד). ובהגדת ביאלא (עמ' 16), שלא היה מטבל את המרור בחרוסת, ואך את הכורך טבל! בשו"ע ובסידור כתב אדמו"ר, שאחר טיבול ה"מרור" בחרוסת יש לנער ממנו את החרוסת. אך ב"כורך" לא נאמר מאומה בדבר הניעור. וראה דיעות שונות בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' שמו).

קלגקודם אכילת ה"כורך" היה כ"ק אדמו"ר זי"ע נוטל מן החרוסת וממרחה (כמדומה שלוש פעמים) על החריין (ולא על העלים), ואוכלו בכריכה.

בסוף ה"כורך" היה טובל את חתיכת החריין השלימה בחרוסת (שלוש פעמים?) ואוכלה עטופה בעלי החסה (ויש-אומרים שבדרך-כלל היה טובל את החריין של ה"כורך" בחרוסת היבשה בעודנה על הקערה, ורק אם נפלה החרוסת מהחריין היה ממרחה עליו).

קלד"כן עשה הלל.."

הנוסח בסידור אדמו"ר הוא: כן עשה הלל בזמן שבית-המקדש היה קיים, היה כורך פסח מצה ומרור ואוכל ביחד, כמו שנאמר "על מצות ומרורים יאכלוהו".

ובהגש"פ שלו האריך כ"ק אדמו"ר זי"ע בביאור שלושת הדיוקים שבנוסח זה: [א] אין מקדימים ואומרים "זכר למקדש כהלל", [ב] "בזמן שבית-המקדש היה קיים" (ולא: "בזמן שבית-המקדש קיים" כפי שהוא בכמה נוסחאות וגם בסידור אדמו"ר בפ' הקטורת ולעיל בהגדה) , [ג] "פסח מצה ומרור" (ולא: "מצה ומרור" כבכמה נוסחאות ובדברי הפוסקים. ובשו"ע אדמו"ר [תעה, יח]: כורך מצה ומרור כו', ואין מזכירין "פסח".. מכל מקום המזכיר לא הפסיד).

והנה הפתיחה "זכר למקדש כהלל" מצויה כיום בכל הגדות החסידים שראיתי, אך לא בהגדות החסידים הראשונות חלקת-בנימין ובאר-מים, וגם לא ברוב סידורי האריז"ל (לבד מסידורו של הר"ר שבתי).

הנוסח "היה קיים" מצוי בכל הגדות החסידים שראיתי (כולל הגדות החסידים הראשונות הנ"ל) - לבד מהגדת עבודת-ישראל. וכן הוא ברוב סידורי האריז"ל - לבד מאלו של הבעש"ט, של המשנת-חסידים וסידור הפרד"ס.

הנוסח "פסח מצה ומרור" נמצא בסידורי האריז"ל של הבעש"ט, של הר"ר שבתי, של ר"י קאפיל ובסידור הפרד"ס. וכן הוא גם בסידור ראדיוויל, בסידור אור-הישר ובהגדות קוידנוב, ויז'ניץ, 'במסלה' ובעלז, ובס' לב-שמח החדש (יב, ד - אך לא כן בסידור לב-שמח). בהגדות אחרות הנוסח הוא רק "מצה ומרור". כך בהגדות החסידים הראשונות הנ"ל, וכן בהגדות קרלין, לעלוב, סקווירא, טשכנוב ועבודת-ישראל. וכך גם בסידורו של הר"ר שבתי סופר מפרעמישלא. בהגדות נוספות מוקפת התיבה "פסח" בסוגריים.