הנהגות ודרכי החסידים

נחנט שמחה והתוועדות

[א]

בל"ג בעומר לפנות ערב, בין מנחה למעריב, נהגו החסידים לישב להתוועדות. ומטו ביה משמיה דהרה"ח ר' הלל מפאריטש שלושה עניינים: [א] יש לחלק בין תפילת מנחה לתפילת מעריב, ¹ [ב] יש לחלק בין יחיד לרבים, [ג] כל עניינה של התפילה הוא, לפעול עריבות ומתיקות למעלה. ודבר זה נעשה על-ידי התוועדות (ס' השיחות תש"א, עמ' 119)

[ב]

ביום ל"ג בעומר האיץ [הרה"ק מוהרי"א מהאמיל] במתפללים להתפלל בהשכמה, ושלא להאריך יותר מדי. גם הוא התפלל בציבור, ולא האריך יותר מדי. הכוונה היתה כדי שיוכלו להתוועד כל היום (רשימות-דברים, א, עמ' רלא)

[ג]

במועד הל"ג בעומר היו עושים [בהאמיל] סעודה גדולה באחד הבתי-כנסיות הגדולים, והרה"ג הרה"ח ר' אייזיק היה אומר דברי חסידות. ובהיות כי לא היה אפשר להספיק מקום לכל החסידים והבעלי-בתים, היו חוגגים שלושה וארבעה ימים, ולפעמים גם חמישה ושישה.

מנהג עתיק היה בהאמיל, אשר השבת שאחר הל"ג בעומר היו עושים אותו ליום טוב, והיו קוראים אותו "השבת של שמחה" ("דער פרייליכער שבת"), כמו שבת-בראשית אחר שמחת-תורה. ואם היה ל"ג בעומר חל בראשון בשבת, היו חוגגים כל השבוע עד אחר ה"שבת של שמחה".

סדר החגיגה היה, כי אחר התפילה היו כל החסידים, הלומדים והגבירים הזקנים באים לבית הרה"ג הרה"ח הר"א, והיו מדברים בענייני תיקוני העיר הרוחניים, ובהצטרכות הגשמיים. היו עושים הערכה בשביל צרכים שונים, והיו נוסעים לבקר את בית-הקברות, ומשם היו באים לאותו בית-כנסת אשר שם הוערך שולחן הסעודות-מצוה.

כל ימי החגיגה היה הרה"ג הרה"ח הר"א אומר דברי חסידות, ובמשך הימים ההם היו מאספים כסף ההערכה בשביל צרכי העיר האמורים.

בימים ההם היו מכניסים תינוקות לבית רבם, והיו בוחנים את בני התלמוד-תורה והישיבה.

כשחל מועד הל"ג בעומר ביום חמישי או ביום שישי, התקין הרה"ג הרה"ח הר"א, אשר אז יומשך זמן המועד עד אחר השבת השניה ('התמים', ב, עמ' קכ-קכא) סאכילת ביצים

כאמור לעיל (באותיות ב, ט), נהגו לאכול ביצים בל"ג בעומר. על כ"ק אדמו"ר זי"ע מסופר, שנהג לאכול ביצים שקליפתן נצבעה בשעת הבישול בצבע חום.

וראה בס' משמרת-שלום (לח, ג): מנהגי שלא לאכול ביצים ביום זה [דל"ג בעומר], שלא יהיה ח"ו חשש אבילות. והאוכלים אפשר יש טעם אחר בזה, אך שב ואל תעשה עדיף. עכ"ל. המנהג לאכול ביצים קשות צבועות, נרשם במנהגי-קרלין.

סאאכילת חרובים

סיפר כ"ק אדמו"ר זי"ע, כי זכור הוא מבית אביו שנהגו לאכול חרובים בל"ג בעומר (שיחת ש"פ תזו"מ תשמ"ב, אות לז. ושם, שטעמו של מנהג זה הוא לזכר החרובים שמהם ניזונו רשב"י ובנו בהיותם במערה) .

וראה עוד בס' נטעי-גבריאל (ג, עמ' רפט).

סבנתינת צדקה

בנוסף לחיוב הצדקה בכל יום ויום, יש לתת בל"ג בעומר הוספה מיוחדת לצדקה (שיחת ל"ג בעומר תשמ"ח. ס' ההתוועדויות, ג, עמ' 2017) סגעלייה למירון

[א]

בארץ-ישראל נוהגים רבים לעלות לקברו של רשב"י במירון.

בביקורו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ זי"ע באה"ק בשנת תרפ"ט, נסע למירון (בו' מנחם-אב), היה בקבריהם של הרשב"י ובנו, ¹ ובמערת ר' יצחק נפחא (ראה: ס' התולדות אדמו"ר מוהריי"צ, ד, עמ' 32)

[ב]

באשר לנסיעת תלמידי הישיבה למירון בל"ג בעומר, כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע (בשנת תשי"ב) להנהלת הישיבה בלוד: שמחתי במאוד למה שמודיעים, במקצת עכ"פ, בענין הנסיעה למירון בל"ג בעומר. ובטח ימלאו הנוסעים, במכתבים מפורטים (אגרות-קודש, כא, עמ' קס)

ושוב אודות תלמידי אותה ישיבה (בשנת תשט"ו): כיון שנהגו בכגון דא בשנים שעברו, אין כדאי לבטל הענין ולתת מקום ללמוד פירושים בזה, ומהם פירושים שאינם רצויים. אבל לאידך גיסא, אין מההכרח שתסע כל הישיבה וכל הר"מ והר"י וכו' (שם, יא, עמ' סא. ועיי"ש, שהסברא לביטול הנסיעה היתה מצד ביטול הזמן)

ואודות תלמידי הישיבה בירושלים (בשנת תשי"ז): מובן שנכון עשו במה שהרשו לתלמידים לנסוע למירון ביום הבהיר ל"ג בעומר, ומכמה טעמים.

וגם על כגון דא נאמר "עת לעשות לה'" וגו' (שם, טו, עמ' קעב)

וראה בס' נטעי-גבריאל (ג, עמ' רעו) שכתב: היו מגדולי ישראל שהרשו לתלמידי ישיבותיהם לעלות למירון ביום ל"ג בעומר, והיו מהם שמנעו זאת. וכל הלבבות דורש ה'.

[ג]

כוונתו של הרבי בנסיעות אלו היתה, בעיקר לשם עריכת "מבצעים" והפצת יהדות בין רבבות המתכנסים במירון.

במכתבו להנהלת כפר-חב"ד (בשנת תשט"ז) כותב הרבי: בודאי ישתתפו גם אנשי הכפר המתאימים לזה בנסיעה למירון ביום ל"ג בעומר הבע"ל.

ואלו הנשארים בכפר (או בשבת שלפני ל"ג בעומר - גם הנ"ל - ובסמיכות לל"ג בעומר), ימשיכו גם-כן שמחה זו בכפר-חב"ד על-ידי התוועדויות בדברי חסידות ובדברי התעוררות. ומהם התוועדות גם נשי ובנות חב"ד, ד' עליהם תחיינה (שם, יג, עמ' מו-מז)

ובאותה שנה, לצעירי-אגודת-חב"ד בירושלים: פשוט ופשיטא שהשייכים לזה צריכים לסדר נסיעה למירון, ובלי-נדר אשתתף במידה מסויימת בהוצאות הכרוכות בהענין. ואלו שמאיזה סיבות נכונות לא יוכלו לנסוע, בוודאי יארגנו דבר המתאים והתוועדות בירושלים ת"ו, ויתאימו הפעולות עם כל הסניפים והחברים, ותהיה בהצלחה (שם, עמ' נ. עוד בקשר לפעולות צא"ח דירושלים בל"ג בעומר במירון: שם, טו, עמ' קכ. קמ)

בשנת תשל"ג הסכים כ"ק אדמו"ר זי"ע ששיחתו בל"ג בעומר תועבר ב"שידור ישיר" גם למירון, אך לבסוף ביטל הרבי את יציאתו ל"שיחה" באותה שנה (ראה: 'התקשרות', מב, עמ' 11) סדפיוטים

בכמה קהילות ישראל נהוג לומר בל"ג בעומר פיוטים בשבחו של רשב"י (כגון הפיוט "בר יוחאי נמשחת אשריך"). אצל רבותינו נשיאינו לא ראינו שיאמרו פיוטים אלו, אך קרוב לומר שהיה אצלם במחשבה, ולא בדיבור בפה מאיזה טעם שיהיה (ס' ההתוועדויות תשמ"ז, ג, עמ' 271) .

ראה בס' נטעי-גבריאל (ג, עמ' רפז-רפח) אודות הפיוט "בר יוחאי". אך בכל המקורות שהובאו שם לא נזכרה אמירתו בל"ג בעומר דווקא. והנוהגים לזמרו בל"ג בעומר: ס' דרכי-חיים-ושלום (אות תרלד), קדוש-ישראל (עמ' קסב), מאיר-החיים (עמ' רה-רז - ובאה"ק הנהיג לשוררו גם בשבת שלפני ל"ג בעומר), מנהגי הבית-אהרן מקרלין (עמ' 8), וראה עוד במנהגי-קומרנא (אות שנח).

סהקברי צדיקים

בנוסח ה'מענה לשון' שאומרים על אהלי צדיקים נאמר: "בזכות התנאים והאמוראים.. אשר איתן מושבם ובזכות הצדיקים הקבורים במקום הזה".

מוכח מכאן שעל ציון הצדיק ישנם גם שאר הצדיקים, התנאים והאמוראים. לפיכך הריני מציע שביום ההילולא דרשב"י ילכו הכל על הציון [דמוהריי"צ], ששם נמצא גם הרשב"י (משיחת ל"ג בעומר ה'שי"ת. תורת-מנחם, א, עמ' 68-67)

וראה לעיל (אות נו), שבל"ג בעומר שנת תר"פ הלך אדמו"ר מוהריי"צ לציון של אדמו"ר מוהרש"ב.

וכך היה נוהג כ"ק אדמו"ר זי"ע מדי שנה בשנה, לילך בל"ג בעומר לציון כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ זי"ע (וכנ"ל באות נח, נוהג היה לחלוף דרך שדה-השעשועים באם היו מתכנסים שם ילדי ישראל לרגל ל"ג בעומר).

ובשנת תשי"א כתב הרבי באחד ממכתביו (אגרות-קודש, ד, עמ' דש):..הפ"נ שלו.. קראתיו על הציון של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע כשהייתי שם בל"ג בעומר העבר.. יום ל"ג בעומר קרא אותו הרשב"י - שזהו יום הסתלקותו - "יום שמחתו", וידוע גם-כן אשר "שמחה פורץ גדר", וקריאת הפ"נ ביום שמחת רשב"י על ציון נשיאנו - שהוא הוא המגלה רזי תורה בדורנו זה, ועל-ידי תורתו מקושרים אנו כולנו באילנא דחייא היא פנימיות התורה, ועל ידה היא ההתקשרות והדביקות באלקים חיים - יכולה קריאה זו לפרוץ ההסתרים וההעלמות, ולהמשיך לכל אחד ואחד המצטרך לו בבני חיי ומזונא רוויחא.

וראה בס' דרכי-חיים-ושלום (אות תרלה), שבבוקר ל"ג בעומר היה הרה"ק ממונקאטש הולך לציונים של אבותיו הק'. ועוד מביא שם מספרו דברי-תורה בשם הרה"ק משינאווע, שמי שאינו יכול להיות במירון בל"ג בעומר, יהיה עכ"פ בי"א תמוז - יומא דהילולא דהרה"ק מזידיטשוב - על קברו של הרה"ק הנ"ל בעל העטרת-צבי, וירגיש טעם מעין זה.

ובס' זכרון-טוב (עמ' 40): ביום ל"ג בעומר היה [הרה"ק ר"י מנשכיז] אומר שם - באוהל קברי אביו הרה"ק ר"מ מנשכיז ואחיו הרב מקאוולא - הזוהר הק' מהסתלקות רשב"י. עכ"ל. וכך במנהגי בית-אהרן קרלין: כאשר היה ל"ג בעומר בקארלין, הלך ביום ההוא על הציונים של אבותיו הקדושים. ובספרן-של-צדיקים (עמ' 78), שהרה"ק רי"מ מקאז'ניץ נסע בל"ג בעומר על הציון של זקינו המגיד מקאז'ניץ. וראה גם בס' נטעי-גבריאל (ג, עמ' רעז. אך מה שהביא שם ממנהגי-קומרנא אות שנח ליתא, כי לא מיירי בל"ג בעומר אלא "בכל יארצייט של אבותיו הקדושים". ואכן תמוה מפני מה נשתרבב אותו מנהג אל מנהגי ל"ג בעומר).

סותספורת

המנהג הפשוט הוא כדעת האריז"ל, שגם בל"ג בעומר אין מסתפרין.

ראה כף-החיים (תצג, אות יג), נטעי-גבריאל (ג, עמ' רכג).

כ"ק אדמו"ר זי"ע הזכיר כמה פעמים שכך יש לנהוג, ואעפ"כ אירע פעם (קודם קבלת הנשיאות) שהסתפר בל"ג בעומר, ופעם אחת גם אחר קבלת הנשיאות, מטעם הידוע לו (שמעתי מהרה"ח רי"ל גראנער שי') סזתספורת ראשונה

בדבר התספורת הראשונה (אפשערעניש) בל"ג בעומר - ראה לעיל בפרק "ספירת-העומר וימי הספירה" (אות לב).

ואע"פ שלדעת האריז"ל אין מסתפרין בל"ג בעומר, "הוא רק לגדולים ובעלי קבלה, דהא האריז"ל בעצמו הלך שם עם בנו למירון לעשות תגלחתו בל"ג בעומר, ועשה אותו יום משתה ושמחה.. והרי גילח בעצמו את בנו" (שו"ת מנחת-אלעזר, ד, סי' ס).

סחנישואין

[א]

בדרך-כלל אין קובעים את זמן החתונה לל"ג בעומר.

[ב]

בכלל טוב יותר אם אפשרי שהחתונה תהיה באסרו-חג דשבועות, או בימים שאחריו, עד חצי חודש הראשון דסיון. ואם מאיזה טעם רוצה בדוקא בל"ג בעומר, אזי - מפני החילוקי דיעות שיש בזה כמבואר באחרונים - יש לעשותה ביום ל"ג בעומר אבל לא בליל אור לל"ג בעומר (על-פי אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע, ח, עמ' שיח) .

וצ"ע מהאמור בשו"ע אדמו"ר (תצג, ה), שלפי מנהגם של מי שאין אומרים תחנון במנחה של ערב ל"ג בעומר [כמנהגנו], מותרים גם לישא בליל ל"ג.

[ג]

ובשו"ת מנחת-אלעזר (ד, סי' ס) כתב: אם לעשות נישואין ביום ל"ג בעומר..

רק לענין התספורת אין לעשות עפ"י האריז"ל.. ועכ"פ לשארי דברים הוא יום שמחות עפ"י האריז"ל כנודע.. ע"כ בודאי יש לעשות בו נישואי בנו למז"ט, והוא ראוי כן גם לבעלי הסוד וחסידות.. וכן שמעתי בבירור שהגה"ק רבינו בעל דברי-חיים זי"ע מצאנז ציוה לאחד מגדולי תלמידיו לעשות נישואי בנו בל"ג בעומר, ויש אומרים כי פעם אחת עשה רבינו הדברי-חיים בכבודו ובעצמו מנישואי בניו בל"ג בעומר. ומסתבר כן, דהנה מצוה לעשות בו שמחה כל מי שיש לו חלק קצת בזוה"ק ורוצה לדבק בקדושת חכמת האמת וכו' (ומובא תורף הענין גם בס' דרכי-חיים-ושלום, אות תרלו). וראה עוד בס' נטעי-גבריאל (ג, עמ' ריד. רטז).