ל"ג "בעומר"

מטאף שבנוסח ספירת-העומר אומרים "לעומר" ולא "בעומר" (כנ"ל באות יב) , אך בתאריכי מאמרים ומכתבים כתבו גם רבוה"ק "בעומר".

ומקשה כ"ק אדמו"ר זי"ע: צ"ע מה שבכמה מקומות - וגם בדא"ח - מובא ל"ג בעומר , אף שהנוסח של רבינו הזקן בסידורו - וכן מנהגנו - לומר"לעומר" . וכן הוא בסידור (כתב יד) שהתפלל בו הבעש"ט (והוא סידור האריז"ל), וכן הוא בר"ן סוף פסחים, שו"ת הרשב"א סי' קכו, תניא סי' נ, כל-בו סי' נה, של"ה, שערי-תשובה, חק-יעקב, ועוד (לקוטי-שיחות, ג, עמ' 2)

ומבאר רבינו: רבו הדיעות לספור בבי"ת, ובפועל - הנה החידוש היה הנהגת מנהגנו לספור בלמ"ד. ומובן שהקפידו על נוסח הספירה עצמה לשנותה (בהתאם לכל הסברות שנאמרו בחילוק שבין נוסח "בעומר" לנוסח "לעומר"), אבל לא הקפידו לשנות בעניינים שאינם מדוייקים כל-כך, וכמו בתאריך מכתבים וכיו"ב (על-פי אגרות-קודש, יא, עמ' רט-רי. וראה במשמרת-שלום (לו ביאור אות ג) : ומשגירות לישנא בפי העולם 'ל"ג בעומר', נראה שנוסח "בעומר" נוסחא ישנה היא).

ועוד כתב כ"ק אדמו"ר זי"ע (במענה לשאלה למה נקרא יום 'ל"ג בעומר' ולא 'ל"ג לעומר') : בספרי פולין מובא ש'ל"ג בעמר' בגימטריא משה ² - להעיר דרשב"י "היה ניצוץ משה", "ונתעלה לאותו אור שקיבל משה כשעלה לקבל לוחות שניות" (עמק-המלך סב, ד ועד"ז בכ"מ) (לקוטי-שיחות, ז, עמ' 337)

אופני ציון התאריך במכתביהם של רבותינו הק', ראה לעיל (אות כז).

נל"ג בעומר אצל רבוה"ק

הבעש"ט, אדמו"ר הזקן ואדמו"ר הצמח-צדק היו נוסעים בל"ג בעומר אל השדה (אף שהצ"צ לא נהג לצאת לנסיעות, לבד מהנסיעות הידועות לפטרבורג, אך בל"ג בעומר היה יוצא עם החסידים אל השדה). אדמו"ר מוהר"ש היה נוסע עד פרעמאווע (כפר ליד ליובאוויטש).

עד שנת תרנ"ד לא היה אאמו"ר [מוהרש"ב] אומר ביאורים על ל"ג בעומר, ומתרנ"ד החל לומר ביאורים על ל"ג בעומר, לעתים היה זה בשבת שקודם ל"ג בעומר (ס' השיחות תרצ"ט, עמ' 332) נאאצל אדמו"ר הזקן

כאמור לעיל, היה אדמו"ר הזקן יוצא בל"ג בעומר אל השדה. בידינו מאמרי דא"ח שאמר רבינו בל"ג בעומר של השנים: תקס"ב, תקס"ד, תקס"ו ותקס"ט (באותה שנה נאמר המאמר "בדרך", בנסיעתו למינסק, והרה"ח ר' פנחס רייזעס משקלוב שנתלווה אל הרבי כתב את המאמר).

נבאצל אדמו"ר האמצעי

[א]

משנה הראשונה שקבע אדמו"ר האמצעי את משכנו בעיר ליובאוויטש, בשנת תקע"ד, חידש את המנהג הקדום לחוג את חג ל"ג בעומר על פני השדה מחוץ לעיר, בעריכת סעודה קלה, שתיית משקה ואכילת ביצים מבושלות, בניגונים ובריקודים. באמצע הסעודה או בסופה היה בא כ"ק אדמו"ר ואומר מאמר חסידות, והיה מצוה לזקני החסידים לספר לפניו את אשר זוכרים ממנהגי חגיגת ל"ג בעומר בשנים שעברו, ענייני התורה שיחות והסיפורים שדיברו אז. ואחרי אשר נסע כ"ק אדמו"ר היו החסידים מטיבים את לבם ושמחים כל היום עד לפנות ערב.

וכשנתיישבו חוכרי הכפרים החסידים.. בסביבות ליובאוויטש, נקבע מנהג חגיגת ל"ג בעומר בסעודות גדולות.. מאחר תפילת שחרית ל"ב בעומר (לקוטי-דיבורים, עמ' 1046-1045)

[ב]

אצל אדמו"ר האמצעי היה ל"ג בעומר מיו"ט המצויינים. היו יוצאים לשדה, הוא לא היה נוטל ידיו [לסעודה], אך היה שותה "משקה" (אף שמצד בריאותו היה הדבר אסור עליו). ראו אז מופתים רבים, רובם בנוגע לבנים [=להיפקד בבנים]. ¹ ובמשך כל השנה היו ממתינים לל"ג בעומר (על-פי לוח 'היום יום', עמ' נה. והוא מדיבורי מוהריי"צ בחורף תרצ"ה) בשיחת ל"ג בעומר תש"י, ביאר אדמו"ר זי"ע את מנהגו של אדמו"ר האמצעי לצאת לשדה ולהראות מופתים בנוגע ללידת בנים (תורת-מנחם, עמ' 61-60).

ובשיחת ל"ג בעומר תשי"א, נתבארה שייכותו של אדמו"ר האמצעי לל"ג בעומר, בזה שהסתלקותו היתה במלים "כי עמך מקור חיים" כהסתלקותו של רשב"י (תורת-מנחם, ב, עמ' 95).

נגאצל אדמו"ר הצמח-צדק

[א]

..אז - בשנת תר"ד - היה עדיין הסדר שאת סעודת ל"ג בעומר ערכו בשדה.. הסדר היה שבאור לל"ג בעומר היו החסידים עורכים סעודה ומתוועדים עד מאוחר בלילה. בבוקר ל"ג בעומר היו מתפללים בהשכמה, מתוועדים עד שעה שתיים בצהרים, ואז היה אדמו"ר הצמח-צדק יוצא אל ה"עולם". באותה שנה חל ערב ל"ג בעומר בסדר תניינא של בה"ב, והרבנים התירו - בהוראת שעה - ליטול ידים לסעודה אחר תפילת המנחה (ס' השיחות תש"א עמ' 58. וראה שם שהרה"ק ר' הלל מפאריטש לא הפסיק תעניתו, וכן הוא בלקוטי-דיבורים עמ' תקכ ועמ' 1046)

[ב]

סדר חגיגת ל"ג בעומר היה כנהוג מימי קדם לצאת חוץ לעיר (פעם אל הככר שלפני חצר האנאראווע ופעם לשדה המישור שבכפר אחרעמאווא).. הזוכה בעריכת החגיגה היה מזמין את החסידים היושבים ואת האורחים הבאים, שיבואו אליו עוד ערב ל"ג בעומר, ואחר תפילת מנחה גדולה ביום ל"ב בעומר היה עורך סעודה גדולה בדגים ובשר שנמשכה עד תפילת ערבית. בשעת הסעודה היו חוזרים מאמר דא"ח, מספרים סיפורי חסידים, מנגנים ורוקדים, ועל-פי רוב היו נעורים כל הלילה ומתפללים בהשכמה תפילה בציבור במתינות וגם באריכות. בשעה האחת-עשרה היתה מוכנה סעודת חלב עם משקה יי"ש לרוב, ומשעה השלישית בערך היו מחכים לביאתו של כ"ק אדמו"ר [הצמח-צדק].

(בשנת תר"ד אמר הרבי מאמר דא"ח ד"ה "עד הגל הזה", התעכב כשתי שעות ונסע לביתו)...

בשנת תר"ט היתה הפעם האחרונה לחגיגת חג ל"ג בעומר בשדה הקרובה להאנאראווע, שבה השתתף כ"ק אדמו"ר [הצ"צ]. בשנה ההיא חל ל"ג בעומר ביום החמישי. ביום הרביעי אחר תפילת שחרית הלכו כל האברכים היושבים ותלמידי הישיבה והאורחים שבאו על יום השבת פ' אחרי-וקדושים העבר ונשארו עד אחר החג, והאורחים החדשים שבאו על ל"ג בעומר.. לחוג את חג הל"ג בעומר כנהוג בכל שנה מאז התיישב כ"ק אדמו"ר [האמצעי] - בשנת תקע"ד - בליובאוויטש.. בל"ג בעומר, בשעה הרביעית לערך אחר חצות היום, בא כ"ק אדמו"ר [הצ"צ]

ויאמר מאמר חסידות ד"ה "להבין ענין הכתר".. ויתעכב כשלוש שעות.

וטרם נסעו ציוה לנגן את ניגון כ"ק רבינו אדמו"ר הזקן, ניגון בעל ארבעת הבבות הידוע.. כשנסע כ"ק אדמו"ר לביתו נתאספו זקני החסידים.. ויחזרו את המאמר.. ויתפלאו על אשר צוה כ"ק לנגן את ניגונו של כ"ק רבינו הזקן... (לקוטי-דיבורים, עמ' 1042-1037)

[ג]

ברשימת דרושי אדמו"ר הצמח-צדק מצינו אודות מאמרי דא"ח שנאמרו בל"ג בעומר של השנים: תקצ"ג, תקצ"ח, תר"ד, תר"ו, תר"ט, תרט"ז ותרכ"ד.

נדאצל אדמו"ר מוהר"ש

כאמור לעיל, היה אדמו"ר מוהר"ש נוסע בל"ג בעומר עד פרעמאווע (כפר ליד ליובאוויטש).

ומצינו לו מאמרי דא"ח שאמר בל"ג בעומר של השנים: תרכ"ח, תרל"א (שני מאמרים), תרל"ח, תרל"ט, תר"מ.

נהאצל אדמו"ר מוהרש"ב

[א]

..פעם נהגו לעשות "הדלקות" לא רק במירון, אלא גם בירושלים ובחברון. בשנת תרנ"ג [או תרנ"ד - אין זוכרים כיצד אמר אדמו"ר] קנה אאמו"ר [מוהרש"ב] את ההדלקה הראשונה (ס' השיחות תרצ"ט, עמ' 330)

[ב]

ההדלקה בחברון ת"ו רצוני לקנות, אך על קבר רשב"י לא יקנה עבורי (אגרות-קודש מוהרש"ב, ג, עמ' יד - כב אדר תרמ"ח. הטעם לאי רצונו של מוהרש"ב לקנות את ההדלקה במירון, הוא כנראה מפני שעל קבר רשב"י חגגו ה"חופשים", כמסופר בס' השיחות תרצ"ט שם. גם באיגרת משנת תרמ"ז מצינו שאדמו"ר מוהרש"ב מזכיר את מכתבו "על-דבר ההדלקה" - אגרות-קודש, א, עמ' טו).

[ג]

רבותינו הקדושים, מהוד כ"ק רבינו הזקן ועד הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [מוהרש"ב], היו נוסעים בל"ג בעומר אל השדה. בשנת תרנ"ד נסעתי עם הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [מוהרש"ב] אל השדה. הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק סיים את תפילתו בערך בשעה 10 בבוקר, אמר את המאמר ד"ה "בחד קטירא אתקטרנא" (שחזר עליו שוב בשנת תרע"ח ואז הותחל "להבין ענין הילולא דרשב"י"), ואחרי השעה 11.30 נסענו [לשצערבינא] ללא ידיעת איש (ס' השיחות תש"ד, עמ' 119)

[ד]

בל"ג בעומר אחרי תפילת שחרית היתה התוועדות קצרה בבית הרבי [מוהרש"ב], בחדר האוכל. על השולחן היה "משקה" וביצים קשות וקלופות. הרבי לקח ביצה עם המזלג ושם אותה בצלחת, חתך אותה בסכין באורך לחצאין, וכל חצי שוב חתך לשניים באורך. שרו כמה ניגונים ואמר מאמר חסידות [והיו מניחים את בחורי הישיבה להיכנס להתוועדות זו] ('ליובאוויטש וחייליה', עמ' 57 [בתוספת מה ששמעתי מהרה"ח ר' רפאל הכהן ע"ה])

[ה]

ברשימת מאמרי אדמו"ר הרש"ב רשומים מאמרים שנאמרו בל"ג בעומר של השנים: תרנ"ד, תרנ"ו, תרס"א, תרע"א, תער"ב (שני מאמרים?), תרע"ח ותרע"ט (וראה בקטע הבא, משנת תרס"ו).

[ו]

את המאמר ד"ה "וספרתם" (מפ' אמור תרס"ו), אמר אדמו"ר [מוהרש"ב] פעמיים: פעם ראשונה בש"ק בבית-המדרש (ב"זאל הקטן"), ופעם שניה בל"ג בעומר, בחדר האוכל שבביתו (לשמע-אזן, עמ' 81) נואצל אדמו"ר מוהריי"צ

[א]

בל"ג בעומר, אחרי התפילה שנתארכה הרבה אחר חצות היום..

הלכתי עמו [עם מוהריי"צ] על הציון [של מוהרש"ב], וכמו תמיד גם בפעם הזו תיכף כשניגש אל הציון התחיל בבכיות ואמירת תהלים בקול, עד כי נמס ממש כל לב השומע.. עזבתי את הציון ויצאתי.. ואחרי עבור כחצי שעה הרגשתי פתאום שנשקטו הקולות והבכיות.. וראיתי והנה כ"ק [מוהריי"צ] שליט"א עומד שקט בלי שום בכיות, והתהלים שבידו סגור, ומדבר בחשאי ובתנועות ורמזים כאלו כאשר ידבר איש עם רעהו.. וברור היה לנו כפי ההשערה שהוא חוזר מאמר דא"ח לפני אביו רבינו נ"ע.

ועמד כך שעה וחמישה מינוטין. ואחר-כך פתח שוב את התהלים והתחיל לאמר עוד מזמורי תהלים בקולות ובכיות כמקודם על משך עשרים מינוטין, עד כי יצא, והלכנו חזרה.. באשר שכבר היתה השעה מאוחרת הוכרח להתפלל מקודם מנחה, ואחר מנחה ירד למעונו במדור התחתון לטעום מה.. וכעבור כעשרה מינוטין נקראתי אל כ"ק שליט"א במעונו, וכאשר נכנסתי אליו אמר לי בזה הלשון: "הבטחתי היום לאבי לחזור לפני אנ"ש היום מאמר דא"ח, אבל אין בכחי כעת לדבר דא"ח לפני כל אנ"ש, אבל הרי הבטחתי לאבי, על-כן אני רוצה לחזור מאמר דא"ח לפניך לבדך, ואקיים בזה הבטחתי לאבי".. ואמר לפני מאמר "להבין ענין הלולא דרשב"י". ועיקר המאמר היה חציו הראשון מהמאמר שאמרו אחר-כך בשבת הבאה (אשכבתא-דרבי, עמ' 119)

[ב]

ברשימת מאמרי אדמו"ר הריי"צ רשומים מאמרי ל"ג בעומר בשנים: תרצ"ב, תרצ"ה, תרצ"ו, תרצ"ז, תרצ"ט-תש"א, תש"ד ותש"ח. רובם של המאמרים הללו לא נאמרו, אלא רק נכתבו וניתנו על-מנת ללומדם בל"ג בעומר (וראה בקטע הקודם אודות שנת תר"פ, ובקטע הבא אודות שנת תרפ"ה).

[ג]

בל"ג בעומר תרפ"ה היתה ההתוועדות בחדר האוכל. אדמו"ר [מוהריי"צ] זי"ע אמר את המאמר ד"ה "כשמן הטוב" (לשמע-אזן, עמ' 134)

[ד]

להתוועדות ל"ג בעומר [תש"ד] אצל כ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ]

שליט"א, הניחו להיכנס רק מספר מוגבל של אנשים: רבני אנ"ש, המבוגרים שבתלמידי התמימים, ויחידי סגולה. ארבעה עד חמישה מניינים לערך. הרבי שליט"א דיבר מעניינא דיומא על-דבר הילולא דרשב"י, וסיפר מהתנהגות אבותיו כ"ק רבותינו הק' בל"ג בעומר (על-פי קובץ-ליובאוויטש, 3, עמ' 35. וראה ס' השיחות תש"ד, עמ' 116 ואילך) נזאצל אדמו"ר זי"ע

[א] גם רבינו קיים לעתים התוועדות עם אנ"ש בין מנחה למעריב (כגון בשנים תש"ל, תשל"ה ותשמ"ה), ובכמה שנים התוועד בליל ל"ג בעומר או במוצאי היום. מאמרי דא"ח נאמרו רק בשנים ספורות (תשי"א, תשכ"ב, תש"ל, תשל"ה), והיו שנים שלא היו בהן לא התוועדויות וגם לא כינוסי ילדים.

וראה בסעיף הבא.

נחכינוסי ילדים ותהלוכות

בל"ג בעומר שנת תש"ג - בחיי אדמו"ר מוהריי"צ - נערך כינוס ילדים בחצר 770, ואדמו"ר זי"ע עמד בראשו. ¹

גם בשנת תשי"ג נערך כינוס, ורבינו נשא דברים בפני הילדים (וכן שיחה לתלמידי הישיבה המבוגרים). ² בשנת תשט"ז עברו לצורת "פאראד" - צעדה מלווה בשלטים וכרזות. הרבי אמר שיחה מיוחדת לילדים, ואחר-כך צעדו המשתתפים ל"פארק" לסעודת ל"ג בעומר. להפתעת כולם ביקר הרבי גם ב"פארק".

בשנת תשי"ז הוחלט לערוך את ה"פאראד" בכל פעם של"ג בעומר יחול ביום ראשון - יום חופשי מלימודים בכל בתי-הספר - ולהשתדל שישתתפו בו ילדי ישראל מכל בתי-הספר העממיים. משנת תשכ"ו השתתפו גם תלמידי ישיבות ומוסדות חינוך תורניים שונים.

מ"פאראד" ל"פאראד" גדלה המתכונת, בדרך-כלל נהג רבינו להיות נוכח בכולם, לומר שיחה בפני הילדים, ולצפות בצועדים שעברו על פניו ובתערוכות לנושאי יהדות שהוצגו על משאיות נוסעות. אחרי הצעדה יוצאים הילדים לשדה ³ - לאחד הגנים הגדולים - למנוחה ושעשועים, ובדרכו ל"אוהל" נהג הרבי לחלוף דרך הגן ולצפות בילדים.

בשנת תשמ"ח, שנת "הקהל", נערך "פאראד" גדול - אף של"ג בעומר לא חל אז ביום הראשון בשבוע - אך הרבי לא אמר שיחה ולא יצא לצפות בו. שנת תש"נ היתה השנה האחרונה שה"פאראד" נערך בנוכחותו של רבינו (לכל הנ"ל ובפרטות יותר, ראה: 'כפר חב"ד', גל' 287, עמ' 16-9; גל' 666, עמ' 16-14. 'התקשרות', גל' מב, עמ' 8 ואילך)

בשנת תש"מ הורה הרבי לקיים תהלוכות גם בארץ-ישראל, ולא פחות משישים תהלוכות. מאז קיימו וקבלו עליהם לערוך תהלוכות גם באה"ק, ובאופן ד"מוסיף והולך" מדי שנה בשנה (ראה 'התקשרות' שם, עמ' 14 ואילך)

בשנת תשמ"ג ניתנה ההוראה לעריכת מבצעי ל"ג-בעומר ברחבי תבל "ברוב עם", ולהשתדל שכל ילד יהודי ישתתף במבצעים אלו, ולקשרם לאמירת פסוקים מהתורה-שבכתב ושבעל-פה, ולנתינת צדקה (ס' ההתוועדויות תשמ"ג, ג, עמ' 1425. שערי-המועדים - ל"ג בעומר, עמ' שנא-שנב)