פרשת בחוקותי

סטפרשת התוכחה

[א]

איתא בלקוטי-תורה לאדמו"ר הזקן (פ' בחוקותי מח, א): אף שלפי הנראה דברי התוכחות אלו הם קללות, אבל לפי האמת אינם רק ברכות (וראה גם לקוטי-שיחות, ז, עמ' 233. א, עמ' 283)

ביאר כ"ק אדמו"ר זי"ע, שעניינה של התוכחה הוא טהרת וזיכוך הכלי, ולפיכך היא נקראת לפני חג-השבועות, כי לפני המשכת הגילויים הנעלים חייבת להיות טהרת הכלי (על-פי לקוטי-שיחות, ב, עמ' 392)

[ב]

בפרשת בחוקותי, לשלישי - פרשת התוכחה - עולה הבעל-קורא, ומעצמו, ומברך לפניה ולאחריה (על-פי לוח 'היום יום' עמ' נו וס' המנהגים עמ' 31)

בקריאת התוכחה כמה מנהגים בזה (ראה נ"כ שערי-אפרים שער ז סכ"ג, וש"נ ). בבית-הכנסת כאן נוהגין, אשר הבעל-קורא עולה מעצמו (בלי שיקראוהו בשמו), ומברך תחילה וסוף (אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע, טו, עמ' תנג) .

שלא לקרות את העולה לתוכחה בשמו, כן הוא ברמ"א (תכח, ו). שהקורא הוא העולה לפרשה זו, כן הוא בס' הלולא-דרבי (כ, א): ובכמה מקומות מברך הקורא בעצמו עליה, כדי שלא יהא חשש שיכוין לקלל את השונא. עכ"ל. וכך גם בס' דרכי-חיים-ושלום (אות רג): יש לעלות לתורה הקורא בעצמו (וראה שו"ת מנחת-אלעזר א סי' קו ונמוקי-או"ח סי' תכח). בבאבוב, בגור ובטשרנוביל נוהגים שקוראים את הבעל-קורא לעלייה זו.

בס' הדרת-קודש (כז, ב) מספר: פעם אחת הייתי בצאנז פ' תבא, והוא היה בעצמו הקורא ועלה שישי, וכן היה המנהג בזידיטשוב. עכ"ל. אך אין זה כדוגמת מנהגנו, מאחר והרה"ק מצאנז היה עולה תמיד לשישי, ואילו בתוכחה שבפ' בחוקותי שהיא שלישי לא היה עולה (ראה אוצר-החיים צאנז אות קעה). במנהגי-מהרי"א מזידיטשוב (אות לא) נאמר, שבפ' בחוקותי ותבוא היה עולה לתורה לתוכחה - אך לא ברור משם האם הוא עצמו היה הקורא בתורה. וראה עוד בס' נטעי-גבריאל (ג, עמ' רג).

אודות המנהג לקרות את התוכחה בלי ברכה לפניה ולאחריה (היינו בלי שמישהו יעלה לפרשה זו), ראה בספרים המובאים באוצר-החיים (שם בהע'), ושכך נהג הרה"ק מראפשיץ. וכן הוא מנהג סקווירא.

בהיות הרה"ק ר' נחום מטשרנוביל אצל הבעל-שם-טוב קראוהו לעלות לפ' התוכחה, הבעש"ט בעצמו היה הקורא בתורה, ונתרפא הרה"ק ר' נחום (ספרן-של-צדיקים, עמ' 7).

ע"חזק חזק ונתחזק"

גם העולה לתורה אומר "חזק חזק ונתחזק" (ס' המנהגים. לוח 'היום יום' עמ' יב)

אמירת העולה לתורה "חזק חזק ונתחזק" - לא חשיב הפסק, כי הוא שייך לקריאת הסיום (ראה שולחן-ערוך אדמו"ר הזקן סי' קסז סעיף ט) . וגם הוא - העולה - אומר, כי נוסחא שלנו היא "ונתחזק"... (אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע, ד, עמ' יד)

והוא דלא כמ"ש בקצות-השולחן (סוף סי' פד ובדי-השולחן אות כב), שהעולה שותק ואינו אומר כלום. ובמכתבו הנ"ל מבאר רבינו: [א] מדוע אין אמירה זו חשובה הפסק (היות והיא שייכת לקריאה), [ב] מה משמעותה של אמירה זו, שעיקרה ברכת הקהל לעולה "חזק" (ועל זה מבאר, שאנו אומרים גם "ונתחזק", לכן זו גם ברכה לקהל. משא"כ בנוסח הקדום שאמרו רק "חזק", וזו ברכה לעולה בלבד).

בספרי המנהגים לא מצאתי למנהגנו חבר. אלא שבס' משנה-הלכות (ז, שו"ת סי' כב) כותב, שלכאורה כן הוא מנהג העולם. ומס' כנסת-הגדולה הביא שם, שהעולה משיב לקהל "חזקו ואמצו", ומוכח דלא חששו להפסק.

עאהתוועדות

המנהג בכמה וכמה קהילות קדושות בישראל, שב"שבת חזק" מכינים הגבאים "קידושא רבא", ובוודאי יחזקו ויחדשו מנהג זה בכל המקומות.

ובהתוועדות זו יוסיפו באמירת דברי-תורה, בקבלת החלטות טובות להוספה בלימוד התורה ובקיום המצוות בהידור, ויוסיפו בשמחת "גמרה של תורה" (על-פי שיחת ש"פ ויחי תש"נ, ס' השיחות, א, עמ' 233)