"כרפס"

סזכרפס . נוטל פחות מכזית כרפס ויטבול במי מלח או חומץ, ויברך.. בורא פרי האדמה. יכוין להוציא גם המרור בברכה זו (סידור אדמו"ר) .

ובהגש"פ לאדמו"ר זי"ע: תוס' ד"ה מטבל (פסחים קיד, א) כתב בחומץ או במים ומלח. אבל בסידור של"ה ויעב"ץ: במי מלח או בחומץ . אבל לא בחרוסת, דכיון דבטיבול שני חרוסת מצוה - לאחר שמילא כריסו ממנו יביאנה למצוה אתמהה (רא"ש שם). עכ"ל.

בשו"ע (תעג, יד) כתב אדמו"ר: שיטבלנו בחומץ או במי מלח או בשאר מיני טיבולים, ואם אין לו יטבלנו בחרוסת. וראה דיעות שונות מה מהם עדיף וחילוקי מנהגים, בס' ויגד-משה (עמ' לד-לו), נטעי-גבריאל (ב, עמ' רפא).

אכילה פחות מכזית היא המנהג הפשוט, אך במנהגי-קומרנא (אות שלא) איתא, שאכלו כזית כרפס וברכו "בורא נפשות".

סחכ"ק אדמו"ר זי"ע השתמש במי מלח, והיה נותן (מוסיף?) מלח בקערה קודם לטבילת הכרפס, ומטבילו שלוש פעמים.

סטנטילת הכרפס היא מן הכרפס שבקערה, כדלהלן, ולא כהנוהגים שלא ליטול מכרפס זה, אלא מן המוכן בצד (מנהג המובא בס' ויגד-משה עמ' רצה בהוספה לעמ' קיג. וכן הוא בהגדת זידיטשוב, עמ' מז ועמ' פ) עמהר"ש נ"ע היה מחלק כרפס ומרור משלו להנשים, גם להקרובות שהיו סועדות עמם. אבל לא לאכילת מצה ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ממה ששמע מאדמו"ר מוהריי"צ בימי הפסח תרצ"ה בווארשא) עא"ויטבול" ואחר-כך "ויברך", כדי לתכוף הברכה להאכילה בכל מה דאפשר (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע, מחק-יעקב תעה, ה. וכן הוא בשו"ע אדמו"ר שם, יב. וראה הדיעות שבדבר זה בס' נטעי-גבריאל, ב, עמ' רפ) עב"יכוין להוציא גם המרור בברכה זו", כי אין אמירת ההגדה וכו' חשובים הפסק והיסח הדעת (שו"ע רבינו סי' תעד) . ומכוון להוציא גם המרור של "כורך" (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע. וראה עוד בשו"ע רבינו תעג, יז-יח) .

אלא שב'רשימות' (מימי הפסח תרצ"ב בריגא), כותב אדמו"ר זי"ע בשם אדמו"ר מוהריי"צ: בברכת "בורא פרי האדמה" אין לפטור אלא את הכזית מרור, ולא זה של "כורך". כן אמרו לי (כנראה כ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע. הכותב). עכ"ל.

וצ"ע.

בהגדת קוידנוב (עמ' מו) נאמר, שנזהרים מלהשיח ולדבר מכאן ועד לאחר הכריכה.

עגאי בעי הסיבה

בכרפס לא ציין [אדמו"ר בסידורו] אם יאכלנו בהסיבה או בלא הסיבה (כמ"ש במרור), ויש לומר דדינו כמו שאר הסעודה דלילה זה, דהרשות בידו שלא להסב, והמיסב הרי זה משובח (שו"ע רבינו סי' תעב, יד) , ולא ציין אלא במקום שהחיוב או הפטור הוא מוחלט.

ונוהגין לאכלו שלא בהסיבה (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע. ובהגדה שם: לדעת רוב הפוסקים כרפס אינו צריך הסיבה, שבלי-הלקט, מטה-משה, ברכי-יוסף ועוד. ודלא כדעת הבית-דוד).

ויש לומר טעם לדבר, שהרי הכרפס עניינו היפך החירות, ולכן אין אוכלים אותו בהסיבה שהיא דרך חירות (המלך-במסיבו, ב, עמ' צח)

כך הוא המנהג גם בס' דרכי-חיים-ושלום (אות תקפט - וראה בהע' שם), בסידור קרלין, בהגדת רוז'ין (עמ' מג) ובהגדת לעלוב (עמ' נ). דיעות שונות הובאו בס' ויגד-משה (עמ' קיא-קיב ובהוספות עמ' רצה), וכתב שכן נתפשט המנהג לאכלו בלא הסיבה. ושם בשם הרה"ק רא"מ מגור, שבזמננו אין להסב במקום שאין מחוייבים. ועוד דייק שם מלשון אדמו"ר בשו"ע (שם), שהעתיק את דברי הרמב"ם בדין ההסיבה, ובמקום שכתב הרמב"ם "ושאר אכילתו ושתייתו אם היסב הרי זה משובח", כתב רבינו "שאר כל הסעודה". משמע שדוקא בשעת הסעודה אם היסב הרי זה משובח. וראה בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' רסט), נטעי-גבריאל (ב, עמ' רפג-רפד).

עדסילוק הכרפס

[א]

לאחר "כרפס" לא ראיתי מחזירין הנשאר מהכרפס על הקערה, ובמילא מכאן ולהלן אין על הקערה אלא חמישה דברים (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע)

[ב]

אחרי "כרפס" נשאר במקרה הבצל הנשאר על המצות, והסירו והניחו על השולחן ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, מהנהגות אדמו"ר מוהריי"צ בימי הפסח תרצ"ה בווארשא) [ג]

את הכרפס היה מסלק לאחר הטיבול (רשימת אחד הת' דאוטבוצק "מה ששמעתי מרמ"ש [= הוא כ"ק אדמו"ר זי"ע] ששמע מכ"ק אד"ש [מוהריי"צ נ"ע]". מהרשימה עצמה לא ברור למי מתייחסת הנהגה זו, האם למוהר"ש שהנהגתו [הנעתקת לעיל]

בבצלים רשומה שם לפני הנהגה זו, או שמא למוהריי"צ שגם הנהגותיו רשומות כאן.

אך מהלשון שבהגש"פ ובס' המנהגים, משמע לכאורה שהכוונה להנהגתו של מוהריי"צ, וכפי שהוא בסעיף הקודם).

[ד]

שאלתי את כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ], מדוע אין מחזירין את ה"כרפס" לקערה, שהרי שני ה"סגול" שבקערה בצירוף לשלוש המצות והקערה עצמה הם כנגד עשר הספירות, ומדוע שלא ישארו העשר עוד זמן מה. כ"ק מו"ח אדמו"ר לא אמר טעם לדבר, אלא השיב בפשטות שכך נוהגים (המלך-במסיבו, א, עמ' קלא)

[ה]

וראה בס' ויגד-משה (עמ' קיג ובהוספות עמ' רצה), שיש נוהגים להשאיר מעט מהכרפס על הקערה עד אכילת המצה, או עד סיום הסדר. וכן ראה בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' רפד).

בשו"ע (תעג, כה) כתב אדמו"ר: ולאחר שאכלו מהירקות יכול לסלק מעל השולחן את מה שנשתייר מהירקות והחומץ או מי המלח. עכ"ל. אך לכאורה אין מכאן ראיה לענייננו, היות ורק להלן (בסעיף כו) מדבר רבינו אודות סידור הקערה על-פי הסוד.