"קדש"

נגמזיגת היין לכוס

[א]

מנהג בית הרב: מוזגין הכוס, ואין מדקדקין שימזוג אחר (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע)

וכן הוא בכל ארבע הכוסות.

[ב]

פעם מזגו לאדמו"ר מוהריי"צ, וכן מזג פעם מוהריי"צ לאביו אדמו"ר מוהרש"ב (והיה זה מחמת בריאותו), אך מכך שלא נהג כך תמיד, משמע שלא הניחוהו למזוג. ¹ ואמר כ"ק אדמו"ר זי"ע, שהוא עצמו לא יניח שימזגו לו. ומה שכתב בהגש"פ שלו רק ש"אין מדקדקין שימזוג אחר", הוא בגלל שאצל חותנו [מוהריי"צ] מזגו פעם אחת (ראה: המלך-במסיבו, א, עמ' ר; רג)

[ג]

בשו"ע (סי' תעג) השמיט אדמו"ר תיבת לו ["מוזגין לו"] וכתב: מוזג כוס ראשון.. מוזג כוס שני, דמשמע בעצמו. ובסידור השמיט לגמרי את התיבות "מוזגין כוס ראשון", כי אין חילוק בין קידוש של ליל פסח לשארי יו"ט או שבתות השנה, שבעל-הבית ממלא כוסו.

ומה שבאיזה סידורים כתוב אצל כוס שני "מוזגין לו כוס שני" הוא טעות הדפוס, ובסידור הראשון דקאפוסט שהגיה אדמו"ר הזקן לא נמצא תיבת לו. [ראה עוד להלן בכוס שני].

ומה שזה מקרוב הדפיסו סידורים והגדות בנוסח אדמו"ר "מוזגין לו כוס ראשון איש אחר דרך חירות ולא בעצמו ומקדש עליו" - הוא שיבוש גמור, כי לא נמצא זה בנוסח אדמו"ר. ועוד, כי מחמת זה נהגו ההמון שכשאין להם מי שימלא את הכוסות אזי זה ממלא כוסו של זה וזה ממלא כוסו של זה כמו מחלפי סעודתייהו בפורים, ואין זה שייך לחירות של פסח.

ועוד וכו' (שער-הכולל מח, יג. ודבריו אלו נתקבלו להלכה גם בהגדת מהר"ז, עמ' נב. ולהעיר שגם בסידורי סלאוויטא הגירסא היא: "מוזגין כוס ראשון לקידוש").

[ד]

ואף שבשו"ע שלו (ריש סי' תעג) העתיק [אדמו"ר הזקן] מ"ש ברמ"א (שם), וכתב "ואם אפשר טוב שלא ימזוג הבעל-הבית בעצמו, אלא אחר ימזוג לו, שיהא לו כמשרתו, כלומר דרך חירות ושררות זכר ליציאת מצרים", יש לומר דכיון שאין זה אלא אם אפשר לא העתיקו בסידורו.

ומה שתירץ בשער-הכולל דדין "אחר מוזג לו" הוא דוקא ביינות חזקים..

משא"כ ביינות שלנו כו' - צ"ע... (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע)

וראה עוד בס' ויגד-משה (עמ' מז-מט), מנהג-ישראל-תורה (עמ' רפ), נטעי-גבריאל (ב, עמ' רמו). ובס' ערכי-יהושע (אות קיט), שהוא היה מוזג את הכוסות של כל המסובים!

נדכדרכו בקידוש של כל השנה, היה כ"ק אדמו"ר זי"ע ממלא את הכוס ביין על כל גדותיו, עד שהיה נשפך ממנו לצלחת. וכך סיפר גם על כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, שהיה יין בצלחתו "מכיון שהכוס צריך להיות מלא ראה שו"ע אדמו"ר (קפג, ג. רעא, יח). ובס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' רלג), מנהגים שונים במילוי הכוס. המנהג של מילוי הכוס עד שתעלה על גדותיה וישפך מהיין לצלחת, נתבאר בשיחת ש"פ שלח תשמ"ב (אות כז), ונעתק בס' המלך-במסיבו (ב, עמ' קטו בהע').

והיה הרבי ממלא את הכוס בכמה שפיכות (אולי בשלוש - כך בוודאי היה במילוי הכוס אחר שהטיף ממנה בהקראת המכות, להלן אות קו).

נהכשחל בשבת

פסח שחל להיות בשבת, אומרים "שלום עליכם", "אשת חיל", "מזמור לדוד ה' רועי", "דא היא סעודתא" - בלחש (על-פי ס' המנהגים, עמ' 28)

וזוהי "משנה אחרונה", אך במהדורות הראשונות של 'היום יום' (עמ' מו) נאמר: כל זה אין אומרים בשבת חול-המועד ושבת יום-טוב. עכ"ל.

שכך אמר לו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ לכ"ק אדמו"ר זי"ע: במוצאי שבת חול-המועד אין אומרים "ויתן לך". וכן אין אומרים "שלום עליכם", אחעט"ב [=מזמור "אשת חיל"], "מזמור לדוד" ו"דא היא סעודתא" - בין בשבת חול-המועד בין שבת ויו"ט. אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע וכן אאזמו"ר [מוהר"ש] נ"ע לא אמרו. היו זמנים שאמרו (איני יודע אם בחוה"מ או ביו"ט או בשניהם - הכותב), אבל זה אינו שייך לאחרים. פעם אמרו לי טעם על זה (איני יודע אם על הפרישה או האמירה - הכותב) בעל-שם'סקע ווערטער ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ד, עמ' 12 ו-22, מימי חגה"ס תרצ"א בריגא)

וכן ב'רשימות' (מימי הפסח תרצ"ב בריגא), מדיבורי אדמו"ר מוהריי"צ: בשבת חול-המועד פסח אין לומר "שלום עליכם".

ומצינו חילוקי מנהגים בזה: יש האומרים "שלום עליכם" גם כשחל פסח בשבת: ילקוט-מהרי"א מזידיטשוב (אות קיג, ובהגדת זידיטשוב), מנהגי-ספינקא (עמ' ל, ובהגדת ספינקא), מנהגי-בעלז (עמ' לד, מב; הגדה, עמ' לה), לב-שמח החדש (ט, ג אך החרוזים נאמרים פעם אחת בלבד), הגדת ויז'ניץ והגדת בית-אהרן דקרלין (ובמנהגי-קרלין עמ' רכ, שאומרים בלחש). אך בין כל אלו יש חילוקי מנהגים נוספים בקשר לאמירת "אשת חיל" ו"אתקינו" (כולו או מקצתו), ואכמ"ל. וראה גם בהגדת 'במסלה' דזידיטשוב (עמ' לא).

ויש שלא אמרו "שלום עליכם": מנהגי-קומרנא (אות שכה), מנהגי-מהריי"ו (אות שמה), קונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות סג והגדת קוידנוב), מנהגי הבית-אהרן מקרלין (עמ' 6), הגדת צאנז (עמ' קצט), הגדת ראפשיץ (אות נ), הגדת לעלוב (עמ' נב - אבל אומרים "אשת חיל"), הגדת רוז'ין, הגדת סקווירא (עמ' כא - ואומרים "אתקינו"), ערכי-יהושע (אות קיח - אמר "אשת חיל" ו"אתקינו"), מנהגי-אליק (אות קטז - וגם לא את כל הסדר של ליל-שבת).

נואחיזת הכוס

מנהג בית הרב: לוקח הכוס בימינו, מוסרו לשמאלו, מעמידו - דרך הורדה מלמעלה למטה - על כף ידו הימנית, כשהיא כפופה קצת כעין בית קיבול, ארבע אצבעותיו מוגבהות והאגודל מושכב מן הצד. ומקדש מעומד, והכוס מוגבה למעלה משלושה טפחים מעל גבי השולחן. וכל זה הוא גם בשאר ימות השנה (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע) .

בשו"ע (קפג, ז) הביא אדמו"ר שתי דיעות באופן אחיזת היד בכוס: על הכף והאצבעות זקופות, או על האצבעות ממש. והדיעה הראשונה קרובה למנהגנו, אלא ששם הכוונה שכל חמש האצבעות תהיינה זקופות, ולא רק ארבע כמנהגנו. ומצויין שם למגן-אברהם בשם השל"ה, והוא בשער האותיות (קדושה, דף פג, א): קבלתי להניח הכוס על כף הימין והאצבעות זקופות, וסי' ואתן את הכוס על כף פרעה.

ולא כאותן שנוהגין לאחוז הכוס בימין דהיינו שאצבעות מקיפות את הכוס [שהיא דיעה שלישית]. ויש קצת הוכחה לזה בזוהר [ח"א א, א]. עכ"ל. ובמנהגי ליל-שבת יבואו בעז"ה חילוקי המנהגים שבדבר זה.

אצל כ"ק אדמו"ר זי"ע היתה הכוס מונחת ברובה על כף היד, ומיעוטה על האצבעות. ולכאורה היא כעין פשרה בין שתי הדיעות הנ"ל שבשו"ע אדמו"ר.

נזקידוש מעומד

אנו נוהגין לקדש מעומד, הן בשבת ויום-טוב הן בפסח (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע. ושם: כן הוא בפרי-עץ-חיים שער יח פרק יד, ושער כא פרק ו. סידור האריז"ל. משנת-חסידים. ועיין שו"ע או"ח סי' רעא, סעיף י ונושאי-כלים).

ב'רשימות' אדמו"ר זי"ע (ה, עמ' 18), אודות הנהגת אדמו"ר מוהריי"צ בפסח תרצ"א בריגא: קידוש בעמידה.

וכך גם ב'רשימות' אודות הנהגת מוהריי"צ בפסח תרצ"ה בווארשא: קידוש בעמידה. במענה על שאלתי [אמר מוהריי"צ]: לעולם קידשו בעמידה.

בס' ויגד-משה (עמ' פח-פט) הביא דעת הפוסקים דגם הנוהגין לקדש תמיד בעמידה, בליל פסח יקדשו בישיבה. אך מכך שאדמו"ר בשו"ע (תעג, ח) כתב "עיין סי' רע"א" דייק שם, שהנוהגין לעמוד בכל שבת, יעשו כן גם בפסח. ראה גם בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' רנ).

נחהבטה בנרות

כשמתחיל יתן עיניו בנרות, ובשעת ברכת הקידוש - בכוס (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע, מדברי הרמ"א רע"א, י. מובא בשו"ע אדמו"ר שם, יט)

ודבר זה נוהג לא רק בקידוש של שבת, אלא גם בקידוש ביום-טוב ש"יש לו כל דיני קידוש של שבת לכל דבר" (לקוטי-שיחות, כב, עמ' 283. על-פי דברי שו"ע אדמו"ר שם, ד) וטוב שיהיו נרות אלו הנרות שברכו עליהם, ובפרט ביום-טוב שמברכים שתי ברכות - גם ברכת "שהחיינו" (לקוטי-שיחות, שם)

וכדאי שגם בשעת הסעודה יהיה על השולחן נר אחד לפחות מאותם נרות שברכו עליהם (שם).

את דבריו אלו אמר כ"ק אדמו"ר זי"ע בביקורו בחדר-האוכל של הישיבה לפני ה"סדר" של שנת תשמ"א, וב"יומן שנת 'הקהל'" מאותה שנה (עמ' 127) מסופר, שהרבי ביקש מהטבחית שתשאיל לבחורים את אחד הנרות שהדליקה במטבח, כדי שבשעת הקידוש יתנו בו את עיניהם. הרבי הורה גם להניח את הנר על כסא גבוה, כך שכל הבחורים יוכלו לראותו.

נטהנשים

[א]

כשהיה כ"ק אדמו"ר זי"ע מיסב עם מנין אנשים, היה אומר את הקידוש בשקט. גם מי שעמד בסמוך לו לא היה יכול לשמוע אלא תיבות בודדות, וברור שהנשים שישבו בחדר הסמוך לא שמעוהו כלל.

וראה בס' ויגד-משה (עמ' צג-צה), בדבר עשיית הקידוש על-ידי הנשים. ובשו"ע אדמו"ר (תעב, כב): בארבע כוסות של פסח, שאף בני הבית שהן שומעין הקידוש וההגדה מבעל הבית וכו'.

באחת הרשימות מצינו, שהרבנית אשת כ"ק אדמו"ר זי"ע עמדה בפתח החדר בשעה שהרבי קידש (וכך גם בזכרונותיו של אחד המשמשים, 'כפר חב"ד' גל' 635, עמ' 29). אך גם כך לא היה באפשרותה לשמוע, כנ"ל.

[ב]

אשה שבירכה "שהחיינו" בשעת הדלקת הנרות ועושה קידוש בעצמה, תיזהר שלא לברך שוב "שהחיינו" בקידוש (ויגד-משה עמ' צב. שבח-המועדים עמ' 214 והע' 9 שם. נטעי-גבריאל (ב, עמ' רס) ס"יום טוב מקרא קודש"

בנוסח הקידוש: "..את יום חג המצות הזה ואת יום טוב מקרא קודש הזה זמן חרותנו" (סידור אדמו"ר)

וכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע בהגש"פ שלו: ואת יום-טוב מקרא קודש הזה - כן הוא במסכת סופרים פ' י"ט, בסידור רב עמרם גאון, בסדר התפילה להרמב"ם ובסוף הלכות שבת, אבודרהם, סידור [האריז"ל] לר' שבתי רשקוב ועוד. וראה שו"ע ריש סימן תפ"ז ונושאי-כליו. עכ"ל.

וכן הוא בסידורי האריז"ל: זאלקווא תקמ"א, כוונות הפרד"ס ושל הר"ר אשר (אך לא כן בסידור האריז"ל של הבעש"ט). הנוסח "יום טוב מקרא קודש" נמצא גם בהגדות: זידיטשוב, 'במסלה' וספינקא, וכן בהגדת צאנז (עמ' רב-רג) לכמה מנהגים.

סא"ומועדי קדשך"

בנוסח הקידוש: ומועדי - גם בחול אומרים "ומועדי" בוא"ו, וכמו שאומרים ושבת בוא"ו (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע) .

כך כתב גם בשער-הכולל (מח, יד). במהדורה הראשונה של סידור תורה-אור (תרמ"ז) נדפס "מועדי" ללא וא"ו, אך במהדורת תרנ"ב תוקן, ונרשם ב'לוח התקונים' שם כדי שלא ישובו "לתקן" לפי המהדורה הראשונה. ובכל זאת נדפס במהדורות המאוחרות של סידור תורה-אור ללא וא"ו - ונתקן שוב בלוח-התיקון שבמהדורת ברוקלין תש"א. בסידורי סלאוויטא הוא בוא"ו.

סביקנה"ז. הנרות

במוצאי שבת מקדשין יקנה"ז (סידור)

[א]

מנהג בית הרב: בהבדלת מוצאי ש"ק שחל ביום-טוב, אין מקרבין הנרות ואין מאחדין השלהבת שלהם, וכן אין מביטים בצפרנים. ורק, בעת ברכת "בורא מאורי האש", מסתכל בנרות כמו שהם כל אחד בפני עצמו (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע)

ובקונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות סז): ולא היו מקרבין שני נרות בשעת ברכת הנר, כדי שלא יהיה נראה ככיבוי בעת הפרידתן זה מזה. וראה עוד בס' ויגד-משה (עמ' צא, ובהוספות עמ' רצב-רצג), מנהג-ישראל-תורה (עמ' שע-שעא), נטעי-גבריאל (ב, עמ' רנז - ושם גם טעם לנוהגין שלא להביט בצפרנים).

[ב]

בשנים הסמוכות להסתלקותו של אדמו"ר מוהר"ש באו חסידים לליובאוויטש, ובאותה שנה היתה קביעות של 'יקנה"ז', וישאלו את בני מוהר"ש האם צריכים להביט בצפרנים. הרה"ח רז"א - המבוגר בבנים - השיבם: זוכר אני שפעם חל הפסח במוצאי-שבת, וראיתי שזקיני הצמח-צדק לא הסתכל בצפרנים (על-פי שמועות-וסיפורים, א [מהדורת תשל"ב], עמ' עא-עב. בשם הרה"ח ר' פרץ [מוצ'קין]) .

סגשתיית הכוס

[א]

שותה הכוס בישיבה, בהסיבת שמאל דרך חירות (סידור אדמו"ר)

[ב]

בפסח שותה הכוס, כולו (ב"ח סי' תעב) , ובבת-אחת (מגן-אברהם שם)

- מנהג בית הרב. וכן בשאר שלוש הכוסות (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע) .

וראה שו"ע אדמו"ר (תעב, יט-כ). ובס' ויגד-משה (עמ' מו-מט), נטעי-גבריאל (ב, עמ' רמג-רמד). וכמנהגנו כן הוא גם במנהגי-אליק (אות קכה), בהגדת ביאלא (עמ' 16) ובהגדת ראפשיץ (אות טז).

[ג]

ובכל ארבע הכוסות מוזגין כוס מלא. ראה לעיל (אות נד), ובשו"ע אדמו"ר (תעב, כד). ס' ויגד-משה (עמ' מו).

ברכה אחרונה *. לענין שאין מברכין ברכה אחרונה "על הגפן" אחר שתיית הכוס הראשונה - ראה להלן (אות קטז).