משך הסדר, ואמירת ביאורים בהגש"פ

יד[א]

מנהג בית הרב, בקבלה מדור לדור, להתחיל את הסדר הראשון תיכף אחר תפילת ערבית ושלא להאריך בו, כדי לאכול את האפיקומן קודם חצות לילה. לא כן הסדר השני, אשר עורכים אותו בשעה מאוחרת בלילה, והאדמו"ר מאריך בביאור ההגדה ובענייני תורה והתעוררות לעבודה (ס' המנהגים, מהקדמת כ"ק אדמו"ר זי"ע לקונטרס חגה"פ תש"ג [לקוטי-דיבורים עמ' תא]) .

ולהעיר מדברי אדמו"ר בשו"ע (תפא, א): בשאר הדברים הנוהגין בליל זה [חוץ מאכילה ושתייה אחר כוס שלישית ורביעית] אין חילוק בין ליל ראשון לליל שני בשום ענין (הזהירות באכילת האפיקומן קודם חצות לילה - כמו הפסח שלא היה נאכל אלא עד חצות - מבוארת בשו"ע אדמו"ר תעז, ו).

[ב]

רבותינו הק' היו אומרים ביאורים רק בחלק "מגיד" שבהגדה, החל מהפיסקא "הא לחמא עניא". ולא ביארו את כל העניינים כסדרם, אלא פעם פיסקא זו ופעם פיסקא אחרת. בפיסקא "כמה מעלות טובות למקום עלינו", לא היו מפסיקים בין ארבעה-עשר חרוזי "דיינו" עד "לכפר על כל עוונותינו", ואחרי פיסקא זו היו ממשיכים ומבארים. אבל לא אחר ברכת "אשר גאלנו". (על-פי שיחות כ"ק אדמו"ר זי"ע. ואילו ב'רשימות' להלן מסופר שמוהרש"ב נהג לומר בלילה הראשון ביאורים "בחצי השני" של ההגדה) .

במנהגי הצדיקים מצינו חילוקי מנהגים, היו שהקפידו שלא לומר מלה במשך כל ה"סדר", ואחרים שהיו מפסיקים ואומרים דברי-תורה.

טוהסדר היה נמשך אצלו [אצל מוהר"ש] לערך שלוש שעות. ובשעה 1/4 על שעה 1 נגמר בשתי הלילות. אך אחר-כך היה הולך לחדרו און האט פארבראכט [="ישב"] עם הבאים איזה שעות (מרשימות אחד הת' דאוטבוצק, "מה ששמעתי מרמ"ש [= כ"ק אדמו"ר זי"ע] ששמע מכ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ] שליט"א") טז[א]

[אצל אדמו"ר מוהרש"ב], בלילה הראשון היו מתחילים את הסדר בערך בשעה 8. עד השעה 30.10 היו אומרים את ההגדה ומדברים בענייניה, ובשעה 11 כבר היה אאמו"ר [מוהרש"ב] מזרז לאכילת ה"כזית" של ה"מצה", ה"מרור" וה"כורך". אך הכל היה נעשה בשלוה ובמתינות.

בליל הסדר הראשון היו מקפידים לאכול את האפיקומן קודם חצות, משא"כ בסדר השני שלא הקפידו על זה. בליל הסדר השני לא היו מוגבלים כל-כך בזמן כפי שהיו בליל הסדר הראשון (לקוטי-דיבורים, עמ' 269-268)

[ב]

בסדרים, אאמו"ר [מוהרש"ב] היה נוהג לקצר בלילה הראשון, כדי לאכול את האפיקומן קודם חצות. אבל בלילה השני היה מאריך יותר: ההתחלה היתה לפני השעה 9, והיה גומר בשעה 4-3... היה מאריך בביאור ההגדה. אחר-כך היה הולך לבית-התפילה, משוחח שם, והיה חוזר לביתו באור היום (ס' השיחות תרצ"ו, עמ' 129. נעתק חלקו ללוח 'היום יום', עמ' מה)

[ג]

הנהגת הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זי"ע היתה, שבלילה הראשון של הפסח היו מהדרים - והקפידו לדייק - לאכול את האפיקומן לפני חצות הלילה, ואת אמירת ההגדה היו מסיימים שעה ומחצה אחר חצות הלילה. בלילה השני של הפסח היו מתחילים את הסדר בשעה 30.9; הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [מוהרש"ב] היה מאריך באמירת ההגדה בניגון המקובל, אומר ביאורים רבים מאוד בהגדה, ומספר סיפורים שונים.. בלילה השני היו אוכלים את האפיקומן אחר חצות (ס' השיחות תש"א, עמ' 94-93)

[ד]

כ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע היה מבאר בהגדה: בלילה הראשון - בחצי השני, כדי שיהיה אכילת האפיקומן קודם חצות. וביותר בלילה השני. לא על-דרך פירוש ההגדה, כי אם עניינים עניינים.

הרבה פעמים בשייכות אל הדא"ח שדיבר. פעם (פסח [תר] נ"ז. קצת מסופקני. הכותב) דיבר ע"פ "ועברתי בארץ מצרים" משך שתי שעות ויותר. ביאר "מלאך" "שרף" "שליח" - יצירה בריאה אצילות, ועוד למעלה יותר, אחר הצמצום וקודם הצמצום וכו'. קרה שהפסיק וחשב, אבל לא אמר. ואחר-כך קרא אותי ואמר לי: את זה חשבתי, ורשום הדברים ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ממה ששמע מאדמו"ר מוהריי"צ בימי הפסח תרצ"ב בריגא) יז[א]

ליל א' מקפיד [מוהריי"צ] שתהיה אכילת אפיקומן קודם חצות, ולא בלילה הב'. ליל ב' מבאר בהגדה ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ה, עמ' 19)

[ב]

פרשת ימי החג [דשנת ה'ש"ת]:..בשעה תשע התחלת הסדר.. אמירת ההגדה והשיחות ארכו עד השעה האחת-עשרה, אחר-כך הסעודה וברכת-המזון קודם חצות. שיחות אחר ברכת-המזון, וסיום ההגדה בשעה השניה אחרי חצות הלילה.

משעה העשירית לערך עד השעה הראשונה, היה החדר מלא אנשים הבאים לראות את עריכת הסדר.

בלילה השני ישבו לשלחן הסדר בשעה התשיעית. אמירת ההגדה עם הסעודה עד השעה הראשונה אחרי חצות. סיימו בחצי השעה הרביעית אחרי חצות הלילה ('הוספה' לס' השיחות ה'ש"ת, עמ' 182-181)

[ג]

[בשנת תש"ה]: הסדר הראשון הסתיים בשעה 2.00 אחר חצות הלילה, והסדר השני נמשך עד 5 לפנות בוקר. הרבי [מוהריי"צ] שליט"א ביקש את המסובים לומר את ההגדה בקול רם, וכמעט בכל פיסקא הסביר הרבי משהו מההגדה, סיפר או ביאר ענין בחסידות (קובץ-ליובאוויטש', 2, עמ' 24) יח[א]

גם בבית אאמו"ר [הרה"ח ר' לוי יצחק נ"ע] היו מדייקים רק בלילה הראשון לאכול את האפיקומן קודם חצות, ובלילה השני לא הקפידו (המלך-במסיבו, ב, עמ' צז)

[ב]

בלילה הראשון, בערך בשעה 11.50 - קרוב לשעת חצות, נהג הרבי - בשנים שהיה ה"סדר" נערך בדירת אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע - לפנות לאחד הבחורים שעמדו סביבו, ולשאול "מה השעה". ¹ בשני הלילות היה ה"סדר" מסתיים בערך בשעה 1.15 בלילה.

ראה בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' שלא), מהי שעת "חצות". ואכמ"ל.

[ג]

בשני הלילות נהג כ"ק אדמו"ר זי"ע להשיב לשאלות המסובים, אך לא היה אומר ביאורים בהגדה.

בלילה השני (בשעה 1.30 בלילה), נהג הרבי לצאת אל הקהל להתוועדות, ומבאר מענייני ההגדה. כך נהג החל משנת תשי"א (ובשנת תשי"ב, גם בלילה הראשון), ומשנת תשי"ז ואילך נהג לומר גם מאמר דא"ח, שפתיחתו היתה אף היא באחת מפיסקאות ההגדה.

ניכר היה שהתוועדות זו נערכת כדי לקיים את מנהג רבותינו הק' להאריך בביאורי ההגדה בליל הסדר השני. אבל בעת שהיה עורך את הסדר בבית חותנו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, היה הרבי יושב כתלמיד לפני רבו ולא היה אומר ביאורים (אלא רק משיב בקצרה באם היה נשאל על-ידי מישהו מהמסובים).

סדר זה היה נהוג עד שנת תש"ל, כל עוד נערך ה"סדר" בדירת אדמו"ר מוהריי"צ, וחדל אחר פטירת הרבנית נחמה דינה ע"ה (בעשירי בטבת תשל"א). משנת תשל"א ואילך ערך הרבי את ה"סדר" בביתו (ובשנים האחרונות - בסמוך לבית-המדרש), ולא יצא אחר-כך אל הקהל.

יטבדבר אכילת האפיקומן בלילה השני, ראה בס' ויגד-משה (עמ' רמא-רמב ובהוספות עמ' שה), מנהג קומרנא, גור והרה"ק ממאקרוב שגם בלילה השני הקפידו לאכלו קודם חצות. אך רבים הנוהגים שלא להקפיד על כך בלילה השני, כבס' דרכי-חיים-ושלום (אות תרה). ובשו"ת שבס' אמרי-נועם דז'יקוב, שכך מנהגם של כמה אנשי מעשה. וכך בהגדת צאנז (עמ' רד), הגדת ויז'ניץ (וראה: אבן-שתיה, עמ' צ; קדוש-ישראל, עמ' קנז; מאיר-החיים, עמ' קצד). וכן במנהגי מהריי"ו (אות שעג. שצא), מנהגי-ספינקא (עמ' לא), תפארת-איש (עמ' שפז)..

בהגדת רוז'ין (עמ' קיב): בבויאן הקפידו על אכילת אפיקומן לפני חצות רק בלילה הראשון. אבל כשחל במוצאי ש"ק, אף בלילה הראשון לא הקפידו. בסדיגורא לא הקפידו אף בלילה הראשון. "לא דיברו אפילו מזה, אף שידעו את ההלכה", כהתבטאות ה"אביר יעקב" מסדיגורא.

ואילו בס' רזא-דעובדא (עמ' קלא) - שעל-פי האמור בס' מנחם-ציון להרה"ק מרימנוב, בלילה השני דקדקו לאכול את האפיקומן אחר חצות (אלא שמדברי הרה"ק מרימנוב נראה לכאורה שיש להטמין את האפיקומן עד חצות גם בלילה הראשון! אך ראה בילקוט-מנחם אות כה, שזה בלילה השני דוקא, עיי"ש). ומנהגו של החתם-סופר היה, שגם בלילה הראשון לא הקפיד לאכול את האפיקומן קודם חצות (מנהגיו, עמ' נז). וכן הוא המנהג הרשום בהגדת סקווירא (עמ' כד). ויש שנמסר שהקפידו לאכול האפיקומן קודם חצות, ואין מחלקין בין הלילות: ילקוט-מהרי"א מזידיטשוב (אות קיז. וכן בהגדת זידיטשוב עמ' פ), קונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות סה), ערכי-יהושע (אות קלב).

וראה גם בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' שיב-שיד), נטעי-גבריאל (ב, עמ' שס. שצז).

* ומ"ש לעיל (אות יז) מ'קובץ ליובאוויטש', בדבר אמירת ההגדה בקול רם - ראה להלן (אות פ).