המסובים

ט[א]

בבית אדמו"ר האמצעי אכלו בחג-הפסח [בסדרים] רק מנין מבני המשפחה, ולא הניחו לשם אורחים; אצל אדמו"ר הצמח-צדק לא היו מניחים האורחים להיות בעת הסדרים - שבהם ישבו רק מנין מהקרואים ובניו הקדושים - אך כולם היו מקבלים את כל צרכי הפסח מבית אדמו"ר. והיו שולחים להם בערב-פסח יין, מרור, חרוסת וגם מצה-שמורה של ערב-פסח (ס' השיחות תרצ"ז, עמ' 231-230. וראה בסיפורי השד"ר הרה"ח ר"י היילפרין, מגדל-עז עמ' קצו, על קבוצת חסידים שבאה אל הצמח-צדק לחגה"פ ממרחקים - מבסרביא - ולא הניחום להיות נוכחים בשעת עריכת הסדר).

הצמח-צדק - היה זמן שהיה סמוך לגמרי על שולחן חותנו [אדמו"ר האמצעי], זמן - שהיה בא רק להשלים הסדר אצל אדמו"ר האמצעי, וזמן שהיה עושה כל הסדר לעצמו ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ה, עמ' 21. מדיבורי אדמו"ר מוהריי"צ בימי הפסח תרצ"א בריגא)

[ב]

מהר"ש נ"ע, לה"סדר" היה ביחד עם בניו וגם איזה מהקרובים, בחדרה של א"ז [=אמי זקנתי, הרבנית מרת רבקה] ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ממה ששמע מאדמו"ר מוהריי"צ בימי הפסח תרצ"ה בווארשא)

[ג]

פרשת ימי החג [דשנת ה'ש"ת]:..המסובים מנין. נוכחו כמה מניינים..

משעה העשירית.. היה החדר מלא אנשים הבאים לראות את עריכת הסדר ('הוספה' לס' השיחות ה'ש"ת, עמ' 182-181)

[ד]

לסדרים בשנת תש"ה, וכן לשאר סעודות החג, הוזמנו לשולחן הרבי [מוהריי"צ] כמה מניינים מרבנים ונכבדי אנ"ש מהמקורבים, וכן אורחים.

ובנוסף להם נאסף קהל רב מאנ"ש והתמימים כדי להאזין לדברי הרבי (קובץ ליובאוויטש, 2, עמ' 24)

[ה]

[אצל אדמו"ר מוהריי"צ, בשנת תר"פ, הזמינו כמה נכבדים לשולחן הרבי], ועם המשמשים היה מנין לכל סעודה. וכ"ק [מוהריי"צ] שליט"א היה מברך ברכת-המזון לכל סעודה. כסא רבינו [מוהרש"ב] נ"ע עמד על מקומו כמו בחיים חיותו, וכ"ק שליט"א ישב על מקומו שהיה יושב תמיד בחיי רבינו נ"ע.. ולא ישב בהסיבה (אשכבתא-דרבי, עמ' 115) י[א]

[בשנת תש"י] נערך ה"סדר" בבית אדמו"ר [מוהריי"צ] הכ"מ כפי שהיה נהוג בחיים חיותו בעלמא דין. במקומו של האדמו"ר הכ"מ הוכנה הקערה עם הכוסות ומקום להסיבה, בלי שום שינוי. כ"ק אדמו"ר [מוהרמ"מ] שליט"א היסב בשעת שתיית הארבע כוסות ובאכילת ה"כזיתים" וכו'. לאחד מאנ"ש שי' ששאל את כ"ק אדמו"ר שליט"א להטעם שהוא עושה "הסיבה", ענה, שבנוגע לעניינים הנוגעים להלכה הרי "לא בשמים היא" (ימי-בראשית, עמ' 129)

[ב]

וכך היה נהוג גם בכל השנים שכ"ק אדמו"ר זי"ע ערך את ה"סדר" בדירת חותנו אדמו"ר מוהריי"צ, בראש השולחן עמד כסאו של מוהריי"צ, ועל השולחן הונחה קערת כסף, כוס הכסף שלו, מזלג וכף.

כשערך כ"ק אדמו"ר זי"ע את הסדר בדירת מוהריי"צ נ"ע, היו מסובים מנין אנשים, ובהם גיסו הרה"ח רש"ג ע"ה (וראה בס' ויגד-משה עמ' רמו, טעמים שיהיה הסדר בעשרה דוקא) יא[א]

ביום הראשון של חג-הפסח שנת תש"י, הביע הרבי את פליאתו על אנ"ש והתמימים שלא באו לסדר שנערך בבית אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, ולא אכלו שם את ה"אפיקומן" שלהם. ואכן, בליל הסדר השני באו לשם רבים, והרבי ציוה שיתנו גם להם מרק מקערת-הכסף של אדמו"ר הזקן, כנהוג בסעודות אלו (ימי-בראשית, עמ' 130) [ב]

גם בשנים הבאות היו מניחים לאנ"ש ולתמימים להיות נוכחים בחדר, אך משנתרבו התלמידים וצר להם המקום - ועקב כך רבו הדחיפות וההמולה והופרע מהלך הסדר הראשון בשנת תשכ"ט - החליט כ"ק אדמו"ר זי"ע שלא יניחו עוד להכניסם. הודעה על כך נתפרסמה למחרת מטעם הנהלת הישיבה, בשם המזכירות. ¹

בליל הסדר השני, בשעת הסעודה, שאל הרש"ג את הרבי אם ניתנת הרשות להכניס את התלמידים מאה"ק שעומדים לחזור לשם אחר החג, הרבי הסכים והתלמידים נכנסו. שוב ביקש הרש"ג עבור התלמידים השלוחים שחזרו מאוסטרליא, והרבי הסכים שגם הם יכנסו. הם עדיין לא סיימו את עריכת הסדר שלהם, והרבי נתן לכל אחד מהם מהאפיקומן שלו, ציוה להושיבם ליד השולחן ושישתו שם גם את שתי הכוסות האחרונות (אודות נתינת האפיקומן אמר למחרת, שהשלוחים הם בכלל "בני ביתו").

בשיחתו בלילה השני של פסח הביא הרבי את דברי מוהריי"צ, שאצל מוהרש"ב לא היו נוכחים בשעת עריכת הסדר אלא המסובים המוזמנים בלבד, וכך היה גם אצל מוהריי"צ. ואמר הרבי שתמה היה על שאנ"ש לא יהיו נוכחים בשעת עריכת הסדרים, אע"פ שבשאר המועדים ניתן היה להם להיכנס לסעודות. עד שראה שדבר זה מפורש בהגדה של פסח: "עד שבאו תלמידיהם" - מוכח שלא היו מסובים לסדר עם רבותיהם. ולכן אל יפרשו את מניעת הכניסה כ"קפידא", אלא כהנהגה על-פי האמור בהגדה. עוד התבטא הרבי, שזהו אחד משני הדברים שהוא רצה להנהיג, ולא עלתה בידו ("און איך האב גיחאפט א שנעל" [="חטפתי סנוקרת"]) - הדבר השני הוא הכרזת פסוק הרש"י שעליו ידבר בשעת ההתוועדות, ואכמ"ל.

בשנת תש"ל הודיעו לתלמידי הישיבה שאל להם להיחפז בעריכת הסדר, מאחר ולא ניתנה רשות הכניסה לשולחנו של כ"ק אדמו"ר זי"ע. אעפ"כ המתינו בחורים מעטים ליד הדלת, והורשו להכנס. בפתיחת הדלת ל"שפוך חמתך" ניאות הרבי להכניס את כל הצובאים על הדלת. בליל הסדר השני ניתנה רשות הכניסה ל"קנים" (שבעת הבחורים המצטיינים בלימוד הנגלה, ושבעת המצטיינים בלימוד החסידות), ול"שפוך חמתך" שוב הוכנסו כל הממתינים בחוץ. אך בשנת תשל"א - אחר פטירת הרבנית אשת מוהריי"צ - שוב לא ערך כ"ק אדמו"ר זי"ע את הסדר בדירת חותנו, אלא בביתו, איש וביתו.

(לכאורה אינו מובן מדוע התייחס הרבי להנהגתו זו כ"חידוש" שלו, והרי מצינו לעיל שגם בשנים ה'ש"ת וה'תש"ה נאסף קהל רב מאנ"ש והתמימים לעריכת הסדרים בבית כ"ק חותנו אדמו"ר מוהריי"צ. ואפשר שהנהגה זו בדרך של קביעות היתה חידושו של כ"ק אדמו"ר זי"ע).

[ג]

בחצר ויז'ניץ הונהגה עריכת הסדר עם כל החסידים בימיו של ה"צמח צדיק" (הגדת ויז'ניץ, עמ' לז). בבויאן הקפידו שלא יהיו אורחים לפסח, לבד מאלו שבאו מארץ-ישראל. ופעם אחת היה יותר ממנין אורחים מארץ-ישראל (הגדת רוז'ין, עמ' קיג). הרה"ק ר' נחמן מברסלב נהג לשבת רק עם בני-ביתו (שיח-שרפי-קודש ברסלב, ב, עמ' קסט). בחצרות אחרות הורשו החסידים להכנס רק במחצית הסדר השניה (ערכי-יהושע, אות קלג), או לברכת-המזון (רזא-דעובדא, עמ' קכז. וגם הבנים הנשואים הורשו להכנס רק ל"שולחן עורך").

יבהנשים

[אצל אדמו"ר מוהר"ש] הנשים היו סועדות באותו חדר, אבל על שולחן מיוחד ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ממה ששמע ממוהריי"צ נ"ע בימי הפסח תרצ"ה בווארשא)

לסעודות יו"ט היו מסובים אצל אדמו"ר מוהרש"ב "מנין" אנשים, והיה שולחן מיוחד לנשים (על-פי רשימות הגר"י לנדא ע"ה) . ואפשר שכך היו ישובים גם בליל הסדר.

כשהיה אדמו"ר זי"ע עורך את ה"סדר" בדירת אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, היו הנשים יושבות בחדר סמוך שדלתו פתוחה.

ומן הסתם נהגו כך גם בחיי אדמו"ר מוהריי"צ, שהרי היה החדר צר מלהכיל יותר משולחן אחד.

בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' ריט) הביא חילוקי מנהגים באהלי צדיקים, האם ישבו הנשים באותו שולחן, אם באותו חדר ואם בחדר סמוך. והוסף עליו: הרה"ק ר"נ מברסלב ישב בראש שולחן ארוך שעמד בין שני חדרים, ובני-ביתו ישבו בסוף השולחן שבחדר השני (שיח-שרפי-קודש ברסלב, ב, עמ' קסט). במנהגי-בעלז (עמ' מא): הרבנית עם יתר הנשים מהמשפחה ישבו בשולחן הגדול. בצד היו מסדרים שולחנות בשביל החסידים. ועוד שנהגו שהנשים ישבו באותו חדר אך בשולחן לעצמן: ערכי-יהושע (אות קלג), תפארת-איש (עמ' שפז), מנהגי-קומרנא (אות שכג), מנהגי-מהריי"ו (אות שמא - ואילו בכל השנה ישבו בחדר מיוחד), מנהגי-אליק (אות קכא).

יגהגדה לילדים

בהתוועדות פורים תשמ"ז - "שלושים יום קודם החג" - העיר כ"ק אדמו"ר זי"ע בדבר כדאיות הכנת "הגדות" חדשות לילדים קטנים, שתהיה לכל ילד הגדה משלו, כמובן הגדה נאה ובה ציורים שימשכו את לבו, כדי שידע לא רק את ארבע הקושיות אלא גם את התירוץ לקושיות... (על-פי ס' ההתוועדויות תשמ"ז, ב, עמ' 636)

שוב חזר על כך הרבי בשיחתו בשבת ראש-חודש ניסן תשמ"ח, ומנה את ה"הגדה של פסח" בין הדברים שצריכים להיות ב"רכושו" של הילד, שממנו עליו לעשות משכן ומקדש לבורא ית' (ס' השיחות תשמ"ח, א, עמ' 343)