ליל שבועות

חתפילת ערבית

כבכל שלושת הרגלים, אין אומרים פיוטים בשום תפילה מתפילות החג.

טאצל הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [מוהרש"ב], תפילת ערבית (בלילה הראשון) דחג-השבועות היתה בדרך-כלל כבערבית דלילה הראשון דראש-השנה - באריכות ובדביקות גדולה - אלא שלא ידעו מזה.

תפילת ערבית התפלל אז בחדרו (ס' השיחות תש"ב, עמ' 119) יניעורים בלילה

[א]

בליובאוויטש היו ניעורים בליל שבועות (ס' המנהגים, על-פי לוח 'היום יום' עמ' מז)

[ב]

בליובאוויטש היו לילות שלא קראו בהם קריאת-שמע שעל-המיטה:..

ליל שבועות... (ס' השיחות תש"ב, עמ'. והכוונה - כנ"ל - שהיו ניעורים כל אותו הלילה)

[ג]

משום החידוש שבהנהגה זו, סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ]

שאביו [מוהרש"ב] היה ניעור בשני הלילות. אך בכלל צריכים להיות ניעורים בלילה הראשון של חג-השבועות (המלך במסיבו, ב, עמ' קנא. וראה להלן בדבר הניעורים בשני הלילות)

[ד]

יש תחת ידי כתב-יד אדמו"ר האמצעי, וכתוב שם שהוא מבטיח למי שיהיה ניעור בליל שבועות כל הלילה, יזכה לכתר תורה. ואדמו"ר האמצעי היה פוסק! שמעו יהודים, בליל שבועות יש להיות ערים! והכוונה היא באמת שיהיו ערים, פשוט מאוד: לא לישון! (על-פי ס' השיחות תורת-שלום, עמ' 3) .

וראה בס' מאמרי אדמו"ר הזקן דשנת תקס"ו (עמ' שסז-שפג), בביאור ענין כתר הכללי - כתר תורה - שיתגלה לימות המשיח, וכמה בחינות ממנו נתגלו בשעת מתן-תורה ועוד, "ואפס קצה מן אותה ההארה נמשך בשלש רגלים בעולי רגל כשעומדים כולם בעזרה.. אבל זהו [רק] בחינת הארת הכתר בפרט.. אך בשבועות יש קצת מעין הארת הכתר הכללי.. וזה נעשה על-ידי שניעורים כל הלילה בליל שבועות כידוע וד"ל" - שם עמ' שפא).

כנראה ניעור [אדמו"ר מוהריי"צ] כל הלילה ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ח, עמ' 14. מהנהגות מוהריי"צ בריגא תרצ"א. ושם בעמ' 15, שאדמו"ר מוהרש"ב היה ניעור - נעתק להלן אות יב).

יא"תיקון"

[א]

נוהגין הרבה להיות ניעורים כל הלילה לעסוק בתורה.. ועיקר העסק יהיה בתורה שבעל-פה (שו"ע אדמו"ר תצד, ג)

[ב]

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [מוהרש"ב] היה מתחיל לומר "תיקון שבועות" מיד אחר הדלקת הנרות בתחילת ליל חג-השבועות, מפסיק, וממשיך אחר סעודת יום-טוב (ס' המאמרים תש"י עמ' 242, משיחות חגה"ש תש"ט) .

ובס' תפארת-איש (עמ' שפט) מצינו, שלא נכנס לסעודת יו"ט עד שגמר את כל ה"תיקון".

[ג]

אומרים "תיקון" ליל-שבועות כפי הנוסח הנדפס - כולל פרקי המשנה - אך ללא התפילות והבקשות הנדפסות בראשו ובסיומו (ראה בס' המלך-במסיבו, א, עמ' קע; ריח; שטו ועוד) .

המנהג שלא לומר משניות נתחדש - בקהל חסידים - על-ידי הרה"ק מקומרנא, וכן הוא בילקוט-מהרי"א מזידיטשוב (אות קלח - עיי"ש בהע') ובמנהגי-קומרנא (אות שסא). אולם על רוב החסידים לא נתקבל חידוש זה, ומהם שמדגישים שהאמירה היא בנוסח הנדפס: מנהגי-ספינקא (עמ' לה), מנהגי-מהריי"ו (אות תיג).

והאריך בזה במשמרת-שלום (לט, ב וביאורו). וראה גם בס' ערכי-יהושע (אות קסא). ובס' דרך-פקודיך (הקדמה ג אות ד) מבואר "המנהג הנהוג בכל תפוצות ישראל בליל מתן-תורתנו להתחיל ולסיים מכל ספרי התנ"ך ומשיתא סדרי משנה".

ויש להדגיש שחילוק המנהגים הוא רק לגבי אמירת המשנה, אבל לא נחלקו בכך שלומדים שאר חלקי התורה שבעל-פה (ראה: המלך-במסיבו, א, עמ' קע). וראה גם בס' כף-החיים (תצד, ז-ט).

ולא מצאתי בקהל חסידים מי שאינם אומרים "תיקון" כלל, אלא רק בס' ויעש-אברהם (עמ' תמט): בליל שבועות לא היה ניעור כל הלילה, רק מעט יותר מן הרגיל. ולא ראיתיו אומר התיקון לליל שבועות.

[ד]

כ"ק אדמו"ר זי"ע הצביע כמה פעמים על שיבושים שנפלו בנוסח הזוהר הק' וספר-יצירה שבדפוסים הנפוצים של ה"תיקון", והורה את הנוסח הנכון (ראה לקוטי-שיחות, כח, עמ' 315)

[ה]

קודם חג-השבועות תש"ד מסר הרבי [מוהריי"צ] למנהלי ישיבת "תומכי תמימים", שגם צעירי התלמידים יאמרו "תיקון" בליל חג השבועות, ואותם שלא יגמרוהו בלילה, יסיימו אמירתו ביום (קובץ-ליובאוויטש, 3, עמ' 35. וראה עוד בס' השיחות תש"ג עמ' 118, שצריכים להסדיר גם את אמירת ה"תיקון" של התלמידים הצעירים).

[ו]

כ"ק אדמו"ר זי"ע היה אומר את ה"תיקון" בחדרו, ולא עם הציבור. [ז]

אין אומרים קדיש-יתום בסיום התורה או הנביאים וכו', ולא קדיש-דרבנן בסיום סדרי המשניות.

גם כ"ק אדמו"ר זי"ע לא יצא לומר קדיש בשנות האבלות תשכ"ה ותשמ"ח.

בהקדמת ס' דברי-שלום מקוידנוב איתא: רבינו הגדול מו"ה שלמה חיים [מקוידנוב].. היה אצל קה"ק רבינו ברוך ממעזבוז, ממנין שלו בליל חג שבועות, שהיה דרכו בקודש לומר תיקון-שבועות במנין, ולומר הקדישים, מחמת הילולא של זקינו קה"ק הבעש"ט ז"ל.

[ח]

עניינו של "תיקון ליל שבועות" נתבאר על-ידי כ"ק אדמו"ר זי"ע, אשר כשמו כן הוא, שבאמירת האותיות והקטעים השונים מתקנים כמה וכמה עניינים בלתי רצויים, ותיקונים אלו הכרחיים כהכנה אמיתית לקבלת התורה. ענין זה קשור למעלתם של ישראל בעת מתן-תורה "ויחן שם ישראל - כאיש אחד", והקדמת נעשה לנשמע - שבזה היו שווים כל ישראל, ולכן הלימוד בליל שבועות הוא באופן של אמירת "אותיות התורה" דווקא שהיא שווה לכל נפש (ולא בשקלא-וטריא של תורה שבזה יש חילוקי מדריגות בהבנה, כל חד לפום שיעורא דיליה), וזו ההכנה האמיתית לקבלת התורה (על-פי שיחת חג-השבועות תשי"ח) .

הלימוד באופן של "מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובמדרשות דקראי וברזי דחכמתא" הוא, על-פי דברי הזוה"ק, תכשיטי הכלה - היא השכינה הק' - הנחוצים לשלימותה ולשלימות יחודה עם בעלה. והנה, כשם שיחוד קוב"ה ושכינתיה נעשה בקיומה של כל מצוה ומצוה, ואעפ"כ למנהג חב"ד אין אומרים "לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה" קודם עשיית המצוות, וזאת מפני שאמירתו בתחילת היום (לפני "ברוך שאמר") היא בבחינת "פעולה נמשכת" בכל היום כולו, כך אמירת ה"תיקון" והכנת תכשיטי הכלה בליל שבועות, היא "פעולה נמשכת" בכל השנה כולה, ואין אומרים "תיקון" לשם שלימות היחוד הנעשה בכל מצוה (על-פי ס' ההתוועדויות תשמ"א, א, עמ' 315 ואילך) יבאם ניעורים ואומרים "תיקון" גם בלילה השני של שבועות

[א]

ר' הלל [מפאריטש] היה ער בשני הלילות של חג-השבועות, והיה אומר "תיקון" בשני הלילות. ¹

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [מוהרש"ב], מגיל בר-מצוה ואילך היה ער בשני הלילות של שבועות. בשעת הנסיעה ל"נאות דשא" (דאטשע) היה מסיים את אמירת ה"תיקון" [של הלילה השני?] (ס' השיחות ה'ש"ת, עמ' 114)

[ב]

אמר אדמו"ר מוהריי"צ: לילה הא' היה אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע ניעור.

[לילה] הב' - היה אומר: היינט דארף מען ניט אויף זיין [=היום אין צריכים להיות ניעורים]. והדגיש [מוהריי"צ] מלת "אומר" ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ח, עמ' 15. ובהע' שם: אולי הכוונה שבלילה השני היה רק אומר "היינט דארף מען ניט אויף זיין", אבל למעשה בפועל היה ניעור גם בלילה השני).

[ג]

תיקון-שבועות היה אומר אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע בדרך בנסיעתו להדאצ'ע [=נאות דשא]. והיו פעמים שאמר שתי פעמים ה"תיקון", באמרו: כדעת הלל - מפריץ... כי ר' הלל מפריץ היה אומר "תיקון" שני הלילות של שבועות ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ה, עמ' 22. מדיבורי אדמו"ר מוהריי"צ במוצאי הפסח תרצ"א בריגא)

[ד]

פעם אחת צריכים לומר "תיקון". כוונתי שלא כמו החסיד ר' הלל שהיה אומר "תיקון" בשני הלילות של חג-השבועות. הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [מוהרש"ב] היה אומר את ה"תיקון" בפעם השניה, בדרך נסיעתו ל"נאות דשא" אחר שבועות (ס' השיחות תש"ג, עמ' 118. נעתק, בשינויים קלים, ב'היום יום' חלק שני)

[ה]

סדר עבודת הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [מוהרש"ב] בעת הנסיעה לנאות דשא: קורא - בפעם השניה - תיקון-ליל-שבועות.. גם בנסיעה זו [בחודש סיון תרס"ב], כשיצאנו מן העיר התחיל כ"ק אאמו"ר הרה"ק קריאת תיקון-ליל-שבועות (מ'רשימות' כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, קונטרס "ומעין", עמ' 34)

[ו]

שמעתי מהרה"ח מוהר"ר ברוך שניאור שניאורסאן, שכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב שאל אותו בחודש תמוז, אם כבר סיים תיקון-שבועות, וענה שטרם סיים. ויאמר כ"ק, שגם הוא טרם גמר. והיה לי לפלא גדול שזמן רב כל כך - בתמוז - טרם גמר כ"ק לאמר תיקון-שבועות. אחרי זמן רב נודע לי, שכ"ק אדמו"ר אמר שתי פעמים תיקון-שבועות, פעם אחת בחג-השבועות, ופעם השניה בעת שנסע לנאות דשא, בדרך, ובנסעו מנאות דשא לליובאוויטש. בחג-השבועות היה הרב"ש הנ"ל עסוק בחזרת המאמרים ששמע. כשהייתי עמו על אכסניא אחת, ראיתי שכל הלילה של שבועות היה הולך בחדר אנה ואנה וחזר המאמר (רשימות-דברים, ב, עמ' קה) .

[ז]

אודות אמירת ה"תיקון" גם בלילה השני, ראה בס' משמרת-שלום (לט, ה) ובביאורו, שהביא כן מהשל"ה ומיסוד-ושורש-העבודה. וראה גם בס' כף-החיים (תצד, י). ועוד בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' שסא-שסב), נטעי-גבריאל (עמ' קב).

ובמנהגי הבית-אהרן מקרלין (עמ' 8): הקפיד שלא לישון גם בליל ב'.

יג"מאמר מתן-תורה"

[א]

בשנים תשי"ב-תש"ל - כשכ"ק אדמו"ר זי"ע היה עורך את סעודות החג בדירתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ - היה הרבי יוצא אל בית-המדרש "בקדרותא דצפרא", בשעה השלישית אחר חצות הלילה, ואומר מאמר דא"ח.

ונשתנתה אמירתו של מאמר זה משאר המאמרים, שלא קדמו לו שום ניגונים או דיבורים; הרבי היה נכנס בהליכה מהירה ומתיישב במקומו, ומתוך הדממה היה פותח במאמרו, וכשסיים - קם ויצא בשתיקה ובמהירות. ¹

ונשמע מדברי רבינו, שאמירת מאמר דא"ח בליל חג-השבועות מיוסדת על מנהגו של אדמו"ר הצמח-צדק, שגם הוא היה אומר דא"ח בלילה זה (ראה בשיחת ערב חגה"ש תשי"ב. המלך-במסיבו, א, עמ' שיח, שכה - ושם, שהמסופר אודות מאמרים שאמר הצמח-צדק בערב חגה"ש (ראה לעיל אות ו [ה]), הכוונה לערב מתן-תורה, דהיינו ליל שבועות. וברשימת דרושי הצמח-צדק מצינו, שבשנת תר"ה אמר מאמר דא"ח בלילה הראשון של חגה"ש).

וראה גם לעיל (אות ו) שגם מאדמו"ר האמצעי יש מאמר מ"ליל א' דשבועות", וכן מאמרים רבים מאדמו"ר מוהרש"ב ואדמו"ר מוהריי"צ. אך המובן בפשטות, שכל המאמרים הללו נאמרו בתחילת הלילה, קודם תפילת ערבית או אחריה, ולאו דוקא בקדרותא דצפרא.

[ב]

..מאמר "מתן תורה" שכ"ק אדמו"ר [מוהרמ"מ] שליט"א אומר בלילה הראשון של חג-השבועות לפנות בוקר, בקדרותא דצפרא. ואכן, בערך בשעה שלוש לפנות בוקר, נשמע בקרב החסידים קול תנועה ברעש גדול; כ"ק אדמו"ר שליט"א יוצא מחדרו המיוחד, ומכל עבר החלו להיחפז זקנים ונערים לכיוון בית-המדרש. תוך דקות ספורות התמלא בית-המדרש הגדול מפה אל פה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א התיישב בראש השולחן, על הבימה שהוכנה עוד קודם לכן, וכעבור רגעים מועטים של שקט מוחלט פתח הרבי שליט"א באמירת המאמר "להבין למה ניתנה תורה לנשמות בגופים דוקא", שאמירתו נמשכה כמחצית השעה.

בסיום המאמר נאספו חסידים רבים ואברכים לחזרת המאמר ששמעו זה עתה מפי הרבי (קובץ-ליובאוויטש, 14 [תשט"ז], עמ' 147)

[ג]

עוד על מאמרי ליל חג-השבועות, ראה במאמרו של הרה"ח ר' מיכאל אהרן זעליגזאן (כפר-חב"ד, גל' 572, עמ' 19-18) . מהאמור שם עולה, שבשנת תשי"ב ציוה הרבי לנגן קודם שפתח באמירת המאמר (ומקישור העניינים נראה, שהדבר נעשה כדי ליתן שהות להודיע ל"עולם" שהרבי עומד לומר דא"ח). ועוד שם: בדרך כלל היתה אמירת המאמר נמשכת כארבעים דקות. בסוף המאמר, הרבי קם ממקומו, פניו להבים, כשהמטפחת עדיין כרוכה על ידיו הק' (כהנהגת רבותינו נשיאינו) והסיר אותה רק בצאתו מבית-הכנסת.