מים שלנו

ה[א]

ידוע שכ"ק הרבי [מוהרש"ב] זצ"ל, בכל פעם היה הולך בשביל להביא "מים שלנו" בשביל המצה שמורה שיאפו בערב חג הפסח, ועל-פי רוב בליובאוויטש, כמו בעיירה קטנה, היה אז זמן של רפש וטיט עד בלי די, וגם-כן שהיה אז בזמן של הפשרת שלגים. "מים שלנו" היו לוקחים מהנהר. אף כי היה לא רחוק מהחצר, מכל-מקום ההליכה שמה היתה קשה, ובהנהר גופא היה מזדמן גם-כן שהיו עוד מקומות שהיה קרח, באופן שהיה איזה קושי אם מעט ואם הרבה, כפי השנה. ופעם היה כ"ק הרבי זצ"ל חלוש אז, ולא היה יוצא החוצה, ואמרו.. לאמו הרבנית רבקה ז"ל, שהיא תאמר לו שלא ילך בעצמו בזאת השנה בשביל "מים שלנו".

אמנם היא הלא היתה דעתנית גדולה כידוע, והשיבה שבעניינים הרוחניים שלו היא אינה יכולה להתערב, ולא אמרה לו שום דבר (לקוטי-ספורים, עמ' קפו)

[ב]

.."מים שלנו" בשביל אפיית המצה שמורה דערב חג הפסח, שהיה גם כ"ק הרבי [מוהרש"ב] זצ"ל הולך בשביל הבאת והכנת מים הנ"ל, וממילא מובן שהיו הולכים גם המשפיעים והמשגיחים של הישיבה, וגם כל הבחורים. והיה המנהג שאחר הבאת המים הנ"ל היו הולכים ריקוד גדול על החצר (שם, עמ' רטו)

[ג]

לשאיבת "מים שלנו" היה גם הרבי [מוהרש"ב] הולך. שאבו את המים מהנהר מאחורי בתי הכנסת "בנימינס שטיבל" ובית-המדרש.

לפי הערותיו של הרב דבורקין היתה השאיבה לא רחוק מהגשר שעל ידו היתה טחנת קמח. היו שואבים את המים בריחוק קצת משפת הנהר, הבחורים נכנסו לתוך הנהר עם הנעלים, והרבי היה עומד על שפת הנהר ושואב המים במקל ארוך שאליו היה קשור כלי. עד ה"מים שלנו" הלכו בשירה וזמרה. מספרים שהרבי אמר שראה בחור אחד שהאירה בו "יחידה" שבנפש בעת שאיבת ה"מים שלנו". אמרו שזה היה שמשון וויטעבסקער ע"ה ('ליובאוויטש וחייליה', עמ' 52. ואודות הבחור שהאירה בו ה"יחידה" שבנפשו - מסופר בלקוטי-ספורים שם, שהיה זה בשעת הריקודים שאחר השאיבה).

[ד]

י"ג ניסן לפני בין-השמשות שאב כ"ק רבינו [מוהרש"ב] "מים שלנו" מהברז שבחצר, כמו שהיה שם ברוסטוב דרכו בקודש לשלוח הבארה להביא משם "מים שלנו", וגם לשאוב בעצמו מהברז שבחצר. וכדרכו בקודש ציוה לנקות את הברז, ואחר-כך טרם קשרו עליו את המסננת ציוה לשפוך ממנו מעט מים, ואחר-כך כשקשרו את המסננת שפך עוד מים מן הברז על הארץ למען הגיע למים יותר קרים. ואחר-כך פתח את הברז ואחזו בידו הק' עד שנתמלא רוב הבקבוק הגדול (את הבקבוק אחזתי אני), אחר-כך מסר לבנו האדמו"ר [מוהריי"צ] ואחר-כך כיבד לר"י געבער ואחר-כך הואיל לומר: מען דארף לאזן פאר יענקל'ן אויך אביסל [=צריכים להניח מעט גם עבור יענקל]. וגמרתי אני למלאות את הבקבוק.. אחר-כך התחילו בענין המכירה.. בינתים הביאו את ה"מים שלנו" מן הבאר, ויצא כ"ק רבינו אליהם עד שהעמידו את המים על מקומם. למעשה, כפי שידוע לי, אפו את המצות במים מהבאר (מרשימות הגר"י לנדא ע"ה) .

כתב בס' מקור-חיים (לבעל החות-יאיר, סי' תנה): בעלי מעשים שואבין בעצמן ובפרט למצת מצווה.. אף תלמיד-חכם וגדול ישאב בעצמו, ומה שצ"ע מגדול כבוד הבריות, עיין מ"ש סו"ס תרכ"ח [והאריך בזה בשו"ת שלו סי' רה, מובא בשערי-תשובה סי' רנ, ב]. "כיבוד" המקורבים בשאיבה, כן הוא גם בהגדת סקווירא (עמ' ח).

ול"מים שלנו" - של שמורת ערב-פסח - הולך - כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ] שליט"א - בעצמו. העמידו הצלוחית עם ה"מים שלנו" - של זכוכית - בחדרו עד למחרתו. ביום הובילוה, מעוטפת בנייר ואלונטית למקום האפיה ('רשימות' כ"ק אדמו"ר זי"ע, ה, עמ' 18) זכ"ק אדמו"ר זי"ע היה נוטל ספל זכוכית ושוטפו שלוש פעמים במים, נוטל צנצנת זכוכית גדולה ושוטף גם אותה שלוש פעמים במים. אחר-כך היה ממלא את הספל במים ושופך ממנו לצנצנת (בכמה שנים הבחינו, שהשפיכה מן הספל לצנצנת היתה נעשית בשלוש שפיכות). והיה ממלא שלושה ספלים ושופכם לצנצנת הגדולה.

במשך כל אותה שעה, היו הנוכחים מנגנים את הניגון "א-לי אתה" בשמחה גדולה.

עד שנת תשכ"ז היה הרבי נוטל את המים מברז שבחצר בית-המדרש, ומשנת תשכ"ח ואילך היה ממלא מבאר מים חיים שנחפרה בחצר הסמוכה לבית-המדרש (שלשם היה הולך גם לאמירת ה"תשליך"). משנת תשל"ט היו מניחים צינור שהוליך את המים מן הבאר אל ברז שהותקן ליד פתח בנין 770, ושם היה הרבי ממלא את הכלים כנ"ל.

מילוי ה"מים שלנו" מתוך כלי קטן אל כלי גדול - כן הוא גם באוצר-החיים צאנז (אות שכז. הגדת צאנז עמ' קצו), מנהגי-ספינקא (עמ' כח), מנהגי-קומרנא (אות ערב), רזא-דעובדא (עמ' קכב), מנהגי-אליק (אות קט), הגדת סקווירא (עמ' ז).

וראה עוד בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' מב).

מילוי בכלי זכוכית דוקא; ראה בשו"ע אדמו"ר (תנה, יט) שלכתחילה טוב ליזהר שלא לשאוב בכלי נחושת כו', אבל בדיעבד אין לחוש. ואפילו נשתהו המים בתוכו ימים הרבה מותר ללוש בהם. וראה מ"ש באגרות-קודש אדמו"ר זי"ע (ב, עמ' קמה) שלא יוקשה מהאמור בשו"ע אדמו"ר הל' שמירת גוף ונפש (סעיף ז) שאין לשתות מים שלנו בכלי מתכות [גם בשו"ת בני-ציון (א, סי' י אות יא) מתרץ קושיא זו]. וראה באגרות-קודש מוהריי"צ (א, עמ' רד): וע"ד מים שלנו [בכל השנה] בכלי מתכת.. הירא את דבר ה' יזהר בזה. ובע"ה אני זהיר בזה. וראה עוד בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' מ).

חשאיבת המים היא, כנ"ל, עתים מנהר, עתים מבאר ועתים מברז - לפי תנאי המקום והזמן.

בס' לב-שמח החדש (יא, ו), ששאבו מנהר ולא מבאר. במנהגי-סקווירא (עמ' א), באר ולא ברז. במנהגי-בעלז (עמ' לז), שבבעלז נהגו מהנהר, אך בא"י מברז או מבאר. ברזא-דעובדא (עמ' קכב), ממשאבה שבמרתף ביתו, ולא מבאר פתוחה.