י"ג ניסן

איום ההילולא של כ"ק אדמו"ר מרנא ורבנא מנחם מענדל זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע - נודע בשם "אדמו"ר הצמח צדק" - דור שלישי לנשיאי חב"ד.

"ברם כגון דא צריך לאודעי הסתלקות רבינו הקדוש, אור ליום ה' י"ג ניסן 37 מינוט על שעה [1] אחר חצות". שנת תרכ"ו. ומנוחתו-כבוד בעיר ליובאוויטש (ס' המנהגים. השלמת שעת ההסתלקות היא על-פי האמור ב'כרם חב"ד', 2, עמ' 67) ב[א]

מצינו שאדמו"ר מוהרש"ב הלך ביום זה לציון של זקינו אדמו"ר הצמח-צדק, וכה יכתוב לרעהו הרה"ח ר' יעקב מרדכי מפולטבא: "..וכתבתי פ"נ וקראתי על האוהל ביום ההילולא רבא כו'" (אגרות-קודש, א, עמ' קנד. מיום ג' אייר תרנ"א) .

בדבר הליכה לקברי צדיקים בחודש ניסן, ראה לעיל עמ' יג (אות טו).

[ב]

גם היה מתפלל את שלוש התפילות לפני התיבה, עם כל הקדישים ואמירת משניות (ראה: אגרות-קודש מוהריי"צ, ד, עמ' רלו. אשכבתא-דרבי, עמ' 51. להלן אות ג) [ג]

במכתביו מיום זה הוסיף בתאריך: "יום הילולא רבא דכ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה נ"ע זיע"א" (ראה: אגרות-קודש, ג, עמ' רלט. ד, עמ' רסג) גביום זה היה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ זי"ע עובר לפני התיבה. כשקשה עליו הדבר, ביקש מהרה"ח ר' שמואל לוויטין ע"ה שיתפלל במקומו.

בשנת תשי"א הציע הרה"ח רש"ל הנ"ל לכ"ק אדמו"ר זי"ע, שהרבי יעבור לפני התיבה, שהרי הוא בן אחר בן לאדמו"ר הצמח-צדק, וגם נקרא בשמו. אך הרבי השיבו, שהיות ואדמו"ר מוהריי"צ הטיל את הדבר על הרש"ל, אי-אפשר לו ליטול זאת ממנו (שמעתי מהרה"ח ר' שלום בער חייקין שליט"א, ששמע מהרש"ל ע"ה. אך ראה בקטע הבא, שאדמו"ר מוהריי"צ לא היה עובר לפני התיבה ביארצייט הצמח-צדק).

וכך מסופר ברשימה מאותו יום (י"ג ניסן תשי"א): על-פי ציווי כ"ק אדמו"ר [מוהרמ"מ] שליט"א, התפלל הרש"ל שי' לפני התיבה... הרש"ל אמר, אשר כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע היה עובר לפני התיבה ביארצייט כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק, אבל לא בהיארצייטן של הרביים הקודמים. כן גם כ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ] זי"ע היה עובר לפני התיבה ביארצייט של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש, אבל לא ביארצייטן של הרביים שלפניו. ושאל מכ"ק אדמו"ר שליט"א לטעם הדבר.

ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: ענין זה נכלל ב"כיבוד אב", לפיכך נהגו להתפלל ביארצייט של האב [כלומר, ביום שבו היה האב מתפלל מחמת יארצייט אביו. וצ"ע, שלכאורה לא נהגו כן גם ביארצייט של אם האב].

דפעמים רבות היה כ"ק אדמו"ר זי"ע הולך ביום זה, או ביום שלפניו, לציון חותנו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ זי"ע.

משנת תשל"ח ואילך - למעט שנת תשד"מ - נהג הרבי לומר שיחה, או לערוך התוועדות קצרה בליל י"ג, ביומו, או באור לי"ד (כך היה גם בשנים תשי"א ותשכ"ו).

בשנים תשל"ח, תשמ"ח ותשמ"ט אמר מאמר דא"ח, וזה של שנת תשמ"ט נאמר - שלא כרגיל באותן שנים - ב"ניגון מאמר". היה זה המאמר דא"ח האחרון שאמר רבינו בעלמא דין. ומחיה החיים יזכנו לשוב ולשמוע מפיו דברי-אלקים-חיים, בביאת גואל צדק בב"א.