להבין וכו' הזהר ע"פ ונתתי משכני בתוככם

תקלדלהבין שרשי הדברים דביאור הזוהר ע"פ ונתתי משכני¹ בתוככם² ילה"ק ענין ארוממך אלקי המלך³ ואברכה שמך לעולם ועד, שמך העצמי כו'. וביאור הדברים אי' בפר"א קודם שנבה"ע הי' הוא ושמו בלבד⁴, וביאור ענין⁵ קודם שנברא היינו למעלה אפילו מבחי' א"ק שגם הוא נק' אדם דבריאה⁶ כמבואר בע"ח. והנה בחי' הוא ושמו הוא בחי' מאור ואור כי שמו הוא בחי' אור וזיו והיה⁷ שניהם בלבד כו' ונכללין⁸ בבחי' עצמו' אא"ס שלפני הצמצום שהוא עדיין בחי' לבדו ממש כמאמר⁹ תקלהוכל מאמינים שהוא לבדו הוא¹⁰ (כמשי"ת). והנה בבחי' הוא ושמו יש ב' פי', הא' ע"פ המבואר בשער היחוד [פ"י וי"א] בענין בריש הורמנותא דמלכא¹¹ גליף גליפו כו' שזהו כשעלה ברצונו הפשוט להיות חפץ חסד וטוב שזהו בחי' הארה בעלמא מבחי' חסד ההיולי הכלול ומיוחד בהעלם העצמו' עד שאינו נבדל כלל ממנו¹² ולא שייך בו לומר אפי' לשון התאחדות יעו"ש היטיב. והנה רצון הזה נשתלשל עד המל' והוא התלבשותו במח' דא"א¹³ אך אח"כ גליף גליפו הוא בבחי' חקיקת אותיו' שהוא מה ששיער בעצמו בכח¹⁴ מה שעתיד להיות בפועל ממש¹⁵, אך הנה ידוע ומובן שהגם מה שעתיד להיות בפועל המה הכל דברי' מוגבלים אך בשרשם כמו שהמה משוערים בעצמו שזהו אמיתת מציאותם ושרש הוויתם אח"כ בפועל ממש המה בבחי' א"ס, והנה ע"ז¹⁶ יובן ענין הוא ושמו כי הוא הוא בחי' מאור שזהו בחי' ח"ח¹⁷ הנ"ל שהוא מקור לבחי' גילוי אור אבל בעצמו אינו מתגלה כלל רק הוא סיבת כל הסיבות¹⁸ להתגלות בחי' האור שהוא בחי' האותיות דגליף גליפו כו'.

ויובן מבשרי אחזה¹⁹ כשמתעורר בעצמו בבחי' חסד וטוב להשפיע שכל או ממון הנה השכל או הממון שמשפיע הוא עצם השפע ולא יגיע כלל לבחי' החסד שבלבו כי החסד נשאר בהעלם בלבו רק נעשה סיבה להשפעה בלבד כו' וד"ל. וע"ז²⁰ יובן מש"א בש"ע כי אל טוב ומטיב אתה כו', כי אל²¹ טוב הוא בחי' טבע הטוב שהוא בחי' חסד ההיולי הכלול בעצמותו שהוא בחי' יחיד ממש, ומטיב הוא מה שעלה ברצון הפשוט²² להטיב שהוא הארה בעלמא מעצם הטוב כנ"ל. ומברך השנים זהו בחי' ברכה והמשכה בבחי' האותיות דגליף גליפו כו' שנק' שנים ע"ש שהמה משנים ממהות למהות היינו מבחי' א"ס לבחי' בע"ג כו'. ועד"ז יובן ג"כ ענין ברוך שאמר והי' העולם שזהו מה שאמר בעצמו²³ מקור להוויית העולם, שזהו מה שעלה ברצון הפשוט²⁴ להטיב, ואח"כ ברוך הוא שזהו"ע הדילוג בעצמותו להיות ברוך אומר ועושה שזהו מה דגליף גליפו שהוא בחי' אותיות המקור לעשי', והיינו מה ששיער בעצמו מה שעתיד להיות בפועל, אך הגם שכבר שיער כל הפרטים העתידים לבוא לידי פועל²⁵ והוגבל המספר אבל מ"מ כל מציאות פרטי להיותו תקלוכלול בעצמו הוא בבחי' א"ס עדיין לזאת הוצרך²⁶ להיות גוזר ומקיים שהוא בחי' העלם כל עצמותו להיות נמשך רק פרט א' מן העצם עד"מ הרב המצמצם שכלו ומשאיר נקודה אחת צורך השפעת המקבל והוא בחי' הרשימו שנשאר אחר הצמצום, ואח"כ עושה בראשית הו"ע מחה"ק דא"ק²⁷ דצופה ומביט עד סוף כל הדורות כו'²⁸ וד"ל.

ומעתה י"ל ענין הפי' הב' בענין הוא ושמו בלבד שזהו הכל בבחי' יחיד שלמעלה מאחד [עיין בשער היחוד פ"י וי"א הנ"ל]. וביאור הדברים הנה אנו אומרים וכל מאמינים שהוא לבדו הוא, וכל מאמינים שהוא כל יכול, כי הנה הפילוסופים אמרו שמהפשוט לא יוכל להיות ריבוי והתחלקות²⁹, אבל טח מראות עיניהם [כמ"ש בס' גבורות ה'³⁰ לגור ארי'] כי בזה נתנו לו גדר שהוא מופשט ומובדל מריבוי והתחלקות אבל באמת הפשוט אמיתי אשר לא יוגדר בסוג וגדר כלל יוכל להיות ממנו הכל אפי' ריבוי והתחלקות, וזהו מה שאנו מאמינים שהוא כל יכול, אך אע"פ שהוא כל יכול זהו רק אורו וזיוו בלבד אבל בעצמותו הוא לבדו ממש גם אחר שנבה"ע כמו קודם שנבה"ע ממש בלי שינוי כלל וכמ"ש אני הוי' לא שניתי³¹ שאין שינוי לפניו ית' שכמו שקודם שנבה"ע הי' לבדו ממש כך אחר שנבה"ע הוא ג"כ לבדו ממש בלי שינוי כלל, כי כל העולמות אינם תופסים מקום כלל לפניו ית' ולא שייך לומר עליהם כלא חשיב³² רק אחר שנעשה מקור להשתלשלות אז שייך לומר כלא, אבל באמת זהו ג"כ מציאות דבר מה אבל בעצמותו ממש המה בטילים במציאות לגמרי עד שאינו נופל עליהם אפי' לומר כלא כו', וע"ז³³ יובן ענין הוא ושמו בלבד כי שמו הוא גילוי אורו בלבד הכולל ע"ס שבבחי' יחיד שזהו מה שביכולתו שיומשך ממנו בחי' חכ' ונק' חכ' דא"ס ומה שביכולתו שיומשך ממנו בחי' בינה זהו בחי'³⁴ בינה דא"ס רק שם כל הע"ס המה בבחי' א"ס³⁵ פי' שמחכ' הי' יכול להיות נמשך חכמות עד אין שיעור ולא ד' מיני חכ' דאבי"ע רק מה שנמשך ד' מיני חכ' הוא מצד ששיער כו' וכן מבחי' בינה כו', והנה מלבד שכל הע"ס המה בבחי' א"ס עוד הי' יכול להאציל ספי' עד אין קץ³⁶ רק מצד מה³⁷ ששיער בעצמו להאציל רק עשר כו'. והנה זהו בחי' כל יכול להאציל עד תקלזאין קץ זהו רק³⁸ בחי' גילוי אורו בלבד. והנה המקור הנושא וסובל גילוי אור כזה בבחי' א"ס הוא מהו"ע ית' נק' בשם מאור שהוא אמיתית הכל יכול וזהו בחי' הוא ושמו אבל שניהם נכללים בלבד, כי אע"פ דאיהו תפיס בכולהו עלמין³⁹ מ"מ⁴⁰ לית מאן דתפיס בי' פי' איהו הוא בחי' היחוד⁴¹ הנתפס בכל פרט שעי"ז קיום גילוי האור כי האור אין לו מציאות בלעדי המאור, אך כ"ז הוא לגבי דהשתלשלות אבל לגבי מהו"ע ית' אינם תופסים מקום כלל כנ"ל רק הוא לבדו ממש לאחר שנברא העולם כמו קודם שנברא⁴² בלי שינוי כלל, וא"כ בעצמותו לא שייך לומר לא מאור ולא אור כי בטילים ממש עד שהמה אין ואפס שם ממש, וזהו מה שהשמיענו בפר"א ענין הביטול האמיתי דהשתלשלות בבחי' יחוד האמיתי שהוא בחי' אין עוד מלבדו כו' וד"ל.

והנה אנו אומרים בברכת המעריב כו' גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור ושמעתי מאדמו"ר נבג"מ⁴³ בתו' דהמגביהי לשבת⁴⁴ דגולל אור מפני חושך הוא בחי' הצמצום פי' גולל אור עצמותו ומעלים אותו עד שלא נשאר רק כנקודה אחת בלבד שהוא בחי' הרשימו כנ"ל, וחושך מפני אור היינו מה שנותן כח בבחי' הקו"ח שיאיר מבחי' החושך וההעלם. והנה שרש של שתי הבחי' הוא בבחי' עצמות אא"ס הנק' יחיד ולכן א' גולל דקאי על בחי' א"ס בעצמו כמ"ש לבדו ממש הנק' יחיד. והנה מה דגולל אור מפני חושך שהוא בחי' הצמצום של האור עצמו עד שלא נשאר רק רשימו הוא מבחי' המאור של האור, אבל חושך מפני אור שהוא מה שמאיר ההעלם דחושך העצמי שיבוא לידי גילוי אור שזהו שני הפכים שמה שנתפס בבחי' מציאות העלם שיבוא לידי גילוי⁴⁵ זהו מבחי' לבדו שלמעלה מבחי' מאור ואור ולפניו שוין העלם וגילוי חושך ואור ולכן יוכל להביא את מה שכבר נתפס במציאות העלם שיבוא לידי גילוי אור ממש. וזהו ההפרש בבחי' הקו"ח בין פנימי' הקו לחיצוני' הקו, כי חיצוני' הקו נמשך מהנקודה שהוא בחי' הרשימו⁴⁶ אשר שרש הרשימו נעשה מכח הצמצום מצד המאור שקודם לאור כנ"ל ומצד זה הוא שרש הכלים⁴⁷ דאצי' שהוא מדידת כל אור שיתפס במציאות מוגבל ומחולק מחבירו אבל פנימי' הקו שהם⁴⁸ בבחי' עצמו' אא"ס [שזהו בחי' לבדו שלמעלה מבחי' מאור ואור כנ"ל], ומצד זה נעשה התכללות שמאלא בימינא כו' ע' בשער היחוד פ'⁴⁹.

תקלחוהנה עם כל הנ"ל יובן שרש המל' הנק' שלומי אמוני ישראל⁵⁰ שהוא בחי' המל' שבכל ספי' שפועל התגלות הספי' שיוכל למשך ממנה ספי' שתחתיו שזהו התכללות דשני הפכים כמו למשל בחי' החכמה הוא בחי' אין ואיך יוכל למצוא ממנה בחי' בינה שהוא בחי' יש⁵¹ וכן איך לימשך⁵² מבחי' חסד בחי' גבורה זהו הכל ע"י המל' שבספי' העליונה, והיינו משום דשורש המל' הוא בבחי' פנימי' הקו אשר שרשו הוא בבחי' פנימי' ועצמי' אא"ס הנק' יחיד שלמעלה מבחי' מאור ואור הכלולים בו ולכן יוכל להיות ע"י המל' התכללות דשני הפכים כמו בחו"ב אין ויש ובחו"ג חושך ואור כו' וד"ל. אך גם בבחי' העצמי' הנק' לבד שלמעלה מבחי' מאור ואור העצמי כנ"ל יש ג"כ ב' בחי' הא' מה שמאיר בבחי' הקו שזהו⁵³ בחי' פנימי' אבל יש בחי' מקיף מה שלא נתפס בבחי' הקו כלל ונק' ממלא וסובב בעצמותו ממש הנק' לבד. והנה בחי' המקיף הנק' סובב הוא המאיר בסופא דכל דרגין דייקא שהוא בחי' המל' כמו שנבנית מעשיראה דכולהו⁵⁴ להוות מאין ליש בבי"ע שזהו דווקא בסיום הקו כי לא יוכל בבחי' הקו להתקבל הארתו כו', וזהו תכלית המכוון מה שעלה ברצונו א"א שזהו מלך על עם דווקא בפ"מ כי בזה הוא בחי' הכח דלבדו ממש מה שלא נתפס אפי' בבחי' הקו"ח וזהו תכלית הכוונה להיות לו דירה בתחתונים כו'. ולכן נק' המל' כסופא דילי'⁵⁵ כמאמר נתאווה⁵⁶ כו' כי התאוה הוא למעלה מן הטעם לגמרי שזהו למעלה אפי' משרש החכמה שבעצמו' כו'.

אך הנה ידוע דגלו לאדום שכינה עמהם⁵⁷ פי' כי אע"פ שהשכינה בגלות שנוטלים היש דקדושה לעצמם להגביה עצמם כנשר מ"מ שכינה עמהם עם נש"י. ולהבין מהיכן יש להם כח הזה להגביה א"ע כנשר⁵⁸ היינו מצד אורות דתוהו שלא יכול הכלי לסבול האור מזה נתהווה מציאת הרע אך מה שניתוסף בהם כח הוא ג"כ מעין ודוגמא זאת כי קוב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא⁵⁹ פי' להיות שבזמן הבית תקלטהי' בחי' אא"ס הנק' קוב"ה שזהו בחי' לבדו ממש שלמעלה מבחי' מאור ואור מאיר בב' בחי' דבחי' ממלא וסובב כנ"ל שהוא מה שנתפס בבחי' הקו ומה שמאיר במל' סופא דכל דרגין בסיום הקו כנ"ל באריכות, אך בזה"ג נסתלק בעצמותו שזהו בחי' רם על כל גוים⁶¹ שמקבלים מבחי' רוממות עצמותו ממה שנסתלק בעצמותו⁶⁰ שאז אינו תופס מקום כלל ענין ביטול היש דנשמות ומלאכי' שעי"ז נתפשט מדת המלוכה שכ"ז תופס מקום מצד שעלה ברצונו כך שנתאוה כו' וכנ"ל בענין כסופא דילי' כו', אבל כשמתרומם בעצמותו אינו תופס מקום ואז מקבלים הגוים כמו שהם בבחי' נפרד תוס' כח להגביה עצמם כנשר כנ"ל, אך בשעתא דסליק רעותא⁶² שהו"ע ההשפלה לזכור על שכינת עוזו שזהו בשבת ויו"ט מצד תשלום הבירורים נעשה עת רצון למעלה [פי' עת רצון שזוכר ומשפיל א"ע בבחי' הרצון מה שבתחילה נסתלק ממנו בזה"ז כו'⁶³ ], אז סליק אגרין שהו"ע ההתעוררות שגורם ההמשכה מבחי' מקיפים דתוהו ששרש זה הגילוי הוא מבחי' לבדו ממש שלמעלה מסובב וממלא המאיר מצד עצמותו הנק' לבד כי ממקום שעלה לשם ונסתלק משם גופא מאיר ההארה שזהו יותר נעלה בשבתות שבזה"ג מזמה"ב, ונחית דרגין הוא בחי' הכלים דבי"ע שזהו תכלית הכוונה להיות מאיר בבי"ע דייקא, אך בבי"ע גופא סליק כותלי'⁶⁴ מאיר⁶⁵ בחי' עולם הבריאה ויצי' ועשי' בטילים ונכללין כביטול מנה במאתיים וטעם הדברים להיות כי שבת הוא המקור ושרש להיות מתברכין מיני'⁶⁶ כל שיתא יומין ויו"ט הוא הממוצע בין שבת לתפילות דימות החול כמו ששמעתי מאדמו"ר שליט"א⁶⁷ בתו' דצו את בנ"י⁶⁸. והנה ידוע דבי"ע הוא כמו שרש ועיקר וענף לכן בשבת ויו"ט מאיר עולם הברי' שרש ההשפעה ומזה ממילא נעשה תוס' ההשפעה בימי החול שהוא בחי' עיקר וענף כו' וזהו ע"ד והחיות רו"ש⁶⁹ שהרצוא שרש ומקור השוב כו' וד"ל.