שרש ענין קי"ס

צבשרש ענין קי"ס¹ כתיב כי רוצה ה' בעמו² יפאר ענווים בישועה, ויובן ע"פ משל ממלך ב"ו שעיקר הנהגתו במדת המלוכה הוא בבחי' אימה שעי"ז מתבטלי' אליו ונכללי' כולם ברצון א' שהוא רצון המלך, זהו עיקר קיומם וחיותם כמאמר אלמלא מוראה³ כו', אך כשרוצה המלך בהתקשרות עמו אליו בבחי' פנימי' היינו מדת האהבה שיהי' אהבתם זא"ז בבחי' פנימי' אז נגלה אליהם בכל חמודות אוצרותיו הנעלמים לצורך עצמו להשתעשע בהם בעת הצורך [שהם מלבד אותם הצריך להנהגת המדינה כו'], כענין בהראותו את עושר כבוד⁴ כו' [וענין הגילוי הוא צגבב' אופני' או שנוסע בכל מדינתו בתפארת יקר ומתראה אליהם או שמקבץ אותם למקומו כו'], ואז הכל מסתכלים ביקר תפארתו ומתענגים בבחי' תענוג בלתי מורגש כלל כי אין תועלת מזה לנפשם רק ההסתכלות הוא בעצם הפאר וכן התענוג הוא מצד עצם דבר המפואר אע"פ שאינו שייך אלי' כלל כי טבעי' זאת יש בנפש להתענג בהסתכלות מדבר מהודר אע"פ שאין הדבר שייך אלי' כלל, והנה ע"י שמסתכלים ברוממות המלך העצמי' אזי המה מתבטלים ממציאותם לגמרי מצד שהוגבהו במקום גבוה שלמעלה ממקורם ושרשם לגמרי כי שרשם הוא בבחי' חיצוני' מדת המלוכה שהוא התנשאות שלו על עם לא ברוממות עצמו' המלך שנבדל בערך מהם. והנה ביטול פנימי הזה הוא גורם אהבת העם אליו לאחר שנסתלק ונתעלם מהם (כי בעת גילוייו אליהם המה בבחי' ביטול גדול הגבה מאוד נעלה ממדת האהבה כו'). והנמשל יובן למשכיל למעלה שיש ב' מיני יחודים הא' בחי' יחוד יסוד ומל' שבזה נכללים כל היחודים עליונים דתפלה ותומ"צ ושבת ויו"ט, והב' בחי' יחוד תפארת ומל' כו' שאינו רק ממוצע בכל עלי' ממדריגה למדריגה כו'.

וביאור הדברים הנה בחי' יחוד יסוד ומל' הוא בחי' התקשרות אא"ס בנש"י וכן התקשרות נש"י באא"ס בבחי' פנימי' והרגשה ממש כי יסוד הוא בחי' התקשרות⁵ המשפיע להשפיע למקבל בפו"מ שהוא ענין ביטול והנחת עצמותו בשביל הירידה וההשפעה שהוא ענין בליטת יסוד דדכורא ושרשו בפנימי' הרצון דמשפיע שהוא רוצה וחפץ בעצם המקבל שזה גורם ענין ההשפעה בפו"מ דייקא, וכ"ה מלמטה למעלה התקשרות המקבל שהמה נש"י במשפיע בכדי לקבל ההשפעה בפנימי' הכלים שלהם או בחיצוני' כמשי"ת שזה בא ע"י ביטול והנחת כל עצמותם שלא להיות רק רצון א' בהתקשרות לה' לבדו, והוא ענין יסוד דנוק' שהוא שקוע שבא מצד פנימי' הרצון שלהם שרוצים בעצמי' המשפיע ע"כ המה חפצים לקבל השפעת אא"ס בקרבם ותוך תוכם, ויש בזה ג' מדריגות הא' כשבא בחי' התקשרות זאת במקבל מצד ההתבוננות בשבחו של מקום איך דממך הכל⁶ ואין לך דבר המתהוה בעולם וגם חיות שלהם שיהי' חוץ ממנו והוא ענין פסד"ז שהוא בחי' ביטול חיצוני ע"י ההתבוננו' בהשתלשלו' שעי"ז נגלה אא"ס מלמעלה למטה ג"כ בבחי' חיצוני' בלבד. והב'⁷ בחי' הביטול דק"ש ושמ"ע שזהו מצד הרגשה פנימי' ביותר בבחי' ביטול ההשתלשלו' למקורם ושרשם והיינו כשמתבונן בהעמקת הדעת איך דכלא קמי' כלא⁸ כו' שזהו בחי' למסור נפשו באח"ד⁹ בחי' ביטול דח' דלית באל"ף ואח"כ בכריעה והשתחוואה דש"ע¹⁰ הוא בחי' הביטול בעומק יותר, וכ"ה המשכת צדאא"ס מלמעלה למטה בפנימי' ביותר כו' כמשי"ת, והג' בחי' יחוד פנימי' דש"ע באמרו ברוך אתה הוי' רופא חולי כו' או מברך השני' כו' והעיקר בלימוד התורה שזהו יחוד גמור מהות הנשמה במהו"ע א"ס כו', וכ"ז הוא נכלל בבחי' יחוד יסוד ומל' שבא מצד פנימית הרצון כו' שעיקרו הוא בחי' גילוי אא"ס בנש"י המקבלי' בכלים שלהם בדרך אור בכלי וזהו ענין כי רוצה ה' בעמו כו'. אך ענין יפאר ענוים כו' היינו בחי' יחוד ת"ת ומל'.

וביאור הענין הוא ע"ד ההתבוננות בכל רזין וסודות עמוקים שאינם שייכים להתפעלות אהבה כלל [כי התפעלות אהבה אינה רק כשמתבונן איך שהוא חייך או איך דכלא קמי' כו' שעי"ז נעשה ביטול פנימי יותר כו' כנ"ל], כמו העסק בפרצופים עליונים דעתיק ואריך וא"ק עד רום המעלות שבס' הזוהר ומתענג בזה בתענוג גדול אך לא בבחי' תועלת לנפשו [כי אינו מסתעף מזה שום בחי' בכן] רק ענין התענוג בזה הוא כמו שמסתכל אדם בדבר מפואר שיש לזולתו שאין שום תועלת לנפשו מדבר המפואר ואעפ"כ יכול להתענג תענוג גדול כ"כ עד שתכלה נפשו בזה שהתענוג בזה אין בו הרגשת עצמו כלל והוא ענין גילוי התענוג שלא בדרך אוב"כ כי אין בו כלי לזה כלל רק בבחי' ראי' והסתכלו' בלבד כו'. והנה עד"ז הי' כל בחי' התענוג דתלמידי רשב"י והתפעלות שלהם כשהיו שומעים איזה דבר ורז נפלא להיות כי היו מסתכלים בעצם העומק שהוא ענין כח א"ס העצמי הנעלם בזה והוא ענין מאמר ר' חזקי' באד"ר¹¹ חמי הוי¹¹ כו'. והנה זהו ענין יחוד ת"ת ומל' כי ההתפארות אינו שייך כלל רק לגבי המרוחק ביותר שאינו שייך אליו כלל [כי לא יתפאר אדם בפני בניו רק בפני איש זר דווקא], וכך הוא למעלה הוא בחי' גילוי אא"ס ממקום גבוה ונעלה כו' והיינו איך שהוא מרומם לבדו בעצמותו שלמעלה ממקור נש"י כמאמר לית מח' תפיסא¹² והיינו אפי' מח' העצמי' שישראל עלה¹³ כו' וכענין ישראל קדישין¹⁴ כו' ובכולהו אין קדוש כהוי'¹⁵ וכמאמר קדושתי למעלה מקדושתכם¹⁶ וזהו גילוי אא"ס בבחי' ת"ת להשפיע במל' מקור נש"י, ואז כשמסתכלת הנשמה בכל פרט מפרטי ההשתלשלות היא רואה עצם עומק אמיתת הא"ס הנעלם בו וכמאמר מאמיתת המצאו¹⁷ נמצאו כל הנמצאים כמשי"ת. וזהו ענין יפאר ענוים שהוא ענין גילוי ע"ס הגנוזות בבחי' יחוד¹⁸ ממש שגילוים הוא בבחי' הת"ת בלבד, ובנש"י מתקבלת השפעה זאת בבחי' הסתכלות בלבד כי אינם שייכי' לזה כלל בדרך כלי לקבל השפעת האור כי הגילוי הוא ממקום נעלה ממקורם ושרשם כו' ואעפ"כ מתענגי' בתענוג גדול אך לא במורגש צהכלל, והוא ענין שמכריזים מאן בעי לאסתכלא¹⁹ ביקרא דמלכא כי יקר הוא ענין עילוי והפלאת כח הא"ס ולכן סט"א אסתלק²⁰ כו' כי אין שם אפי' שרש דשרש להשפעת ויניקת החיצוני' כי מאחר שאין בזה הרגש כלל לכן לא יחפוץ כסיל בתבונ"ה²¹ כו' וד"ל.

וביאור כל הנ"ל הנה ידוע שיש ה' בחי' מיש האמיתי לאין, ומאין ליש נפרד, ובחי' הה' הוא בחי' אין האמיתי שלמעלה מיש האמיתי. ויובן ע"ד דוגמא כח התנועה שהוא מקור לכל גילוי התנועה לאין שיעור אע"פ שאינו ממהות תנועה כלל כי רק מזיו ואור שלו מתהוה בחי' תנועה בפרט ואעפ"כ להיות שהוא מוגבל רק להניע כו' לכן נק' יש האמיתי וגם להיות שהוא אמיתית היש דתנועה ובלעדו אין קיום כלל לבחי' תנועה בגילוי, והנה כשמתעורר כח התנועה להניע בפרט והתעוררות זאת היא כלולה עדיין בעצם כח המניע זהו מיש לאין והוא ענין השפעה בהעלם ואח"כ גילוי התנועה להתלבש בדבר נבדל זהו מאין ליש שלזה מוכרח הוא שתתצמצם השפעה נעלמת הנ"ל בדבר זר לגמרי שהוא ענין גשם העור והיד שהוא כדמות פרסא להעלים לגמרי, ועי"ז נבדל התנועה לחוץ מעצמותו כדוגמת אור מחודש כמשי"ת. והנמשל יובן למשכיל למעלה שע"ס דאצי' המה מקור האמיתי להיות מהם בי"ע וכמאמר אנת הוא דאפיקת כו' לאחזאה²² כו' והוא ענין יש האמיתי כי בחי' חכמה דאצי' למעלה אינו מהות חכ' רק מקור האמיתי להתהוות ממנו חכמה בבי"ע וכן חסד כו' וההתעוררות שלהם לבי"ע כענין כד סליק ברעותי'²³ למברי עלמא הוא ענין שרש ההשפעה בהעלם לבי"ע שכבר נמדדה להיות באופן זה לא באופן אחר רק ההשפעה בהעלם עדיין ומתאחדת עדיין בעצמי' מקורה [שהמקור אינו מוגבל ויכול להיות ממנו כמה אופנים שונים] וזהו בחי' המל' כמ"ש בהעלם בבחי' אצי' הנק' כבוד נברא²⁴, וזהו מיש לאין והוא בחי' יחו"ע שילוב אדני בהוי', אך בחי' יחו"ת הוא בחי' גילוי המל' בבי"ע והיינו כשכבר נתהוה בחי' יש דבי"ע, והשפעה אלקי' מלובש בהם בהעלם שהוא ענין כח הפועל בנפעל²⁶ שילוב הוי' באדני²⁵. והנה כדי שיתהוה מבחי' ההשפעה בהעלם [שהוא בחי' מיש לאין] גילוי ההשפעה בבחי' יש גמור שהוא כדוגמת אור חדש לגמרי צ"ל ע"י בחי' פרסא מפסיק שהוא דבר זר לגמרי והוא ענין צירופי אותיות הדיבור דע"מ המעלימי' לגמרי בחי' ההשפעה כמ"ש בהעלם להביאה לידי גילוי חדש שהוא ענין כח הפועל מאין ליש הנ"ל, ושרש אותיות הדיבור הוא מבחי' החכמה²⁷ שהוא בחי' אין האמיתי להיות כי צוהחכמה לעוצם ביטולה הוא בחי' כלי לבחי' גילוי אא"ס²⁸ הפשוט בתכלית שאינו מקור עדיין לבחי' התהוות נבראים והוא נבדל בערך מבחי' ע"ס דאצי' שהמה מקורי' להתהוות נבראים [ולכן נק' בשם יש אמיתי] כו'.

והנה כל עסקינו²⁹ בתומ"צ ותפילה הוא רק להוסיף אור ממקורא דכולא למטה בתחתונים הנבראים מאין ליש והוא ענין יחודים עליונים כו', ויש בזה ג' אופנים הא' בהתבוננות בשבחו של מקום והיינו בכללות כל הנבראים איך שהמה מתהווים וחיים וקיימים מבורא הכל המחי' ומהווה ומקיים אותם בכל עת ובכל רגע כמאמר המחדש³⁰ כו', וזהו ענין פסוד"ז כמו הללו את הוי' מן השמי' שאין השמים מהות בפ"ע כלל רק כל חיותם וקיומם הוא מבחי' שם הוי' השוכן בתוכם ובזה נמשך חיות חדש בנפשו להרגיש ביטול הטפל לגבי העיקר כו', אך כל תוס' חיות הנ"ל הוא רק מבחי' כח הפועל הנ"ל שהוא בחי' שילוב הוי' באדני שנמשך בתוס' אור כו', והב' הוא ענין ביטול פנימי דק"ש וש"ע והיינו מצד בחי' כח מה שבנפש שרואה בעצם האין המחי' וראי' זו נמשכת בכל כוחות הנפש עד שמתבטל ממציאותו מכל וכל כדמיון הבא לפני המלך כו' מצד שמרגיש ביטול ההשתלשלו' למקורם לגמרי שהמה כלא ממש והוא ענין ביטול דחו"ד באלף דאחד וכן בכריעות כו' [וכ"ז הוא בא לפ"ע היגיעה בהתבוננות באיכות התהוות היש מאין לפ"ע זה הוא בחי' הראי' בבחי' אין המהוה כו', יעוין בשער היחוד פ' דלית כו']. והנה ביטול פנימי זה הוא מצד גילוי בחי' אין הכלול ביש אמיתי כנ"ל. והג' הוא בחי' היחוד דש"ע באמרו ברוך אתה הוי' רופא חולי' כו' כנ"ל, שהוא ענין המשכת מהו"ע אלקות בנפש ובעולם והעיקר בתורה בדברו ד"ת שהדיבור שלו הוא כלי לדבר ה' המדבר בו כענין אני המשנה המדברת³¹ כו' [וזהו כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה³² כו'], שהוא ענין המשכת מהו"ע אא"ס בנפש בבחי' מהות [כמו נשמות הגבוהים רשב"י כו'] וזה הכח ניתן במ"ת אנכי הוי' אלקיך³³ בפרט בכל נפש מישראל וזה בא מצד שנגלה בנפש שרשה כמו שעלתה במח' דס"ר נש"י מתקשראן באורייתא³⁴ אותיות החקוקי' כו', והוא בחי' גילוי מיש ליש שלא ע"י אין הממוצע כו' וד"ל. וזהו כי רוצה ה' בעמו וכן הי' במ"ת שהי' בבחי' דביקות והתקשרות כמאמר על כל דיבור פרחה נשמתן³⁵ והחזירן בטל תורה³⁶ שהוא ענין צזחיות רו"ש מצד מהו"ע, ולכן הי' לכ"א מחיצה בפ"ע³⁷ כי גם בשרשם כמו שעלו במח' יש חילוקי מדריגות בעומק אחר עומק. אך שבקי"ס הי' הכנה לזה³⁸ כי ים דומה לרקיע³⁹ שהוא ענין פרסא המבדיל בין ברואים שבים לברואים שביבשה והוא ענין אותיות הדיבור דע"מ המבדילים בין בחי' ההעלם של כל הנבראים כמו שנכללים בבחי' האצילות שהוא בחי' אין הכלול ביש אמיתי ובין בחי' הגילוי שלהם בבי"ע, ושרש פרסא הנ"ל הוא מבחי' חכ' דאצילות שבה שורה אא"ס הפשוט בתכלית הפשיטות שהוא מרומם ומובדל מבחי' ע"ס דאצילות שהמה מקורי' לנבראי' כנ"ל.

והנה ע"י בקיעת הפרסא מלבד שהי' בזה ענין גילוי ההעלם שלמעלה מהפרסא שעי"ז נמשך גילוי מ"ת, עוד הי' בזה ענין נוסף שכח הנעלם בפרסא עצמה נתגלה שזהו בחי' אין האמיתי דלמדת"ב אפי' מחשבה העצמי' כנ"ל, וזהו ענין הראי' שלהם שהיו צופים ומביטים בכל פרט מהשתלשלות בכח הנעלם שבו שהוא אמיתת כח הא"ס בעצמו כמאמר מאמיתת המצאו כנ"ל, ולכן לא הי' שם חילוקי מדריגות כלל להיות כי הראי' הי' במקום גבוה שלמעלה משרשם לגמרי ששם כולם שווים. וזהו ענין ראתה שפחה על הים⁴⁰ שהוא ענין הראי' הסתכלות בלבד ביקרא דמלכא כנ"ל וד"ל. וזהו יפאר ענווים כו' שהוא ענין גילוי ע"ס הקבועי' בעצמו' בבחי' הת"ת שהוא בחי' גילוי אין אמיתי שנעשה בבחי' יש אמיתי להתגלות אליהם בבחי' מקור וזהו"ע יפאר⁴¹, וזהו ג"כ ענין השתחוו לה' בהדרת קודש⁴², כי קודש מילא בגרמי' הוא ענין החכ' שהוא בחי' אין האמיתי להיות כי בה שורה אא"ס הפשוט כו' כנ"ל, וכאשר נגלה בבחי' הת"ת [שהוא ענין יש אמיתי] נק' הדרו של קדש שזהו גורם ענין ההשתחואה כו' וד"ל. אך זהו לפי שעה בבחי' הכנה בכדי שיתגלה אח"כ אא"ס במ"ת בבחי' יש במורגש בבחי' התקשרות המשפיע במקבל ואעפ"כ לא יהי' נפרד כלל ח"ו כנ"ל.

והנה כדוגמא זו צ"ל בכל עלי' ממדריגה למדריגה וכן לימוה"מ שיתגלה גילוי חדש בחי' סתים דתורה [כי בעת מ"ת לא נתגלה רק בחי' גליא דתורה] יהי' ג"כ העברה בים בבחי' למדריגה יותר גבוה והוא ענין והחרים ה' את לשון ים מצרים⁴³ כו', וכן לעוה"ב יתגלה גילוי יותר עליון שהוא ענין שמחה של מצוה⁴⁴ היינו השמחה מצד עצם המצוה לא מצד הכוונה שבה רק מצד רצון העליון שבה בלבד והוא ענין השמחה במהו"ע כענין וישמחו בך⁴⁵, יצטרך להיות עוד העברה שני' רק שתהי' בנהר ולא בים [וההפרש בכל הנ"ל ית' לקמן] כו' וד"ל.