הפך ים ליבשה

עלעת ערב

הפך ים¹ ליבשה² בנהר יעברו ברגל כו', פי' כמו הכנה למ"ת הי' קי"ס³, כך לעתיד כתיב והניף ידו על הנהר⁴ כו'. וזהו בנהר יעברו לשון עתיד, ועי"ז נקבל רזין דאורייתא ע"י משיח⁵. ולהבין זה בתוס' ביאור, יש להקדים ההפרש בין ים לנהר ע"ד הרוחני, הנה מחשבה נמשל לנהר, ודבור לים⁶. ויובן תחלה ההפרש שבין ים לנהר גשמי, הנה הנהר נובע ממעינות מן התהום ונק' מקורא דתהום רבא, אויר רוחני המוצא מים. ויש ב' מיני מעינות מעין סתום ומעין גלוי, מעין סתום תחלת המעין סמוך להתהום ואין בו מים עדין ונק' היולי כמו שחקרו הפלסופים שיש חומר היולי⁷ עאהקדום לד' היסודות (והתהום נקרא פשוט), ובמעין הגלוי מתגשמים הטפות רק שיש גם בו כח האין ובלתי מוגבל שהטיפין לאין מספר ונובע טיפין טיפין לאין שיעור מכח הבלתי מוגבל דתהום ומתפשטים הטיפות ונעשים לנהר גדול ויש לו מדה באורך ורוחב. וגם בו יש כח האין ובלתי מוגבל דתהום, שהמים שבו מתחדשים בכל רגע ונובעת מים חיים חדשים הבאים מן האין ממש ונובעים במרוצה לכלול בתהום להיות אין ואפס כבתחלה, והוא להיות שמתאחד בנהר כח הבלתי מוגבל דתהום, נמצא יש כאן ד' מדרגות המתאחדים בכח האין ובלתי מוגבל, משא"כ מי הים הם מוגבלים, ואין בהם תוס' וגרעון מן המים הנתונים בו משי"ב כמו מים מקובצים ונתונים במקוה בלתי מעיינות (וכמ"ש ולמקוה המים קרא ימים⁸ ), ומ"ש כל הנחלים הולכים אל הים⁹ משמע שיש בהם תוס' הנה ע"ז כתיב בתרי' למקום שהם הולכים כו', שתיכף בבואם סמוך לים הם חוזרים לתהום ונכללים באחדות אין אלקי שבתהום. ולזה כיוונו רז"ל באמרם מי הים מהקיפי מיברך¹⁰ או ממקורו מיבריך, ופי' מיבריך שיהא מימיו שלמים וקימים, אבל אין בהם תוס'.

עד"ז ההפרש בין מח' לדבור שבדבור האותיות נמדדים במח' השייך לדבור כמה לדבר וכמה לחשות, הגם שבכל רגע מתחדש אותיות חדשים מהמח' בשעה שמדבר, אבל עכ"פ הוא מוגבל ומדוד, ומגלה רק הארה מוגבלת מן השכל, ומה שלפעמים הדבור נק' בשם ארץ¹¹ הם ב' בחי' בדבור א' אותיו' הבאים מעצמות הנפש, וכשבאים בה' מוצאות הם מוגבלים ונק' ים שמכסים ומעלימים על המוחין, הגם שדבור מגלה רצון ושכל ומדות אך כבר באו לכלל צמצום ומדה, והקול וההבל שבא מהגרון אשר בזה הדבור במורגש לזולתו נק' ארץ ויבשה המגשם את האותיות בקול מורגש. והנה גם באותיו' הנק' בשם ים יש ב' בחי' א' אותיות הבאים ומתלבשים בקול הדבור, ב' פנימיות הדבור מח' שבדבור והוא מה שמחשב איך לדבר, וג"ז נק' ים מוגבל שרק הארה מהמוחין מתלבש בדבור ולכן יש עת לחשות¹², אבל המח' הוא כלי פנימיות לחכ' ומשוטטות כנהר הנובע במרוצה ומתחדש שפע חדשה מאין השכל ופנימיות החכ', ויש כאן ד' מדרי' נהר, השכל מקבל מכח המשכיל מקור מוצא כל מיני השכלות מהאין, ובשכל ישנו ב' בחי', א' כמו שהשכל עדיין מובדל מאותיו' גם מאותיות המחשבה (רק שבא במוח הרוחני), והמופת לזה הוא ממה שמצינו בגמ' שתק רב¹³, ובאמת הי' טעם לדבריו כמו שהמציא רבה¹⁴, רק לא היה מלובש עדין באותיות, ובחי' הב' בשכל כשבא באותיות קצרים ונעלמים (במוח הגשמי), אח"כ בא להתחברות¹⁵ הנהר דמח', והוא ע"י בינה המארכת ומרחבת עבהנקודה, ונמצא כאן ד' מדרי' משכיל ב' מעיינות בשכל ומח', וכולם מתאחדים עם המשכיל, השכל בודאי מקבל תמיד מן האין גם המח' והבינה יש בהם עומק אחר עומק ובעלי הבנה נק' נבונים שמבינים דבר מתוך דבר¹⁶, והנה לכאורה שעומק האחרון גדול מן הראשון, אבל האמת שגדול הראשון מן האחרון והוא להיות שעומק הראשון מקור לכל העמקים, ולכן המח' לבוש פנימי לקבל בתוכו אור חדש בכל רגע כנ"ל בנהר ומגלה ההעלם.

ועם כל המשלים דים ונהר ומח' ודבור יובן למעלה, הנה א"ס ב"ה פשוט בתכלית והוא לבדו הוא רק שנתאווה להיות לו דירה¹⁷ כו' לכן נתלבש ברצון דלהיטיב ומח' דאנא אמלוך מלכות דא"ס¹⁸, וזהו הנקרא מקורא דכולא¹⁹, והנה מא"ס זה היה נמתח העולם עד בלי די בבחי' א"ס ממש רק ע"י צמצום נתלבש בבחי' נקודת חכמה עילאה דאצי', חכים ולא בחכמה ידיעא²⁰, ומהנקודה נעשה קו, והם הב' בחי' דחכ', והם בודאי בגדר א"ס, שהחכ' מאין תמצא²¹ ובא להתרחבות נהר דבינה עד שנתלבש במל' דאצי' שנק' ים²² להיות מלכותו בכל משלה²³ (ונמצא למעלה יש ה' מדרי' ד' דנהר וים מדרי' חמישית), ונמשכה בעולמות בב' בחי' עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא²⁴, עלמא דאתגליא חומר הנבראים הנק' יבשה וארץ, ועלמא דאתכסייא מח' שבדבור, וכמו בקי"ס שנתגלה מאצי' לבריאה²⁵ (שהיו נשמות דבריאה) ע"י קריעת ים מל' דאצי', כן לעתיד בכדי שיתגלה מקורא דכולא, הוא ע"י שיקרע נהר דבינה ויתגלה ההעלם, וזהו שם נשמחה בו, השמחה הוא בהשגה דבינה כאשר משיג בכי טוב, אבל הנה לית מח' תפיסא בי' כלל²⁶ לכן צריך לענין הקריעה, שע"י הקריעה יתגלה עבר הנהר, והוא כל יכול, וכל מה שיתגלה ממדרי' גבוה ביותר יותר יבא בגילוי כי כך רצונו ית' שיתגלה לעין כל והתחלת הקריעה יהיה בנהר, אבל באמת יהיה הקריעה עד רום המעלות עד שיתגלה העלם עצמיות והכל יעבור ברגל בבחי' יבשה והתגלות, וכמ"ש ולא יכנף עוד מוריך²⁷.