איתא בגמ' בסוטה כו' ואמאי קאי עלמא

רסדאיתא בגמ' בסוטה כו' ואמאי קאי עלמא

איתא בגמ' בסוטה משחרב בהמ"ק אין לך יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה ואמאי קאים עלמא אסדרא דקדושה ואיש"ר דאגדתא וכמ"ש ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים, כשלא סדרים אזי אופל וחושך וצלמות אבל כשיש סדרים היינו סדרי דקדושה אזי יהי' אור וברכה, וענין סדרא דקדושה היינו ג"פ קדוש שבובא לציון גואל ומתרגמינן קדיש בשמי מרומא עלאה בית שכינתה, קדיש על ארעא עובד גבורתה וקדיש לעלם ולעלמי עלמיא זהו ענין סדרא דקדושה. ולהבין זה צ"ל ענין קדוש מהו, כי הנה יש בחי' קדוש ובחי' גדול וכמ"ש והיית רק למעלה יכול כמוני ת"ל כי גדול אני גדולתי למעלה מגדולתכם וכמ"ש רק הכסא אגדל ממך שזהו בחי' גדול בחי' מלוכה, וגם הנה כתי' והתקדשתם והייתם קדושים יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם, נמצא יש בחי' קדוש ובחי' גדול וארז"ל גדול ה' ומהולל מאוד אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו, וידוע ענין של עיר הוא כמו שאנו רואי' למטה אותיות הדיבור ונקראי' בס' יצירה רסהאבנים כמו שתי אבנים בונות ד' בתים שלושה אבנים ששה בתים ונמצא אבנים הם האותיות ובתים הם התיבות ועיר הם כמה וכמה תיבות לפ"ע השכל והמדה זהו נק' עיר, והטעם שנק' אותיות בשם אבנים כי האבן הוא הדומם והחיות שבו מצומצם מאוד כך הוא אותיות הדיבור כשמאיר המדה בדיבור היינו כמו מדת החסד כשמדבר בדיבור אזי אי אפשר לגלות המדה כמו שהיא רק אפס קצהו יתגלה בדיבור וע"ש זה נק' האותיות הדיבור דומם מחמת שבהם המדה מצומצם מאוד, אבל זאת ההארה שבא בדיבור היא באה בבחי' פנימי' בדיבור והאותיות הם כלים להמדה שמקבלים המדה בבחי' פנימי' ובחי' אותיות מגלים המדות לחוץ לזולתו, כך הוא למעלה כי אמרתי עולם חסד יבנה שהבנין הוא שהחסד הוא מתגלה בעשרה מאמרות שהם המדות עליונות מתגלים בעשרה מאמרות ובעשרה מאמרות נברא העולם, וזהו נק' עיר אלקינו, וזהו אימתי הוא גדול שהוא התפשטות אלקות בנבראים כשהוא בעיר אלקינו שהוא הצירופי אותיות שבעשרה מאמרות שמתגלה בהם הארה בעלמא אבל הוא בא בבחי' פנימי' בעשרה מאמרות בנבראי' בבחי' אור וחיות פנימי, וזהו נק' בחי' ממלא כ"ע, אבל ולגדולתו אין חקר שזהו גדולתו העצמי בחי' סובב כ"ע שהוא בבחי' מקיף, הגם שמחי' ומהוהג"כ כל נברא ונברא אבל בבחי' העלם ואינו בא בבחי' פנימי' וזהו נק' סובב כ"ע, אבל קדוש הוא למעלה מבחי' סובב, כי סובב וממלא נק' מאור כי בחי' סובב נק' מאור הגדול ובחי' ממלא נק' מאור הקטן כי שמש ומגן הוי' אלקים ונק' הוי' בחי' שמש מאור הגדול ואלקי' נק' מאור הקטן שמהמאור הוא מאיר בחי' זיו ואור, אבל קדוש הוא בחי' חושך שלמעלה מבחי' אור ומאור שזהו כמ"ש ישת חושך סתרו העלם עצמות שאינו בא בגדר השפעה ולא בבחי' סובב ולא בבחי' ממלא, וזהו המתנשא מימות עולם שהוא מנושא מימות עולם ואינו בגדר עולם כלל זהו בחי' קדוש, ושבת נק' ג"כ קדוש וכמו שבת קודש ויו"ט נק' מקרא קודש, ועוד יש ששת ימי החול וצ"ל למה נקראים ימי החול לשון חולין כי הלא ששה ימי החול שרש ומקור שלהם הוא מששת מדות עליונות וכמ"ש לך הוי' הגדולה והגבורה וכו' ולמה נקראים ימי החול.

אך הענין הוא כי אנו רואים מ"ש ששת ימים תעבוד משמע היתר על מלאכה ומי אסרו אשר צריך היתר ע"ז, אך הענין הוא כמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא וכמארז"ל כל המהלך בקומה זקופה כאילו דוחק רגלי השכינה כמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא וגם ארז"ל מרים יד במלך זהו החולץ תפילין וכמו [מחוי ב]מחוג קמי' מלכא שזהו חטא ועון, כי באמת למשל כשעומד לפני מלך בו"ד אזי הוא עומד לפניו בבחי' ביטול ולא מרים יד כך הוא לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה צריך להיות בבחי' ביטול וא"א להרים יד במלאכה, ע"ז כ' היתר ששת ימים תעבוד. והטעם הוא כי הנה כתי' להבדיל בין הקודש ובין קדה"ק שזהו ע"י פרסא המפסיק וזהו בחי' מסך כמו שאנו רואי' האור שמאיר ע"י מסך הוא בשינוי המהות, וע"י ב' או ג' מסכים אזי האור הוא רסומוסתר לגמרי, כך הוא למעלה המבדיל בין קודש לקדשי הקדשים זהו הבדלה א', וגם עוד יש הבדלה בין קודש לקודש, וגם עוד יש הבדלה בין קודש לחול, וע"י ריבוי המסכים והבדלות מוסתר האור האלקי לגמרי ועי"ז יש היתר במלאכה, וזהו ששת ימים תעבוד היתר על מלאכה הגם שהשמים והארץ אני מלא אבל בהעלם ולא בגילוי, וההבדלה בין קודש לחול הוא הבדלה בין סיט' דקדושה ובין סט"א כי סט' דקדושה הוא בחי' ביטול לאלקות לגמרי וסט"א הוא ההיפך לגמרי יש נפרד בבחי' פירוד מחמת הסתר אלקות והבדלה ע"י מסך המבדיל בין קודש לחול.

אך באמת ששת ימים תעבוד לשון ציווי ג"כ, כי צריך לעבוד, היינו שיעשו חולין עטה"ק, היינו שיהי' הכל לה' כל מה שאוכל ושותה ואח"כ מתפלל ולומד בכונה הר"ז הוא עלי' גדולה, או נותן צדקה מיגיע כפו הר"ז חולין שנעשו עטה"ק, וזהו ששת ימים תעבוד לשון ציווי שצריך עבודה לעבוד את הנה"ב וכמ"ש בכל לבבך בשני יצריך וכידוע שהתפילה במקום קרבנות וכמו בקרבן שמקריבין את הבהמה ע"ג המזבח ומצוה להביא אש של הדיוט וגם אש שלמעלה וארי' דאכיל קורבנין ועולה ריח נחוח להוי' וכדאיתא במדרש סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שריחו עולה עד לשמים זהו קרבנות, ועכשיו תפילה במקום קרבן, ונה"ב המתאוה תאוה שצריך להפוך ג"כ בב' אשים, היינו דהתבוננו' שמן ההשתלשלות עולמות זהו נק' אש של הדיוט כידוע וההתבוננו' שבעצמות אוא"ס נק' אש שלמעלה, וצריך להפוך אותו מקצה אל הקצה שיהי' התשוקה והחשק לחפוץ בעצמות אוא"ס ולא זולתו כלל, וזהו נק' עבודה וכמ"ש ושבתם וראיתם בין עובד אלקים לאשר לא עבדו, שזהו לשון עיבוד עורות שמעבדין אותן כך הוא צריך לעבד אות הנה"ב ולהפוך אותו מן הקצה אל הקצה, ועי"ז מהפכי' את אלקי' גימ' הטבע שיהי' הגילוי מלמעלה מן הטבע וזהו עבודה שעי"ז ממשיכי' בחי' קדושה שלמעלה מההשתלשלו' וזהו קדוש הא' שממשיכי' קדיש בשמי' מרומא עילאה כי גם שהשמי' הם בחי' גבוה כמ"ש כגבוה שמים על הארץ, אבל הנה כתי' כי ששת ימים עשה את השמים ואת הארץ ונמשך השמים מוא"ו מדות עליונות שהם מקור הגבול אבל קדוש הוא למעלה ממדות עליונות וזהו בחי' חכ' שלמעלה ממדות עליונות, וזהו היושבי בשמים, היושב יו"ד, כי יו"ד הוא בחי' חכ' נקודה בחי' ביטול וזהו היושב יו"ד בשמים המשכת היו"ד שהוא בחי' קדוש בחי' חכ' בשמים, וכידוע שאין קדושה פחות מעשרה כי הקדושה הוא בבחי' יו"ד שהוא עשרה בחי' חכ' בחי' ביטול, וזהו קדיש בשמי' מרומא עילאה שזהו ע"י עבודה מלמטה למעלה ממשיכי' מלמעלה למטה בחי' קדוש בשמים בשמי מרומא עילאה וזהו הגדול והקדוש בשמים ובארץ, וגמ"ח כמ"ש חסד חפצתי ולא זבח והיינו המשכת אור ע"י מצות עשה מלמעלה למטה מטה וזהו קדיש על ארעא כי המצות נקראים ג"כ בשם ארץ כי באלה חפצתי לעשות חסד משפט וצדקה בארץ וזהו קדיש על ארעא שממשיכין מטה מטה, ובחי' קדיש לעלם ולעלמי רסזעלמיא שהיא הנצחית והוא התורה, כי איתא במדרש ע"פ כי נר מצוה ותורה אור למה המשיל המצוה לנר והתורה לאור, אך כי הנר הוא לפי שעה אבל אור השמש הוא נצחי, כך המצות הם לפי שעה כי עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה וזהו התורה שע"י קדיש לעלם ולעלמי עלמיא שהוא נצחי' בג' עולמות בי"ע נגד מחוד"מ שבאדם וזהו ג"פ קדוש וזהו נק' סדר ג' אבות ישראלים כהנים לוים ג' קוין חג"ת ג"פ קדוש זהו נק' סדר, וזהו לעולם יסדר אדם שזהו ג"ן סדרים דאורייתא שזהו כמו הגן שיש לו ערוגות כך הוא גן סדרים דאורייתא, וזהו משחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה שהן ד' אותיות של שם הוי' ע"י התורה.

וזהו משחרב בהמ"ק אין לך יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה כי הברכה שייך לטל וכמ"ש כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה ושייך טל לברכה, וכידוע שלושה שאלו שלא כהוגן ויבוא כגשם לנו, [והתשובה כהוגן] אהי' כטל לישראל, כי גשם הוא ואד יעלה מן הארץ היינו ע"י אתדל"ת אבל טל הוא ע"י אתדל"ע מצ"ע, וזהו בחי' ברכה כמו ברכת הארץ שהוא בלי שיעור, אבל משחרב בהמ"ק אין לך יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה כי טל הוא אותיות ל"ט ומשחרב בהמ"ק אזי הוא ל"ט כידוע ל"ט קללות ל"ט מלקיות ל"ט מלאכות כי בזמן בהמ"ק הי' גילוי אלקו' בחי' ברכה כי מקדש הוא כלי שמקבל מבחי' קדש אבל כשחרב בית המקדש אינו מאיר בחי' קודש אזי הוא בחי' קללה שהוא היפך הברכה, אבל ע"י התורה שהוא בחי' סדרים אזי נמשך בחי' ברכה ובחי' קדוש כידוע. וענין קדוש ידוע שבנזיר נאמר קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו וידוע שהנזיר אסור ביין ומחרצנים ועד זג לא יאכל וכהנים נקראים ג"כ קדושים ונאסר יין ושכר אל תשת אבל חרצנים וזגים מותרים לאכול, אך הענין כי נזיר אסור לגלח שערו כמ"ש קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו אבל כהנים מותרים לגלח, והענין הוא כי הנה כתי' סלסלה ותרוממך, ואמרו חז"ל מסלסל בשערו, וזהו ענין ליבון הלכתא לברר הלכות וכמ"ש קווצותיו תלתלים תילי תילים של הלכות, כי מעצמות אא"ס א"א להיות נמשך המשכה רק ע"י שערות שזהו המשכה מצומצמת, כי א"א לבוא לידי גילוי מעצמות אא"ס בהמשכה גדולה וגלוי', וזהו שהנזיר נק' קדוש בעצמו' אא"ס ולכך אסור לגלח כי ההמשכה הוא דווקא ע"י שערות שהוא הלכה שבתורה ולכך אסור ביין כמ"ש אל תרא יין כי יתאדם, וגם עה"ד גפן הי', וזהו בחי' גבורה ולכך אסור כי צריך להמשך בחי' חסד ע"י בחי' שער, אבל הכהנים נק' קדושים אבל הם מותרים בחרצנים וזגים כי זהו רק לפי שעה בשעת המשמר שלהם, נמצא עיקר הקדוש הוא בנזיר שנמשך ע"י התורה מעצמות אא"ס וזהו שהתורה ממשיך בחי' קדוש בחי' נצחי' ע"י סדרים דאורייתא, וזהו ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים כי הנה אופל הוא אותיות פלא ופלא הוא בחי' כתר וכמו אאלפך חכ' ואלפך בינה וכשם שפלא הוא בחי' כתר מקור למקור דקדושה כך להיפך פלא הוא מקור רסחהקליפות וכמ"ש אכלה ומחתה את פיה לא פעלתי און ר"ת למפרע אפל שזהו מקור למקור הקליפות עומק רע שהוא הגיהנום אשר לא סדרים כי הסדרים הוא שיתא סדרי משנה שע"י ממשיכים מבחי' קדושה שזהו הלכות שממשיכי' בחי' קדושה כמו סללה ותרוממך שממשיכי' ע"י הלכות בחי' קדושה אבל כשלא סדרים אזי בחי' אופל שהוא הגיהנם וזהו בזכות יערוך אהרן את הנרות ניצול מן כי ערוך תפתה שהוא גיהנם וניצול ע"י הערכת הנרות ותרגם על יערוך אהרן את הנרות יסדר אהרן, שזהו בחי' סדר, ומחמת זה הוא ניצול מגיהנם שהוא תפתה אבל ע"י הערכת הנרות שהוא הסדר אזי ע"י זה ממשיכים ג"פ קדוש, ולכך אומרים בלשון תרגום כי תרגום הוא אחורים וחיצוניות ולכך אומרים בלשון תרגום להמשיך הג"פ קדוש בחיצוניות ואחורים בבחי' גילוי למטה מטה.