וראיתי [אני]

רנזוראיתי [אני]

וראיתי [אני] שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך תני משום ר"מ כיתרון דברי תורה על דברי הבלים, ולכאורה מה חידש ר"מ, וגם תני משום ר"מ משמע שזהו חידוש גדול. אך הענין הוא כי הבל הבלים א' קהלת עוד הבל הבלים הכל הבל שבעה הבלים אמר קהלת. וגם מ"ש ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל, ולכאורה ודאי יש הפרש גדול בין אדם ובהמה כי בודאי אדם מתפלל ולומד ומברך בהמ"ז וכל הברכות והמצות ואיך מותר אדם מן הבהמה אין.

אך הנה בפי' הבל יש ג' שיטות. א' לפ"ד הזוהר הבל הוא בחי' גבוה הבלא דעלה עלמא קאי וכמשארז"ל הבל תינוקות של בית רבן וגם [כ]מ"ש וישע אל הבל ותרגום אונקלס קורבנא דמתקבל ברעווא קדם ה', וכמו שאנו רואים שענין נשמה הוא לשון נשימה שמכניס הבל ומוציא הבל ובא"ל אזי רנחיחנק וכמ"ש אשאם ואשאף יחד זהו לשון נשימה, ולמעלה הוא ג"כ בהבראם בה"א אתא קלילא דלית בי' ממשא והוא בחי' הבל אות א', במח' א' ברא כל העולמות, והוא מקור כל העולמות, וכמו שאנו רואים שמהבל הלב נעשה קול ומהקול הוא הדיבור כך הוא למעלה הבל נק' מקור העולמות, וז' הבלים נמשכים מז' מדות שהם מקורים להשתלשלות עולמות וכמ"ש כי ששת ימים עשה את השמים ואת הארץ, והימים הם מדות עליונות, והששה מדות הם מקורים להשתלשלות עולמות, זהו לפ"ד הזוהר שהבל עלה עלמא קאי שהוא מקור להשתלשלות עולמות. ולפי פי' המדרש הבל הוא לגריעותא, כי פי' על הכל הבל ז' הבלים כי השבעה יומין הוא הכל הבל יום ראשון נבראו שמים וארץ וכתי' כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה, יום שני [יהי רקיע וכתיב ונגלו כספר השמים, בשלישי] יקוו המים וכתי' והחרים ה' לשון ים, [ברביעי] נבראו שמש וירח וכתי' וחפרה הלבנה ובושה החמה, נמצא הכל הבל זהו הבל לגריעותא. ולפ"ד תרגום יונתן הפי' מהבלים שא' קהלת כי ראה שיחלק המלוכה ע"י רחבעם וירבעם, שיהי' מלכות בית דוד שזהו שבט יהודה לבד ועשרת השבטים שזהו ע"ש יוסף לבד, ומחמת זה יהי' חורבן בית המקדש, וא' הכל הבל יגיע שיגע בבנין בהמ"ק.

ולהבין הענין הנה בחי' יוסף הוא תוס' אורות, כי מ"ש עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו זהו חלק הקצוב שלא ישנה את תפקידם, וזהו מ"ש ובטובו מחדש בכל יום מע"ב לחדש את הישינות, וזהו כח המהוה מאין ליש ועולם כמנהגו ואפי' טבע עולם כמנהגו נוהג, אבל יוסף הוא בחי' תוס' אורות חידוש מעיקרו, וכמארז"ל תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר, וכמו תוס' כתובה שהכתובה היא מנה או מאתים והתוס' הוא כמה אלפים, וכך הוא למעלה תוס' מרובה על העיקר באין ערוך, כי בהבראם בה"א בראם שזהו רק אות א' ואות א' אין ערוך לגבי מקור הדיבור שיכול לדבר דיבורים עד אין שיעור ומכש"כ לגבי כח הנפש שהוא בטל, וכמו"כ למעלה בה"א בראם אתא קלילא דלית בי' מששא שזהו אין ערוך לעצמו' אא"ס כי אפי' טפה בים אוקינוס יש לה ערך אבל זה אין ערוך כלל כי זהו רק אות א' ואתא קלילא דלית בי' ממשא, נמצא כשיאיר בחי' שלמעלה מהשתלשלות זהו תוס' מרובה על העיקר באין שיעור שיכולים נבראים לקבל הגילוי מעצמו' אא"ס, וזהו בחי' יהודה בחי' הודאה כי באמת לית מח' תפיסא בי' ואין שום השגה תופס בו אפי' בעולמות עליונים ובג"ע רק בחי' הודאה בחי' ביטול שלמעלה מן השגה שם שורה אוא"ס, וזהו ענין יחוד יהודה ויוסף, כי יהודה הוא בחי' הודאה מודים אנחנו לך וכמו בסידור התפלה הודו לה' קראו בשמו וזהו ענין יחו"ת, ויהודה מקבל מבחי' יוסף תוס' אורות שזהו ענין יחו"ע, וזהו אחד באחד יגשו שזהו למהוי אחד באחד יחו"ע ביחו"ת, וכמו ברכנו [אבינו] כולנו כאחד, שזהו יחוד יהודה ויוסף. וזהו ענין בהמ"ק, כי במשכן כתי' ואהי' מתהלך שלא הי' בבחי' קביעות אבל במקדש הי' בחי' קביעות שיהי' יחו"ע רנטמאיר ביחו"ת, וזהו שראה שלמה כשנחלק המלוכה ויהי' יהודה בפ"ע ויוסף שהוא עשרת השבטים בפ"ע ויחרב בהמ"ק.

נמצא שהג' שיטות הוא הכל א', כי לפ"ד הזוהר הבל הוא הבלא דעלמא עלי' קאי שהוא בחי' גבוה, ובודאי זה אמת שהבל הוא מקור ההשתלשלות ובמח' א' ברא כל העולמות, ולפ"ד המדרש שהכל הבל מחמת שמבלה הכל, גם זה אמת כשהגילוי הוא מהתוס', והעיקר הוא לע"ל שיהי' גילוי אלקו' למטה כמו למעלה אזי יהי' תוס' מרובה על העיקר שהוא ההבל אתא קלילא דלית בי' מששא, וגם לפ"ד הזוהר המעלה הוא ההבל שהוא מקור ההשתלשלות אבל לגבי למעלה מההשתלשלות הוא באין ערוך כי תוס' מרובה על העיקר, וגם לפ"ד התרגום יונתן הוא כך כי התוס' מרובה על העיקר אבל כשיהי' החורבן אזי נשאר העיקר לבד שהוא ההבל ולא יהי' הגילוי מהתוס'. אבל משחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה, וד"א הוא ד' אותיו' של שם הוי', והלכה הוא תורת הוי', ואורייתא מחכ' נפקת ואין אא"ס שורה אלא בחכ', כי הז' הבלים הן ז' מדות שהן מקור ההשתלשלות וכמ"ש כי ששת ימים עשה וכו' ובמדות הי' השבירה היינו שבירת הכלים שהן המדות שנק' כלים וכמ"ש וימלוך וימת ז' מלכין קדמאין וכשנפלו למטה הנה יש זלע"ז נגד ז' מדות טובות ז' מדות רעות אבל התורה הוא בחכ' וכתי' ימותו ולא בחכ' שלא הי' שבירה בבחי' חכ' ואין שם בחי' מנגד וזהו ששם שורה אא"ס, וע"י החכ' יבוא הגילוי למטה, שהוא ע"י התורה יבוא הגילוי למטה.

ובזה יובן מה שא' יוסף לפרעה, ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים ולכאורה הלא שאל פרעה ממנו רק פתרון החלום ולא שאל ממנו עצה, מה זה שא' לו עצה ועתה ירא פרעה שזהו עצה. אך באמת כי הא בהא תלי', כי כשא' לו הפתרון שהפרות הטובות הם ז' מדות טובות ולעומת זה שבע פרות הרעות ז' מדות רעות, וזהו מחמת שבירת הכלים שנפלו למטה יש זלע"ז ומצד זה הוא הרעב, וזהו ותאכלנה הפרות ולא נודע כי באו אל קרבנה מחמת התגברות לעומת זה שהן המדות רעות המתאוה תאוה, ואמר שהראה הקב"ה זאת לפרעה שלא יהי' הרעב, לכן א' לו ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם כי ימותו ולא בחכ', ולא הי' שם השבירה בחכ' ואין שם לעומת זה וממילא כאשר יומשך מחכ' אזי יהי' בטל כל התאות ממילא ויתגבר צד הקדושה המדות טובות ולא יהי' רעב שהן הקליפ'.

ומכל הנ"ל יובן מה שחידש ר' מאיר ותני משום ר' מאיר כיתרון ד"ת על דברי הבלים, כי הגם שדברי הבלים הם ג"כ חכ' שזהו ח"ת מקור ההשתלשלות העולמות וזהו מז' מדות עליונות כי ששת ימים עשה וכו', והבלים הם דבר גדול לכל הפירושים כי עלה קאים עלמא, אבל מ"מ הי' השבירה בז' מדות ויש זלע"ז שנפלו בשה"כ וזהו עה"ד טו"ר, אבל התורה הוא רסבחכ' שזהו ח"ע שלא הי' שם השבירה, ושם שורה אא"ס. וזהו שחידש ר"מ שיתרון ד"ת על דברי הבלים וכמ"ש ויבדל אלקים בין האור והחושך, אור זה מעשה צדיקים שהוא התורה וכמ"ש וירא אלקים את האור כי טוב ואין טוב אלא תורה שנא' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, והחושך זהו מעשה הרשעים שנא' מחשך [מעשיהם], מחמת שבתורה לא הי' השבירה שזהו ח"ע אבל בזה הי' השבירה ויש בזה לעו"ז ולא נודע כי באו אל קרבנה ומצד זה הוא החושך.

אך עוד יש פי' ביתרון האור מתוך החושך שיתרון האור הוא מתוך החושך דווקא, והענין הוא כי ע"י תו"מ בגשמיות שהם במקום החושך עי"ז יהי' יתרון האור שהוא תוס' מרובה על העיקר באין שיעור. והפי' הוא כי באמת יש בתורה ב' בחי' וכמ"ש עוטה אור כשלמה, שיש בחי' אור ובחי' שלמה, ושלמה הוא הלבוש ואור הוא התורה שבה שורה עצמו' אא"ס, וזהו שהתורה נקר' ממוצע בין עצמו' אא"ס ובין ההשתלשלות העולמו', וכל ממוצע כלול מב' בחי', אך בתורה שנק' שלמה זהו כמשארז"ל אסתכל באורייתא וברא עלמא זה מקור ההשתלשלות והי' בהתורה ג"כ שבירה וכמ"ש בענין בשברי לכם מטה לחם שזהו התורה שנפל בשבירה בדברים גשמי' וזהו עה"ד חיטה היתה שזהו ך"ב אתוון דאורייתא וע"י הקיום תו"מ בגשמיות שזהו הבירור שנתברר אזי יהי' יתרון האור מתוך החושך, כי זה הכל נק' חושך אפי' התורה כשהיא בגשמיות נק' חושך, ובאמת חושך הוא היפך האור כי הכסיל בחושך ילך אבל החכמים ילכו באור ואיזהו חכם הרואה את הנולד כי חכ' הוא בראי' ובינה הוא שמיעה, ובאמת לית מח' תפיסא בי' שהוא השגה דבינה, נמצא השגה נקר' חושך ואפי' השגות התורה בג"ע שנק' אור זהו רק זיו השכינה אבל ע"י תו"מ בגשמיו' יתגלה יתרון אור שזהו תוס' מרובה על העיקר, כי זהו הכל נק' חוק הקצוב אפי' השגות בג"ע וכמ"ש ילכו מחיל אל חיל זהו רק בבחי' זיו ואור שזהו נק' ממלא כ"ע אבל ע"י התו"מ בגשמיות דווקא שהוא החושך גמור יהי' הגילוי' לע"ל, וזהו וראו כל בשר כי פי הוי' דיבר ראי' חושית ממש, וזהו תוס' מרובה על העיקר באין שיעור ובאין ערוך ממש שזהו עצמו' אא"ס שיתגלה לע"ל בבחי' ראי' וכמ"ש כי עין בעין יראו. וזהו שחידש ר"מ יתרון החכ' מן הסכלות כיתרון האור מתוך החושך תני משום ר"מ שזהו דברי תורה על דברי הבלים, והפי' דברי תורה שמדברי הבלים דווקא ע"י יתגלה יתרון אור שבעצמות אא"ס.

וזהו ענין ספי' ומ"ת, כי הספי' הוא מ"ט ימים כי ז' מדות וז' פעמים ז' מ"ט, וספי' מלשון ספיר שזהו אור בהיר, וזהו לברר הז' מדות רעות שיתהפכו לטוב, וזהו היום יום א' לעומר, כי עומר הוא מאכל שעורים וזהו שעורה שיעור ה' ופי' שיעורין וצימצומי' בהשתלשלות העולמו' וצריך לברר זה (וגם שיעור לשון משער וכמ"ש בזוהר נודע בשערים בעלה כל חד וחד לפום מה דמשער רסאבליבי', שזהו בינה והשגה מ"ט שערי בינה, וגם שערי לשון שער ופתח שמשמש כניסה ויציאה מבינה למדות) ואח"כ הוא מ"ת שהוא שער החמישים דבינה שהוא בחי' כתר כידוע שזהו מ"ת בגשמיות שעי"ז מתגלה יתרון האור מתוך החושך, וזהו וכל העם רואי' את הקולות רואים את הנשמע ושומעי' את הנראה מחמת שהי' בדוגמא דלע"ל, שיהי' בחי' ראי' בעצמו' אלקו' (וכמ"ש ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר ראי' ממש) וזהו כתר תורה שיתגלה לע"ל טעמי תורה שיתגלו לע"ל. וזהו תספרו חמשים יום, והלא אינן סופרי' אלא מ"ט יום, אלא ע"י הספי' מ"ט יום ממילא יתגלה שער החמישים, כי יתרון האור הוא מן החושך דווקא, וע"י הבירור מ"ט יום מן החושך שהמדות מעורבים טו"ר עי"ז יתגלה שער החמישים דבינה שהוא בחי' כתר, ועיקר הגילוי יהי' לע"ל כשיתבררו כל הניצוצות שנפלו בשבה"כ וכמ"ש אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וכמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר כי פי הוי' דיבר.