וידבר גו' במדבר סיני

רמטוידבר גו' במדבר סיני

וידבר ה' אל משה במדבר סיני שאו את ראש בנ"י לגולגלתם ופי' לגולגלתם הוא גלגלתא דחפיא על מוחא היינו הגולגולת החופה על המוח ולמעלה הוא נק' רצון וחכ', וכמו שאנו רואים למטה שיש באדם רצון ושכל והרצון הוא החופה על השכל כי אינו נראה רק הרצון שהוא רוצה והטעם שמחמת זה הוא רוצה הוא בהעלם וכך למעלה יש ג"כ רצון וחכ' היינו רצונו וחכמתו ית'. אבל באמת אין המשל דומה לנמשל כי למעלה הוא מתחילה הרצון ואח"כ חכ' כידוע שבחי' הרצון הוא למעלה מן החכ', אבל למטה הוא מתחילה הטעם והשכל ומחמת הטעם נמשך הרצון והוא רוצה כך, אך באמת אית רצון ואית רצון שיש ב' בחי' רצון.

ולהבין זה צריך להקדים הקושי' שהקשו רז"ל כתי' ועמדו זרים ורעו צאנכם וכתי' ואספת דגנך ול"ק כאן בזמן שישראל עושי' רצונו של מקום וכאן בזמן שאין עושין רש"מ, ולכאורה זהו פלא כי בפ' שני' של ק"ש והי' א"ש תשמעו אל מצותי זהו אין עושין רש"מ, ותירץ הה"מ שבפ' ראשונה כתי' בכל מאודך זהו עושין רש"מ ובפ' שני' לא כתי' בכל מאודך זהו אין עושין רש"מ.

ולהבין זה הנה כתי' נודע בשערים בעלה ואיתא [בזוהר] כל חד לפום מה דמשער בליבי', כי שערים הוא מ"ט שערי בינה לשון שער ופתח, וגם לשון שיעור שהוא משער הוא ענין ההתבוננות כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה שהוא משיג בהשגה איך שהוא מהוה ומחי' העולמות מאין רנליש, הגם שלית מח' תפיסא בי', היינו בי' בעצמותו אבל בזיו והארה יש השגה, וכמו שבעצם השמש א"א לראות אבל ע"י נרתק של השמש אפשר לראות בזיו השמש כמו"כ למעלה כתי' כי שמש ומגן הוי' אלקי' ושם אלקים מסתיר על שם הוי' כמו נרתק השמש על השמש, וכח המהוה העולמות מאין ליש זהו רק זיו והארה ובהארה זו אפשר להתבונן ולהשיג, וזהו נודע לשון ידיעה, וגם נודע לשון התקשרות שהוא מקשר מחשבתו בההתבוננות והשגה אזי נולד מזה הרצון באלקות וכמ"ש בזוהר לפום מה דאתיידע ואתדבק בליבי', שזהו לפי עומק העמקת הדעת אזי הוא נמשך ההתפעלות והרצון בלב, וזהו בחי' רצון התחתון הנולד מן השגה והטעם.

ויש בזה מ"ט שערים כי שבעה מדות וכאו"א כלול משבעה הם מ"ט וזהו מ"ט שערי בינה כמו מ"ט ימי הספירה, כי לפעמי' הוא משער ההתבוננו' באופן זה ולפעמים באופן אחר ויש בזה מ"ט שיעורים, וגם שער לשון פתח מחמת שבא ע"י ההתבוננו' הרצון ממוח ללב בכמה אופנים שונים והכל הוא הרצון באלקות, וזהו נק' רצון התחתון שבלב מההתבוננו' שבמוח בהשתלשלות עולמות בחי' ממכ"ע, אבל בבחי' סובב כ"ע לית מח' תפיסא בי' היינו ההתבוננו' רק ביטול השגה היינו שהוא בטל לעצמו' אא"ס מצד עצם הנשמה, וזהו הרצון שלמעלה מהטעם והדעת רצון עצמי בעצמות אא"ס בבחי' סובב שאינו מאיר בבחי' פנימי' רק בבחי' מקיף בהשוואה א' בכל ההשתלשלות וכמ"ש אני הוי' לא שניתי וכמ"ש המלך הקדוש בשמים וארץ שהוא קדוש בשמים ובארץ בהשוואה א' שהוא מובדל מכל ההשתלשלות עולמות וא"א להשיג בבחי' השגה בבחי' פנימי' רק בבחי' ביטול רצון שזהו רצון עצמי מצד עצמו' הנפש, וזהו ענין גלגלתא דחפיא על מוחא הרצון שלמעלה מן הטעם. וכן הוא בנמשל למעלה הרצון שלמעלה מהחכ', וכמשארז"ל הקב"ה מנענע בראשו שזהו המשכת הרצון שלמעל' מהחכ'.

ולבאר זה יותר הנה ידוע שר' יוחנן בן זכאי אמר איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי, וזהו פלא לכאורה איך צדיק גמור כר' יוחנן בן זכאי יהי' מסופק באיזה דרך מוליכין אותו. אך הענין הוא כי יש ב' בחי' שכל ומדות ויש רצון שלמעלה מהשכל, וזאת היתה ידוע לו שבירר השכל ומדות שלו עפ"י התורה ומצות אבל ברצון שלמעלה מהטעם והדעת אינו ידוע לו וכמו שאמר ר' יוחנן בן זכאי על עצמו אלמלא הטיח בן זכאי ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא נענה ור' חנינא בן דוסא נענה תומ"י בתפלתו, ובאמת זהו פלא כי ר' יוחנן בן זכאי הי' גדול בתורה שר התורה, והי' עוסק תמיד בהשכלות התורה ולא נענה ור' חנינא בן דוסא הי' עוסק רק בתפלה ונענה. אך באמת יש בתפילה בחי' יותר גבוה מהתורה כי התורה הוא חכמתו ית' אבל תפילה הוא רצון עצמי שלמעלה מהחכ' ומגיע למעלה ג"כ בעצמות אא"ס, וכמשארז"ל חסידים הראשונים הי' שוהין ג' שעות קודם התפילה וג' שעות רנאאחר התפילה וג' שעות בתפילה והק' בגמ' וכי מאחר ששוהין ט' שעות ביום תורתן אימתי נעשית ותרצו תורתן משתמרת מאליהן כי תפלתן למעלה מהתורה. וזהו ענין ששים המה מלכות ס' מסכתות ושמונים פלגשים ברייתות אחת היא יונתי, שזהו ענין תפלה בחי' אחת, וכמו שוהין שעה א' קודם התפלה שזהו בחי' אחת הרצון שלמעלה מן הטעם. וכן הוא ענין ר' חנינא בן דוסא שתפלתו הי' ברצון שלמעלה מהטעם התקשרות עצמי' ומחמת זה נענה תומ"י אבל ר' יוחנן בן זכאי הי' תמיד עוסק בהשכלת התורה ומחמת זה לא נענה כי לא הי' עוסק תמיד בתפילה כמו ר' חנינא בן דוסא. וזהו איני יודע באיזה דרך, כי זהו בבחי' איני יודע שלמעלה מהטעם והדעת, ולא הי' ידוע לו אם הגיע לבחי' זו אם לאו מחמת שלא עסק בה תמיד. ומזה מובן הב' בחי' שיש רצון שלמעלה מהטעם והדעת בהתקשרות עצמי'. וזהו ענין מט"ט קושר כתרי' לקונו מתפילותיהן של ישראל שזהו בבחי' כתר שלמעלה מהחכ', שע"י תפילותיהן של ישראל ברצון שלמעלה מהטעם מגיע למעלה בבחי' כתר שלמעלה מהחכ'.

וזהו ענין שבפ' ראשונה כתי' בכל מאודך שזהו הרצון שלמעלה מן הטו"ד, כי מאוד הוא בלי גבול שזהו הרצון שבלי גבול שלמעלה מהחכ', כי הרצון שעפ"י החכ' הוא מוגבל אבל הרצון שלמעלה מהחכ' הוא בלי גבול, וזהו עושין רצונו של מקום שממשיכים מלמעלה ג"כ רצון שלמעלה, בחי' סובב, בבחי' מקום שזהו בחי' ממלא וזהו שמחברים סובב בממלא, אבל בפ' שני' נק' אין עושין רש"מ שזהו הבירור שעפ"י תו"מ וזהו ע"י רצון התחתון שעפ"י התבוננות ועפ"י תו"מ מבררים לשכל ומדות אבל לא הרצון שלמעלה משכל ומדות ומחמת זה אינם ממשיכים מבחי' סובב לבחי' ממלא, וזהו אין עושין רש"מ שאין ממשיכים הרצון בחי' סובב לבחי' מקום ממלא. וזהו ענין ועמדו זרים ורעו צאנכם, וזהו כשעושין רש"מ, כי זהו למעלה מבחי' בירורים, אבל בפ' שני' הנה לא כתי' בכל מאודך וזהו ואספת דגנך זהו ענין הבירורים.

וזהו עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך, ולכאורה זהו כפל לשון, אך זהו הב' בחי' מתחילה עשה רצונו כרצונך ע"י התבוננות, וזהו צריך לעשות כי זהו הרצון שעפ"י טו"ד וצריך לעשות זאת, ואח"כ בטל רצונך שזהו הרצון שלמעלה מהטו"ד כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך ממילא כי ע"י הרצון שלמעלה מהטעם ממשיכים מבחי' סובב וא"צ בירור כי ממילא הם בטלים כל המנגדים וא"צ לברר אותם כי זהו למעלה מבחי' בירור וממילא הם בטלים. וזהו כענין ועמדו זרים ורעו צאנכם, כי אתם אין צריכים לברר כי ממילא הם בטלי'. וזהו ענין שבת, כי בשבת בורר אסור כי זהו למעלה מבחי' בירור, וזהו שבתיבת שבת יש ב' פירושים א' שבת לשון נייחא והב' לשון תשביתו כמ"ש והשבתי חיה רעה שבשבת הם ממילא מתבטלין וכמו שתרגם ואבטל כי ממילא הם בטלים וא"צ לברר.

רנבוזהו ענין ב"פ שאו שערים ראשיכם, א' הוא בחי' רצון התחתון לעלות אותו למעלה, והב' שאו שערים זהו הרצון העליון שלמעלה מהטעם והדעת לחבר בעצמות אא"ס, וזהו ענין ב"פ ויבוא מלך הכבוד כמשארז"ל והביאותים אל בית תפילתי תפלתם לא נאמר אלא תפלתי כי הקב"ה מתפלל מאי מצלי יה"ר מלפני שיכבשו רחמי את כעסי, וענין הקדוש ברוך הוא כי בחי' חכ' נק' קדוש שהוא קדוש ומובדל מהעולמות (כי ששת ימים עשה את השמים ואת הארץ היינו כי ששה [מדות] עשו את השמים ואת הארץ והם מקורים לבריאת עולמות וזהו ענין ששת ימי המעשה כידוע) וברוך הוא המשכה מחכ' למדות זהו קוב"ה, וקוב"ה מצלי יהי רצון שזהו להמשיך הרצון שלמעלה מן החכ' לבחי' חכ' שזהו הרצון פשוט שבעצמותו להמשיך לבחי' חכ' כי אין ערוך וכו' כידוע, וזהו ענין ב' מיני כבוד כי כבוד גימ' ל"ב נתיבות החכ' ויבוא מלך הכבוד זהו להמשיך הרצון שנולד מחכ' למדות שזהו ויבוא מלך הכבוד הרצון שבחכ' למדות שזהו ענין קוב"ה, ויבוא מלך הכבוד פעם ב' זהו שיבוא הרצון שלמעלה מן החכ' לבחי' חכ' וזהו ויבוא מלך הכבוד סלה שזהו נצחי' כי הרצון שלמעלה מן החכ' הוא נצחי' (כידוע למשל באדם שהרצון הנמשך מן הטעם והשכל בטל טעם בטל דבר, אבל הרצון עצמי שלמעלה מן השכל אינו בטל לעולם).

וזהו ענין שאו את ראש בנ"י שזהו הרצון התחתון לגלגלתם להתחבר עם רצון העליון שזהו חלק הנשמה שבגוף עם שרש הנשמה, ועי"ז מתחברים ג"כ למעלה כללות נש"י עם עצמות אא"ס. וזהו ענין מ"ת כי מתחילה סופרים מ"ט ימי הספירה שזהו נודע בשערים בעלה כל חד לפום מה דמשער בליבי' שזהו להמשיך היום יום א' לעומר להמשיך הרצון שבחכ' למדות לברר המדות ואח"כ במ"ת לחבר עם רצון העליון שזהו בחי' כתר גלגלתא, וזהו אנכי מי שאנכי עצמות אא"ס להיות הוי' אלקיך שיהי' בבחי' גילוי בנש"י. וזהו ענין על כל דיבור פרחה נשמתן כי רק הארה מנשמה מלובש בגוף אבל שרש הנשמה אינו מלובש בגוף וזהו מזלייהו חזי, ובשעת מ"ת כשקיבלו התורה בשרש נשמתם למעלה אזי פרחה נשמתן.

באוהל מועד כי כשמתחברים רצון התחתון ברצון העליון וכללות נש"י בעצמות אא"ס צריך שמירה לזה [והוא ע"י תורה]. וזהו מ"ש אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאותיו אל בית אמי ואל חדר הורתי שזה ענין תושב"כ ותושבע"פ, וענין אחזתיו ולא ארפנו כי הנה כתי' ויסעו מרפידים וארז"ל שרפו ידיהם מדברי תורה, כי הנה כתי' הקול קול יעקב והידים ידי עשיו וארז"ל בזמן שהקול קול יעקב שזהו הקול דתפלה וקול דתורה אזי אין הידים ידי עשיו, ובזמן שאין הקול קול יעקב שזהו הקול דתורה ותפלה אזי הידים ידי עשיו, שזהו כמ"ש שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך מחמת שאינו תופס מקום בשם כלל, כך הקליפות [יכולים] לקבל יניקה ממקום גבוה מחמת שאינם רנגתופסים מקום בשם, אבל ע"י קול דתורה ותפלה שזהו ע"י התפלה ממשיכים רצה"ע שבעצמותו בחי' תורה שזהו רצונו וחכמתו אזי א"א להם לקבל יניקה כי זהו המשכה בבחי' פנימי'. וזהו שרפו ידיהם מד"ת אזי הידים ידי עשיו אבל כשלומדים התורה א"א להם לקבל. וזהו אחזתיו ולא ארפנו שזהו אחיזה ברצון דלעילא בעצמות אא"ס ע"י התפלה ולא ארפנו מד"ת, וזהו עד שהביאותיו הרצון אל בית אמי שזהו תורה שבכתב ואל חדר הורתי שזהו תושבע"פ כמ"ש להורתם לשון הוראה. וגם פי' להורתם לשון הריון, כי זהו בחי' הריון כי הרצון הוא בהריון בהתורה שהוא ח"ע ואח"כ בא לידי בחי' לידה היינו הגילוי בנש"י. וזהו באוהל מועד, ומתחילה צריך להיות שאו את ראש בנ"י לגולגלתם לחבר רצון התחתון כללות נש"י ברצה"ע שהוא עצמו' אא"ס ע"י התפילה ואח"כ באוהל מועד להמשיך בבחי' התורה כי צריך שמירה שלא יהי' יניקה מזה והתורה הוא השמירה, וגם כל האומר אין לו אלא תורה אפי' תורה אין לו כי צריך שניהם יחד תורה ותפלה.

אתה ואהרן, כי יש ג' בחי', כהנים לוים וישראלים, ובלוים גופא ג' בחי' שזהו ענין גרשון קהת ומררי, גרשון הוא לשון גירושין כמ"ש גרש את האמה הזאת שזהו לגרש את הרע וכמשארז"ל איזהו גיבור הכובש את יצרו מכל וכל מכל התאוות, ומררי לשון מרירות ב' מיני מרירות מרירות על ח"נ ומרירות על הריחוק מאלקו', וקהת לשון יקהת עמים וגם לשון קיוהא דבר חריף היינו להפוך את הנה"ב מן הקצה אל הקצה וזהו הכל מלמטה למעלה, ובחי' אהרן הוא בחי' כהן דיש ג"כ ג' בחי' כה"ג וסגן וכהן הדיוט, שזהו בחי' חסדים מלמעלה למטה, וגם אהרן לשון א' ה"ר שזהו לשון הריון שיהי' בבחי' גילוי למטה מטה, ומשה הוא קו האמצעי בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה.