סמכוני באשישות
רמאסמכוני באשישות
סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני. ואיתא במדרש רבה סמכוני באשישות אלו הלכות המאוששות, ופי' חזקות, רפדוני בתפוחים אלו אגדות, כי חולת אהבה אני בגלותא. וקאי על תפלה שבעת התפילה ע"י התבוננות בעומק בתפלה נעשה חולת אהבה, שאהבה שע"י התבוננות היא בעומק כ"כ עד שיגיע לחולת אהבה, וההתבוננות היא כמו שאמר הנביא שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם וגו' מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר, פי' איש היינו כל מין ומין כמו שנבראו בשעת בריאות עולמות, איש לא נעדר, גם כעת ישנו כל מין ומין לא נעדר, ואין לך עשב מלמטה שאין לו מזל המכה אותו ואומר לו גדל, והמזל מקבל מגבוה הימנו וגבוה מעל גבוה שומר אזי כל פרט ופרט לא נעדר למעלה (למעלה כל פרט נק' איש, אבל למטה הפרטים נעדרים רק כל מין לא נעדר ונק' כל מין איש).
והטעם שאיש לא נעדר. כי הנה כתי' ובטובו מחדש בכל יום תמיד מע"ב, חידוש מאין ליש בתמידות בכל עת ובכל רגע, כמשל המעין הנובע רמבטיפין טיפין הגם שהטיפין הם בחי' גבול אבל הנביעה היא בלי גבול כי תמיד נובע בלי הפסק, וכמשל אותיות המחשבה שהם ג"כ אותיות מוגבלות אבל הנביעה היא בלי הפסק. ולמעלה הנה כתיב כי עמך מקור חיים, אותי עזבו מקור מים חיים, ובזוהר נק' מבוע דלא פסיק, נובע בתמידות מאין ליש (חו"ב תרין ריעין דלא מתפרשין) מחמת שמאיר בחי' בלי גבול בבחי' גבול, וכידוע שארץ מקבל ממלכות דמל' דעשי' וז' רקיעים מקבלים מז' מדות דמל' וכמבואר בלק"א ובתוכו מל' דיצי' ובתוכו מל' דבריאה ובתוכו מל' דאצי' ובתוכו מל' דא"ס, נמצא מל' דא"ס מלובש בעשי' וא"ס הוא בבע"ג מאיר בבחי' גבול ומחמת זה איש לא נעדר, וכדאיתא בירושלמי יום הולך ויום בא יכול השמים כך ת"ל אלה תולדות השמים והארץ בהבראם כיום שבראם, בלי שינוי כלל, הגם שיתא אלפי שנין דהוי עלמא וחד חרוב, אבל אין שום שינוי בהם מתחילת בריאה עד סוף, כמו שאנו רואים שינוים למטה בנבראים כמו באדם לעת זקנותו אזי נחלש כוחו וגם [בחי] וגם בצומח כמו עשבים נרקבו כך בכל הדצח"ם יש שינוים רק מספר המינים אין בהם שינוי, אבל בשמים שהוא מין פרטי ואנו רואים שאין בו שינוי כלל כמו בשעת בריאתו וכך הוא בכל פרטי הנבראים למעלהאין בהם שום שינוי מיום הבראם רק שאין אנו רואים זאת אבל השמים אנו רואים שאין בהם שום שינוי, וזהו שא' הנביא שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, מי אלה אותיות אלקים, מי הוא בחי' העלם שאינו מושג וכמ"ש מי יתן טהור מטמא כך הוא מי אלה אלה הוא בחי' גילוי ומי הוא בחי' העלם, נעשה ממי אלה וזהו בבע"ג בבחי' גבול.
וזהו שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, זהו אלה תולדות השמים והארץ בהבראם כיום שבראם, וראו כי יש בזה בחי' א"ס ומחדש בכל עת ורגע מאין ליש, וכך הוא בכל הנבראים, ומההתבוננות בזאת אפשר לבוא לחולת אהבה ממש וכידוע המעשה בא' שהעלה טינא בליבו וחלה מזה, זהו בסט"א וכך הוא בקדושה בתפילה ע"י התבוננו' אפשר לבוא לחולי ממש מחמת התשוקה והצמאון ליכלל בעצמות אא"ס שהוא בבע"ג.
אך מהו החולי דווקא בגלותא, אך הנה [אנו אומרים] ואין אנו יכולים לעלות וליראות ולהשתחות בזמן הגלות, והענין הוא הנה כתי' אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבור בסך אדדם עד בית אלקים, כי בזמן בהמ"ק הי' שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני הוי' אלקיך, והיינו השתחוואה שבבהמ"ק בפישוט ידים ורגלים שזהו ביטול במציאות (כי הראש והרגל בשוה על הארץ) וגם השתחוואה שמרכין ראשו שזהו המשכה מלמעלה, והי' ע"י גילוי אלקות בבהמ"ק, וג"פ בשנה הי' הגילוי אלקות, ויש מהם שקבלו נבואה כמ"ש ושאבתם מים בששון שהמשיכו והשאיבו מים עליונים מקור מים חיים זהו בחי' נבואה, ומי שלא קיבל נבואה קיבל בחי' ראי' באלקות, זה הי' הכל בבהמ"ק גילוי אלקות ג"פ בשנה, אבל בזמן הגלות אין אנו יכולים לעלות ולראות רמגולהשתחוות שיהי' בחי' ראי' והשתחוואה היינו הגילוי אלקות, וזהו כי חולת אהבה אני בגלותא בארץ ציה ועיף בלי מים צמאה נפשי לאל חי בחי' צימאון ותשוקה, כאיל תערוג על אפיקי מים, אפיקי זהו מקור מים חיים וכאיל תערוג על ההעדר. וזהו אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי על העדר גילוי אלקות בזמן הגלות עד שיגיע לחולת אהבה.
וע"ז אומר סמכוני באשישות בהלכות המאוששות, כי הנה כתי' על לע"ל והי' ביום ההוא תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי, כי בעל הוא כמו בעל השור שהבעל בפ"ע והשור הוא בפ"ע, וכמו בעל השדה שהבעל בפ"ע והשדה בפ"ע, כי בעל הוא לשון אדנות על זולתו אבל בבחי' ריחוק, אבל אישי הוא יחוד פנימי כי אישי א' הוא פלא שזהו כתר והיו"ד הוא חכ' והשי"ן הוא בינה שזהו ג"ר, וגם איש הוא א' יש, קנה חכמה קנה בינה גימ' יש, וזהו ג"כ ג"ר, וזהו יחוד פנימי שיהי' לע"ל שעצמות אא"ס [יאיר] ע"י חו"ב כי אוא"ס שורה בחכ', וכעת הוא סמכוני באשישות לשון איש שהוא ג"כ יחוד פנימי ע"י התורה שהוא הלכות המאוששות חזקות כי אורייתא מחכ' נפקת ובה שורה אוא"ס ג"כ בבחי' פנימי', והתורה נק' לחם כמ"ש לכו לחמו בלחמי וכמו הלחם הוא המחזק להגוף והנפש כך התורה היא ג"כ מחזק להנשמה.
וגם עוד פי' אשישות שתי אישות כי תורה אש שחורה על גבי אש לבנה וזהו תושב"כ ותושבע"פ, תושב"כ נק' אש לבנה ושער רישי' כעמר נקי שזהו בחי' לבנה, ואש שחורה תושבע"פ כמ"ש קווצותיו תלתלים שחורות כעורב תילי תילים של הלכות, וכמשל הכלי שצריך לזכך אותה ע"י אש מבית ומבחוץ שתעבור החלודה וכך הוא בנמשל שצריך לזכך הנפש הבהמית מבית ומבחוץ ע"י שתי אישות וזהו תושב"כ ותושבע"פ.
וזהו סמכוני בסמך מסכתות לשון סמך, וגם לשון סומך כמ"ש סומך ה' לכל הנופלים כי העיקר הגילוי יהי' לע"ל ועכשיו ע"י התורה הוא רק הסמיכה. ואח"כ רפדוני בתפוחים כי התפוחים הוא רק הריח והתענוג לחולי, כי ממצעים לו סביבותיו תפוחים ועשבים טובים לריח ותענוג, וזהו אגדות כי אורייתא סתים וגליא ובאגדות הוא הסתים פנימי' התורה שזהו התענוג והריח המשיב להחולי כך עי"ז הוא מרווה הצמאון שע"י חולת האהבה. וזהו מ"ש כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים, דודי היא אה"ר אהבה העצמי' שמלמעלה בין הבנים היא כנס"י שנמשך האה"ר מלמעלה בנש"י לרוות הצמאון כי חולת אהבה אני התפוחים הם משיבים אותו הוא הריח והתענוג שבהם כך הוא ע"י האגדות שהם פנימי' התורה, ואגדות השרש הוא ג"ד, ר"ת גומל דלים כמ"ש דלותי ולי יהושיע שהנפש הבהמית נק' דלותי שהוא בבחי' דלת וזהו גומל דלים, גומל חסדים טובים לעמו ישראל.