כי ישאלך בנך

רלזכי ישאלך בנך

כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציוה הוי' אלקינו אתכם, זהו שאלת חכם. ולכאורה צ"ל מהו החכ' בזה הלא גם שאלת רשע הי' ג"כ מה העבודה הזאת לכם ועבודה סתם הוא תו"מ ושאל ג"כ השאלה ששאל החכם ומפני מה הוא נק' חכם אם אינו יודע התו"מ. וגם צ"ל התירוץ ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו הוי' אלקינו משם ביד חזקה, מהו התירוץ על שאלת חכם.

אך הנה באמת שאל בכאן ג' דברים עדות וחוקים ומשפטים והפי' הוא כך עדות היינו התורה שנק' עדות כי הנה כתי' תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, וכתי' כי כל בשמים וארץ ותרגום דאחיד בשמיא וארעא, שמים הוא ג"ע [העליון] וארץ הוא ג"ע התחתון וכל הוא המחבר געה"ע עם געה"ת, ובכלל הוא רק ב' בחי' ג"ע וגע"ת אבל בפרט יש בחי' עד אין קץ, וכל נק' המחבר שלהם, וגם כל הוא בגימ' נו"ן והוא שער הנו"ן דבינה שהוא המחבר בין בחי' חכ' שנק' אין וכמ"ש והחכ' מאין תמצא ובין בחי' בינה שנק' יש וכמ"ש להנחיל אוהבי יש ושער הנו"ן הוא המחבר, אבל תחת אשר לא עבדת וכו' מרוב כל שהוא למעלה מרוב כל שזהו רק נו"ן אלפים יובלות מן הארה בעלמא אבל התו"מ הן בעצמות אא"ס, וזהו שהתו"מ נק' עדות כי למעלה יש ג"כ הקב"ה מניח תפילין הקב"ה מתעטף בציצית וכמ"ש שבת להוי' ומועדי הוי' שהפי' הוא שהשבת והמועדים הם של הוי' ששם יש ג"כ שבת ומועדים, והתפילין והציצית שאנו מניחין הם עדות לתפילין וציצית שלמעלה, וכן כל התו"מ בגשמיות הם עדות להתו"מ שלמעלה, והפי' הוא שבתו"מ בגשמיות יש המשכת אלקות מהתו"מ שלמעלה כידוע שהמצות הם רצון עליון שמאיר בהם רצונו וחכמתו ית' ונק' עדות וכמ"ש עדות ה' נאמנה וכמ"ש ויקם עדות ביעקב, וע"ש זה נקראו ישראל המקיימי' המצות ג"כ עדות וכמ"ש ששם [עלו שבטים] שבטי יה עדות לישראל, וכמ"ש אתם עדי נאום ה' (כי כמו העדות מגלי' דבר הנסתר כי על דבר הנגלה לעין כל א"צ לעדות כי הכל רואים אבל על דבר הנסתר צריך לעדות שהם אומרים ומגלים הדבר למי שאינו יודע, כך הוא כאן שהמצות שלמעלה הם נסתר וכמ"ש הנסתרות להוי' אלקינו שהם תו"מ נסתרות בדרך נסתר היינו ברוחניות והתורה הנגלות תו"מ בגשמיות לנו ולבנינו והם עדות על התו"מ שלמעלה).

וענין החוקים הוא כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, שזהו ענין אם לא התו"מ שנק' בריתי אזי חוקות שמים וארץ רלחלא שמתי, כי הנה כתי' בדבר ה' שמים נעשו שמדבר ה' נעשו שמים וארץ ולפעמים כתי' כל אשר חפץ עשה שזהו מחפץ ורצון ה' עשה, אך הפי' הוא שיש חומר וצורה בכל נברא, והחומר הוא מדבר ה' והצורה הוא מחפץ ורצון ה', ופי' הצורה הוא ענין תמונת השמים שהוא כדורי, וגם הילוך השמש והירח וכמ"ש חוק וזמן נתן להם שלא ישנו תפקידם הילוכם הזריחה במזרח והשקיעה במערב וכן כל הכוכבים ומזלות וזהו שנק' חוקה שזהו רק עפ"י תו"מ וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי כי בריתי שהוא התורה הוא נמשך מחכמתו ורצונו ית' והם עושים החוקים בשמים וארץ שזהו כללות הנבראים התמונה וההילוך וגם הביטול שלהם וכמ"ש וצבא השמים לך משתחוים שזה נק' ג"כ הילוך ממדרי' למדרגה, וכן הוא בעבודת ה' וכמ"ש אם בחוקתי תלכו, וכמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים, שנש"י נק' מהלכים ע"י תו"מ, וזהו ענין באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענתם, במחוקק בגימ' רמ"ח שהחקיקה הוא ע"י רמ"ח מ"ע וכמו שבכלי חוקקי' מבחוץ וגם מבפנים לעשות חלל ובית קיבול, כך הוא ע"י מל"ת וכמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם זהו ענין החקיקה מבחוץ, וע"י מ"ע הוא החקיקה מבפנים, וזהו באר מים חיים כי הבאר הוא החלל ובתוכו מ"ח ע"י מ"ע שהוא המשכת גילוי אלקות ית' וזהו ההילוך שע"י תו"מ בנש"י בעילוי אחר עילוי, וגם יש אותיות הכתב ואותיות חקוקים, כי תורה שבכתב זהו אותיות על הקלף שזהו דבר זר ונכתב ע"ז האותיות אבל יש אותיות חקוקים כידוע שהלוחות הי' חקוקים משני עבריהם כמו"כ הוא למעלה אותיות החקוקי' בעצמות אלקות (וכענין גליף גליפו בטה"ע שהוא ענין חקיקת אותיות בעצמותו) ויש אותיות הכתב כמו התורה שלפנינו, וזהו ענין שהתורה נק' חוקים כי יש חוק בחי' דכר וחוקה בחי' נוק' והחוקים הוא המחבר דו"נ חוק וחוקה (והפי' כי חוק הוא החקיקה שבעצמות שזהו ענין הצמצום להשפיע וכמו ענין שיער בעצמו בכח) וחוקה הוא ענין החקיקה בנש"י, וחוקים הוא ע"י תו"מ שהם מחברים החוק עם החוקה בה"א שהוא בחי' מקבלים נש"י שהם מקבלים הגילוי אלקות בתוכם ע"י תו"מ וזהו ענין חוקים, ומשפטים הוא כמ"ש לשפוט את הר עשיו, וכמו בינונים זו"ז שופטן וכמ"ש להושיע משופטי נפשו, ועיקר המשפט הוא כמ"ש ובערת הרע בקרבך.

וזהו ענין שאלת חכם מה העדות והחוקים והמשפטים שהן התו"מ בגשמיות דווקא נק' בשם עדות וחוקים ומשפטים, שמה שייכות דברים גשמים לאלקות שאם מכוין הכוונה של המצוה בלא עשי' אינו מצוה כלל, כשמכוין הכוונות של מצה ואינו אוכל מצה בגשמיות אזי אינו מקיים המצוה כלל, הגם כשמקיים המצוה בגשמיות אזי צריך לזה כוונה כי יש מ"ד שמצות צריכות כוונה ומצוה בלא כונה כגוף בלא נשמה אעפ"כ היא מצוה בלא כוונה ג"כ כשמקיים המצוה בפ"מ אבל הכוונה בלא עשיית המצוה לא קיים המצוה כלל, וזהו השאלה מה העדות והחוקים והמשפטים שתו"מ בגשמיות דווקא נק' עדות רלטוחוקים ומשפטים שמורים על מדרגות עליונות, הנה אברהם אע"ה קיים כל התו"מ ברוחניות ע"י מס"נ שלו וע"י עובדות שלו המשיך כל האורות עליונים שע"י תו"מ ולא קיים בגשמיות המצות אעפ"כ המשיך כל האורות עליונים, ואחר מ"ת הוא דווקא ע"י תו"מ בגשמיות ובלא זה אינו ממשיך כלום.

וע"ז הוא התירוץ עבדים היינו לפרעה במצרים כי ענין פרעה הוא אותיות עורף, כידוע שיש באדם פנים ועורף, פנים הוא נק' ע"ש שבו ניכר הפנימיות והעורף הוא חיצוניות ואינו ניכר בו פנימיות כלל, כמו"כ יש רצון וחפץ, רצון הוא החיצוני' והחפץ הוא פנימי' הרצון, והמשל הוא כשהאדם עושה איזה מו"מ הנה העסק והטרדה הוא חיצוני' והעיקר הוא הרווח להחיות את נפשו אבל מחמת שא"א לבוא להרויח בלי עסק וטרדה אזי ההכרח לעסוק ולנסוע ולהיות טרוד עד שירוויח נמצא העיקר הוא הרווח והרצון לזה נק' חפץ שזהו פנימי' הרצון והעסק והטרדא נק' רצון שהוא חיצוני' הרצון, כך הוא למעלה ג"כ הנה כתי' כי תהי' אתם ארץ חפץ, לך יקרא חפצי בה, וכל גבולך לאבני חפץ, שזהו מורה על פנימי' הרצון שמאיר בנש"י, אבל פרעה הוא חיצוני' הוא אותיות עורף חיצוני' הרצון אבל למעלה חיצוני' הרצון הוא ג"כ מדריגה גבוה עד ששם כחשיכה כאורה ומחמת זה הכל מקבלין משם אבל כשנפל בשבה"כ נעשה למטה מזה רע וזהו פרעה דקליפה אבל למעלה הוא פרעה דקדושה, וכמו"כ אנו רואים בהשתלשלות עולמות היינו בעוה"ז הגשמי הנה הדצ"ח הוא נברא רק בשביל המדבר כמו שאנו רואים שע"י הצומח והדומם והחי הוא מחי' את האדם והעיקר הוא האדם וכמשארז"ל כל העולם כולו לא נברא אלא לצות לזה והאדם הוא ג"כ בשביל שיקיים התו"מ זהו העיקר, כי לצוות לזה זהו ענין גילוי אלקות וכמ"ש זה אלי וכמ"ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, כאו"א מראה באצבעו, וקיוינו לו הוא ענין קוין שע"י תו"מ שהן תורה ועבודה וגמ"ח שהן ג' קוין חג"ת, נמצא שבנבראים העיקר הוא האדם שהמכוון שנבראים דצ"ח הוא בשביל האדם והעיקר הוא האדם, והאדם נברא רק בשביל קיום התו"מ ויהי' גילוי אלקות, וזהו הן לה' השמים ושמי השמים רק באבותיך חשק ה' שזהו הפנימי' והחפץ הם האבות וכמו במו"מ העיקר הוא הרווח אבל העסק והטרדה הוא בהכרח וחיצוני' כך בריאת שמים וארץ הוא חיצוני' והעיקר הוא האבות שהמשיכו גילוי אלקו' בעולמות וידוע מארז"ל מפני מה עיזי מסגי ברישא והדר אימרא כבריתו ש"ע ברישא חשוכא והדר נהורא.

והענין הוא שקליפה קדמה לפרי וכמו שאנו רואים שחיצוני' קדמה לפנימי' היינו שבריאות עולמות הוא חיצוניות והדצ"ח שהוא חיצוני' נבראו תחילה ואח"כ האדם שהוא הפנימי', וכך האדם נברא תחילה ואח"כ ניתנה התורה בעולם (הגם שהתורה קדמה לעולם זהו בעצמותו אבל בעולמות ניתנה אחר בריאת האדם כידוע שמ"ת הי' אחר יצי"מ) נמצא החיצוני' הוא נברא תחילה ואח"כ הפנימי' כך קליפה קדמה לפירי וכמו שאנו רואי' שבאגוז מתחיל רמלצמוח העלין ונעשה מהם הקליפה ואח"כ הפרי וכך הוא בתבואה מתחלה הקש והתבן ואח"כ הפרי וזהו קליפה קדמה לפירי, והענין הוא הסדר הוא כך שמתחילה נברא הקליפה אבל יש בה תערובת מהפרי, וכמו שאנו רואי' בקש ותבן שמתחילה כשצומחי' יש בהם טעם עדיין ואח"כ מתברר ונעשה הקש פסולת לגמרי והפרי נעשה פנימי' אבל מתחילה הי' בהקש ג"כ טעם וכידוע המדרש שהקש אומר שהיא העיקר והחיטה אומרת היא העיקר מחמת שלא נתברר עדיין ואומרת החיטה יבא הגורן ונראה מי העיקר כידוע שהחיטה הוא העיקר אבל מתחילה הי' באפשר לטעות, וזהו מב' טעמים א' שלא נברר עדיין וטעם הב' שבמשך זמן הקש הוא חיצוני' והיא נתגשם ג"כ מחמת שהיא שומר לפרי אזי מחמת קור וחום ואיזה עפרורית בעת גידולי' אזי נתגשם הקש והי' לפסולת לגמרי והפרי ג"כ מחמת שנתברר וגם הוא שומר אותו נעשה פנימי' בטעם וריח ומראה, וכן בהמאכל כמו הלחם אשר הוא אוכל אינו ניכר מהו הטוב ומהו הפסולת אבל כשהוא אוכל ובא בקיבה שם נתברר ונעשה פסולת לגמרי ומסריח וכאשר האדם הי' רואה הפסולת בשעת האכילה לא הי' אוכל כלל אך באמת בזה יש ג"כ ב' הטעמי' א' מחמת שיש בזה תערובת פסולת וטעם השני שנעשה פסולת בגוף מחמת הגוף וקיבהוהקיבה יש בו כח לברר ולעשות הפסולת שיהי' פסולת לגמרי והמובחר נהפך לדם וחיות האדם, וכמו"כ בטיפה כשנמשך ממוח האב הוא נמשך מהברור שבמוח אך אעפ"כ יש בזה פסולת ג"כ וכאשר הוא נמשך בחוט השדרה אזי הוא מתגשם עוד מחמת פסולת הגוף עד שבבטן הנוק' מתברר עד שנעשה ולד מן הברור ומהפסולת נעשה השליא והדמים עכורי' כידוע.

וזהו ענין מ"ש עיזי מסגי ברישא ששערות העיזי' הן מקור הקליפות וכמו עשיו איש שעיר והדר אימרא שזהו מלשון עמר נקי, וגם מלשון את ה' האמרת היום וכו' שזהו ענין ובחי' נש"י, ואמר כברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר נהורא שמתחילה נברא חיצוני' ואחר הבירור נברא הפנימי' כידוע מהמשלים, וזהו ענין פרעה אותיו' עורף דקדושה עדיין, אבל זהו חיצוני' הרצון דקדושה ושם כחשיכא כאורה שוין הכל יכולי' לקבל משם, אבל שם אינו ניכר עדיין כי שם קדושה עדיין, אבל כשנפלו בשבה"כ למטה אזי מחמת שני טעמי' א' שזהו מבחי' חיצוני' דקדושה אעפ"י שהיא קדושה אבל זהו חיצוני', וטעם הב' שנפל בשבה"כ למטה במדור הקליפות ונעשה קליפה לגמרי, וזהו ענין גלות מצרים שישראל היו עבדים לפרעה מחמת החושך וההסתר לגמרי כי למעלה הוא ג"כ למעלה משם הוי' וכמ"ש מי הוי' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את הוי' שזהו למעלה משם הוי' אבל הוא בבחי' עורף שזהו חיצוני' ומקיף ושם הוי' הוא פנימי' וכשנפל למטה בשבירת הכלים נעשה מזה גלות מצרים וכמשל האגוז כשנגמר אזי נעשה קליפה קשה והפרי הוא בפנים וכששוברים האגוז בחזקה אזי מתגלה הפרי כך הוא מ"ש אל גינת אגוז ירדתי וזהו גלות מצרים, ויתרון אור מתוך החושך דווקא כי נתגלה הפנימי', וזהו ויוציאנו משם רמאביד חזקה, ויד חזקה שזהו למעלה מבחי' עורף שזהו שרש פנימי' מחיצוני' דקדושה אזי יש בו כח לשבור הקליפות וכמבואר אני ולא מלאך אני ולא שרף אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו וזהו ביד חזקה ונתגלה הפנימי' בנש"י, וזהו ענין שהי' תכלית הבירור במצרים ונתגלה פנימי' בנש"י וכמ"ש ואת העולם נתן בלבם ונתברר כל העולם דצ"ח ג"כ אזי הדצ"ח ראוים להיות מצות ועדות וחוקים ומשפטים וכן ישראל ג"כ ראוים להיות עדות וחוקים ומשפטים בקבלת התורה וקודם גלות מצרים לא הי' ראוי' כלל לזה מחמת שלא נתברר עדיין לא ישראל ולא העולם, וזהו שקיים אאע"ה תו"מ ברוחני' ולא בגשמיות הגם ע"י עובדות ומס"נ הי' ראוי אבל העולם לא הי' ראוי היינו הדצ"ח שבעולם לכן לא ציוה לו לקיים תו"מ בגשמיות רק ברוחניות אבל לאחר הבירור ראוים הם לקבל התו"מ וגם הדצ"ח נתברר וראוי, וזהו ואותנו הוציא משם מקור הקליפות להביא אל ארץ טובה ורחבה שזהו למעלה ממצרים דקדושה שזהו חיצוני' מיצר וגבול אבל פנימי' דקדושה נק' ארץ טובה ורחבה, ליראה את הוי' אלקינו בבחי' פנימי'.